"ההחלטה הראשונה שקיבלתי אחרי שמשה דיין הפיל עליי את תפקיד ראש אמ"ן הייתה להורות שלא לחקור את מחדלי המלחמה. הבנתי היטב את הצדדים השליליים מאוד של ההחלטה הזו אבל לא הייתה לי ברירה". כך סיפר אלוף (מיל') שלמה גזית ז"ל ב-2016, כשמבטו מלא התבונה נראה כאילו חוזר אחורה בזמן, לרגעים הדרמטיים ב-3 באפריל 1974, יום אחרי פרסום מסקנות ועדת אגרנט, כששר הביטחון הודיע לו שהדיח את אלי זעירא וממנה אותו לתפקיד קצין המודיעין הבכיר של ישראל. "זה שגם אחרי תקופתי הוחלט שלא לחקור - זה ממש פשע", סיכם אז.
אתמול (חמישי) פורסמו שלושה מקורות מידע שלפני שנים אחדות היה קשה להעלות על הדעת שייחשפו לקהל. מסמכים שפרסם ארכיון המדינה הנוגעים בענייני מודיעין; חטיבת המחקר של אמ"ן ומחלקת היסטוריה בצה"ל פרסמו גרסה לקהל של מחקר ראשון מ-1998; והמוסד פרסם ספר על אודות הישגי הארגון לפני ותוך כדי מלחמת יום הכיפורים, ובו מסמכים פנימיים מתוך תיק ההפעלה של הסוכן אשרף מרואן.
המסמך של המוסד, שאותו אפשר להכתיר במילים "מזמור לזמיר" הוא כולו שיר הלל לראש המוסד בתקופה שלפני ותוך כדי מלחמת יום הכיפורים. צבי זמיר אכן הוביל את המוסד לשורת הישגים, אלא שהמחברים, אנשי מחלקת ההיסטוריה של הארגון, כל כך רצו לברך, עד שיצאו מקללים במובן הזה שהותירו ספר מלא חורים וסתירות.
הנרטיב שרקום לאורך כל הספר הוא ההצלחה המוחלטת של המוסד להבין מה המצרים והסורים עומדים לעשות, ההתרעות הספציפיות שהעביר והדרישות של זמיר להקשיב לאותם מקורות ולהבין שעומדת לפרוץ מלחמה. ובמקום שיש בו טובים מוחלטים, יש גם רעים מוחלטים - אגף המודיעין של צה"ל, שמצטייר כגוף מתנשא וחסר בינה. אלא שהמציאות מעט שונה: לפחות איש אחד במוסד לא האמין בהתרעות של אותם סוכנים. לאיש הזה קוראים צבי זמיר, שאמר לפורום המטכ"ל ב-26 בספטמבר שלא תהיה מלחמה בשנה הקרובה, וחזר עד הרגע האחרון על ההערכה כי מדינות ערב לא יתקפו.
הסיבה לטעות של זמיר וזעירא נעוצה בחקירה שמעולם לא נוהלה של המודיעין במלחמה, חקירה שמי שבקיא בחומר העצום שעודנו חסוי, לרבות התיק של מרואן, יודע שמסקנותיה הדרמטיות יכתבו את ההיסטוריה מחדש.
שאלה אחת לא נענית באף אחד ממאות אלפי הניירות שהותרו לפרסום: איך הצליח נשיא מצרים אנואר סאדאת להרים את הגזלייטניג הגדול בהיסטוריה האנושית? לשכנע מדינה שלמה, צבא שלם, מודיעין שלם – שאף שהם רואים מאות אלפי חיילים מזויינים וטנקים ותותחים וציוד צליחה, ואף שבצד הישראלי פחות מ-500 חיילים, המפלצת הזו לא תתחיל לירוק אש?
רונן ברגמן צילום: יאיר שגיאזה כל מה שסאדאת רצה - זמן שיספיק לו לחצות את התעלה, לדרוס את קו בר-לב, לכבוש שטח צנוע בגדה המערבית, לגרום לישראל מקסימום אבדות, לדפוק להם את הביטחון העצמי כדי שיישבו לשולחן המשא ומתן. ביום ראשון בערב סאדאת ניצח את המלחמה.
ואיך זה קרה? כי ישראל השתעבדה למרגלים שלה - במקום להעריך את יכולות האויב, השתכנעו אצלנו שיודעים את כוונותיו. גזית הורה לבצע חקירה אחת - אם "המלאך" היה כפול או לא, כדי לדעת אם להמשיך להפעיל אותו. הוועדה לא הגיעה להחלטה, אבל גזית אמר כי זה לא משנה משום ש"המוסד הפך את הצמרת למכורה לדיווחים של מרואן. כל עוד לא הגיעה ההתרעה מפיו, נשארת סבירות המלחמה 'נמוכה'. ההמתנה גרמה לכך שגיוס המילואים החל רק בבוקר של 6 באוקטובר, כשכבר היה מאוחר מדי, הרבה מאוחר מדי".
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
פורסם לראשונה: 00:00, 08.09.23
