באחד הלילות לפני כ-15 שנה, בעת שגדי שמני כיהן כאלוף פיקוד מרכז, נשמע בביתו צלצול. "באזור חצות, כשאני לא הייתי בבית, צילצל מישהו באינטרקום", משחזר שמני. "כשאשתי ענתה לו, הוא אמר לה 'תפתחי את הדלת. אני רוצה לישון אצלכם, כי בעלך גירש אותי מהבית שלי'".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
בדיעבד התברר כי מדובר בפעיל ימין קיצוני שבהמלצת שב"כ, שמני הוציא נגדו צו הרחקה מביתו ביהודה ושומרון. "אשתי מיד הזמינה משטרה", ממשיך שמני. "זה מצב לא נעים שמישהו כזה מצלצל בדלת".
המשפחה אמנם נלחצה, האורח עזב, אבל זו לא הייתה הפעם היחידה שבה אנשי ימין קיצוניים התייצבו מחוץ לבית משפחת שמני. בתור אלוף פיקוד, פעל שמני נגד הקמת מאחזים בלתי חוקיים ביהודה ושומרון, מה שעורר עליו לא פעם את זעמם של חלק מהמתנחלים, שנהגו לבקר אותו בחריפות ואף להפגין מעת לעת מחוץ לביתו. "אבל אז, מי שהפגין נגדי ותקף אותי היו גורמים מהשוליים של הימין, כמו דניאלה וייס ואיתמר בן גביר, שהיה אז ארחי פרחי – גם היום הוא ארחי פרחי, אבל נמצא בתפקיד רשמי – וכל מיני נערי גבעות למיניהם", אומר שמני. "תקפו אותי המון, אבל לא היה מצב ששר או חבר כנסת יוצא נגדי".
גם אלוף פיקוד מרכז הנוכחי, יהודה פוקס, חטף לא מעט אש מהמתנחלים – כולל שלטי ענק נגדו והפגנות – אבל הטאבו הזה, שבמסגרתו נבחרי ציבור נזהרים בכבודו של אחד מבכירי צה"ל, נשמר. עד לאחרונה. לפני כחודש, לאחר פיגוע הירי בקניון במעלה-אדומים שבו נפצעו שישה ישראלים, סימן ח"כ אביחי בוארון מהליכוד עיגול אדום מסביב לאלוף. בראיון ברדיו אמר בוארון ש"למערכת, בראשות אלוף פיקוד מרכז בצה"ל, יותר חשוב לאפשר חופש תנועה לפלסטינים על פני שמירה הרמטית על ביטחון הישראלים. זה חמור מאוד מה שאני אומר, אבל זו המציאות. הם לא מתעדפים את ביטחון ישראל".
למחרת הצטרפה למתקפה ח"כ לימור סון הר-מלך מעוצמה יהודית, שהחריפה את הטון. "אלוף פוקס מגבה מחבלים ובצד השני מתעמר ומתעלל בתושבי יהודה ושומרון", נזפה. "באופן עקבי יש דאגה לרווחתם של תושבי איו"ש הפלסטינים - ונגד התושבים היהודים".
ההתבטאויות של חברי הכנסת מהקואליציה זכו אמנם לגינויים תקיפים מצד הרמטכ"ל ושר הביטחון יואב גלנט ולגינוי רפה יותר מצד ראש הממשלה בנימין נתניהו, שאמר ש"אלוף פוקס הוא קצין מצוין ומוערך שפועל ללא הרף להגן על אזרחי ישראל באשר הם". אבל שמני, שיודע היטב איך פוקס מרגיש, לא ממש קונה את ההסתייגויות האלו. "ההבדל בין תקופתי להיום, הוא שהיום הגורמים הקיצוניים שתוקפים את אלוף הפיקוד עברו מהשוליים לפרונט", הוא אומר. "ולגורמים האלה יש מטרה מאוד ברורה: הם רוצים להחליש את היכולת המבצעית של צה"ל ולספח את יהודה ושומרון".
רגע לפני סופה של שנה טעונה במיוחד מבחינת היחס בין הדרג הפוליטי לצבאי, הפגשנו את שמני עם עוד שני אלופי פיקוד מרכז נוספים לשעבר, אבי מזרחי וניצן אלון. שלושתם היו ביהודה ושומרון שנים ארוכות, במשמרת של שלושתם התרחשו פיגועים קשים שביצעו מחבלים פלסטינים, שאחריהם שלושתם עמדו מול הזעם של המתנחלים – ולעיתים גם מול פעולות של טרור יהודי. מעטים מכירים כמותם את מה שבאמת קורה בגבעות, בשטחי הדמדומים שבין הכפרים הפלסטיניים למאחזים, ובין שלטון החוק לכאוס. ושלושתם מניפים בשיחה דגל אזהרה בוהק: לא רק בגלל המתקפות האישיות והארסיות נגד האלוף המכהן פוקס, אלא בעיקר בשל המדיניות הישראלית ביהודה ושומרון תחת ממשלת נתניהו הנוכחית. לדבריהם, הממשלה נגררת אחרי אינטרסים של מיעוט קיצוני, שמעונין למוטט את הרשות הפלסטינית. החרדה של שלושת האלופים לשעבר כה עמוקה, עד שחלקם לא חושש להשוות בין נוער הגבעות לחמאס, לצייר את השרים בן גביר וסמוטריץ’ כמי שמצעידים את ישראל לעבר קטסטרופה ביטחונית ומדינית, ולהאשים את נתניהו באחריות ישירה למצב. "החוליה החסרה פה זה ראש הממשלה", אומר שמני. "הוא יכול בשנייה אחת להפסיק את כל המהומה הזו".
שלושת אלופי הפיקוד לשעבר גם מזהירים שהמשך הלחץ על פוקס עלול להיגמר באסון. "אלה רגעים של מבחן", אומר אלון. "צריך לאחל ליהודה פוקס ולקצינים אחרים שיהיו חזקים, יעמדו על הערכים שלהם והיושר שלהם, ולא יתכופפו בפני לחצים כאלה ואחרים".
"המתקפות על יהודה פוקס הן לא במקום", מצטרף מזרחי. "האיש עושה את כל מה שהוא יכול על מנת להגן על כולם, יהודים וערבים. אם יש כמה חברי כנסת שחושבים אחרת, הם הבעיה. לא יהודה פוקס".
כבר מהרגע הראשון בשיחה אפשר לחוש את החיבור בין שלושתם, כולם מפקדי שדה שהתקדמו כמטאורים בהיררכיה הצבאית עד לתפקיד הנכסף של אלוף פיקוד.
שמני, שגדל בצנחנים והיה למפקד החטיבה, מונה לאלוף פיקוד מרכז ב-2007, זמן קצר לאחר השלמת ההתנתקות מרצועת עזה ובצל "תוכנית ההתכנסות", שהגה ראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט, לפינוי מדורג של מרבית ההתנחלויות ביהודה ושומרון. התזמון הזה סימן את שמני כמעט מיד כאויב ההתיישבות, שאנשיה לא היססו לתקוף אותו חזיתית. "לצערי, עדים אנו לא אחת לתופעות פסולות של הפעלת לחצים על מפקדים ובני משפחותיהם כדי לנסות ולהרתיעם מלקבל החלטות נכונות", אמר שמני בנאום שנשא בטקס סיום תפקידו כאלוף הפיקוד.
מי שעמד לצידו של שמני באותו טקס ב-2009 היה מחליפו, אבי מזרחי. לאחר שהתגייס לסיירת גולני, עשה מזרחי את מרבית הקריירה שלו בשריון. הוא שירת כמפקד זרוע היבשה לפני שמונה לאלוף פיקוד המרכז, וגם הוא ספג, מתוקף התפקיד הזה, מהפגנות של אנשי ימין מחוץ לביתו.
ב־2012 החליף את מזרחי ניצן אלון, איש סיירת מטכ"ל שהתקדם עד לפיקוד על היחידה המובחרת. מקרב שלושת המרואיינים, אלון ספג יותר מכולם את נחת זרועם של הקיצונים מימין: בעת שכיהן כמפקד אוגדת איו"ש הופצה שמועה שקרית לפיה אשתו פעילה בארגון השמאל "מחסום ווטש", ומינויו לאלוף פיקוד המרכז, זמן קצר אחר כך, גרם לכמה פוליטיקאים להשתולל. "הוא פוסט-ציוני ושונא את ההתיישבות ביהודה ושומרון", הכריזו עליו אז ח"כ יעקב כץ (כצל'ה), וח"כ מיכאל בן ארי טען כי "בעת הזאת היה ראוי שאלוף פיקוד המרכז שימונה יהיה קצין שקול בעל דעות פוליטיות קצת פחות קיצוניות מאלון". כצל'ה ובן ארי היו אז חברים זניחים למדי באופוזיציה; היום הקולות האלו נשמעים מתוך הקואליציה.
המתח הזה, בין המתנחלים לאלוף פיקוד מרכז, הוא מובנה. בשונה מכל תפקיד אחר בצה"ל, משמש אלוף פיקוד המרכז לא רק כמפקד צבאי, אלא גם בפועל כמושל האזרחי של יהודה ושומרון. "אלוף הפיקוד הוא הריבון בשטח", מסביר מזרחי. "מעין ממשלה שדואגת להכול". הסמכויות הכמעט אבסולוטיות של אלוף פיקוד המרכז ביהודה ושומרון, בעיקר בכל מה שנוגע לבנייה והריסה של מבנים, והעובדה שהשטח תחת שיפוטו שנוי במחלוקת פוליטית עזה, הציבו אותו באופן קבוע בין הפטיש לסדן: מצד אחד החוק, פקודות הרמטכ"ל והנחיות הדרג המדיני; מהצד השני המתנחלים.
שמני: "אם נתניהו היה מאיים על דיסטל ביום הראשון שבו היא קיללה את הטייסים, והייתה יוצאת הודעה שראש הממשלה הזמין אותה לבירור ונזף בה, הכול היה נראה אחרת. אבל נתניהו נותן להם להמשיך. הוא החוליה החסרה בכל שרשרת האחריות"
"בסוף שנות ה-90, כשהייתי מפקד חטיבת יהודה שאחראית על העיר חברון, נחתם הסכם חברון", מספר שמני. "כשהרשות הפלסטינית נכנסה פתאום לתוך השטח, זה היה מבחינת המתיישבים - בטח הקיצוניים שבהם - קו פרשת מים. הם החליטו לגבש תוכנית, שבסופו של יום תפיל את הרשות הפלסטינית. אני ישבתי הרבה שעות עם משה לוינגר (מאבות היישוב היהודי בחברון – א"א), האדם הכי גס רוח ואלים שהכרתי בחיים שלי, ועם הרב דב ליאור ואחרים. הייתה שם אז גם אורית סטרוק, שישבה ושתתה בשקיקה את דבריהם, והיום אתה רואה את התוצאות של זה. אני הבנתי מהם מהר מאוד שאם אני לא עושה את מה שהם מצפים ממני לעשות, אני גמור".
כלומר?
"שהם יפעילו נגדי זרועות שיש להם בממשלה וכו'. כשהייתה ממשלה בראשות רבין, היה להם יותר קשה. אבל כשהגיע ביבי, פתאום ראית שבלשכה שלו מסתובבים אנשים חובשי כיפות. לא שיש לי משהו נגד אנשים חובשי כיפה, אבל אתה ראית את השינוי שם ביחס למתיישבים".
לדברי שמני, מאז הסכם חברון ועד היום מוסיפים המתיישבים להפעיל לחץ ישירות על מפקדי צה"ל ביהודה ושומרון: "יש פה תוכנית ברורה שהמטרה שלה היא להחליש את יכולת ההשפעה של צה"ל באמצעות הרתעה".
למה אתה מתכוון ב"הרתעה"?
"המתנחלים אומרים למפקדים, 'אם אתם לא תסתדרו איתנו, אתם בבעיה'. ובאמת, יש היום מפקדים ביהודה ושומרון שמורתעים. במשטרה בטוח יש מפקדים כאלה, במשמר הגבול, וגם בצה"ל".
לדברי שמני, השחרת שמותיהם של אלופי פיקוד המרכז בידי המתנחלים, הובילה לקטיעת הקריירה הצבאית של רובם. "תסתכל מה קרה עם אלופי פיקוד המרכז מאז הסכמי אוסלו", הוא אומר. "אף אחד מהם, למעט בוגי יעלון, לא מונה בהמשך לרמטכ"ל. בדיוק בגלל זה יש היום בצבא חבר'ה צעירים שאמורים להתמנות לאלופים, והם אומרים 'רק לא פיקוד מרכז'".
אנחנו נפגשים ימים בודדים אחרי נפילתו של סמל מקסים מולצ'נוב ז"ל בפיגוע דריסה במחסום מכבים, בו נפצעו חמישה לוחמים נוספים. הפיגוע הזה, שבוצע על ידי מחבל מכפר ליד נעלין, מצטרף לרצף של אירועי טרור הולך וגובר שמיוצרים באיו"ש, ומכוון לא רק נגד חיילי צה"ל אלא גם נגד אזרחים. חלק ניכר מהפיגועים הללו, כמו למשל זה שבו נרצחה לפני כחודש בת שבע ניגרי ז"ל לנגד עיני בתה בדרום הר חברון, התרחשו על צירי התנועה המשותפים ליהודים ופלסטינים.
"הצירים זה עקב אכילס שלנו ביהודה ושומרון מסיבה פשוטה: יש מאות קילומטרים, ואתה לא יכול להגן על הציר לכל אורכו", אומר מזרחי. "מצד שני, מי שחושב שהגנה על ציר היא כשאתה שומר עליו פיזית, טועה". לדבריו, הכלי האפקטיבי ביותר למנוע פיגועים על צירי התנועה, "זו עליונות מודיעינית ועבודה מאוד חשובה של מעצרים ותחקורים בכדי לחשוף חוליות טרור. מתי אתה נכשל בהשגת מודיעין שימנע פיגוע? כאשר אין לך תאי טרור מסודרים וכשיש פיגועי אווירה כאלה ואחרים - סתם מישהו שקם בבוקר לא טוב ואומר, 'בוא נהפוך לשאהיד'".
מזרחי: "רוב אנשי ההתיישבות משרתים בצבא כלוחמים וקצינים, משלמים מסים והם אזרחים מצוינים. אבל ברגע שהמתיישבים לא מקיאים מתוכם את אותה קבוצה שעושה את מה שקרה בחווארה, אתה מכתים את ההתיישבות כולה"
בזמן האחרון, יותר ויותר פלסטינים מחליטים לקום בבוקר ולהפוך לשאהידים, מבלי שהם מייצרים "חתימה מודיעינית" שתאפשר למערכת הביטחון לסכל את כוונותיהם.
אלון: "אני יוצא מנקודת הנחה שמערכת הביטחון, בכל רגע נתון, עושה בעניין הזה את המקסימום, ללא קשר לזהות הדרג המדיני. אבל גורם נוסף שמשפיע על רמת והיקף הפיגועים קשור למה שאפשר לכנות 'האווירה ברחוב הפלסטיני'. האווירה הזו קובעת, למשל, איזו תמיכה מקבלים גורמי טרור מהאוכלוסייה המקומית, האם הם נתפסים בקרב המעגלים הקרובים אליהם כגיבורים או משוגעים, האם יש נטייה לחקות אותם וכו'. כאן לדרג המדיני יש השפעה רבה: האם הוא יוצר ייאוש בקרב הפלסטינים או שבבים של תקווה, מה רמת התיאום הביטחוני והאזרחי שמתקיים עם הרשות, היקפי הנפגעים הפלסטינים בשטח, והיבטים של אלימות מהצד הישראלי, כמו תגי מחיר וטרור יהודי".
ומה מצבנו היום מבחינת האווירה ברחוב הפלסטיני?
"מצבנו על הפנים".
מדוע?
"ישנן כל מיני סיבות, אבל חלק מהן קשורות בכך שהממשלה הנוכחית מדברת בשני קולות: מצד אחד, ראש הממשלה ושר הביטחון, שמבינים היטב את החשיבות של תפקוד הרשות הפלסטינית; ומצד שני, הרבה מאוד גורמים בממשלה – כמו השר לביטחון לאומי ושר האוצר, שהוא גם שר במשרד הביטחון – שמצהירים ופועלים על מנת לפגוע ברשות. זה יוצר אווירה מאוד שלילית.
"בנוסף", ממשיך אלון, "יש גורמי שטח, כמו ראש מועצת שומרון יוסי דגן (ששב ומפציר בממשלה לצאת למבצע חומת מגן 2 – א"א), ראש מועצת יש"ע שלמה נאמן, ואחרים, שיש להם כוח פוליטי. יוסי דגן, למשל, משפיע מאוד על מרכז הליכוד, ודרך זה על הדרג המדיני. יש מהצד הזה של הנהגת המתיישבים קריאות, שחלקן נובעות מדאגה אותנטית לביטחון המתיישבים, וחלקן נובעות מאג'נדות של הרס הרשות הפלסטינית וסיפוח השטח לישראל. אלה אג'נדות פוליטיות שמהן נוצרת תפיסה ביטחונית".
שמני: "יוסי דגן הוא אחד מקבלני הקולות הגדולים של מרכז הליכוד. מעבר לזה, אני קורא לו 'ראש ממשלת השומרון'. הוא כבר מזמין אנשים מחו"ל לבקר בשומרון ובירושלים, הוא ישות בפני עצמה. יש כאן מדינה בתוך מדינה, שבה יוסי דגן שולט. מדברים על שתי מדינות – יהודה וישראל – והדבר הזה כבר מתחיל לקרות".
לדברי אלופי הפיקוד לשעבר, הנהגת המתנחלים מאפשרת בעצמה לגורמים קיצוניים עוד יותר להכתיב את המציאות בשטח. מזרחי: "כבר מתקופתי כאלוף הפיקוד, ההנהגה המקומית היהודית ביהודה ושומרון לא הבינה שנוער הגבעות לא משחק לטובתה. ה'נוער' הזה מכתים את כל ההתיישבות וממאיס אותה על חלק גדול מהישראלים, ועל העולם כולו. קח למשל את האירוע בחווארה: אני לא שמעתי לזה שום גינוי מאנשי ההתיישבות. להפך, שמעתי את יוסי דגן מנסה ללבות את האש. רוב אנשי ההתיישבות משרתים בצבא כלוחמים וקצינים, משלמים מסים והם אזרחים מצוינים. אבל ברגע שהמתיישבים לא מקיאים מתוכם את אותה קבוצה שעושה את מה שקרה בחווארה, אתה מכתים את ההתיישבות כולה".
שמני: "'נערי הגבעות’ האלה הם לא נערים, אלא כנופיות חמושות. היום העסק פועל בדיוק כמו בחמאס: יש דרג מדיני – בן גביר וסמוטריץ’ – ויש את הדרג המבצעי. זה לא נערי הגבעות, אלא כנופיות חמושות. זה משהו ממוסד, שהדרג הפוליטי מתקצב אותו, תומך בו ונותן לו גיבוי”.
שמני מביא כדוגמה את החלטתו של סמוטריץ’, שמתוקף תפקידו כשר במשרד הביטחון הסדיר לאחרונה שורה של "חוות חקלאיות" ומאחזים ביהודה ושומרון. אחד המאחזים הבלתי חוקיים הללו הוא עוז ציון, שממנו יצאה לפני כחודש חבורה של צעירים, שהתעמתה עם תושבים פלסטינים מהכפר הסמוך בורקה. במהלך העימות נורה למוות הפלסטיני קוסאי מעטאן.
לדברי שמני, המפגש האלים בין המתיישבים היהודים לפלסטינים לא היה מקרי. "זו שיטה", הוא אומר. "המתיישבים לוקחים כמה עיזים, והולכים ליצור חיכוך מכוון. אחריהם יש כוח תגבורת חמוש, כשהמטרה היא לדרדר את המצב כדי שיוכלו להשתמש בנשק חם. זה מה שקרה שם, וכתוצאה מכך נהרג פלסטיני. מבחינת המתיישבים, הם מצפים שבתגובה צה"ל ינקוט יד קשה נגד הפלסטינים ויסגור להם שטחים. זו הדרך שלהם להשתלט על עוד ועוד דונם, להדיר את רגלי הפלסטינים ולהבעיר את השטח. כי ככל שיהיה יותר בלגן, יהיה למתנחלים יותר קל להצדיק את השהות שלהם שם. לחלק המיליטנטי הזה יש דרג מדיני שיושב בממשלה. יש לו תקצוב ואפילו תוכנית אסטרטגית – 'תוכנית ההכרעה' של סמוטריץ’".
לפי מה שאתם אומרים, אלוף הפיקוד פוקס צריך להיאבק לא רק בארגוני הטרור הפלסטיניים ובמפגעים הבודדים ביהודה ושומרון, אלא גם במיליציות יהודיות.
אלון: "עם חמאס תמיד התעסקנו. אנחנו יודעים שחמאס, הג'יהאד האיסלאמי וסוררי הפתח רוצים לייצר כאוס, ואנחנו נלחמים בזה. בעבר גם היו תופעות של מחוללי כאוס יהודיים, כמו המחתרת היהודית או תג מחיר. אבל מה שאנחנו רואים בשנה האחרונה זה כבר לא אותם חמישה-שישה נערי גבעות רעולי פנים שיורדים באופן חשאי לשרוף רכב או מסגד. מדובר בעשרות ומאות אנשים, שיוצאים לפעמים בגלוי, ביניהם כאלה שיש להם נשק שניתן להם בידי צה"ל, והם מייצרים חיכוך עם הפלסטינים. הצבא לא יודע איך להתמודד עם האירועים האלה. זה עוד מחולל כאוס, שיהודה פוקס צריך להתמודד איתו".
מזרחי: "אני לא מסכים עם ההשוואה לחמאס, אבל אין ספק שאלוף הפיקוד היום עובד בתנאים הרבה יותר קשים ממה שהיה בעבר, כאשר הייתה ממשלה שלפחות למראית עין היה בה חלק שהוא לכאורה משויך למרכז-שמאל, וראש הממשלה נתניהו היה יכול להיאחז בו כדי למתן את מה שקורה בשטח".
יהודה פוקס, קצין מוערך שפיקד בעבר על חטיבת הנח”ל, שימש כקצין חי"ר וצנחנים ראשי וכמפקד אוגדת עזה, מונה לאלוף פיקוד המרכז לפני שנתיים. כחצי שנה אחר כך כבר הפיצו פעילי ימין, שטענו שצה"ל לא פועל נגד יידוי אבנים של פלסטינים באזור חווארה ויצהר, כרזות עליהן נמרח פרצופו של פוקס עם הכיתוב "חזק על יהודים בחומש, חלש בחווארה. יהודה פוקס נכשלת, קח אחריות".
כמה חודשים אחר כך צצו ברחבי יהודה ושומרון כרזות נוספות עם פניו של פוקס והכיתוב: "קציני צה"ל ששבויים בתפיסת אוסלו, לא מסוגלים לנצח את הטרור". בחודש מאי האחרון הפכו הכרזות לשלטי חוצות שנתלו לאורך כביש 60, ציר התנועה המרכזי של יהודה ושומרון. "ההתנכלות להתיישבות נמשכת", נכתב בהן, שוב לצד פרצופו של אלוף הפיקוד. "סמוטריץ’, בן גביר, פוקס לא סופר אתכם!"
האמירות הקשות נגד פוקס מצטרפות לשורה של התבטאויות בידי שרים בממשלה, שגידפו את לוחמי ומפקדי צה"ל על רקע המחאה נגד הרפורמה המשפטית. "זה מתחיל בגלית דיסטל אטבריאן ובשלמה קרעי, היא מקללת והוא שולח לעזאזל, משם זה עובר לדודי אמסלם ולחברי הכנסת של עוצמה יהודית, ומשם הלאה", כפי שמנסח זאת שמני.
שמני מתייחס לאמירות של שרת ההסברה דיסטל אטבריאן, שאמרה שטייסי חייל האוויר שאיימו בהפסקת התנדבות הם "נפולת של נמושות", שר התקשורת קרעי שאמר עליהם "סרבנים, לכו לעזאזל, נסתדר בלעדיכם", והשר לשיתוף פעולה אזורי אמסלם שקרא לרמטכ"ל "לטפל במורדים כמו שצריך לטפל במורדים". לאחרונה הצטרפה לציד המכשפות גם ח"כ טלי גוטליב מהליכוד, שבסגנונה הייחודי קבעה ש"השב"כ וצה"ל עובדים אצל המחבלים".
לדברי שמני, "אם נתניהו היה מאיים על דיסטל ביום הראשון שבו היא קיללה את הטייסים, אם הייתה יוצאת הודעה שראש הממשלה הזמין אותה לבירור ונזף בה, הכול היה נראה אחרת. אבל נתניהו נותן להם להמשיך. אני לא יודע מה עובר לו בראש, אבל התוצאה היא שהוא לא עושה כלום. הוא החוליה החסרה בכל שרשרת האחריות".
אלון: "צריך שהדרג המדיני יגבה את קציני צה"ל, ולא ייתן לכל מיני אנשים כמו טלי גוטליב להתבטא נגדם. זה עמוד השדרה המקצועי של המדינה".
מזרחי: "אנחנו צריכים לדרוש מהשרים וחברי הכנסת, גם אם השקפת עולמם שונה, להשאיר את צה"ל בחוץ. קציני צה"ל עושים את העבודה שלהם במקצועיות ומתוך רצון עז למגר את הטרור ולהגן על אזרחי מדינת ישראל. כל התקפה כנגדם, של כל האנשים הלא־חכמים האלה, שמנסים לומר שהם נבחרי העם והם אלה שקובעים את הטון, היא לא נכונה. אנחנו כורתים את הענף שעליו אנחנו יושבים".
מי שכן זוכה להערכה מצד האלופים במילואים על תפקודו, הוא הרמטכ"ל הרצי הלוי. לאחר ההתבטאות של אביחי בוארון כנגד פוקס, יצא הלוי מיד להגנתו של פקודו כשטען ש"כל אמירה אשר מטילה דופי בשיקוליו של האלוף ובמחויבותו לביטחון אזרחי ישראל – ראויה לכל גינוי ואין לה שחר".
"לא היה רמטכ"ל, וזה אני אומר לך באחריות, שנותן גיבוי לאלוף פיקוד מרכז כמו שהרצי נותן ליהודה פוקס", אומר שמני. "לא היה רמטכ"ל שיצא בקולו מול פוליטיקאים מכהנים ונגד שרים. כשאני הותקפתי זה לא שלא גיבו אותי, אבל האמירות לא היו כל כך ברורות, כי לא רצו להסתבך. הרצי עושה את זה כמו גבר, וצריך להגיד שגם גלנט פועל כך בינתיים".
בידי אלוף פיקוד המרכז עומדים שני כלים מרכזיים לשליטה בשטח: אוגדת איו"ש המתפקדת ככוח צבאי; והמינהל האזרחי, האחראי לכל השירותים האזרחיים בשטחי C, עבור ישראלים ופלסטינים כאחד. אחד מתפקידיו המרכזיים של המינהל נוגע לתחום התכנון והבנייה, נושא רגיש במיוחד בקרב המתנחלים. "המִנהל קובע מה יבנו ומה יהרסו", מנסח זאת מזרחי בפשטות. "המינהל הוא כלי מרכזי בהערכת המצב, כי הוא זה שמדבר עם הפלסטינים ומביא את הלכי הרוח מהשטח, והוא גם עוסק בכל הנוגע לשימוש בקרקעות", מצטרף שמני. "זה כלי בלתי רגיל שיש לאלוף הפיקוד לשכך מתחים, אם אתה יודע להשתמש בו נכון. ומה עשו עכשיו? לקחו את הכלי הזה ונתנו אותו לסמוטריץ'".
אלון טוען כי חומש הוקמה באמצעות פקודה בלתי חוקית. "הצבא עצר את המשאיות וכלי העבודה בדרכם לחומש, כפי שנדרש ממנו על פי חוק. אלא שאז התקבלה הנחיה שיצאה מלשכת שר הביטחון, שהכוחות יאפשרו בכל זאת לשיירה להיכנס". לדבריו, ההנחיה הזו הועברה בעל פה ולא הייתה חוקית. "אם היו דורשים אותה בכתב, אני לא מאמין שהיו מקבלים"
במסגרת ההסכמים הקואליציוניים דרש סמוטריץ' לקבל לידיו את הסמכות למנות את ראש המינהל האזרחי, דרישה שלא התממשה לאור התנגדותה הנחרצת של מערכת הביטחון, ובתוך כך הרמטכ"ל וראש השב"כ. כפשרה, מונה סמוטריץ’ לשר נוסף במשרד הביטחון והוקמה עבורו "מינהלת ההתיישבות", שבראשה העמיד את מקורבו יהודה אליהו. באמצעות המינהלת שולט סמוטריץ' בכל היבטי התכנון והבנייה עבור ישראלים בשטחי יהודה ושומרון.
"סמוטריץ’ היום פועל באופן לעומתי לצה"ל, צריך להבין את זה", אומר שמני. "בתוך משרד הביטחון יושב שר שפועל באופן לעומתי לפיקוד המרכז. המדיניות שלו היא ממש לא לאזן ולהרגיע את השטח, אלא להדיר את הפלסטינים וללחוץ אותם".
אלון: "וגם לעשות חיים קשים לאלוף הפיקוד ביכולת לממש את המדיניות שלו. אם אלוף הפיקוד מחליט למשל לפנות איזה מאחז, הוא צריך בשביל זה כל מיני פונקציות של המינהל האזרחי, כמו רכבים ומשאיות. לפעמים, המשאיות האלה לא מגיעות".
שמני: "זה יוצר מצב של שיתוק. סמוטריץ’ הצהיר שהוא יאיץ את הריסת הבנייה הבלתי חוקית הפלסטינית בשטח C. בפועל הוא לא האיץ שום דבר. למה? כי בכל פעם שרוצים להרוס אצל הפלסטינים צריך אישור של גלנט, וכשרוצים אישור להרוס אצל היהודים צריך אישור של סמוטריץ’. כל אחד מהם לא מאשר לשני, ובגלל זה הכול תקוע".
אחד המקרים הבולטים שבהם האינטרסים של סמוטריץ’ ופוקס התנגשו, היה בעת הקמתה המחודשת של ישיבת חומש, במהלך בזק שהתרחש בלילה אחד בחודש מאי השנה. במקרה הזה, ידו של סמוטריץ’ הייתה על העליונה.
באותו לילה עשתה את דרכה שיירה של מנופים ומשאיות, שנשאו בין היתר מבנים יבילים, לעבר חומש, במטרה להקים מחדש את הישיבה על אדמות מדינה. כוחות הצבא, כפי שמתבקש בחוק, עצרו את השיירה, מפני שלהקמת המבנה לא ניתן עדיין אישור חוקי בידי המינהל האזרחי. "הצבא עצר את המשאיות וכלי העבודה כבר בשבי שומרון, בדרכם לחומש, כפי שנדרש ממנו על פי חוק", אומר אלון. "אלא שאז התקבלה הנחיה מהדרג המדיני, שיצאה מלשכת שר הביטחון, שהכוחות יאפשרו בכל זאת לשיירה להיכנס". לדבריו, ההנחיה הזו הועברה בעל פה ולא הייתה חוקית. "אם היו דורשים אותה בכתב, אני לא מאמין שהיו מקבלים", אומר אלון.
ההנחייה לאפשר את מעבר השיירה יצאה לדבריו מלשכתו של גלנט ללשכת הרמטכ"ל, ומשם דרך חטיבת המבצעים כפקודה לפיקוד מרכז. בסופו של דבר, מילא פוקס אחר הפקודה ואיפשר לכלי ההנדסה לעבור. הישיבה הוקמה באותו הלילה, מבלי שהתקבלו לכך האישורים הנדרשים בחוק.
במסגרת עתירה שהוגשה נגד המהלך לבג"ץ, חתמו גדי שמני וניצן אלון על תצהירים שבהם טענו כי הפקודה לאפשר את מעבר השיירה מהווה, "רתימה אקטיבית של כוחות הצבא לאפשר הפרת חוק בעין פקוחה ובידיעה ברורה, והכול בהנחיה של הדרג המדיני... מעורבותו של הדרג המדיני באכיפת החוק היא רעה חולה ומובילה לפוליטיזציה של אכיפת החוק, ועימה – פגיעה בשלטון החוק". עוד כתבו השניים כי על סמך היכרותם עם הגזרה, "הקמת נקודת היישוב לא רק שלא תורמת לביטחון האזור אלא אף מערימה שורה של קשיים ועשויה ליצור בעצם הקמתה שלל נקודות חיכוך שיגבירו את המתח באזור ויפגעו בחובת המפקד הצבאי לשמור על הסדר הציבורי".
לדברי שמני ואלון, לפוקס כמעט שלא הייתה ברירה אלא למלא את ההנחיה הבלתי חוקית, אותה קיבל כפקודה מהמטכ"ל. "זו תקלה שאפשר היה למנוע", אומר אלון. "אני מקווה שלמדו ולא יעשו אותה עוד פעם, אבל זו המחשה של הסכנה הזאת שיש בלהעמיד את הצבא, במקרה הזה את אלוף הפיקוד, בין היותו כפוף לדרג המדיני לבין היותו כפוף לחוק". דובר צה”ל בחר שלא להגיב לדברים.
מזרחי: "יהודה פוקס מתנהל בממלכתיות, הוא כפוף לרמטכ"ל והדרג המדיני, ואם יגיע מצב שהוא יראה את הדגל השחור מתנוסס מעל פקודה, אני מעריך שהוא לא יעשה את זה. ואז יש שתי אפשרויות – או שהוא יתפטר או שיפטרו אותו".
לקראת סיום אני שואל את שלושת אלופי הפיקוד, אם ההפגנות מחוץ לביתם והמתקפות האישיות נגדם, השפיעו על קבלת ההחלטות שלהם. "נתנו לזה לעבור לידנו", אומר שמני. "עשיתי הכול על מנת לנתק בין ההרגשה המזופתת הזו לבין המעשים שלי".
מה לגבי המשפחות שלכם?
אלון: "יש השפעה. אני הייתי בשטח כשהיו הפגנות מול הבית, מי שסבל מזה אלו אשתי, הילדים והשכנים. גם אם הם יגידו שההפגנות לא השפיעו עליהם, זה כמובן לא לגמרי מדויק. בסוף, להיות משפחה של מפקד שטח כזה, זה לשלם הרבה מחירים – לגדל לבד את הילדים, בלי נוכחות של אבא וכו'. המשפחה צריכה לגייס המון אנרגיה כדי לגבות קצין כזה, שמקריב הרבה מהחיים האישיים והמשפחתיים. אני בטוח שיש איזו תחושה של כפיות טובה, של היפגעות מההפגנות והמתקפות האלה".
שמני: "אבל גם כשיש את המחאות האלה, בסוף, כשאתה בא לשטח, רוב המתיישבים מכבדים ומעריכים אותך. לפני חודש הייתי בחורבת סוסיא בדרום הר חברון, באירוע לציון 35 שנה לחטיבת יהודה. לכאורה אני נכנס לגוב האריות, אבל לא, היו שם חיבוקים ונשיקות. לכן הייתי אומר ליהודה פוקס, 'תמשיך בדרך שלך, תעבוד מקצועי וישר, תיצמד לערכי צה"ל ולחוק, כי אין דרך אחרת. ברגע שאתה מאבד כיוון, זה נגמר'".
ובסוף, כמו שקרה לכם, תתויג כשמאלני.
מזרחי: "הימין במדינה כל הזמן התגולל עלינו כאלופי פיקוד מרכז, שברגע שהשתחררנו מהשירות הפכנו להיות שמאלנים ובוגדים".
גם אחרי הראיון הזה יגידו שאתם שמאלנים.
"שיגידו. אנחנו יודעים שאת התפקיד שלנו ביצענו על פי המשימה ותוך שאנחנו נקיים משיקולים פוליטיים".
