חגי מן היה רוצה לקום מהכיסא, לגשת לכל אחד ואחת מהקצינות והקצינים הצעירים שיושבים מולו, להסתכל להם בעיניים ולהפציר בהם: "בכל מקום שבו תהיו, לעולם אל תהססו להביע את דעתכם". כבר 50 שנה שהוא סוחב איתו את מחדלי המלחמה, ונדמה שהוא מבקש לתקן היום את מה שלא היה בכוחו לעשות אז.
מן, שהיה קצין המודיעין של פיקוד הצפון בזמן מלחמת יום הכיפורים, נותק מהערכות המצב באמ"ן ובמטכ"ל, מודר ממידע חיוני, ונאלץ להילחם כדי שישמעו אותו. הוא הצליח להביא להעלאת הכוננות בגזרה הצפונית כמה שבועות לפני שנפתחה המערכה, וגם ועדת אגרנט, שחקרה את לקחי המלחמה, שיבחה אותו על כך שגילה עצמאות בהערכותיו והמריץ את מפקד הפיקוד, אלוף יצחק חופי, לתגבר את מערכי הצבא ברמת הגולן. אבל אל"ם במיל' מן (83) מרגיש עד היום כי לו רק היו מקשיבים לו בפיקוד העליון בתל־אביב, היו נמנעות אבדות בנפש.
ב־15 באוגוסט 1973, פחות מחודשיים לפני המלחמה, מונה סא"ל חגי מן לתפקיד קמ"ן פיקוד הצפון, והבין מהר מאוד שישראל נמצאת בבעיה. "מלחמת יום כיפור התחילה בשבילי הרבה יותר מוקדם מאשר בפועל", מספר מן לקצינים, שנמצאים בהשלמה החילית של חטיבת המודיעין, במפגש שהתקיים בשבוע שעבר בפיקוד הצפון במרומי הר ביריה. "במלחמה שלי מול מחלקת המחקר, שהציגה עמדה מנוגדת למה שהיה לי ברור כשמש: שסוריה מתכוננת לתקוף את ישראל.
"כשמדברים על מלחמת יום כיפור, תמיד מדברים על ההפתעה. ואני אומר לכם בבירור שלא הייתה אמורה להיות הפתעה. על סמך ההערכות של קודמי בתפקיד, מפקד הפיקוד ביצע שינויים מהותיים כמו קידום חטיבות הטנקים לאזור שבו אנחנו נמצאים, והקמת אוגדה 210 בצפון כבר ביוני 1973. בדיעבד אני יודע שגם לאמ"ן היו התרעות מדויקות לגבי הנעשה בסוריה לפחות עשרה ימים לפני המלחמה".
במשך יותר משעתיים מן מציג לקצינים הצעירים את לוח הזמנים בימים שקדמו למתקפה ובאלה שאחריה, רגע אחרי רגע. הוא יודע שהם מכירים היטב את הפרטים שלמדו בהכשרת המודיעין, אבל לא מסוגל להשמיט אף רגע מהכרוניקה של המלחמה הידועה מראש. "ביום שישי, 5 בחודש, הייתה התרעה ספציפית שסוריה ומצרים נערכות לתקוף את מדינת ישראל, והסימן היה פינוי משפחות הסובייטים", הוא משחזר. "המידע הזה הגיע יום קודם, כשמטוסי נוסעים סובייטיים נחתו בסוריה ובמצרים, ומתוך שיחות אלחוטנים היה ברור שמפנים את המשפחות".
"הקונספציה גרמה לאטימות"
עם הידיעה הזאת מן נכנס לאלוף חופי. "אמרתי לו שיש לנו סימן. שפינוי אזרחים מעיד על כך שעומדות להיפתח פעולות איבה", הוא ממשיך. "פרטי מידע נוספים שזרמו תוך כדי השיחה ואחריה כבר הצביעו על מתקפה מיידית. קיבלנו הרבה מאוד חומר מודיעיני שאם היו מנתחים אותו כמו שצריך, הלקטים היומיים שהוציאה מחלקת המחקר היו נראים אחרת לגמרי מאשר המסרים על כך ש'הצבא הסורי חושש מאיתנו ולכן הוא נערך בכוחות מתוגברים'.
"היו לנו 77 טנקים, וברצועת ההגנה הקדמית הסורית כבר הצטברו כ־700 או 800 טנקים. היחס בארטילריה היה עוד יותר גרוע, ובצילומי האוויר ראינו שהפריסה הארטילרית הייתה התקפית, אבל כל דוחות אמ"ן המשיכו לדבר על חשש של הצבא הסורי מתקיפה ישראלית".
למעשה, מן העריך שהמתקפה המשולבת תחל כבר ב־1 באוקטובר, על בסיס מקורות בסוריה ובמצרים שהגיעו, בין השאר, ממחלקת המחקר בקריה. הוא גרם לכל לוחמי הפיקוד להישאר שבת, ונקרא לראש מחלקת המחקר לבירור מדוע "גרם לפאניקה בפיקוד". "אני לא רוצה להגיד לכם באיזו הרגשה איומה הסתובבתי בלילה של 1 באוקטובר", הוא מספר לקצינים. "אבל לא הרפיתי כי לא יכולתי. כולם אמרו לבן ואני אמרתי שחור, אבל הוא היה שחור משחור.
"בשבת, שישה ימים לאחר מכן, כשקיבלתי התרעה מהתצפיות שהסורים מקפלים את רשתות ההסוואה, נתתי הוראה: אנחנו נכנסים למלחמה. לא היה אכפת לי שכמה ימים קודם חטפתי על הראש בגלל הערכה דומה, כי המציאות הייתה ברורה מולי בלי שום ספק".
בדיעבד התברר למן, במהלך תחקירי המלחמה, כי היה לא מעט מידע מודיעיני ברור יותר, שמסיבה לא ברורה לא הועבר אליו ואל מפקד הפיקוד. "כשהתלוננתי שלא קיבלתי ידיעות אמרו לי 'מה אתה מתלונן, גם הרמטכ"ל לא קיבל את כל המידע'. אני לא חושב שחלילה ניסו להכשיל אותנו בכוונה, אלא שהקונספציה שבאמ"ן היו שבויים בה הורידה מסך של אטימות וחוסר רצון לשמוע כל עמדה שונה משלהם".
"אמרו לי אחרי המלחמה למה לא בעטתי בדלת, אבל הדלת של המפקד שלי הייתה פתוחה בפניי", הוא משיב לשאלתי אם הוא מרגיש אשמה. "תמיד אפשר לעשות יותר, אבל עשיתי את המרב כדי להעביר את המידע שהיה לי כמו שצריך. כולם ידעו שיש בקו הסורי מאות טנקים וקני ארטילריה, כולל שר הביטחון שנתתי לו סקירה מודיעינית מלאה. יכולנו לחסוך במחיר הדמים, אבל לצערי לא הקשיבו לי".
"זה בידיים שלכם", מן פונה לקצינים. "תעשו הכל כדי להיות מקצוענים בכל תחום שבו אתם עוסקים. תרדו תמיד לחקר הדברים ותביאו אותם לידיעת המפקד שלכם. תהיו קשוחים אבל גם קשובים לעמדות אחרות. אני חשבתי שאצליח לעצור את זה כשהבאתי את המידע למפקד הפיקוד. גיחכו עליו במטכ"ל כשהוא התריע שמערך טילי הקרקע הסורי מוכן ואנחנו לא נוכל לפעול עם חיל האוויר. חופי אף פעם לא סיפר לי איך הוא היה מסוגל להסתכל עליהם, על אלה שגיחכו עליו, אחרי המלחמה".
אחד הקצינים שואל את מן מה הוא ממליץ להם לעשות אם ייתקלו במישהו שלא מוכן שיסתרו אותו. "אדם כזה הוא לא שותף אלא מתנגד", הוא משיב. "עליכם להמשיך לעמוד על דעתכם המקצועית, אבל לבחון אותה כל הזמן ולא להיות שבויים בה".
"מקווה שהלקחים נלמדו, אבל לא בטוח"
קשה שלא לחשוב על המתיחות הנוכחית בגבול הצפון בהקשר של המלחמה ההיא, לחפש סימנים שאולי המערכת הביטחונית מתעלמת מהם. בחודשים האחרונים ניכרת הסלמה בפעילות ארגוני הטרור הלבנוניים על הגדרות - בין היתר בירי עשרות קטיושות לעבר יישובי הגליל בפסח, החדרת המטען רב העוצמה שהתפוצץ בצומת מגידו ושיגור הטילים לעבר הקומנדקר הצבאי לפני כחודשיים בסמוך לכפר רג'ר. בשיא ההסלמה היו משוכנעים בצבא שמלחמה לא עומדת על הפרק, מקסימום כמה ימי קרב.
"אני לא יכול לדבר על הנתונים של היום כי אני מנותק מהמערכת, ואולי טוב שכך", אומר מן. "אני מקווה שהלקחים נלמדו, אבל אני לא בטוח. היו כמה וכמה מלחמות מאז שמהן למדתי שזה לא קרה. היסטוריונים כתבו שלו מלחמת הימים הייתה נחקרת, היינו מגיעים אחרת למלחמת יום הכיפורים. אחד הדברים ששגינו בהם היה הזלזול באויב, ואני לא בטוח שאנחנו לא עושים את זה היום, לא משנה אם אלה ארגונים או צבאות מסודרים".
הקצינים מבקשים לשתף אותו בחוויות שלהם מצה"ל של שנת 2023, ומשוכנעים שהמציאות שהכיר לא קיימת עוד. "היום מי שלא מביע דעה עצמאית מנומקת אלא זורם עם השאר נחשב כלא מקצועי, לא יסודי ואפילו חנפן", אומרת אחת הקצינות. "כולם יכולים להרגיש מתי אנשי מקצוע מתיישרים עם אחרים בלי לברר ולגבש עמדה. היום ההבנה הכוללת באגף המודיעין אומרת שהרבה פעמים החיילים הפשוטים בשטח יודעים יותר טוב מה קורה מאשר המפקדים בדרגים הבכירים, ובהחלט מקשיבים להם ומעודדים דיונים. לפעמים גם פונים עם דילמות לצוותים אחרים ומבקשים מהם להציג עמדה, ומשווים בין המסקנות".
קצינה אחרת מספרת שהיא מרגישה שקורס ההשלמה החילית "מבקש לשנות את האופי שלנו. להוריד את האגוצנטריות, לצאת מהבועה וללמוד על מורכבויות. אתה לומד ומבין שאתה לא יודע הכול, אבל אתה צריך לדעת הכול בכל דרך. "מנסים מאוד לנרמל בנו את השיח על כשלים, כדי לצמוח מהם וכדי לא לחזור על טעויות. אנחנו מבינים שגם מול סיפור המורשת שחגי הציג בפנינו, שאין בו הצלחה שאפשר להתגאות בה, אנחנו לא צריכים להירתע מהביקורת וללמוד ממנה".
כשמן נפרד מהקצינים הצעירים, הוא קצת יותר אופטימי משהיה כשהגיע למפגש. אבל למרות שעברו 50 שנה מאז המלחמה, ושמן התקדם מאז לתפקידים בכירים בצבא ובאזרחות, השהות בצפון מחזירה אותו למחנה נפאח שבגולן. "הרבה שנים לא טיילתי בגולן", הוא מתוודה. "ביום הולדת 80 המשפחה המורחבת לקחה אותי לסיור בגולן וסיפרתי לנכדיי על מה שקרה שם, אבל מאז לא הייתי מסוגל לחזור. הדברים האלה מעלים בי המון מחשבות וזיכרונות שאני מתאמץ לשכוח, אבל כנראה שאי־אפשר. הדבר היחיד שאפשר לעשות הוא להשתדל לא לעורר אותם".
פורסם לראשונה: 00:00, 21.09.23