מה שמתרחש בליכוד בשנים האחרונות מעורר אצל רבים – בוודאי במרכז-שמאל, אבל גם בקרב הדור הוותיק של התנועה הרוויזיוניסטית – געגועים לימי מייסדי התנועה, זאב ז'בוטינסקי ומנחם בגין. האמת ההיסטורית מחייבת לומר שיש נקודות דמיון והמשכיות, למשל ביחס לארץ ישראל השלמה, אבל בעיקר עולים הבדלים יסודיים.
ז'בוטינסקי, בניגוד לימין הנוכחי, הטיל דגש על הממד הליברלי בתפיסתו הלאומית. הימין המקורי היה ליברלי יותר מהשמאל, בין היתר בשל העובדה שהשמאל התעצב דרך רעיונות קולקטיביסטים-סוציאליסטיים ואילו הימין העלה על נס דווקא את האינדיבידואל ואת זכויות הפרט. ז'בוטינסקי גם הרבה לכתוב על זכויות המיעוט ונגד עריצות הרוב – וזאת בניגוד מובהק לרבים מאנשי הליכוד כיום.
הבדל נוסף טמון ברעיון ההדר הז'בוטינסקאי. כללי ההדר מחייבים התנהגות גאה, מנומסת, תקיפה אך לעולם מכבדת, ואילו רבים מאנשי הליכוד, וכל שכן התנהגותו של בנימין נתניהו כלפי יריביו ומערכת המשפט, הם הדבר הרחוק מיישום כללי ההדר.
בגין, וגם בהקשר זה התחלפו היוצרות בין הימין המקורי לבין מפא"י, היה תומך מובהק של רשות שופטת עצמאית וחזקה. כשהכריז "יש שופטים בירושלים" הוא אמנם אמר זאת בשמחה על כך שבית המשפט אישר הקמת התנחלות – אבל עבורו פסיקת בג"ץ הייתה מחייבת, ללא היסוס. דווקא דוד בן גוריון היה זה שביקש לתת יותר כוח לכנסת, אם כי גם הוא לא היה מעז לזלזל בהכרעת הדין.
בין בגין לנתניהו אפשר למצוא דמיון ברטוריקה הפופוליסטית, אלא שיש גם הבדל יסודי. בעוד שאצל בגין היה זה פופוליזם מכיל, כלומר הוא ביקש להכיל את המזרחים במקום שוויוני בחברה הישראלית על בסיס אימוץ המסורת כמכנה משותף לכולם – אצל נתניהו מדובר בפופוליזם מדיר, שכן בהנהגתו הוקצנה תפיסה מאוד מסוימת של לאומיות יהודית ("השמאל שכח מה זה להיות יהודים"), שבעצם מדירה החוצה יהודים ליברלים, שמאלנים, וכמובן את הערבים.
הבעיה העולה מהטענה הנכונה, "זה כבר לא הליכוד של בגין", היא שבשביל הדור הצעיר בימין, דמויות כמו בגין ובוודאי ז'בוטינסקי, כבר אינן מודל לחיקוי, אלא לתיקון. מדובר בדור ימני חדש, שפועל בהשראת סיסמת המחץ של נפתלי בנט מבחירות 2013 - "לא מתנצלים". אפשר להעריך שהם כבני 20 עד 40 פלוס, שהשקפת עולמם הושפעה מפיגועי האינתיפאדה השנייה יותר מאשר מכתבי ז'בוטינסקי או מדפוס המנהיגות של בגין.
ד"ר אבי שילוןהליכוד של נתניהו ותומכיו התרחקו מהמקורות, אך מבחינה היסטורית אפשר למקם אותם כממשיכי פלג אחר שהתקיים בתנועה הרוויזיוניסטית – הפלג הרדיקלי שהנהיג אב"א אחימאיר בשנות ה-20 וה-30. אחימאיר וחסידיו, אנשי "ברית הבריונים", קראו אז תגר על הליברליזם של ז'בוטינסקי, והביעו סלידה מהשמאל, מהדמוקרטיה ומהכרעות פרלמנטריות בהסכמה רחבה. כדי להקים מדינה הם שאפו להשליט את עמדתם בכוח. ז'בוטינסקי נאלץ לא פעם להתמודד עם ההקצנה שלהם.
נתניהו אוהב להדגיש שאביו היה מזכירו של ז'בוטינסקי. בפועל מדובר בתקופה קצרה בערוב ימיו של ז'בו. רוב ימיו היה בן-ציון נתניהו דווקא חסידם של "ברית הבריונים" והרדיקלים. זו, אגב, אחת הסיבות לכך שלאחר הקמת המדינה, כשהוא גישש אצל בגין לגבי הצטרפות ל"חרות" – הוא נדחה. מכאן עולה התהייה אם ייתכן בעצם, שבחלוף כ-100 שנים הביא נתניהו הבן את רוח "ברית הבריונים" להשתלט על התנועה?
- ד"ר אבי שילון הוא היסטוריון
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
