שוב עימות פוליטי בתוך הממשלה, ושוב הצד הניצי של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' והשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר נגד הצד הפרגמטי של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון יואב גלנט והמערכת. אלא שהפעם נדמה שנחצה קו נוסף: משבר פוליטי סביב אירוע ביטחוני שכלל לא קרה.
אתמול בשעות הבוקר פורסמה בגלי צה"ל ידיעה שלפיה ישראל העבירה 1,500 כלי נשק לידי מנגנוני הביטחון הפלסטיניים. סמוטריץ' מיהר לגנות ולתקוף את נתניהו, ומיד אחריו, בנוהל, הצטרף גם בן גביר. באמצע, כמו תמיד, ניצב צה"ל במבוכה. לאחר הגינויים והתדרוכים, מתאם פעולות הממשלה בשטחים הוציא הודעת הכחשה ושפך מים צוננים על הר הגעש שהתפרץ בירושלים: לא הועברו בשנה האחרונה כלי נשק לידי הרשות הפלסטינית, ואפילו לא היה תכנון כזה. מה שכן עבר מוקדם יותר השבוע היו שמונה כלי רכב ממוגנים, לבקשת האמריקנים, כדי להחליף כלי רכב ממוגנים שיצאו זה כבר מכלל שימוש. בקיצור: מהומה על לא מאומה. אבל במציאות הפוליטית הלא נורמלית, גם זה מספיק כדי להציף מחדש את המורכבות שבה פועלת ממשלת "ימין על מלא".
ברמה האסטרטגית, בניגוד לכל הצעקות והדפיקות על החזה, האמת פשוטה: הקבינט המדיני-ביטחוני של ממשלת ישראל קיבל החלטה לחזק את הרשות הפלסטינית ואת מנגנוני הביטחון שלה. זאת החלטה מושכלת והיא התקבלה עם או בלי קשר למגעים לקראת נורמליזציה עם סעודיה ובצל פגישתו הצפויה של ראש הממשלה עם נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן בשבוע הבא.
בצה"ל, בלשכת מתאם הפעולות ובשב"כ מעודדים את פעילות המנגנונים הפלסטיניים בשטחי A. אז למה אנחנו נבהלים כל כך מהכנסת תרומה אמריקנית של שמונה כלי רכב ממוגנים? קודם אנחנו באים בטענות שהרשות לא נלחמת בטרור, אבל אז מתרעמים על כמה כלי רכב? איך אנחנו מצפים שהם יילחמו - עם אבנים, אלות וקפצונים?
מנגד, ההחלטה לחזק את הרשות ביהודה ושומרון בולטת לטובה גם על רקע ההתחממות בעזה: שם, ההפגנות על הגדר הופכות יותר ויותר אלימות, וברור שידו של חמאס נמצאת על הדימר. אמש נהרגו חמישה פלסטינים בהתפרעות בגבול, ובעזה מאשימים את צה"ל בהטמנת מטען - בזמן שבצבא מכחישים, כמובן, וטוענים כי מדובר במטען שהתפוצץ עקב פיצוץ עצמי. כך או כך, אירוע כזה עלול להדליק את השטח ערב ראש השנה, ובמערכת הביטחון הבהירו לנתניהו שהרגעת השטח - בעזה, ביהודה ושומרון ובבתי הכלא בישראל - היא קריטית כדי לשמור על יציבות ביטחונית בחגי תשרי. גם ככה אנחנו מצויים בשנה המדממת ביותר מאז האינתיפאדה השנייה. וכשזה המצב, ניתן להבין מדוע נתניהו לחץ - והצליח - להקפיא את החלטתו של בן גביר בנוגע לביקורי המשפחות של האסירים הפלסטיניים.
אך זה רק עוד קרב קטן במלחמת התשה שמתנהלת בתוך הממשלה, ולוכדת את המערכת בתווך. עד עכשיו נתניהו השכיל לתמרן בין המלצות המערכת לבין השותפים הפוליטיים שלו, שמביאים גישה שנעה בין גחמות לאידיאולוגיה קיצונית. נדמה שמתקרב היום שבו גם הוא ייאלץ לבחור באחד מהצדדים.
פורסם לראשונה: 00:00, 14.09.23