מרנין לראות כיצד מושמצים היסטוריים מן הימין, כמו זאב ז'בוטינסקי ומנחם בגין - שכונו בעבר "היטלריסטים", "פשיסטים" ו"מחרחרי מלחמה" - הפכו לזכים שבבני האדם. לא כן המנהיג הנוכחי, אחי בנימין נתניהו, שנותר בסורו וחשיכתו - ומוביל את מפלגתו, לטענת מבקריו, הרחק מדרכו של הליכוד החביב "של פעם".
ביטוי לכך ניתן היה למצוא במאמר שפרסם כאן לפני כשבוע אבי שילון, שבו טען כי אצל ביבי זה קשור להשפעת אבינו, פרופ' בנציון נתניהו, ודרכו המנוגדת כביכול לזו של ז'בוטינסקי. "נתניהו אוהב להדגיש", הוא כתב בין השאר, "שאביו היה מזכירו של ז'בוטינסקי. בפועל מדובר בתקופה קצרה, בערוב ימיו של ז'בו". מעבר לכך שאבינו מעולם לא היה מזכירו של ז'בוטינסקי (ועל כן ממילא ביבי אינו "מדגיש" המצאה זו, ודאי לא באהבה), הרי בניגוד למה שיכול להשתמע מן הדברים, שיתוף הפעולה בין ז'בוטינסקי ואבא, במסגרת המשלחת הרביזיוניסטית בארה"ב, פרי יוזמת אבי, היה תכליתי ורב ערך. הקשר ביניהם אכן לא נמשך זמן רב - בזה צודק שילון - אבל היה זה עקב מותו של ז'בוטינסקי.
עוד כתב שילון שביבי והליכוד של היום הם ממשיכי דרכו של הפלג הרדיקלי של אב"א אחימאיר, שאבי היה חלק ממנו, ושזו הייתה לצנינים בעיני ז'בוטינסקי. האומנם? האם מסיבה זו הצהיר ז'בוטינסקי שאחימאיר הוא "מורנו ורבנו" - הצהרה שהעניקה לאחימאיר מעמד והשפעה גדולים בתנועה? והאם משום הסתייגותו הפציר ז'בוטינסקי באחימאיר שיצטרף לנשיאות המצומצמת של המפלגה הרביזיוניסטית?
טענה שגויה נוספת היא שמכיוון שאבינו תמך בדרכו של אחימאיר, גישושיו מול בגין לגבי הצטרפות למפלגת "חרות" נתקלו בדחייה. במציאות, מרגע שקמה המדינה עזב אבי את הפוליטיקה - משום שהעיסוק בה היה מנוגד לאופיו, ומשום שרצה להתמקד במחקרו ההיסטורי החדשני. אכן, הייתה פגישה בינו ובין בגין בנושא הצטרפותו לחירות, אבל את הפגישה יזם בגין - והוא נענה על ידי אבי בשלילה. בנוסף, אם היו ביניהם חילוקי דעות באותו זמן, הרי אלה נגעו בעיקרם לעמדתו של בגין באשר למקום של ישראל במאבק הבין-גושי בעולם, נוכח התנגדותו של אבי לגישתו ה"בלתי מזדהה".
ובכלל, האם באמת הסתייג בגין מאחימאיר ודרכו? הרי הייתה זו בדיוק דרכו המהפכנית של אחימאיר שהציתה את תנועת ההתנגדות בפועל לבריטים והולידה את המחתרות - שהביאו לגירושם של הבריטים ולהקמת מדינת ישראל. כנציג אקטיביסטי במפלגה הרביזיוניסטית וכמפקד אצ"ל, האם בגין לא הבין מי ואיזו דרך הולידו את המחתרת שעמד בראשה? קשה להאמין.
עדו נתניהו צילום: יובל חןהליכוד של היום אכן שונה מהליכוד של בגין. כך צריך להיות. כשהבעיות הפוליטיות והמדיניות משתנות, הן מצריכות גישות חדשות. "יש שופטים בירושלים", אמר בשעתו בגין, בציטוט שמביא שילון כמבטא את יחס הכבוד של בגין לשופטי ישראל - בניגוד ליחסו השלילי כביכול של נתניהו. ואכן, שופטי בית המשפט העליון בזמנו של בגין היו ראויים בעיני רבים, וגם בעיניי, לכל הכבוד - לא רק בגלל רמתם, אלא חשוב מזה, כי ראו את עצמם כפופים לחוקי הכנסת. היו אלה שופטים ששפטו על פי חוק ולא ניסו לכפות עלינו את דעתם הפוליטית ללא קשר לחוק ובניגוד לו, כפי שקורה היום.
בית המשפט העליון הנוכחי אינו מותיר ברירה אלא להתייצב מול הגישה האנטי-דמוקרטית והאנטי-ליברלית שלו ונגד התקבעותה של אוליגרכיה משפטית. עלינו להשיב לעצמנו את הדמוקרטיה במלואה - זו שהייתה בזמנו של בגין. גם ז'בוטינסקי, אילו חי עימנו היום, היה נאבק במלוא כוחו נגד רודנות הבג"ץ, כפי שנאבק נגד כל רודנות. בזה אני משוכנע. ואבי? הוא ודאי היה מצטרף אליו למאבק זה.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
פורסם לראשונה: 00:00, 20.09.23
