בוועדת הכספים של הכנסת אושרה אתמול (שלישי) העברה של 150 מיליון שקל למוסדות דת, וארבעה מיליון שקל לסיוע לנוסעים לאומן. ברשותכם, אשים בצד את הדיון על ההחלטה התמוהה לממן מקופת המדינה נסיעה למדינה המצויה במלחמה, בניגוד מוחלט להמלצת גורמי ביטחון. גם לא אתמקד בשיקולים הפוליטיים הרעים שמתעדפים פעם אחר פעם מיעוט על חשבון הרוב, ושמשרתים אך ורק מגזרים מסוימים. וגם לא אתייחס לסדר העדיפויות המעוות והמקולקל שמניע את הממשלה הנוכחית. אבל כן אכתוב שהמהלכים שנעשים בשבוע האחרון בוועדת הכספים, בחסות הממשלה, מצביעים לא רק שיקול דעת לקוי אלא גם על אובדן החמלה.
בשבוע שעבר, בזמן שהמדינה סערה וגעשה סביב הדיונים בבג"ץ על עילת הסבירות, היא אישרה קיצוצים בתקציבי משרדי ממשלה רבים כדי לאפשר העברת 478 מיליון שקל לצורכי המגזר החרדי והחינוך ההתיישבותי. "הכספים לא נכללו מלכתחילה בבסיס תקציב המדינה, ולכן ההבטחות החדשות במסגרת עיבוי ההסכמים הקואליציוניים אילצו את משרד האוצר לבצע שורה של קיצוצים תקציביים, 100 ימים בלבד לאחר שאושר תקציב המדינה הדו-שנתי בסוף חודש מאי השנה", דיווח כאן גד ליאור, והוסיף כי "גורם באוצר ציין כי ייתכן שעד לסיום שנת התקציב יהיה צורך לבצע קיצוץ נוסף".
באותו חדר אושרה בתחילת החודש העברה של 400 מיליון שקל לכרטיסי המזון של יו"ר ש"ס אריה דרעי, למרות התנגדות של גורמי מקצוע רבים שטענו כי הקריטריונים לתווים מוטים למגזר החרדי, בהם חוות דעת כלכלית של אגף התקציבים שטענה כי "התוכנית המוצעת אינה מתמקדת באוכלוסיות הנמצאות באי ביטחון תזונתי, וכן הקריטריונים שלה אינם ממקדים את ההשקעה באוכלוסיות הנמצאות בעוני".
ומאיפה הכסף? ובכן, ההסכמים הקואליציוניים דרשו קיצוץ רוחבי במשרדי החינוך, הבריאות והרווחה. התקציב שאושר בשבוע שעבר הוא תוצר של קיצוץ בין היתר מהאגף לטיפול באנשים עם מוגבלויות, סבסוד מעונות ומשפחתונים שמאפשר למשפחות קשות יום לצאת ולעבוד, תקציב שירותי העזר של משרד החינוך והרשות לניצולי שואה. כן, גם ניצולי השואה ישלמו את המחיר. ולגבי התקציב שאושר אתמול, טרם פורסמו מקורותיו, אבל כבר ניתן לומר כי חלק מהכסף יקוצץ גם הוא מגופים חיוניים.
"הבדידות חונקת וזה אחד הדברים שהכי מקשים עליי", אמר לי לפני כמה שנים אלי, ניצול שואה בן 86 שראיינתי לכתבה. כנראה שלא היה אף אחד שייצג אותו באותה ועדה בכנסת שהחליטה לקצץ בתקציב שיפגע בין היתר בפעילויות הפנאי שמוקצות לניצולים. גם סביר להניח שלא היה שם אף אחד שייצג את אמל, אימא לחמישה ילדים מצפון הארץ שמתמודדת עם אי-ביטחון תזונתי חמור, אבל לא עומדת בקריטריונים כדי לקבל את תווי המזון שאושרו בהסכמים הקואליציוניים מול ש"ס. "היו תקופות שלא היה אוכל בבית, שלא יכולתי לקנות מטרנה לבן הקטן שלי", ספרה בראיון לפני כמה חודשים.
ומה עם מאות אלפי הגמלאים שנאנקים תחת יוקר המחייה לצד קצבאות הזקנה השחוקות, ונאלצים להעביר את השנים האחרונות בחייהם בגבולות העוני. איפה הם בסדר העדיפויות התקציבי? או מרכזי היום לקשיש שמתמודדים עם גירעונות של מיליוני שקלים? מסגרות לנערים ונערות בסיכון שבקושי מצליחים להחזיק את הראש מעל המים, כי היי, מי המשוגע שיעז לעבוד בהם בשכר מינימום בכלכלה הנוכחית?
הדר גיל-עדצילום: עוז מועלםומה עם ילדים עם מוגבלות שלא מצליחים להשתלב במסגרות החינוך כי אין מספיק סייעות? אנשים במצוקה שלא מצליחים להשיג טיפול כי אין פסיכולוגים בשירות הציבורי וזמני ההמתנה כבר מטפסים לשנה ויותר? בני נוער מהחברה הערבית שבזמן ששירותי החינוך והרווחה במגזר קורסים חיים פה בתחושה שאין להם אופק? או מפעלי ההזנה שחייבים להתרחב כך לסייע ליותר תלמידים שלא מקבלים ארוחה חמה בביתם? באמת שאין ולו צדיק אחד בסדום בתוך הקואליציה שיעז להילחם עבורם?
אז איפה החמלה? ובכן, אני לא כלכלנית, אבל אני כן יודעת לומר שהשמיכה קצרה, קצרה מדי - כשנותנים לאחד, לוקחים לאחר. ובמציאות שבה יש כל כך הרבה שאין להם, כל כך הרבה חוסר ומצוקה, גם "רק" ארבעה מיליון שקל שהוקצו אתמול לנסיעה לאומן יכולים להיות לא פחות מחמצן עבור שירותים לאוכלוסיות מוחלשות שאף אחד לא נלחם על הצרכים שלהן. אני גם יודעת שהמשמעות של הרעבת השירותים האלה, היא שיותר ויותר שיזדקקו לעזרה.
- הדר גיל-עד היא עיתונאית ynet ו"ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
