ביום שישי שעבר, ב-6:35 בבוקר, החריד פיצוץ עז את פארק הירקון בתל אביב. מטען רב-עוצמה, שהונח ליד עץ, התפוצץ וגרם לנזק רב ולבהלה. לא היו אנשים בקרבת המקום - לא ברור אם זה עניין של מזל או בכוונה - אבל קל לדמיין מה היה קורה לו מטען כזה היה מתפוצץ באזור הומה יותר. באותה עת, היה מפכ"ל המשטרה, רב-ניצב יעקב (קובי) שבתאי בירושלים, בהיערכות לקראת עליות החג להר הבית, או כפי שהוא מגדיר זאת, "כנראה חבית אבק השריפה הדליקה ביותר בעולם, שזה עלינו ועל אחריותנו בראש ובראשונה לוודא שלא תתפוצץ ותהפוך למלחמה אזורית". המפכ"ל מיהר לתל אביב, לחמ"ל מאולתר שהוקם באזור צפון העיר, כדי לנהל משם את האירוע. צוותי הזיהוי הפלילי של המשטרה הוזנקו לאתר הפיצוץ בפארק, כדי לנסות ולהבין מהממצאים הפורנזיים בזירה מי היה יכול להניח מטען כזה, אבל למפכ"ל כבר היו חשדות משלו. "חבל על הזמן", אמר שבתאי, "יש לנו מקרה חמור מאוד".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
המקרה החמור הזה הוביל למרדף דרמטי בואכה כביש 431 שבו היו שותפים השב"כ והימ"מ. עוד מימיו כמפקד מג"ב, הימ"מ - היחידה הלאומית למלחמה בטרור - היא בבת עינו של שבתאי, ולרגע הוא שקל לעזוב הכול ולהצטרף למרדף. מבטיהם המבוהלים של מאבטחיו, לצד כמה מאנשיו הקרובים, שאמרו לו שמרדף בראשות המפכ"ל ימשוך יותר מדי תשומת לב, הניאו אותו מלעשות זאת, אבל קל היה לראות את האכזבה על פניו. "בחלק גדול מהימים המעצבנים בשנה האחרונה", אומר אחד ממקורביו, "עם כל המלחמות האלה עם השר, על פעילותה ודמותה של המשטרה, אם היית שואל אותו במה היה בוחר, להישאר מפכ"ל או להצטרף כקצין מהשורה ללוחמים שם - הוא בכלל לא היה מהסס ובוחר מיד באפשרות השנייה".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בינתיים, דיווחו לוחמי הימ"מ למפקדם, כי המרדף הסתיים בהצלחה. שניים נעצרו, ואחד מהם קשר את עצמו מאוחר יותר למטען בפארק. צו איסור פרסום הוטל על זהות העצורים, והחקירה עדיין בעיצומה, אבל לכולם היה ברור שאם הפיצוץ הזה היה גורם לנפגעים בנפש, מדינת ישראל - ובמצב של הידרדרות, המזרח התיכון כולו - הייתה בוערת. ראש השנה, שנחגג בשקט יחסי, היה עלול להיראות לגמרי אחרת.
ושבתאי, לכמה שעות בחמ"ל ההוא, חזר לאזור הנוחות שלו: מפעיל כוחות, מחלק פקודות ומורה על שליחת רחפני תצפית או על תפעול אמצעים טכנולוגיים לאיתור לוחיות זיהוי מזויפות. ניכר שזה העולם שבו הוא מתנהל בטבעיות, אפילו נהנה. איפה זה ואיפה העולם השני שבו הוא חי במקביל מזה כמעט שלוש שנים, מאז מונה למפכ"ל, העולם של הפוליטיקה, ההדלפות, השקרים, והתרגילים בשביל עוד רבע כותרת. את כל אלו הוא שונא, "וגם למען האמת אני לא טוב בדברים האלה", הוא יאמר, בלי חלילה להזכיר במפורש את שמו של השר הממונה על העולם השני, איתמר בן גביר.
שבתאי (58) נכנס ללשכת המפכ"ל בינואר 2021, בהחלטה להוכיח שאפשר לחולל את הקסם שכמעט אף אחד מקודמיו לא הצליח: להימנע מהתנגשות עם השר. "כמעט כל המפכ"לים לדורותיהם, הגיעו לעימות חזיתי עם השר", הוא אומר. "במשך דורות במשטרה זה נחשב לסוג של נתון, של מובן מאליו, גורל שאי אפשר לברוח ממנו. המפכ"ל רוצה עצמאות ותקציבים, יכולת להפנות את המעט שיש לו לאזורים שהוא מאמין שהכי זקוקים להם, ולמנות את האנשים שהוא חושב שהם הטובים ביותר".
והשר?
"השר רוצה יותר מעורבות במשרה שבצדק מגבילה אותו מאוד, רוצה לדעת מה קורה, גם בחקירות רגישות, ולפעמים יותר מרק לדעת. אני חשבתי שבהידברות מתאימה, בגמישות במקומות הנכונים, אבל בלי להתפשר על החוק והעצמאות, וכששני הצדדים יכולים לסמוך אחד על השני, אפשר להגיע לדו-קיום בשלום ובלי פיצוצים".
אבל זה לא קרה. בריאיון בלעדי המתבסס על סדרת שיחות עם המפכ"ל, צוות הפיקוד הקרוב אליו וגורמים בכירים נוספים, שבתאי אומר כי לא חסרו לו ויכוחים עזים, שלעיתים גלשו אפילו לצעקות, עם שני שרי ביטחון הפנים הקודמים - אמיר אוחנה, שמינה אותו לתפקיד, ועומר בר-לב, שירש אותו. "הם שני אנשים מאוד שונים, אבל שניהם ידעו את הגבול ונזהרו שלא לחצות אותו, נהגו במשטרה בכבוד, והבינו את המגבלות", אומר שבתאי, אולי רומז לשר שלא ידע את הגבול. "וידעתי והייתי בטוח שמה שאני אומר בחדרי חדרים - יישאר באותם חדרי חדרים".
במשטרה היו כאלה שכבר הסכימו להודות ששבתאי כמעט והוכיח שדווקא אפשר לרבע את המעגל הזה, אבל אז הופיע הברבור השחור בעלילה הזו, "אם כי לא בטוח שברבור", כך אומר אחד ממקורבי שבתאי, "הוא החיה הראשונה שהייתי בוחר למטאפורה הזו". מדובר, כמובן, בשר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, שהפך לשר הממונה על שבתאי בדצמבר 2022. "הופעתו הכניסה את המפכ"ל, את הצוות שלו, את הפיקוד הבכיר, ולמעשה את המשטרה כולה לטירלול נמשך, תזזית בלתי פוסקת, כשאין לקובי, או לכל אחד אחר, שום מושג איך ומאיפה ולמה תבוא המכה הבאה", אומר המקורב.
שבתאי עצמו מנסה במהלך כל הריאיון למשוך לכיוונים אחרים, העיקר לא לדבר על הברבור שבחדר, בן גביר. "אני פחות טוב בזה, מה לעשות", הוא אומר באנחה. "אני לא תמים, ומבין הרי מה יעשה לך טוב, ומה כולם רוצים לשמוע ולקרוא. כולם רוצים לראות מלחמה ביני לבין השר, לצפות בקרבות תקשורתיים ופומביים. אבל לא אתן לזה לקרות. אני לא מחפש עימות, אלא הרגעה, לא באתי לנקום ולא באתי להחזיר מלחמה. הוא השר שלי, כך הבוחר קבע, ולכן איתו אני עובד".
אבל זה לא תמיד מצליח לו. "בסוף היום", הוא אומר, "אחרי כל הטירוף הזה, שמישהו מנהל באמצעות קבוצה של עיתונאים שאין להם ברירה אלא לקחת חלק, כי אחרת ינתקו אותם מהאספקה של החומר השוטף והעסיסי, אני עדיין צריך לנהל ארגון של 32,000 שוטרות ושוטרים ו-27,000 מתנדבות ומתנדבים, שמחזיקים את שלום הציבור על הכתפיים שלהם. כי בסוף, מה שחשוב הוא שמשטרת ישראל, שסבלה עשור קשה מאוד של הקטנת משאבים ופגיעה ביכולותיה, תצליח לעמוד ביעדים שלה, ובמקרה של המשמרת שלי - יעדים ואתגרים שהיא מעולם לא ניצבה בפניהם. והמכונה העצומה הזו, המוחלשת, שרק עכשיו, ממש בימים אלה קיבלה סוף סוף תוספת תקציב כלשהי, רגישה מאוד מאוד לזעזועים כאלה. כל טלטלה למעלה בין הלשכות שלנו, יוצרת מיד זעזוע למטה".
דיברתי לא מזמן עם מי שהיה מועמד לתפקיד שומר-סף אחר, לא זכה, ובזמנו היה מאוד עצוב על כך. כעת הוא אומר ששיחק לו מזל משמיים, שעם הממשלה הנוכחית אי אפשר לצאת טוב בתפקיד. אז תגיד, אתה מצטער שלא פרשת מיד בהתחלה כשהממשלה כוננה והתחילו הפיצוצים עם בן גביר? היית יכול להיכנס להיסטוריה עם נתונים טובים הרבה יותר.
"הנתונים שלנו בסוף 2022 באמת היו טובים וחלק מהתהליכים שהתחלתי, כמו המלחמה הכלכלית נגד הפשיעה בחברה הערבית, התחילו לתת פירות ויכול להיות שהייתי יוצא מלך. אבל אין בי צער. כל אחד והגורל שלו, מה שמיועד לו. במקרה שלי, עם כל הקושי ועם כל העומס ועם כל האתגרים שיש, אני חושב, שהייתי הבנאדם הנכון במקום הנכון. למרות כל רעשי הרקע, כשאני בא ומנתח את המציאות הקיימת, תחשוב מה היה קורה לו הייתי מתפטר. ולא חסרו אנשים, כולל כאלה שבאמת רוצים בטובתי, שחשבו שנכון לשים את המפתחות.
"אבל במה עצות כל החכמים האלו היו מסייעות למדינה? אני 37 שנים בשירות מערכת הביטחון כדי לשמור על ישראל, ובניגוד לתמונה שכל מיני ניסו לצייר – אני הייתי אחד משומרי הסף, אחד מהילדים ששמים את האצבע בסכר. עמדתי בצורה איתנה עם חוט שדרה, והערכים שבאתי איתם מהבית, ועצרתי ניסיונות פוליטיים להשתלט על המשטרה. ברור שאני לא אובייקטיבי, אבל אני מאמין שבחלוף תקופת זמן מסוימת, נסתכל על זה מפוזיציה מעט מרוחקת ושלווה יותר, ונגיד: 'וואלה. טוב שהיינו שם', כי אני לא בטוח שמישהו אחר היה עומד בכל אותם אתגרים".
היו לפניך מפכ"לים שנקלעו למלחמות לא פשוטות. רוני אלשיך, למשל, צעד היישר לתוך ההוריקן של חקירות ראש הממשלה, וזו רק דוגמה אחת. במה האתגרים שלך היו שונים?
"זמן קצר אחרי תחילת המחאות, הבנתי שהמבחן הגדול שלי הוא למנוע מלחמת אחים. ברור שזו אחת המטרות של כל מפקד משטרה בכל מקום בעולם, אבל מי היה בכלל מעלה על דעתו, זולת אולי המערכון של שאולי מ'ארץ נהדרת', שדבר כזה בכלל אפשרי? אבל אני התחלתי לראות את העימותים, ושזה משהו אחר לגמרי. קח למשל את אור עקיבא (הפגנות מוצ"ש בצומת אור עקיבא הפכו למוקד לחיכוך בין תומכי ומתנגדי המהפכה המשפטית - ר"ב). אתה מזהה את הקבוצה של ה'בעד' ואת הקבוצה של ה'נגד', ואתה מבין שאם שתי המחנות האלה נפגשים, כלומר פיזית באים במגע, אתה מקבל פיצוץ מטורף. אז המשימה המרכזית שלי הייתה לאפשר לאזרחים במדינת ישראל למחות, ותוך כדי למנוע באמצעות כל מה שעומד לרשותי מצב שבו מישהו ירים יד על אחיו. זאת הפכה להיות משימת חיי. לא היה לי אף אדם להתייעץ איתו בנושא, כי אף מפכ"ל לא התמודד עם איום כזה. זה תפקיד בודד מאוד, להיות מפכ"ל, בטח במציאות כזו. בשנה האחרונה הרגשתי שאין מקום בו אני יכול לקבל הכנה לסיטואציה, ולמען האמת, שאין איש שיכול להבין אותי ואת מה שאני ואנחנו עוברים.
"היערכות מבצעית או סיטואציות שעלולות להתפתח להתפרצות של אלימות, אפילו אלימות קשה, לא זרות לי, אבל כל החיים שלי לחמתי מול אויב מבחוץ. ופה אני צריך לפתח סוג חדש של אסטרטגיה ופעילות עבור סיטואציות שמעולם לא הוכשרתי אליהן. קשה לי להסביר במילים את הלילות ואת ההתחבטויות שעברתי. כשאני מביט לאחור, אני מביט בגאווה עצומה על הדרך שהמשטרה בפיקודי ניהלה את האירוע הכי המוני והכי משמעותי שהיה במדינת ישראל. אני לא מחפש מדליות, אבל כשאני משווה את זה למקומות שקיבלתי בהם צל"שים על פעילות מבצעית, אני אומר לך שהמשימה הייתה קשה, מורכבת, ומסוכנת פי מאה. כי כשהסתערתי ונפגעתי (שבתאי נפצע בעבר כמה פעמים בקרבות עם מחבלים - ר"ב), ידעתי שאני והלוחמים שלצידי יכולים להיהרג. אבל פה, מה שעומד על הכף זה עתידה של המדינה".
ובכל זאת, איך אתה היית מגדיר את מערכת היחסים שלך עם בן גביר?
"אחרי כמה סיטואציות לא פשוטות, אנחנו כיום ביחסים טובים. מה זה טובים? הוא לא מנסה לפלוש לתחומי האחריות שלי ושל המשטרה במקומות שאסור לשר להתערב בהם, ואני קורקטי כלפיו ולא רב איתו. בסופו של יום, אני חושב שאחרי כל הפיצוצים והבעיות, הוא מבין שיש סיכוי קטן שימצא מפכ"ל יותר טוב למשטרה ושהוא בבעיה לאתר מועמד מתאים לתפקיד. כשהוא ניסה לכפות דברים בדרך שלו, מחיר הלימוד שהוא נדרש לשלם היה גבוה מאוד מאוד. נדמה לי שהוא מבין את זה היום. עובדתית, כל ההערכות שהשמעתי בפניו לגבי מה צריך לעשות או להימנע מלעשות הוכיח את עצמו, וכל פעם שהוא הלך איתי ראש בראש הוא הפסיד. קח את פרשת המשמר הלאומי למשל: אם הוא היה זורם איתי, כלומר לתגבר באופן משמעותי מאוד את משמר הגבול, ושמג"ב יהפוך למשמר הלאומי, היינו יכולים להיות היום אחרי התהליך הזה, ועם כוח סופר-אפקטיבי במלחמה בפשיעה ובטרור. הוא החליט על דרך אחרת, שהייתה שגויה לחלוטין מתחילתה, ובסופה, הוא לא קיבל את מבוקשו. ולצערי, גם המשטרה לא קיבלה את תוספת המשאבים שהיא כל כך זקוקה לה".
בתחילת הקדנציה נראה היה שאתה דווקא מנסה להתקרב אליו, כאילו לפוגג את הכעס שלו על כך שבמהלך שומר חומות אמרת עליו שהוא מחולל העימות. עשית צעדים שלפחות מבחוץ נראו כמו ניסיונות התנחמדות.
"אני פחות מתעסק עם איך דברים נראו מבחוץ. אני לא מתפשר על הערכים שלי. לכבד אדם זה לא אומר להתחנף אליו. אני ממשיך לנהל את המשטרה בצורה הכי מקצועית שאני מסוגל, ומשקיע במשימה הזו, משימת חיי, את כל מה שאני יכול בכל זמן נתון. יש פה התנהלות של שר שנובעת מהיחסים שלו עם התקשורת או מהאידיאולוגיה שלו. הוא נבחר ציבור, ולי אין שום מנדט או רצון להעיר על ההתנהגות הזו. הבעיה היא שבעיני חלק מהצופים מבחוץ, ההתנהלות של השר צובעת את כל המשטרה. הוא עושה משהו או אומר משהו, וזה מתחבר מיד אצל אנשים למחשבה שזה מייצג את המדיניות של הארגון או קו המחשבה של המשרתים בו".
שזו בסך הכול מסקנה די הגיונית, לא?
"אולי, היא רק לא נכונה. תראה לי מקרה אחד, סיפור אחד, אירוע אחד, שאתה יכול להגיד שמשהו שהשר אמר או עשה, חלחל לתוך ההוראות המבצעיות של המשטרה. ההוראות המבצעיות הן שלי, ושל מפקדי המחוזות, ואפשר לדבר על כל אחת ואחת מהן, ואני אסביר לך למה היא הייתה סבירה, ולמה סביר להניח שהיא הייתה מתקבלת תחת כל שר אחר. ובמקומות בהם הרגשתי שיש ניסיון להיכנס לתחומי האחריות שלי, כולל כאלה שראיתי בהם פוטנציאל לסכנה להתפתחות מוקדי מתיחות ואולי התפרצות אלימה - עמדתי במקום. ואם היה צריך, גם עירבתי את הדרג המדיני כדי להתריע מפני הסכנה הזו".
7 צפייה בגלריה
''עמדתי על הרגליים האחוריות''. המפכ"ל שבתאי והשר איתמר בן גביר, במדי מג"ב
(צילום: דוברות המשטרה)
אחד מהבקיאים בעבודת המשטרה בשנים האחרונות ובמערכת היחסים המורכבת שבין שבתאי לבן גביר, מסביר כי המשפט האחרון מתייחס לאירוע הראשון שהביא את היחסים בין השנים לסף רתיחה, "ואולי לא רק סף". בינואר החל בן גביר להופיע בלשכת המפכ"ל, כשהוא חמוש במידע שהשיג ממקורותיו שלו על בתים שונים במזרח ירושלים שנבנו ללא היתר, ואשר נגדם הוצא צו הריסה. בשל מחסור במשאבים והצורך להיזהר מפני החמרה במתיחות בסיטואציה פוליטית טעונה ממילא, המשטרה, שאמורה להעניק ליווי ואבטחה להורסים, פועלי עיריית ירושלים, החליטה בינתיים שלא לפעול.
"בן גביר לא רק דרש להרוס, אלא דאג שכל תמונה של בולדוזר מיד תצא החוצה לכל הרשתות החברתיות ואמצעי התקשורת, כלומר אם במקרה היה מישהו עם פוטנציאל התלקחות ביהודה ושומרון ומזרח ירושלים שעוד פספס את האירוע, אז בן גביר ואנשיו וידאו שהוא לא יחמיץ", אומר המקור.
ביום חורף מושלג, בן גביר דרש בצעקות מהמפכ"ל להרוס בית מגורים שבו מתגוררת ילדה בעלת צרכים מיוחדים שהייתה במצב לא פשוט. המפכ"ל הבין את פוטנציאל הנפיץ שטמון בתמונות ילדה בעלת צרכים מיוחדים, שמפונה בכוח בקור מקפיא אל הרחוב. הוא אמר לבן גביר שהמשטרה אינה ערוכה למבצע מהסוג הזה, וגם כי הוא ממליץ שלא לבצע אותו. המפכ"ל היה סבור כי חלק מהפיגועים שבוצעו בירושלים באותה עת, ניזונו מהזעם על ההריסות שכן בוצעו, כולל אחד מקרובי המשפחה של אלה שנותרו ללא בית. בלשכה מספרים כי הצעקות הדהדו היטב מעבר לדלת. הפיצוץ בין השניים היה קשה ומהותי, סימן רע לבאות. אבל נקודתית, לגבי הריסת הבית הספציפי ההוא, שבתאי החליט לא לוותר, וללכת לראש הממשלה. שאלנו אותו השבוע על הסיפור הזה, והאם באמת הלך מעל לראשו של השר הממונה עליו לראש הממשלה. "לא הייתה ברירה", מודה שבתאי. "עמדתי על רגליים אחוריות ועדכנתי את הדרג המדיני בחששות שלי למה זה עלול להוביל".
ומה היה שם?
"ראש הממשלה עצר את ההריסות הלא מבוקרות בירושלים, לרבות של אותו בית בו נמצאה הילדה עם הקשיים".
מערכת היחסים בין בין השר בן גביר ולמפכ"ל שבתאי, בעיקר כשההפגנות נגד המהפכה המשפטית ברקע, זכתה לסיקור נרחב, ותוארה כמעט כטלנובלה רווית יצרים. הנה, המפכ"ל הגיע לחגיגות בת-המצווה של בתו של השר? הוא מנסה להתקרב אליו. הנה, המפכ"ל הזמין את בן גביר למתקן אימונים של מג"ב, שם השר שמעולם לא התגייס לבש מדים טקטיים של לוחמי מג"ב? הוא מנסה לנרמל אותו. והנה הם צולמו מחייכים, והנה ידיעה על "פגישה סודית" ביניהם.
כתבו שאתה לוחץ חזק על שנה רביעית בתפקיד.
"כל מיני ידיעות יצרו בתקשורת איזה רושם שזה מפכ"ל שמתחנף בשביל שנה רביעית, מעשים שמאיך שתוארו הותירו רושם שאני איזה עלה נידף כזה. אבל כל מי שמכיר אותי יודע שפראייר אני לא, ובהסתכלות של שנה - נדמה לי שאפשר לתקף את זה במעשים. אבל אני גם אדם שמכבד אנשים. הלכתי לבת-המצווה, כי אדם שהולך להיות השר שלי הזמין אותי לאירוע. זה לא כדי להתנחמד או להתחנן, אלא פשוט כי ככה נהוג בין אנשים. הוא הזמין - ובאתי. זה כמו שאתמול הלכתי לחתונה של בת של מפקד מחוז, והיו שם כל בכירי המשרד לביטחון לאומי, וכמובן שבסיטואציה הפוליטית המוטרפת שאנחנו נמצאים בה זה מיד עורר כותרות".
אבל הכותרות המשיכו, וגם הפיצוצים, ומתישהו, הוא כבר התחיל לחוש מותש ממה שהוא מכנה, "מטען הצד שמתפוצץ לי כל יום במקום אחר, ואין לך מושג מאיפה זה יבוא מחר". שנייה אחר כך, בעוד אנחנו משוחחים, מתפוצץ לו עוד "מטען" כזה לנגד עינינו: ב"הארץ" מתפרסמת ידיעה לפיה המפכ"ל הורה לעדכן את פקודות המשטרה, כך שבנוהל החדש לא יידרשו יותר השוטרים להצדיע לשופטים או לשרים, זולת מאשר לבן גביר. מיד פרצה סערה תקשורתית, שבמקרה הזדמן לנו לצפות בעומד במרכזה בחיים עצמם, ללא תיווך. ככל שהתרשמנו, שבתאי הופתע באמת, וזעם על כך שמי שניסח את ההוראה החדשה, לא לקח בחשבון את הנפיצות הפוליטית שלה.
ובכל זאת? מה העניין עם ההצדעה?
שבתאי: "הצדעה היא אמירת שלום בין לובשי מדים. מקובל להצדיע ללובשי מדים ולא לאזרחים. מאידך, יש מקומות ואירועים שבהם ישנם גורמים אזרחיים שכן מצדיעים להם. זה אירוע בירוקרטי; שרשרת של טעויות של מי שרצה לברך, כלומר לעדכן פקודה ולעשות סדר, ויצא מקלל. טיוטה לא בשלה הגיעה לאישור. ברגע שנודע לי, הנחיתי מיד להקפיא את הפקודה עד לבחינה מחודשת.
"כל זה לא כדי להגיד שמה שקרה היה נכון או מוצדק. אבל תראה מה קרה פה: בגלל הפרסונליזציה של הכול, הדברים החשובים לא מעניינים אף אחד, ומה שמעניין זה רק גופם של אנשים. כי הרי אם זה היה קורה לפני שנתיים, אף אחד לא היה שם לב בכלל, ורק בגלל הרגישות הנוכחית התיקון נתפס כמשהו פסול. אז אנחנו צריכים להיות רגישים לכל דבר שנאמר ואיך הוא נאמר", כאן שבתאי עושה פאוזה קטנה וחיוך מריר עולה על פניו, "ומי כמוני שחווה את זה על בשרו", רומז להקלטות השיחות עימו, שמצאו את דרכן לתקשורת.
על פקודת ההצדעה: "זה אירוע בירוקרטי; שרשרת של טעויות של מי שרצה לברך, כלומר לעדכן פקודה ולעשות סדר, ויצא מקלל. טיוטה לא בשלה הגיעה לאישור. ברגע שנודע לי, הנחיתי מיד להקפיא את הפקודה עד לבחינה מחודשת"
גורם הבקיא במתרחש במשטרה בשנה האחרונה טוען כי המפכ"ל נקלע לסיטואציה מול שר שהגיע לתפקיד עם מטען מהעבר. "לבן גביר היה מהתחלה יחס אמביוולנטי למשטרה, אחרי שנים ארוכות מאוד שהוא היה יעד מודיעיני של המשטרה ושל השירות (השב"כ - ר"ב)", אומר הגורם. "לדעתי התיאור הנכון של האירוע הוא שהוא בא לתפקיד בשביל להכניע את מי שהיו האויבים שלו. הוא רוצה לשלוט בכל. הוא רוצה לדעת הכול ומטריל את הפיקוד הבכיר באינספור 'ויעודים' שיכולים להימשך שעות ארוכות כשהוא רוצה לדעת כל פרט קטן, למרות שהטיפול באלה כלל לא בתחום האחריות שלו. ואז השוטרים שבאים עימו במגע מנהלים מאבק אינסופי, יומיומי וסיזיפי של מה מותר לך ומה אסור לך. וברגע שהוא, בן גביר, נתקל במשהו שאסור לו, אז הוא עובר להתקפה, פשוט כדי להראות שהוא יכול. לבן גביר יש דוח על נסיעה בלי חגורת בטיחות, שנרשם לו אחרי שצולם בידי אחד ממקורביו לצורכי רשת חברתית, נוסע בלי חגורה. אדם סביר היה הולך מיד ומשלם את זה אבל בן גביר רוצה להוכיח שהוא חזק יותר". ו"חזק יותר", בימים האלו, זה בעיקר נגד הפגנות המחאה.
רב-ניצב שבתאי, אני רוצה לשאול אותך חד וחלק: האם באיזשהו שלב הגיעה הוראה מהשר הממונה או מלשכתו, בין אם אליך ובין אם למפקדי המחוזות, להקשיח את המדיניות בהפגנות נגד הרפורמה המשפטית?
"לשר מותר לעסוק במדיניות, כמו למשל מתן עדיפות לטיפול בנושאים מסוימים על חשבון אחרים, או כל התחום המורכב מאוד של הקצאת משאבים בארגון שתמיד נמצא בחסר. אם הוא בא ואומר עכשיו, סתם לדוגמה, אני רוצה להקים עכשיו עוד פעם את השיטור הרגלי, זה מנדט שלו לעשות כן".
ובשאר?
"בכל השאר, היישום של המדיניות וההחלטות המבצעיות ופיקוד על המשטרה - אני הגורם המקצועי שאמור לבוא עם הידע והניסיון ולבוא לתת תמונת מצב. אני זרוע מבצעת במדינת ישראל, הוא שר נבחר. הוא קובע מדיניות. אני לא בחרתי אותו, אבל כך בדמוקרטיה ואני מכבד את התפקיד, את מעמדו וגם אותו. אבל כאן, המעבר של המדיניות לביצוע, עובר הגבול".
והוא הסתפק רק בקביעת המדיניות?
"הוא אדם מאוד מתעניין ותמיד רוצה לשמוע וללמוד עוד ועוד. מזה נגזר גם, מטבע הדברים, שהוא נמצא בשיחות עם מפקדים בכירים או מפקדים בשטח. לצערי גיליתי בשלב מסוים שהוא לא מסתפק רק בלשמוע ולשאול שאלות אלא מתחיל בקצב הולך וגובר לתת לקצינים 'הצעות' כיצד לפעול".
לפי עדות של אדם שנכח במקום, באחד משיאי המחאה, כשכוחות משטרה התנגשו עם מפגינים בנתב"ג שהמתינו לטיסת ראש הממשלה לרומא, בן גביר הודיע למפכ"ל כי הוא יוצא לנמל התעופה "כדי לראות מה קורה שם". שבתאי אמר לו שזה רעיון ממש גרוע. "מה אתה הולך לנתב"ג? הרי אתה תמשוך לי אש. במקום ללמוד על האירוע אתה תהפוך בעצמך להיות מוקד האירוע".
אבל בן גביר לא שעה לעצת המפכ"ל והגיע למקום, "וזה היה הקש ששבר את גב הגמל, כי הוא פנה לאחד מהשוטרים בנתב"ג ודרש ממנו לעשות משהו, והודיע לו שהוא גם יגיע עוד שעתיים כדי לוודא שהוראתו מולאה. הסיטואציה הזו, ומה שקרה בהמשך הערב, הראו לי שצריך לשרטט קווים יותר ברורים, ומאז הוריתי לכל שוטרי משטרת ישראל שאין לקיים כל שיחה עם השר, אלא בנוכחות המזכיר הביטחוני שלו, ואני או מישהו שאסמיך לצורך העניין".
השרים לפני בן גביר לא רצו להגיע לשטח, ללמוד מקרוב על המתרחש?
"הם אף פעם לא הגיעו לרמות האלה. הם תמיד רצו לדעת או לבדוק, אבל לא ברמה של עכשיו לבוא לראות בשטח. אני חושב שאצלו זה בא מאיזשהו חסך או חוסר ניסיון, או דווקא עודף ניסיון בפרקים קודמים של חייו, שהוא מרגיש חייב לבוא ולראות דברים בעין כשהוא בטוח שישפיע, ולטובה לשיטתו, על האירועים".
בפעם הבאה שבן גביר רצה להגיע לשטח, בעת ה"מצור" על שרה נתניהו במספרה בתל אביב, שבתאי עצר אותו כשהוא היה כבר ממש בדרך. "הנוכחות שלך תיצור סכנה חמורה להתלקחות האירוע", אמר לו. "שנייה אחת שלך ושם וגם עם אלפיים שוטרים אני לא אצליח לחלץ אותך".
כששבתאי מדבר על מה שקרה בהמשך אותו ערב, הוא מתייחס לאירוע שבוודאי היה מעדיף למחוק: הפיצוץ האטומי של יחסיו עם מפקד מחוז תל אביב, עמי אשד, שניהל את המערך המשטרתי של הפגנות הענק בקפלן.
אין זה סוד שבין השניים לא שררה חיבה עזה גם קודם לכן. שבתאי טוען כי אשד לא ממש קיבל את העובדה שלא הוא נבחר למפכ"ל. "תראה, עמי הוא בחור מוכשר, קצין אינטליגנטי עם הרבה זכויות במשטרת ישראל. יחד עם זאת, באיזשהו מקום הייתה לו לדעתי קצת בעיה לקבל את המרות שלי ולפעול לפי המדיניות וההחלטות שקבעתי. כשראיתי לאורך שנה שהדברים לא מסתדרים ואנחנו רק עם יותר חוסר הסכמות, החלטתי כי במסגרת סבב המינויים במשטרה, הוא יעבור לתפקיד ראש אגף ההדרכה".
מינוי כזה, לתפקיד לא מבצעי, התפרש בעיני אשד כהדחה. בסביבתו של אשד טוענים שהסיבה האמיתית היא רצונו של שבתאי לרצות את השר, שהסתייג ממפקד המחוז, שהצטייר בעיניו כמי שמקל עם המפגינים. מקורבי שבתאי טוענים שהשר זיהה את המתח בין שני הקצינים, והחליט לעשות בו שימוש.
אוקיי, אז מה הסיפור עם עמי אשד?
שבתאי: "השר גילה יותר ויותר חוסר שביעות רצון ממה שקורה במחוז תל אביב, ובכל פעם שאיילון נחסם ולא נפתח בקצב שהשר חשב שהוא הנכון, הוא היה מתקשר אליי ואומר שזה לא מקובל עליו ודוחק בי לפעול כדי לתת פקודות שונות מאלה של אשד. אגב, השיקולים של אשד במתן ההוראות הללו היו מאה אחוז מקצועיים, מוצדקים ונכונים. הוא פעל כנדרש ובמסגרת האחריות שמוטלת עליו, והחליט כיצד ובאיזה אופן יופעל כוח".
אז מה קרה שם? לדברי שבתאי, זה התחיל זמן קצר אחרי שהוא הורה לקצינים לנתק מגע מהשר. "זה היה יום ארוך מאוד, מתיש מאוד, אחרי הבלגן בנתב"ג, אזכרה לאבא שלי היקר וכל הגעגועים שהיא עוררה, ובערב אירוע הצדעה למפקדי משטרת ישראל במלון בתל אביב. והשר לא מרפה, ודורש ממני להודיע לו הרגע שהוא מסיים את תפקידו, מזכיר לי שאני הייתי זה שיזם את הסבב, ושאם אפטר אותו לאלתר, אז מחר בבוקר בפגישה שנקבעה לנו הוא יאשר לי את כל שאר הסבב שביקשתי, שזה מהלך חשוב מאוד מבחינתי".
מה ענית?
"אני אומר לו תקשיב, זה לא מתאים. אני לא יכול כרגע, ומה פתאום שאתקשר אליו לשטח ואומר לו פתאום שהוא מסיים את תפקידו? הרי עמי לא פוטר, אלא רק היה אמור להיות מועבר לתפקיד אחר. השר ידע שאני רוצה להעביר אותו מתל אביב, אבל לאורך זמן לא הלך איתי כי העיתוי לא התאים לו. ועכשיו פתאום הוא ננעל דווקא על זה. ואני, ברגע של חולשה, נכנעתי, הכול בידיעה שאני עושה הערב את מה שממילא כולם יידעו מחר, חלק מהסבב שהוא הבטיח".
שבתאי התקשר לאשד, השניים ניהלו שיחה מאוד קשה, אבל למחרת המפכ"ל חטף עוד מכה: הוא גילה שסבב המינויים שהיה ב"עסקה" לא יאושר. לדברי אדם שנכח בשיחה, בן גביר דרש הפעם בתמורה לאישור הסבב הסכמה של המפכ"ל לעוד יוזמה משלו, המשמר הלאומי הנפרד מהמשטרה. שבתאי אמר שאין על מה לדבר.
היועצת המשפטית לממשלה ביטלה את ההדחה, שבתאי ספג ביקורת ציבורית חריפה, ובאותו ערב התנצל בפני אשד והאומה "על הדרך, אבל לא על המהות", כפי שהוא מגדיר זאת. אשד, כידוע, פרש כעבור כמה חודשים מהשירות.
אבל "מטעני הצד", המשיכו להתפוצץ. ערב אחד, באפריל האחרון, שומע המפכ"ל את עצמו, בקולו, בפריים טיים של חדשות 12, אומר על הערבים כי, "אין מה לעשות. הם רוצחים אחד את השני. זה הטבע שלהם. זו המנטליות של הערבים". השיחה הזו, שהוקלטה בסתר, לא יכלה להגיע מיותר מדי מקורות. שבתאי, שגילה כי שיחותיו עם השר מוקלטות, זוכר היטב את התחושה. "הם שמרו את זה נצור כמה ימים. באותו בוקר נאמתי בצפון בפומבי, ושוב הבעתי באופן נחרץ את ההתנגדות שלי להקמת משמר לאומי נפרד מהמשטרה. ואז, כנראה לא במקרה, באותו ערב הוציאו את זה נגדי. אני זוכר צמרמורת קשה שעוברת לי בכל הגוף. במשך דקות ארוכות אני באמת לא יכולתי להאמין שזה קורה לי, שזה קורה בכלל.
"לא התפטרתי. אני מסיים קדנציה אינטנסיבית שאף מפכ"ל לא חווה עד היום בתולדות משטרת ישראל. זה אירוע לא פשוט. זר לא יבין זאת. אפילו אמא שלי, שלא הייתה גאה ממנה ביום שמינו אותי למפכ"ל תפסה אותי השבוע, תפסה אותי חזק ביד, ואמרה לי שהיא רוצה לוודא שאני לא נשאר אפילו יום אחד נוסף"
"ואז הבנתי מה המשמעות של המשפט הזה שהם בחרו, ובכוונה, כדי להוציא אותי גזען וחשוך, משפט אחד משיחה ארוכה שנתלש מתוך קונטקסט. לכל מי שמכיר אותי, ובמיוחד לראשי רשויות ערבים לא מעטים שהתקשרו אליי באותן שעות, היה ברור שהסיפור הזה נוגד את כל מי שאני וכל מה שאני מאמין בו. אבל אני לא מקליט אנשים, זה לא בטבע שלי וגם אחרי האירוע, למרות עצות שקיבלתי מגורמים שונים, לא הקלטתי את השר כנקמה.
"אבל התחושות הקשות מאוד בהחלט עלו לי. אתה אומר לעצמך: רגע, איך אני ממשיך לעבוד מכאן? פנינו לאן? האם אני מרים ידיים, זורק את המפתחות ואומר מפה אני לא ממשיך יותר, או בדיוק הפוך, שאוי ואבוי אם אני אזרוק את המפתחות ועכשיו אלך, כי אני צריך פה שומר-סף שניצב על המשמר, ולשים את האגו בצד".
והחלטת להישאר. למה?
"כי בתפקיד הזה אתה לא יכול להרשות לעצמך להתפוצץ ולהתכסח עם השר, למרות שזה לגמרי מה שבא לי לעשות, כי השאלה מה יצא מזה, מה קורה עם הארגון בזה הרגע".
נטען שהפעלת לחץ להישאר עוד שנה.
"הפוך גוטה, הפוך. בתחילה חשבתי לבחון את האפשרות הזו באופן חיובי, אבל ככל שעבר הזמן התגבשה אצלי ההכרה כי בתנאים הללו לא אוכל להמשיך. השוטרים כאן ואני מוכנים לעמוד בחומה בצורה לביטחון המדינה, מוכנים להקריב, מוכנים לתת, מוכנים להשקיע מוכנים לתרום, אבל לכל דבר יש גבול. לא התפטרתי (בעקבות ההקלטות), כי חשבתי שצריך מישהו חזק כמוני כדי למלא את התפקיד מול האתגר, אבל אין לי שום כוונה להיאחז בקרנות המזבח. לא התפטרתי. אני מסיים קדנציה אינטנסיבית שאף מפכ"ל לא חווה עד היום בתולדות משטרת ישראל. זה אירוע לא פשוט. זר לא יבין זאת. אפילו אמא שלי, שלא הייתה גאה ממנה ביום שמינו אותי למפכ"ל תפסה אותי השבוע, תפסה אותי חזק ביד, ואמרה לי שהיא רוצה לוודא שאני לא נשאר אפילו יום אחד נוסף".
ולמרות שאתה לקראת סיום, יכול להיות שבקרוב תעמוד מול דילמת המשבר החוקתי: השר הממונה יאמר לעשות כך, בית המשפט יאמר לעשות אחרת. למי מהשניים אתה מקשיב: בג"ץ או בן גביר?
"בסוגיה הזו אין לי בכלל דילמה. יש לנו מצפן אחד שהוא המצפן המשפטי, אנחנו פועלים על פי דין, וזה הקו שמנחה אותנו. ואם יש ויכוח מהו הדין ומהו פרשנותו, הרי הדין מבחינתי הוא מה שבתי המשפט פוסקים, והאופן בו היועצת המשפטית לממשלה, המנחה את גורמי הייעוץ המשפטי במשטרה, מורה כי יש לפרש את החוקים והפסיקות. היועצת המשפטית לממשלה היא בעצם המילון לתרגום של פסיקות ופרשנות משפטית לשפת המעשה של הארגון".
יש לראשי המחאה טענות קשות מאוד כלפי התנהלות המשטרה בהפגנות. בין רימוני ההלם למכת"זיות, לפרשים ולמעצרים האלימים, בין תמונתו של מפקד יס"מ תל אביב, כשאגרופו בפרצופו של המפגין אמיתי עבודי בן ה-18, לשוטרים שמגיעים לפעיל מחאה בשבת כדי לקחת אותו לחקירה רק כי תלה שלטים נגד השר וסרלהוף בצפון תל אביב. זה נראה לא טוב.
"לא הייתה בתולדות המדינה מחאה מהסוג הזה שבה השתתפו במצטבר שבעה מיליון איש, ועוד בסיטואציה שיש בה גם מחאה מהצד השני. אנחנו די מהר הבנו שזה שינוי של כל מה שהכרנו עד עכשיו. המחאות התחילו לצבור המונים. פתאום אתה רואה אנשים בני 80, פתאום אתה רואה נשים, ילדים, אתה רואה עירוב של כל האוכלוסיות. וזה בא עם נורה שמהר מאוד הופכת לפרוז'קטור מהבהב - במקומות בהם היו הפגנות מנגד - בקיסריה, בנתניה, באור עקיבא, בכל מיני מוקדים שבהם עמדו מוחים, יכול היה להגיע בן אדם אחד מהצד השני ולהתנהג בצורה בוטה. פתאום אתה מבין שעוד שנייה גם המתורבתים יכולים פה לעשות דברים מאוד-מאוד קשים לאותו בנאדם שבא להתעמת אתם. ואז נופל האסימון שפה אנחנו בסרט אחר לגמרי".
אבל המחאה לא הייתה אלימה.
"שמע, אני לא חובב כדורגל גדול, אבל יום אחד, לפני הרבה שנים, הפקידו אותי אחראי על אבטחה של כמה משחקים, ופתאום אני רואה מישהו צועק ואפילו קצת משתולל במקום. אני מתקרב אליו כדי להרגיע, ורואה שהפרצוף מוכר לי, שזה אחד מראשי קהילת המודיעין לשעבר, שלא היית מאמין עליו או מחבר אותו בכלל להתנהגות כזו. ואתה אומר לעצמך: אם הוא מתנהג ככה, מה אתה מצפה עכשיו מאיזה אדם נורמטיבי? כמה זמן עד שכל אדם שפוי, וזה כולל שוטרים כמובן, יתחמם ויגיע לנקודת רתיחה? זה היה יכול להיגמר אחרת לגמרי, אלמלא השוטרים המסורים והגיבורים של משטרת ישראל.
"ולמרות זאת תראה את תמונת המצב כפי שעולה מן הנתונים. פה, בניגוד לכל העולם, לא נורה ולו כדור אחד, ואני יכול להרצות זמן ארוך על ההשוואה למקרים דומים, בצרפת נניח. רק במהלך אירוע אחד הושלכו רימוני הלם, 11 במספר, ומיד לאחר מכן שקלתי והוריתי להפסיק לאלתר את השימוש. ב-33 מקרים הופעלו מכת"זיות ופעם אחת הופעל בואש. כלומר פחות מפרומיל מהאירועים. כל זה כמובן לא מצדיק שימוש לא ראוי כמו אותו אחד שישב על גדר וחטף את הזרנוק. אני שיניתי את תורת ההפעלה כי חלק מהפעמים הללו נגרמו בשל קשיי הפעלה וראייה של הצוות בפנים".
אתה מפעיל סמויים בתוך ארגוני המחאה?
"לא, מה פתאום. אנחנו כן מפעילים שוטרים סמויים במהלך ההפגנות. אלו בלשים שאמורים לזהות חריגים תוך ההפגנות שגורמים להפרת חוק ולזהות אותם עבור שאר הכוחות".
מירי רגב טענה שסגרה איתך שהמפגינים שאוזקים את עצמם לרכבת הקלה, פשוט יישארו סגורים ברכבת, עד פתח-תקווה. זה נכון?
"אני פחות מתיייחס לשיחות ביני לבין גורמים כאלה ואחרים, אבל מאשר שהייתה שיחה שבמהלכה אמרתי שמבחינתי, במקומות בהם אני לא צריך להגיע לעימות וחיכוך מיותרים אני אמנע מכך. המוחים שקשרו את עצמם לכיסאות לא הפריעו לי, ולכן לא ראיתי טעם להתעמת איתם ולהביא כלים כדי לנסר את האזיקים. ולפיכך, כך אמרתי כל מי שרוצה לקשור את עצמו לקרון ולהגיע לתחנה הסופית, זה עניין שלו. אני לא אפריע לו. לצערי מישהו ציטט אותי כאילו אמרתי שאני מתכוון לכלוא אותם בקרונות, כשאמרתי בדיוק את ההפך".
אתה יכול עכשיו להיישיר מבט למפגינים מההתנחלויות, ליוצאי העדה האתיופית, לחרדים, למתנגדי הרפורמה, לערבים ולומר: כולכם שווים, המשטרה מטפלת אותו הדבר בהפגנות של כולכם?
"עם היד על הלב ואני אומר את זה בצורה הכי מפורשת: משטרת ישראל פועלת בשיוויוניות מלאה בהפעלת הכוח והאמצעים תוך הפעלת שיקול דעת. במקומות שאין אלימות ויש הידברות אין שום סיבה שבעולם להשתמש בכוח. במקומות שיש התנגדות אלימה, כמו שראינו למשל עם האריתריאים, אנחנו נפעיל מיד את כל הסמכות שלנו והכוח שלנו על מנת להחזיר את הסדר על כנו".
אגב קרבות האריתריאים מלפני שלושה שבועות בדרום תל אביב, זו הייתה חתיכת פשלה מודיעינית שלכם.
"ממש לא. הם היו בדיאלוג איתנו, הסכמנו על הכול אבל נערכנו ליותר מכך. מה שלא ידענו, ולא הייתה לנו שום דרך לדעת היה שהאיש שארגן את הכול, וגם בא עימנו בדברים וסיכם יעני את מה שעמד לקרות, הייתה לו בראש תוכנית אחרת לגמרי, שבה הוא הצית אלימות קשה, הרבה יותר ממה שיכולנו לשער".
נכון לכתיבת שורות אלה נרשמו 178 מקרי רצח בחברה הערבית מתחילת השנה. מדובר בעלייה משמעותית של עשרות אחוזים לעומת שנה שעברה, וללא ספק, לאחד הכשלים הגדולים והכואבים של המשטרה בשנים האחרונות. שבתאי לא בורח מהנתונים, אבל מטיל חלק גדול מהאשמה בהחלטה ליטול מהמשטרה את השימוש ב"סייפן", מעיין גרסה של רוגלת ה"פגסוס" המפורסמת של חברת NSO.
"אנחנו עושים כמיטב יכולתנו להיאבק בפשיעה במגזר, אבל צריך להגיד את האמת – במקרה הזה זה לא מספיק, ולמרות שיפור משמעותי בנתוני חילוט כספי פשע או מעצרים והעמדות לדין של מפעילי פרוטקשן, השורה התחתונה היא רעה מאוד. באחת נלקחו מאתנו כל כלי העבודה המשמעותיים. בזמן שהפושעים מצוידים בטכנולוגיות מתקדמות, למשטרת ישראל הותירו ידיים קשורות - בלי רוגלות, בלי יכול לאסוף מצלמות, בלי יכול להפעיל מזהים ביומטריים. אגב, לזכותו של השר בן גביר ייאמר כי הוא קידם מאוד ובהצלחה גם את חוק הפרוטקשן, גם סייע להצעת החוק למצלמות זיהוי פנים שעברה השבוע, וגם שורת שינויים שיאפשרו הפעלה של כלי סייבר מתקדמים. אבל עד שזה יקרה - המצב הולך ומידרדר. הם, ברוני משפחות הפשע, מסתובבים עם ביטחון עצמו שהולך וגובר. ואנחנו אולי מצליחים מאוד בשימוש במעט שיש לנו, אבל מספרי הנרצחים והמצב שם הם מחרידים, זה פשוט נורא".
והכול בגלל שלקחו לכם את הטכנולוגיה?
"מצאנו את עצמנו נלחמים בחץ וקשת מול ארגונים משומנים, משופעים בכלי נשק מתקדמים וממומנים בצורה רחבה מעושק הציבור, פרוטקשן, זירת מכרזים ציבוריים ועוד. הפושעים מתעצמים, רוכשים טכנולוגיות מתקדמות יותר, לא מוגבלים מבחינה כספית – ואנחנו ניצבים מולם עם רוגטקה. אני בוש ונכלם גם בפני השוטרים שלי כרגע על העוול הנוראי הזה. דורשים מאתנו לפענח אירועי רצח, דורשים מאתנו למנוע. אין לך את הכלים.
“אתה יודע שיחידות המחסלים בארגוני הפשע לא יוצאות לפעלה בלי רחפן אחד לפחות שישגיח מפנינו? שהם יודעים היום כבר לייצר רחפנים מתאבדים, ובפעם אחת הטיסו אחד כזה עם כמה קילוגרמים של חומר נפץ לתוך בניין? שיש להם תודעת ביטחון קשר מטורפת, ולפעמים מוצאים אצל כל אחד מהם עשרות מכשירים ניידים? שהם יודעים לרכוש ולצייד רכב כך שהוא ייראה בדיוק כמו רכב משטרה, ושהם קשורים בארגונים רבי עוצמה ומלאי יכולות שהם יכולים ללמוד מהם גם בארץ וגם בחו"ל?
"ואל מול זה, אם להגיד את האמת, אנחנו מרגישים משטרה נכה. אני לא מקשיב לשיחות של הפושעים, אני לא קורא את ההודעות שלהם, אין לי וואטסאפ שלהם. המצלמות שבעבר שידרו בשבילי התפוגגו, ואפילו אם אני יודע את המסלול של איזו חולייה אז כדי לפענח אותו אני אצטרך לעבור מבית לבית כדי לאסוף את המצלמות. תחשוב שעל כל אחת מעשרות אלפי המצלמות עכשיו שפזורות במגזר הערבי צריך לשלוח ניידת ולשלוף את המידע בשביל להגיע לחקר האמת, גם אם יוסיפו לנו אלפי שוטרים ומאות ניידות, אנחנו לא נוכל לעמוד במשימה".
אבל זה לא שלקחו לך את הרוגלות סתם. גם הוועדה שלכם, ועדת מררי, מצאה כשלים בהפעלה של הטכנולוגיה.
"אני מכבד מאוד את ועדת מררי, שקבעה כי כל הטענות על פעולה פלילית חמורה של המשטרה בלי צווים לאורך שנים באלפי מקרים לא היו ולא נבראו. ואני בוודאי חושב שחייבים לפעול רק לפי מה שהחוק מתיר, ואם היו תקלות בנושא ההתאמה אז צריך לתקן אותן. אבל בינתיים הכנסת לא חוקקה חוק חדש ולכן לנו הורו לנתק את הכלים. זה כמובן לגיטימי, אבל..."
אבל מה?
"אבל צריך להבין מה המחיר".
ומה דעתך על היוזמה של השר וראש הממשלה להכניס את השב"כ פנימה כי הם, כך לפי היוזמים, יעשו עבודה יותר טובה?
"והנה לך כל האירוניה. באים אלינו בטענות על הפעלת הכלים, אבל רוצים להחליף אותנו בארגון מודיעין מעולה ממש, שאם היו לי חלקיק מהכלים הטכנולוגיים שיש להם, והסמכויות להפעיל אותם, הייתי במצב מעולה. אבל אין לי את הכלים, ואין לי את החוק שיאפשר זאת. צריך לזכור שבנו שב"כ לעולם תוכן מסוים ובנו משטרה לעולם תוכן אחר וצבא ומוסד כל אחד בתחומו. אני לא צריך שמישהו אחר יבוא ויעשה לי את העבודה. אני צריך שיתנו לי את הכלים לשרת את הציבור במדינת ישראל. כרגע לא נותנים לי את הכלים ומחזירים אותי לתקופה של קופסאות האשל עם החוט, כדי שאני אנסה לשמוע איתן מה אומרים העבריינים".
במהלך רוב הכהונה של שבתאי ריחף מעליו צילה של ועדת החקירה שהוקמה כדי לחקור את האסון במירון, שאירע שלושה חודשים אחרי שהוא נכנס לתפקיד, ושרבים היו בטוחים כי יחסל את הקריירה של המפכ"ל הטרי. "אני נכנסתי לתפקיד אחרי שרוב ההכנות לאירוע כבר הושלמו", הוא אומר. "הכרתי את האירועים האלו מתפקידים קודמים, וייחסתי להם חשיבות עליונה. הוספתי רכיבים נוספים וטכנולוגיות מתקדמות לתוכנית המבצע שהובאה לאישורי, הכול כדי להגביר את הבטיחות. צריך לזכור כי המשטרה מגיעה לשם פעם בשנה. זה לא שאני אחראי על ההר, על התשתיות, על הבניה הבלתי חוקית שהייתה שם. בשורה התחתונה, אם הגשר במקום היה תקין - לא היה אסון מתרחש".
אבל בוועדת החקירה ראש אגף המבצעים של המשטרה, אמנון אלקלעי, אמר שכולם ידעו על הסכנה הנוראית שהעסק יקרוס ולא עשו כלום. הוא בעצם כיוון אצבע מאשימה כלפיך.
"לגבי הטענות שלו וכל מיני חכמים אחרים שבאו אלי ואמרו 'למה לא הרמת דגל אדום?', על מה אתה רוצה שאני ארים דגל אדום? כולם יודעים שהאירוע צפוף. האירוע כבר מתקיים למעלה משלושה עשורים. אני מקבל תוכנית אחרי שהיא עברה אישור תוכניות, תוכנית שגובשה טרם זמני. כל שנה אומרים שזה מסוכן מאוד ועלול להיגמר באסון. אף אחד לא הציע תוכנית אחרת. אף אחד לא הרים דגל אדום, אף אחד לא דפק על השולחן ואמר שאסור לאשר את האירוע. באשר לראש אגף המבצעים, שמעתי (את העדות) ומה אומר? פשוט הזדעזעתי. הבנאדם הגיע לוועדה עם איזו אובססיה קשה נגדי. מאז לא דיברנו אבל כנראה שהאובססיה נותרה".
בשבוע שעבר הוא הגיש נגדך תלונה למח"ש על כך שדקרת אותו ברגל במהלך ישיבה. איך קורה דבר כזה?
"מי שהיה איתי אי פעם בישיבות במטה יודע שאני אימצתי את מה שראיתי בבית סבא וסבתא - אני לוקח מהפירות שמונחים על השולחן בישיבות הללו, פולח פלחים ומחלק לכולם. באחת מהישיבות היינו בפינה של השולחן, ואני כרגיל חותך, פותח, פולח פלחים ומחלק לכולם. הוא ישב לידי, והצעתי גם לו. באיזשהו שלב ישבתי עם הסכין באופן שהוא נדקר או שאני הזזתי את היד או שהוא הזיז את הרגל, זה לא משנה, הוא קיבל דקירה קלה ברגל. חשוב לי להגיד, שוב להגיד, שאני מצטער על האירוע, לוקח עליו אחריות מלאה, ומתנצל בפניו. שנינו סיכמנו שזו הייתה טעות וחס וחלילה בלי שום כוונה. אבל משהו קרה לו אחרי מירון ופתאום הסיפור התחיל לצאת שוב ושוב".
חודש אחרי האסון במירון היכו האירועים שהתפתחו בתוך ישראל בעקבות מבצע "שומר החומות" את כל מערכת הביטחון בתדהמה. "זה אירוע שבאמת, צריך גם להודות בכך, תפס אותנו עם המכנסים למטה, במערומינו, ואני מתכוון לכל חלקי קהילת המודיעין שעוסקים בעניין, בעיקר אנחנו והשב"כ", מודה שבתאי. "זאת הייתה הפתעה גדולה מאוד. התברר לנו בדיעבד שלא היה מודיעין משמעותי ואמין על מה שקורה בערים המעורבות".
אתה טענת אז שבן גביר, אז חבר כנסת, והלשכה שהוא פתח בשייח ג'ראח הם אחד מהגורמים המתסיסים שעלולים להביא לפיצוץ. זו אמירה שאתה מצטער עליה?
"אני עומד מאחורי כל מה שאמרתי וכמובן באותה נקודת זמן".
תגיד, תוכניות לאחרי הפרישה, יש?
"אני מאוד מתחבר לתחום הפיתוח של טכנולוגיות הגנה וביטחון פנים".
קיבלת הצעות לפוליטיקה?
"לא משהו קונקרטי. מדברים, כולם מדברים. זה טבעי. אבל זה ממש לא הכיוון. אני לא רואה את עצמי שם, בעיקר לא אחרי מה שראיתי".
אתה, בן למשפחת עולים מעיראק שגדל בשכונה באשקלון, אתה מאמין בתיאוריות של "ישראל הראשונה והשנייה"? אתה חווית פעם אפליה גזענית?
"התשובה היא לא בלמד רבתי. מעולם לא חוויתי איזשהו אירוע שכזה וצר לי מאוד שפוליטיקאים מנצלים את הנושא ומוציאים שדים מהבקבוקים, גם כאלה שבכלל לא היו שם קודם. ההורים שלי עלו מעיראק ואני מכיר היטב את הקשיים שהיו בתחילת הדרך, אבל ככה זה בקליטה של כל עלייה. בישראל, מי שרוצה יכול להגיע לכל מקום, ככל שיש לו את המרץ והנחישות, היכולות והכישורים. הניסיון להיתלות באפליה עדתית כתירוץ לכל מיני דברים הוא אחד מהדברים שגרמו וגורמים לנזק הכי כבר למדינה, במקום להבליט ולהעצים את הדומה ואת רגש האחווה והרעות שלנו".
פורסם לראשונה: 00:00, 22.09.23
