טוב, אם מגדירים את החוויה הזאת כנסיעת מבחן, בטח כל הלקוחות הפוטנציאליים יושבים עכשיו דרוכים ורוצים לדעת איך היה ואם שווה להניח בחניה את הדבר הזה. אז התשובה היא שהיה מפלצתי. היה עוצמתי, ובעיקר – היה מטלטל.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
לא כיף לנסוע בטנק. זאת אמנם הפעם הראשונה שלי, אבל אם בטנק הזה לא היה כיף, נראה שכך גם בכל אחד מהדורות הקודמים. וזה בלי שום קשר ליעד שאליו אתה נוסע, כי זה טנק, ובטנק נוסעים כדי לפגוש אויב חמוש שרוצה להרוג אותך.
אחרי בערך שעתיים של הסברים תיאורטיים, של שיחות עם צוות הקצינים שעוסק בהטמעת הטנק החדש "ברק" (ושלא תעזו לקרוא לו מרכבה 5), ועם סא"ל דניאל אלה, מפקד גדוד 52 בחטיבה 401, שהוא הראשון לקלוט את הטנק, מגיע הרגע שלשמו הגענו עד לצפון רמת הגולן, ואז אני מבין שהלקוח הפוטנציאלי הוא בכלל לא אני.
כשמגיע הזמן להתניע מצטרף אלינו סמל רועי כהן, לוחם בפלוגת חוד החנית בגדוד 52, ומתיישב בכיסא הנהג. אני עם קסדת הג'נטקס, שומע באוזניות את השיח בין המג"ד לבין רועי, ומשלל הדברים שהתרחשו החל מהרגע הזה אני מבין שאני לא באמת מבין כלום.
דניאל המג"ד מאיץ ברועי הנהג "תן גז, תן גז!" והוא סוחט את הדוושה עד תום. לי זה נראה פסיכי לעשות פעולה כזאת בעודך דוהר לתוך ענן אבק
רועי הנהג לא ממש רואה את השטח, אבל דניאל המג"ד, עם סכין של איזה 60 טונות בין השיניים, מאיץ בו לתת עוד ועוד גז. והמכונה המפלצתית הזאת לא רואה בעיניים. בהמשך ניווכח שוב שקלישאות, יש להן חיים משל עצמן בתוך האירוע הזה ובטנק הברק באמת לא צריך לראות בעיניים כי יש לו עשרות סנסורים שרואים בשבילו. וגם כי באמת לא רואים פה כלום.
אנחנו עולים ויורדים באזור ציר הנפט ברמת הגולן. כנרת פסטורלית ברקע, עדר של בקר מאחורינו, והברק רועם כמו משוגע. אם חלק מדרישות המשתמש של הלקוח הפוטנציאלי הן בלימת זעזועים, אתם יכולים להיפרד מאיתנו כאן ולנסות את מזלכם עם איזה נגמ"ש או משהו. אני עומד על מדף הטען כשפלג הגוף התחתון שלי בתוך הטנק והעליון מחוצה לו. על החזה שלי מונח האפוד החדש והמיוחד שפותח לטובת טנק הברק, על ראשי קסדת הג'נטקס ובאמצעותה אני שומע את השיח בין אנשי צוות הטנק, אבל יותר מהכל אני מרגיש כמו בובת וודו. מטלטלים אותי, מנערים אותי, מסובבים אותי. אני לא פה ולא שם. חצי גוף תחתון בתוך החלל הממוזג, באמצעותו אני מנסה לייצר לעצמי יציבה, החצי העליון בחוץ, בחום ובאבק, והכמה סנטימטרים שמחברים בין שני חלקי גופי נחבטים שוב ושוב ושוב בדופנות פתח הטען של מפלצת הפלדה.
יש שני דברים שחשוב להדגיש: הראשון, זאת נסיעה עם ראש בחוץ. בדרך כלל, בנסיעה מבצעית מהירה ומלאת מהמורות כמו זו, הטען לא יעמוד עם ראש בחוץ. אבל אם כבר נסיעת מבחן, הולכים על האקסטרים.
הדבר השני והחשוב יותר הוא ההתלהבות של הלקוחות. דניאל המג"ד נראה כמו ילד שהרגע קרע את העטיפה ממתנת האפיקומן וחיבר לשקע את מכשיר הפלייסטיישן החדש שלו. רואים שהבן אדם מתרגש מטנקים באופן כללי, ומתרגש שבעתיים מהברק. השיח בינו לבין רועי הנהג מעיד על כך שהם נמצאים בעיצומה של חוויה מכוננת.
רועי עוד היה מהוסס ברגעים הראשונים. בכל זאת, יש לו בתוך הטנק אזרח אחד ומג"ד אחד, אבל סא"ל אלה מאיץ בו "תן גז, תן גז!" והוא סוחט את הדוושה עד תום. לי זה נראה פסיכי לגמרי לעשות פעולה כזאת בעודך דוהר לתוך ענן שהוא תמהיל של אבק משלושה סוגים: אבק שגם ככה עף שם ברוח, אבק שהטנק שלנו יצר מעצם תנועתו, ואבק שעד לפני רגע היה אבנים שנמחצו זה עתה בידי 60 הטונות שהן אנחנו. בשורה התחתונה לא רואים כלום, אבל למג"ד כנראה יש יכולות אחרות. הוא מדרבן את הנהג, שזורם איתו וממשיך להרביץ גז גם בעליות, גם בירידות, והכי גרוע מבחינתי – בתפר ביניהן.
בעודי מטולטל אני מנסה להרהר בהתלהבות שלהם. החבר'ה האלה עזבו לפני שבועות ספורים את המרכבה 4 וקיבלו פתאום שדרוג של החיים. ולי, האזרח, קל להסביר את זה לעצמי באמצעות הקבלה לשדרוג שזכיתי בו מחברת השכרת הרכב במדינה אירופית פחות משבועיים לפני הנסיעה שלי על הטנק הזה.
הזמנתי טסלה מחברת השכרה כי רציתי להתנסות אישית בייצור הזה שמדובר בו כל כך הרבה. אני מגיע לדלפק ההשכרה בשדה התעופה ואומרים לי שהטסלה האחרונה נמסרה לפני שעה. זה לא אמור לעניין אותי ועובדי הדלפק מבינים את זה רק מהפרצוף שיצא ממני. הם הולכים ובאים כמה פעמים ואז חוזרים אליי עם מפתחות של מרצדס 580 EQS. רכב שעולה כאן בארץ מיליון וחצי שקל, רכב שאדם במעמדי הסוציו-אקונומי לא אמור לנסוע בו בימי חייו, בטח שלא לנהוג בו במשך עשרה ימים רצופים. אבל כך רצה הבורא. רק לפני ארבעה ימים הזדכיתי עליו בשדה התעופה של מינכן, והנה, את כל רצף האסוציאציות הזה אני מעביר בעודי מנוער כמו כדור בינגו חסר אונים בתוך טנק ברמת הגולן הלוהטת.
אבל מעכשיו החוויה המטולטלת שלי תונח רגע בצד, כי מדובר כאן ב־State of the art כמו שהגדיר זאת אחר כך עידן תבור, סמנכ"ל מערכות רק"ם בחטיבת יבשה של חברת אלביט מערכות.
5 צפייה בגלריה
אחד מקציני הגדוד יורד מהברק. "השאיפה היא שהטנקים יקבלו עדכוני תוכנה מרחוק"
(צילום: אפי שריר)
ואכן, בהמשך הנסיעה, אחרי שלב הטלטולים, אני עם ראש בפנים ומתגלה לעיניי המראה הלא ייאמן של שלל המסכים הפנימיים בפעולה. עוד לפני שיצאנו לדרך הסתובבתי בתוך הטנק והבחנתי בקיומם. עכשיו, בנסיעה מבצעית, אתה אמנם מונח בתוך מפלצת ברזל בלב רמת הגולן בקיץ חם, אבל מבפנים זה יכול גם להרגיש כמו חמ"ל טכנולוגי וממוזג כשסביבך מסכי מגע וג'ויסטיקים.
במהלך כל היום הזה צמוד אלינו רס"ן אריאל הופמן. הוא עשה את כל המסלול מחייל פשוט ולוחם בחיל ועד לסגן מפקד גדוד וקצין אג"ם חטיבה. ולפני שנה הפך להיות ראש מדור טנק הברק בחיל השריון. "אני עושה את כל מה שצריך כדי שהטנק ייקלט בצורה הטובה ביותר וזה כולל מגוון גדול של פעולות. זה מגיע עד לכתיבת הוראות וטכניקות חדשות של לחימה שיבוצעו בטנק הזה".
למה, אתם מתכוונים להילחם בו אחרת מבטנקים הקודמים?
"לגמרי. אם נילחם עם טנק הברק כמו שנלחמו עם הטנקים הקודמים, זה יהיה מחדל גדול של חוסר מיצוי היכולות שיש בטנק הזה. כדי למצות את היכולות ואת הטכנולוגיה החדשה שמגיעה איתו לשדה הקרב צריך לשנות את תורת הלחימה".
באיזה אופן?
"אני נלחם אחרת, בעיקר בזמני החשיפה שלי לאויב. אם עד היום הטנק היה חשוף בפני האויב למשך זמן מסוים, וזה היה בעיקר כדי לאתר את האויב, היום הוא ייחשף לזמן הרבה יותר מצומצם. אם עד היום לקח לי יותר זמן לחפש את המטרות, היום – בזכות הטכנולוגיה החדשה – זה ייקח לי פחות זמן ואני אהיה אפקטיבי יותר. לכן את כל הספרות המקצועית כתבנו מחדש, גם לגדוד שכבר מתפקד וגם למחזורים הבאים שיוכשרו עליו. הטכנולוגיה מחייבת אותי להילחם בצורה שונה והתפקיד שלי זה להטמיע את היכולות".
תנסה לתמצת במה הטנק הזה שונה ממרכבה סימן 4.
"בהרבה דברים, אבל הכי משמעותיים הם קצב התמרון וכמות המטרות הגבוהה יותר שאני יודע לייצר, וכל זה מגדיל את רמת הקטלניות".
אבל לא שיניתם את התותח ואת המקלעים. איך הוא יכול להיות יותר קטלני?
"הטנקים הקודמים היו מקבלים מטרות מכוחות שכנים או מייצרים מטרות על ידי הצוות עצמו. הטנק הזה שובר שוויון בזה שהוא מקבל מטרות אוטומטית מבחוץ ויכול גם לייצר אותן בעצמו, באמצעים טכנולוגיים".
5 צפייה בגלריה
מימין: אב הטיפוס של מערכת הברק. טכניקות לחימה חדשות, קסדת המפקד. מחוברת למצלמות יום ולילה
(צילום: אפי שריר, דובר צה"ל ומשרד הביטחון)
וכאן מגיע רס"ן הופמן לבאזוורד שכמעט גורם לי ליפול מהטנק. אין שיחה בין שני הייטקיסטים שהוא לא נאמר בה, אבל לא חלמנו שגם בשטח פתוח ומאובק ברמת הגולן הוא יוזכר, ועוד בהקשר של טנקים, אבל הנה הוא: AI. טנק הברק עשיר מאוד בבינה מלאכותית שפותחה על ידי שלל תעשיות מתקדמות בישראל. כדי להמחיש זאת, רס"ן הופמן ורס"ן נדב פסח, ראש מדור בזרוע היבשה שאחראי על החיבור בין הזרוע לבין החיל, מפעילים את מערכת הסנסורים של הטנק, ואז קורה הלא־ייאמן. הטנק הופך לכמעט כל יכול מבחינת היכולת שלו לזהות ולנתח כל גרגיר חול 360 מעלות מסביבו.
הברק יודע לקבל מטרות מבחוץ, מכל מי שנמצא במרחב הלחימה: כוחות שריון, חי"ר, חיל אוויר ומודיעין, הם מזינים לו את המטרות פנימה והוא מסוגל לעשות כמעט הכל לבד. מפקד הטנק צריך רק להחליט מתי לירות ובמי לפגוע ראשון. אבל לא פחות מזה, בזכות שלל הסנסורים שמקיפים אותו 360 מעלות, הוא יודע לייצר בעצמו מטרות, גם לעצמו וגם לאחרים. הוא משדר לאחור – גם לטנקים, גם לכוחות חי"ר, גם לחיל אוויר וגם לחמ"לים, מטרות שיכולות להיות מותקפות בידי כוחות אחרים. הסנסורים האלה, שפותחו בעיקר בחברת אלביט, ערניים 24/7 ומחפשים במרחב הלחימה תנועות חשודות, חום גוף כדי לזהות בני אדם, אמצעי לחימה ועוד שלל דברים שאסור לכתוב עליהם. מערכת ייצור המטרות של הטנק מקבלת את כל המידע שהסנסורים מצאו, והופכת אותם למטרה להשמדה. זאת יכולה להיות חוליית מחבלים, טנק אויב או כלי רכב אחר, מבנה או מסתור של כוחות עוינים ועוד. המחשב של הטנק סורק את השטח, מזהה את המטרה, מעבד ומנתח אותה, ואז מכווין את הצוות באמצעות נ"צ לאן בדיוק לירות, באיזו תחמושת להשתמש ובאיזו זווית.
ואם זה לא מספיק, באמצעות מערכת הצי"ד (צבא יבשה דיגיטלי), הטנק משדר לבד לאחור את המטרות שזיהה, והן מופיעות מיד על הצגים בחמ"לים שמהם מנהלים את הלחימה וגם על הצגים של הכוחות הלוחמים האחרים – חי"ר, שריון וחיל אוויר – כך שיוכלו להשמיד את אותן מטרות. כל אלה גורמים לרס"ן הופמן לסכם בסיפוק: "הברק הוא בעיקר יותר אפקטיבי. אם לפני כן צוות של טנק ביזבז הרבה זמן כדי לאתר את האויב שלו, היום נשאר לו כמעט רק לכוון ולירות. בזכות הטכנולוגיה בטנק הזה יש לך הרבה מטרות. את ההבדל בין החיים של שריונרים בטנקים קודמים לבין הברק אפשר לתמצת במשפט: 'במקום חיפוש מטרות, ביצוע משימות'".
חשיפת טנק הברק של צה"ל
(צילום: דובר צה"ל ומשרד הביטחון)
במהלך השיחה עשיתי את הטעות וקראתי לטנק "מרכבה 5". רס"ן הופמן הזדעק ותיקן אותי מיד: "זה לא מרכבה 5, והסיבה העיקרית היא שהטנק הזה מביא משהו שונה בסדרי גודל אחרים. זה לא אותו טנק רק משודרג; זה כמו מעבר מטלפון מקשים של לפני 25 שנה לסמארטפון הכי חדיש. למה עכשיו קוראים לו סמארטפון ולא טלפון? מרכבה 4 עברה עם השנים וריאציות שונות וכמה שדרוגים, אבל הברק זה לא מרכבה נוספת. הבינה המלאכותית, הסנסורים, היכולות שלו זה עולם אחר לגמרי".
עידן תבור מאלביט, ששירת בעצמו כטנקיסט, עף על הטכנולוגיה של הברק כאילו זה מטוס, ולא סתם. בצוותי הפיתוח של החברה, הוא מספר, יש לא מעט מהנדסים שהם לוחמים וקציני שריון במילואים, לצד קציני טכנולוגיה בשלל יחידות פיתוח בצה"ל, "וכולם ניגשו לאירוע הזה של הטנק בחרדת קודש".
תא"ל גיבר, ראש מינהלת טנק המרכבה והרק"ם: "מי שרואה את הכלי הזה ואומר, 'היי, אני מכיר אותו, זה טנק' - טועה באופן מהותי. זה כלי מלחמה אחר לחלוטין"
מה מבחינתך חוד החנית של הדבר הזה?
"יש המון. יש לו כוונות חדשות מדהימות, יש לו יכולות סריקה חיצונית עצמאית שאין באף טנק בעולם, ושתי אלה מחוברות למערכת בקרת אש הכי טובה בעולם. זה מאפשר פגיעה בטווחים הכי רחוקים בכל מצב, ביום, בלילה, בעמידה, בתנועה".
המסכים שהותקנו בטנק לא נופלים משום טאבלט שילדים משחקים בו. השאלה היא איך הם יעמדו בעומסים של חום וקור, חול ואבק, מים, רוח, מכות שיספגו, וזאת בטח רשימה ממש חלקית.
"זאת המומחיות של אלביט, אנחנו מייצרים שלל מוצרים שכל מהותם היא לעמוד בתנאים קשוחים מאוד. זה נראה כמו טאבלט, אבל צריך לעמוד בכל התנאים שתיארת, ובתהליך הפיתוח והבדיקה שלו הוא עובר כל התעללות שאפשר להעלות על הדעת. מחממים אותו, מקררים אותו, מנערים אותו, מטבילים אותו, מפזרים עליו חומרים כמו חול, אבק ומלח, עושים חיים מאוד קשים לדברים האלה. יש מהנדסים שזה התפקיד שלהם, לתכנן מערכות שהן מאוד עמידות".
וגולת הכותרת שפותחה באלביט, ובה גאים גם המפתחים ואנשי הטכנולוגיה וגם המג"ד דניאל אלה, היא קסדת המפקד. פעם, כשרצו להרים לטנק חדש, אמרו שיש לו טכנולוגיה של מטוס. אבל פה זה באמת קורה. "לקחנו קסדה של טייסי מסוקים", אומר תבור, "ואנחנו מכניסים אותה לטנק כמערכת חדשה. לברק יש הרי מצלמות יום ולילה ב-360 מעלות, אז מפקד הטנק חובש אותה ורואה על המשקף שלו בזמן אמת גם את מה שקורה בתוך הטנק וגם, כמו במשחק מחשב, לכל כיוון שאליו הוא מפנה את הראש עם אפס דיליי, את מה שקורה בחוץ".
זה הדבר שהכי מלהיב את המג"ד. "עד עכשיו, בעיקר בלחימה בשטח בנוי, האתגר הכי גדול שלנו היה הצורך בתנועה איטית. המפקד נמצא עם הראש בחוץ, ואתה צריך להיות זהיר, לחפש מטרות, וגם להיזהר מאיומים כמו צליפה. בצוק איתן היו לנו שני מקרים של מפקדים שהיו עם ראש בחוץ כדי שתהיה להם אוריינטציה בשטח ונהרגו מירי בתנועה. הקסדה הזאת שוברת שוויון. בתוך עזה הטנק הזה יכול לשעוט בלי להסס, כשהמפקד עם הקסדה עליו וראש בפנים, רואה הכל כאילו הוא בחוץ. הוא רץ בין מטרות, קטלני וגם מוגן".
מי שהובילה את תהליך פיתוח הברק היא מינהלת תוכנית המרכבה והרק"ם (מנת"ק) במשרד הביטחון בראשותו של תא"ל אורן גיבר. "למרות שמרכבה 4 הוא הטנק המתקדם ביותר בעולם, הוא כבר כמה שנים בשירות, והתפקיד שלנו הוא לחשוב על שדה הקרב העתידי, להקדים בכמה צעדים את האויב וגם להכניס לתוך הכלים את המערכות שהטכנולוגיה החדשה מאפשרת", הוא מסביר כיצד נולד הפרויקט. "לפני כחמש שנים הבנו שקפיצת המדרגה הבאה תהיה בעולמות של דיגיטל, של עיבוד מידע ושל AI. כדי ליישם את כל זה אנחנו לא צריכים לפתח כלי חדש כי מבחינת ניידות, מיגון וקטלניות, מרכבה 4 הוא כלי מעולה".
כלומר, בברק רק לקחתם את השלדה המוצלחת והלבשתם עליה טכנולוגיה חדשה?
"בדיוק, אבל לא רק. השם ברק הוא ראשי תיבות: בוהה, רוכש, קטלני. זה טנק שלא מפסיק לבהות במרחב ולחפש, הוא רוכש מטרות ואז הוא קטלני כלפיהן בצורה שלא הייתה כמותה. עד עכשיו המפקד בשריון היה נלחם על המפה ומחפש כל הזמן אויב וכוחות שכנים. בטנק הברק המפקד ייצא מהמפה ויעבור למרחב. הוא יעבוד עם המשקף ועם הקסדה החדשה וזה שינוי תפיסה. המערכת שנבנתה היא מערכת לומדת והיא תוכל לקבל עדכונים כל הזמן. השאיפה שלנו היא להגיע למצב כזה שהטנקים מקבלים עדכוני תוכנה מרחוק. הברק חכם וקטלני בצורה שאין כמותה בשום מקום אחר בעולם. מי שרואה את הכלי הזה ואומר: 'היי, אני מכיר אותו, זה טנק', טועה באופן מהותי. זה לא טנק, זה כלי מלחמה אחר לחלוטין".
פורסם לראשונה: 00:00, 29.09.23
