לא הייתה קדושה בליבם של מי שארגנו וניהלו את התפילה בהפרדה בכיכר דיזנגוף ביום כיפור. לא רצון להתכנס בכאב ובריכוז אל הנפש ולעשות חשבון, לא לענות את נפשותיהם כפי שעושים יהודים חרדים ומסורתיים, לא לבקש סליחה על חטאיהם. זה לא היה מעשה דתי, וזו לא הייתה תפילה. זו הייתה הפגנה, התרסה. זה היה עוד אקט כוחני של ימין משיחי קיצוני. עוד ניסיון כיבוש, בשיטת שעל ועוד שעל, של מרחב פיזי ונפשי ליברלי.
המילה "תפילה" היא לא מקווה טהרה אבסולוטי להכשרת כל שרץ, ומשהיא הופכת לכלי ציני שבמסגרתו אתה יכול להפר חוק ולהשליט את רצונותיך בכוח, אל תתבכיין ואל תתקרבן כשמי שאתה בא לאיים עליו, נלחם על נפשו ועל ערכיו.
קשה ולא נעים לראות מתפללים (שרובם, בתמימותם, באמת באו להתפלל) מתפזרים בעל כורחם. אבל להצטרף למקהלת הגינויים המתחסדת נגד מי שלא אפשרו תפילה בהפרדה, זה עיוורון לקונטקסט. מאבק נגד הרחבת ההפרדה בין נשים וגברים במרחב הציבורי, ועוד מרחב שהוא לב וסמל לליברליות ולחירות, הוא לא הערת שוליים. הוא גם לא מאבק בדת. זה חלק ממאבק אידיאולוגי והיסטורי מתמשך נגד דיכוי נשים. גם מאבק על כיבוד החלטותיה של הרשות השופטת, הוא מאבק מר והרואי על ערכי יסוד דמוקרטיים.
מי שלא אפשרו את מפגן ההפרדה ואת ביזיון בית המשפט, לא בזו לרגע אחד לקודשו של היום. הם לא אכלו בפרהסיה, הם לא נסעו ביום כיפור. לציבור הזה באמת אין שום עניין להפגין, להרים קול, להתרגז או להיאבק דווקא ביום כיפור. הכבוד ליום הקדוש ולתכניו, בטבעיות ובלא כפייה, הוא ממאפייניו הבולטים של יום הכיפורים בתל אביב. חילונים רבים צמים. לאחרים זה היום היחיד בשנה שהם הולכים לבית הכנסת. רבים סתם מטיילים ברגל עם משפחה וחברים, רוכבים על אופניים, מבקרים זה אצל זה בלי להודיע מראש. האוויר נקי וצלול, השקט בלתי נתפס, ציוץ הציפורים נשמע, והדיבור נעשה רך יותר ורם פחות. השקט החיצוני הנדיר מייצר גם שקט פנימי וחשבון נפש. כל זה הופר ברגל גסה.
לא מפתיע שמי שהחריב את היום הייחודי, היה הארגון המיסיונרי "ראש יהודי", עוד ארגון המאמין בעליונות יהודית. מייסדו ומארגן ה"תפילה", ישראל זעירא, כבר הצהיר שארגונו עוסק בהדתה, ושהוא גאה בכך. באתר הארגון, בשפה מזויפת שנועדה להיות מלכודת דבש לתל אביבים טיפשים וריקנים בעיניהם, הם מכנים עצמם "מרכז למודעות עצמית בלב תל אביב, המעניק תוכן, השראה וחוויה". בפועל מדובר בחלק ממפעל של הקמת גרעינים תורניים ימניים, בלב העיר שהיא סמל הליברליות והחופש. ניסיון מחושב להשליט סדר יום הומופובי, גזעני ומדיר נשים.
זעירא, בשבתו כמייסדה ומנכ"לה של חברת נדל"ן, אחראי גם לפרסומת שהציגה מזרחים באופן נלעג ומבזה, והבטיחה לרוכשים מגורים בסביבה יהודית אשכנזית. אורח הכבוד של "המרכז למודעות עצמית" היה לאחרונה הרב המסית והמדיח יגאל לוינשטיין, שהעביר "סדנה" ברוח משנתו. לא מפתיע שבתוך האווירה הקנאית, המשיחיסטית והגזענית שבה מתנהלים חיינו, משתלבת החבורה הזאת היטב ברוח התקופה.
שלי יחימוביץצילום: עמית שאביהם הופתעו מהתגובה, וגילו שמשהו השתנה בתל אביבים שהם כה בזים להם ולערכיהם. משהו נשבר. נמוגו ההכלה, ההתנצלות התמידית, הפחד מלהיקרא עוכרי ישראל, בוגדים, שמאלנים, לא יהודים. מי שהגנו על ערכיהם ביום הכיפורים, באו להציב גבולות. המשטרה וגם העירייה דממו נוכח ביזיון החלטת בית המשפט, והשאירו ואקום. הם נכנסו אליו בלית ברירה.
ולסיום, מילה על ההשוואות המופרכת למצעד הגאווה בירושלים (לכם מותר אז גם לנו). ההשוואה מוחקת את רצח שירה בנקי, את כל ההרוגים והפצועים בגוף ובנפש, קורבנות פשעי השנאה נגד הקהילה הלהטב"קית, ואת הקללות וההפגנות נגד המצעד. מצעד הגאווה שייך למיעוט נרדף ונטול זכויות הנאבק על הנראות שלו ועל זכויותיו. לא נראה לי שחסרות נראות, זכויות וכוח לרוב היהודי בישראל.
- שלי יחימוביץ הייתה יו"ר מפלגת העבודה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
פורסם לראשונה: 00:00, 27.09.23
