נניח, רק נניח, שלבית המשפט העליון, בשבתו כבג"ץ, יש סמכות לבטל חוק יסוד או להקפיא חוק יסוד או לעכב את כניסתו לתוקף של חוק יסוד אף שמדובר בצעד שמנוגד לחלוטין לשיטה המשפטית הנוהגת בישראל וכמעט בכל מדינות העולם, ואף שמדובר בצעד קיצוני, מאוד קיצוני. כדי להגיע למצב כזה, יש צורך בהסכמה מוחלטת, ציבורית ומשפטית, שהכנסת ירדה מהפסים וגרמה לפגיעה ממשית, רצינית, בזכויות יסוד.
ומה יקרה אם הכנסת תחליט לשלול זכויות הצבעה מבעלי עיניים ירוקות? שאלה מצוינת. כאשר זה יקרה, וברור לכולי עלמא שזה לא הולך לקרות, אז יגיע היום שבו תהיה תמיכה ציבורית אדירה בביטול חוק יסוד. בהערת אגב אפשר להוסיף שההיסטוריה המשפטית לא מוכיחה שבתי מחוקקים חשוכים יותר משופטים.
האם תיקון סעיף הנבצרות הוא אותו מקרה קיצוני שבו ראוי שבג"ץ יתערב? רחוק מכך. תיקון סעיף הנבצרות הוא לא יותר מהבהרת המצב המשפטי המקורי, ההגיוני, הסביר, כפי שחוקק במקור. הרי בדיון שהתקיים ב-2001 התווכחו הח"כים על סעיף הדחת ראש הממשלה. זה היה דיון רציני וענייני. הייתה שם הסכמה מקיר לקיר, אופוזיציה וקואליציה, שלפקיד ממונה, בכיר ככל שיהיה, אין סמכות להדיח ראש ממשלה.
ואם כך כאשר מדובר בהליך פלילי, בוודאי שאין שום היגיון וסבירות שזה בדיוק מה שיקרה באמצעות סעיף הנבצרות, שלא נועד להדחה. אלא אם כן מדובר בעוד שלב באקטיביזם. שלב מסוכן. שלב אנטי-חוקתי ואנטי-דמוקרטי. שלב של סיפוח כוחני של סמכות לדרג המשפטי, ובהמשך השיפוטי, שאף אחד לא העניק, והייתה הסכמה רחבה שאסור להעניק. ולמרות זאת, כבר ב-2008 רמז בג"ץ שייתכן שיש סמכות כזאת. המצאה של יש מאין.
אבל נניח, כאמור, שיש לבית המשפט סמכות לבטל, לעקם, לשבש, לפסול, להקפיא או לדחות חוק יסוד. ובכן, מהלך כזה חייב שייעשה בזהירות אדירה. ואם, כפי שמסתמן, ארבעה מבין 11 השופטים שישבו בדין ביום חמישי האחרון חושבים שאין שום מקום למהלך כזה – אז קל וחומר בנו של קל וחומר שאין לו שום מקום. משום שמיעוט כה גדול מעיד על כך שלא מדובר באותו מקרה קיצוני וחריג שבו חוק יסוד ראוי לפסילה או דחייה או הקפאה.
נכון, אין עדיין חוק יסודות חקיקה שיבהיר את הדברים. אבל לנשיאת העליון אסתר חיות אמור להיות שכל ישר. חוכמת חיים. ניסיון. והיא אמורה לדעת שבוודאי ובוודאי אין צורך במהלך דורסני כל כך משום שמלכתחילה מדובר בתיקון שאיננו אלא פרשנות סבירה לחוק, וממילא לא תהיה שום נפקות מעשית לצעד שיפוטי כל כך מרחיק לכת. שהרי היועצת המשפטית לממשלה כבר הודיעה שאין לה כוונה להכריז על נבצרות ראש הממשלה, גם אם נתניהו פועל תוך כדי ניגוד אינטרסים. שהרי אם כתב אישום בעבירת שוחד לא פוסל את ראש הממשלה מכהונה, אז בוודאי שעבירה פעוטה, עכבר לעומת הר, לא יכולה להעניק סמכות להדחה. ואם אותו ניגוד אינטרסים מגיע כדי הפרת אמונים – תתכבד היועצת להגיש כתב אישום, שגם הוא, לפי הדין, אינו מוביל להדחה.
אבל אם חלילה בכל זאת יתגבש רוב להקפאת החוק, בעוד צעד של אקטיביזם דורסני, תהיה נפקות להכרעה השיפוטית. היא תחזק את תומכי החבורה שכבר תשעה חודשים משגעת את המדינה וגורמת לפילוג, לקיטוב, להשמדת ערך עצמית, שלא הייתה כמותה מאז קום המדינה.
רגע, יש מי שטוען, כבר היינו בסרט הזה, עם אותו "חוק טבריה", שהעניק אפשרות לראש הוועדה הקרואה להתמודד בבחירות על תפקיד ראש העירייה. אז לא, זה לא אותו דבר. ראשית, החוק שינה את המצב המשפטי הקודם. שנית, לא מדובר בחוק יסוד. זה לא הסיפור של התיקון לסעיף הנבצרות. הוא לא משנה את המצב הקודם. הוא רק מבהיר את מה שהיה אמור להיות ברור. וכמו כן מדובר בחוק יסוד.
בן-דרור ימיניצילום: אביגיל עוזיגברתי הנשיאה, אל תעשי את הטעות הזאת, גם אם יש בעיה עם המניע הפרסונלי לחוק או עם תכלית החוק. אכן, התיקון נועד לשרת את נתניהו ולהסיר ממנו את איום הנבצרות, שקצת באיחור אנחנו מבינים שהיה איום סרק. אז מה? זו סיבה להקפאה? הרי התיקון עצמו סביר. אולי אפילו מתבקש. אז רק בגלל התכלית יש הצדקה להקפאה? לא סביר.
התשובה לרדיקלים הפוליטיים, גברתי הנשיאה, היא לא שופטים רדיקלים. אל נא תובילי את בית המשפט להכרעה שרק תחמיר את הבעיה. בית המשפט העליון יכול וצריך לתפקד כשומר הסף כאשר יהיה איום קצת יותר רציני על זכויות יסוד. זה לא המקרה. אז אנא. יש רגעים שבהם ריסון הוא עוצמה. אנחנו ברגע כזה.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
