"הפוליטיקאי האחרון", זה שמה של ביוגרפיה על ג'ו ביידן שפורסמה בארה"ב בשבוע שעבר. הכותב, העיתונאי פרנקלין פואר, התמקד בשנתיים הראשונות לכהונת ביידן כנשיא. הספר סחף אחריו כותרות בגלל סימן השאלה שהוא מציב על כשירותו הפיזית והמנטלית. הוא ממעט מאוד לקיים דיונים לפני 10:00 בבוקר; שוכח שמות; מתקשה להפגין אנרגיה. "חלה בשנים האחרונות הידרדרות פיזית וירידה ביכולות המנטליות שלו, ששום תרופה או משטר אימונים לא מסוגלים לנצח", כותב פואר.
כאשר ביידן מפשל, עוזריו מחפים עליו. הספר מתאר את התכונה סביב הנשיא כמו פרק בסדרת הטלוויזיה "הבית הלבן" – חבורה מוכשרת להפליא, זריזת לשון ומעשה, שמובילה את אמריקה ואת העולם לעתיד טוב יותר. את החדר הסגלגל עיצבו מחדש על פי הדימוי שביידן ביקש לשווק לעצמו, עם תמונה ענקית של פרנקלין דלאנו רוזוולט, הנשיא שכיהן עד מותו, מעל האח.
בחודש הבא ימלאו לביידן 81. אם ייבחר הוא יצטרך לעמוד בדרישות התפקיד התובעני עד גיל 86. שום נשיא לפניו לא כיהן בבית הלבן בגיל קרוב לזה. על פי הסקרים רוב מכריע של האמריקנים, בכללם מצביעי המפלגה שלו, משוכנע שהוא לא כשיר למשימה, ושסגניתו קמלה האריס לא ראויה להחליף אותו. אף על פי כן הוא והיא מתעקשים לרוץ לתקופת כהונה שנייה. כמו נתניהו וכמו רבים אחרים בדרג הזה, הוא בטוח שהאינטרס האישי שלו והאינטרס של המדינה חד הם. האם ירוץ עד הסוף או, כמו שמקווים עמיתיו במפלגה הדמוקרטית, יודיע בתוך כמה חודשים שהוא פורש? "לא אופתע אם ירוץ, לא אופתע אם יפרוש", אמר מחבר הביוגרפיה.
ביידן ונתניהו: הספר מגלה מה קרה ביניהם במאי 2021, במהלך אירועי שומר החומות. ביידן הורה לעוזריו "למרוח את נתניהו באהבה". "אני אחבק אותו בכל הכוח", הוסיף. נדמה כאילו מה שהיה אז ניבא במדויק את מה שקרה בפגישה ביניהם בניו יורק בשולי עצרת או"ם לפני עשרה ימים.
במהלך המבצע בעזה הם דיברו בטלפון שש פעמים. נקודת השיא הייתה הפצצת רב הקומות בעזה ששימש את צוותי התקשורת הבינלאומיים והמקומיים. הסרטון הדרמטי שתיעד את התמוטטות הבניין גרם נזק הסברתי כבד לישראל במדינות המערב ובדיווחי התקשורת. הטענה הייתה שהבניין הופצץ רק כדי לספק לישראלים תמונת ניצחון.
בספר נאמר שנתניהו הודה, "בדרך אגב", שלא הייתה תועלת אסטרטגית בפיצוץ הבניין. ביידן לא נזף בו. הוא "התאפק ושתק". נתניהו רצה להמשיך בהפצצות אבל ביידן אמר לו, "ביבי, סיימת את מסלול ההמראה, זה נגמר", ונתניהו, כך הספר, ציית.
התיאור הזה מציב את ביידן בדיוק במקום שבו עמדו שני הנשיאים הדמוקרטיים שקדמו לו, קלינטון ואובמה. בשיחות פרטיות הם מתעבים את נתניהו ונשבעים לגמור איתו חשבון. אחר כך, בפומבי, הם מחבקים אותו בכל הכוח. אולי זאת תחושת האחריות שלהם כלפי ישראל, אולי אלה ההבטחות החוזרות של נתניהו, בארבע עיניים, לשנות ולהשתנות, אולי זה קסם המופע שלו. ליאור סושרד יכול ללמוד ממנו כמה טריקים.
נחום ברנעצילום: אביגיל עוזימה שהכריע אצלם בסוף הוא האינטרס האמריקני כפי שראו באותו רגע. בליבם הם אולי היו רוצים להציל את הדמוקרטיה בישראל, אבל הרבה יותר פשוט, בטוח ומשתלם להציל את נתניהו. ביידן קרא רק לפני שלוש שנים, בעקבות רצח ג'מאל חאשוקג'י, לנדות את סעודיה. אחר כך, כנשיא, פתח בחיזור נמרץ אחר MBS, שהואשם, בדוח אמריקני רשמי, באחריות לרצח. בהשוואה, סיבוב הפרסה כלפי נתניהו הוא טיול בפארק.
ביידן מאמין שנתניהו המחובק יעשה לילות כימים כדי להביא לו 20 סנטורים רפובליקנים ויותר, שיתמכו בברית הגנה אמריקנית-סעודית ובהעשרת אורניום בשליטה סעודית. אולי. מה שצריך להטריד הוא שמיד לאחר החיבוק לחשו גורמים בבית הלבן באוזני כתבים שמה שדווח הוא לא מה שהיה. ביידן בחוכמתו חיבק אותו ביד אחת וביד השנייה הוציא ממנו התחייבות מופלגות בנושא הפלסטיני וברפורמה המשפטית. הלחישות האלה לא מתיישבות עם המתנה הנוספת שקיבל נתניהו לאחר כמה ימים, הפטור מוויזות. כשביידן מחבק, הוא מחבק בשתי ידיים.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
פורסם לראשונה: 00:00, 02.10.23
