לפתע השתרר בחפ"ק של שלדג שקט מתוח.
אל"מ איוּב כיוף, עד לאחרונה מפקד שלדג, הביט במסכים המרצדים והאזין לדיווחים בקשר. הלוחמים שלו בדיוק היו במבצע במדינה עלומה. אי-אפשר לומר, כמובן, באיזו מדינה מדובר ומה מהות המבצע, אבל אפשר להניח שלא מדובר במקום ידידותי לישראל. הכול תיקתק כמו שצריך – בדיוק כמו במודלים שעליהם התאמנו בדקדקנות כל כך הרבה – ואז, כמו שקורה לפעמים, צץ בשטח אלמנט ההפתעה:
אויב שהלך והתקרב לכוח של שלדג, מבלי לדעת שהלוחמים במרחק קצר ממנו.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
למפקד הכוח בשטח, הייתה דילמה, גורלית ממש, שבה הוא היה צריך להכריע תוך שניות: "לוחם בודד שהוביל את הכוח היה צריך להחליט האם הוא יורה בו או לא", משחזר כיוף. "האויב היה מספיק קרוב כדי להוות איום ממשי. פגיעה בו תפגע ודאית בחשאיות ובביטחון המשימה. אבל מצד שני, אם לא יורים, אולי זו סכנה לכוח. מבצע כזה יכול להביא מדינה שלמה להסתבכות. גודל האחריות שמוטלת על היחידה נובע, בין היתר, מהנפיצות שיש למשמעות המבצעים שלה. לָמה אתה מסתובב איפה שאתה מסתובב, או למה אתה עושה את מה שעושה".
מה היה בסוף?
"הלוחם שלנו החליט למצות את הספק. חיכה וחיכה וחיכה. בשטח ובחפ"ק המתח אדיר. עצום".
אתה לא מנחה אותו מהחפ"ק איך לפעול?
"במצב כזה, אתה לא מתערב. בשביל זה בנית אותו. הכשרת אותו באינספור תרגולים של מקרים ותגובות. בשטח – כל אחד כזה הוא מפקד שלדג. במבצע הספציפי הזה, הלוחם – בן 24־25, בשירות קבע – החליט לא לפגוע באויב. האויב המשיך וחלף. בדיעבד, מודיעינית, אנחנו יודעים שהוא לא זיהה כלום".
והמבצע?
"המבצע הצליח".
מה באמת קרה שם, אפשר רק לדמיין. ממה היה עלול לקרות שם אם חלילה הכוח היה מתגלה, עמוק מעבר לקווי האויב, אפשר רק להיחרד. אבל כיוף (38) לוקח אוויר ולא מפרט. היחידה שעליה פיקד בשנתיים האחרונות, אפופה מסתורין וחשאיות מוחלטת. רבות מהפעולות שלה מסתיימות מבלי שאיש, זולת המעורבים במבצע, יודע שהתרחשו. "השנתיים האחרונות", אומר כיוף בראיון לרגל סיום תפקידו, "היו תקופה חריגה מבחינת כמות העשייה של היחידה והאירועים עם פוטנציאל לדרמה".
זה לא מקרה. בשנים האחרונות אותגר חופש הפעולה של מטוסי חיל האוויר בלבנון בגלל איום מערכות ההגנה האווירית של חיזבאללה. המטוסים כבר לא מגהצים את שמי לבנון כבעבר כדי להשיג מודיעין איכותי, ולכן חשיבותה של היחידה עלתה מאוד. לשם כך בוצע שינוי ארגוני בחיל, שהכפיף אותה לכנף ייעודית עליה מפקד כעת אל"מ ט', שפיקד על שלדג לפני כיוף, ויחד עם מחלקת התקיפה הם אחראים על איסוף מטרות ומוציאים הרבה יותר מבצעים מבעבר. יש האומרים שמדובר בהיקף המבצעים הגבוה ביותר בתולדות היחידה.
בשנה הבאה תחגוג שלדג יובל להקמתה; גם היא נולדה כחלק מהלקחים המדממים של מלחמת יום הכיפורים. האבידות הקשות שספג חיל האוויר בקרב, חלקן תוצאה של מודיעין לקוי, העלו את הצורך בהקמת יחידת עילית שתעסוק במבצעי מודיעין וקומנדו בשיתוף הדוק עם חיל האוויר, ולפי צרכיו. מאז השתתפה היחידה בכל העימותים – לבנון הראשונה והשנייה, האינתיפאדות והסבבים מול עזה – אבל עיקר פעילותה הוא המבצעים החשאיים השוטפים שלה. שם מתבררת הייחודיות של שלדג. "העיסוק במבצעים מיוחדים הוא מרתק", אומר אל"מ כיוף. "זה שונה מכל דבר אחר בצבא. זה לחשוב על תהליכי החשיבה, לפרק בעיות ולתת להן פתרונות. בתפקיד הקודם, כשהייתי מפקד סיירת גולני, פגשתי אנשים מעולים שנבחרים בקפידה, וכך גם מכשירים אותם. בשלדג האנשים לא יותר טובים, הם יותר מתאימים למשימה של מבצעים חשאיים-מיוחדים. יש יחידות מובחרות, ויש יחידות מיוחדות. מיוחדות יש מעט, והתאמה זה עניין דרמטי".
מה ההבדל בין "מובחרות" ל"מיוחדות"?
"בשלדג דמות הלוחם היא דמות של איש אשכולות – אנשים ששולטים בכמה דיסציפלינות במקביל: אמנות ותכנות, ספורט וחקלאות. היכולת לקחת בעיה מבצעית גדולה, לפרק אותה ולתת לה פתרון, תלויה ביכולת שלך לראות כמה כיוונים. ההסתכלות של לוחם שלדג, לעומת לוחם ביחידות אחרות, היא שונה. אבל זו לא רק הסתכלות. צריך גם יכולת של ירידה לפרטים, שליטה בטכנולוגיות מתקדמות, התמקצעות בכל מיני תחומים, וכמובן סל ערכים טוב – אחריות מאוד גדולה, ויכולת להפריד בין טוב לרע גם בסיטואציות קיצוניות".
היו בעבר שנים שבהן תהו לגבי נחיצות היחידה.
"אני יכול להגיד שהתוצאות של שלדג הן מאוד טובות, במיוחד בתקופה של מפקדים עם נכונות ואומץ להפעיל יחידות מיוחדות. והאמת? היום כבר אין ברירה. החומות – החסמים המבצעיים (להשגת מודיעין באמצעים אחרים) – גבהו מאוד. יש מקומות שכבר אי-אפשר לטוס בהם. יחידות מיוחדות, ובמיוחד שלדג, הן הזדמנות נדירה, למי שיודע להפעיל אותן, כדי להשיג מודיעין או ליישם טכנולוגיות, במקומות שהנגישות אליהם מוגבלת. זה יתרון יחסי גדול מאוד. המבצעים ששלדג ביצעה בשנתיים האחרונות שיפרו את ביטחון המדינה ושירתו את חיל האוויר באופן משמעותי מאוד, כזה שימשיך גם שנים קדימה. זה בזכות מפקדים אמיצים כמו רמ"א (ראש להק מבצעי אוויר – י"י, ר"ו), מח"א (מפקד חיל האוויר) והרמטכ"ל. הם גילו אומץ לב והבנה עמוקה ליתרון היחסי האדיר ששלדג יכולה להביא, ומהר מאוד ראו תוצאות. מבצע של שלדג הוא מבצע שחיל האוויר כולו בתוכו. מפקד חיל האוויר מגיע לרזולוציות של לחכות לכוח כשהוא חוזר ממבצע ולתחקר אותו בעצמו. כיום מח"א פוגש יותר את מפקד שלדג, מאשר כל מפקד טייסת".
על נשים בתפקיד לוחמות שלדג: "שילוב נשים ביחידות מיוחדות הוא הזדמנות אדירה. יכול להיות להן יתרון יחסי עצום ביחידות האלה. מובן שצריך תהליך הדרגתי נכון. כפיילוט, בקונסטלציה אחרת, זו יכולה הייתה להיות גם שלדג ולאו דווקא מטכ"ל"
לוחמי שלדג נתקלו בשנתיים האחרונות באויב במהלך פעילותם?
"ראינו אויב. היחידה חוותה לא מעט חיכוך בתקופה האחרונה. אבל במבצעים מיוחדים יש מתח אדיר בין שלושה דברים: היכולת לבצע את המשימה, החשאיות וביטחון הכוח. לכן גם אם הכוח רואה אויב, הוא לא תמיד מחליט לפגוע בו. אבל אם יש הסתבכות וצריך 'להפוך קערה' – לעבור ממוד חשאי למוד לחימה – הלוחמים האלה הם מהטובים בעולם. והיו גם מקרים כאלה, אבל לא בשנתיים האחרונות".
וטוב שכך, כי כאמור, המבצעים הטובים ביותר של שלדג הם אלו שלא נורה בהם אף קליע, או לפחות לא קליע שלא תוכנן לירות אותו. אבל זה לא שלוחמיו של כיוף התגעגעו בתקופתו לריח אבק שריפה. כיוף, שמגדיר את עצמו "חצי גולנצי'ק" ועשה תפקידי מ"פ וסמג"ד בכומתות החומות, דאג שהשלדגיסטים שלו יראו גם מבצעים קצת פחות חשאיים. "הכנסנו את הלוחמים לפעילות בג'נין. בשבועיים פגענו בשלושה מחבלים, ראשי חוליה. פגיעות יפות מאוד. בכל הזדמנות שהייתה, פעלנו באיו"ש. הרצון שלנו הוא כל הזמן לתת ערך מבצעי. אבל מבחינת היחידה זו לא הייתה תקופה רגילה, בכל קנה מידה. היו הרבה מבצעים מיוחדים. כמות שנחשבת חריגה גם לעומת יחידות אחרות. אבל בכל חלון בין מבצעים, חד-משמעית, היחידה צריכה להיות שם, במקומות כמו איו"ש.
"היחידה גם מטמיעה את האנשים שלה בצבא הגדול. אנחנו מעודדים את זה מאוד. דיברתי על זה לאחרונה עם רלכ"א (ראש להק כוח אדם בחיל האוויר – י"י, ר"ו) וראינו שבחמש השנים האחרונות, על ארבע מתוך חמש הסיירות החטיבתיות – נח"ל, צנחנים, גולני וגבעתי – פיקדו שלדגיסטים. זה נתון מטורף. וזה לא רק הצבא, זו גם ההשפעה של היחידה על החברה הישראלית. האימפקט של האנשים האלה שמשתחררים ממנה לאזרחות, עם סל הכלים שלהם. בעמותת שלדג עוקבים אחרי בוגרי היחידה. אחרי 20 שנה רואים אנשי רוח, מהנדסים, רופאים".
כיוף, נשוי ואב לשתי בנות (6 ו-3 וחצי) נולד וגדל בעוספיא. בראיון ב"ידיעות אחרונות" לפני כשלוש שנים, אמר שהמהלך שעיצב את חייו היה המעבר מלימודים בבית הספר היסודי בעוספיא, לבית הספר הריאלי העברי בחיפה. "עד אז", סיפר, "כמעט לא דיברתי עברית. זה שוני מטורף. מלגור וללמוד בכפר דרוזי, פתאום לשבת לצד ילדי הכרמל. לא מדובר רק בשוני בשפה. זה גם שוני תרבותי וכלכלי. הייתי צריך שנתיים של שיעורים פרטיים רק כדי להתקבל לריאלי".
כשהגיע לתיכון הצטרף לפנימייה הצבאית של הריאלי, חממה לגידול מפקדים, ומשם, ב־2003, הוא התגייס לצה"ל. כיוף בכלל חלם להגיע לסיירת גולני, אך לאחר שעבר את הגיבושים ליחידות המיוחדות, התקבל לשלדג. בהתחלה, הוא רצה לחתום ויתור כדי להגיע לסיירת של החטיבה החומה, אבל בחיל האוויר המליצו לו להבין קודם מהי יחידת שלדג, לפני שהוא מוותר עליה. כיוף החליט לתת צ'אנס, התאהב, ונשאר בשלדג. רק אחרי שסיים את מסלול ההכשרה המפרך של היחידה, בטקס סוף המסלול במצדה, הוא עלה על אוטובוס ההסעה והבחין בעיתון של הנהג. "פתאום ראיתי את הכותרת 'דרוזי ראשון בשלדג'", סיפר כיוף. "בכלל לא ידעתי שאני הדרוזי הראשון שם".
על דילמות מבצעיות: "היה מבצע שהתכוננו אליו חודשים, כשבפועל העבודה בקצה הייתה של 12 דקות בערך. הכוח הגיע ליעד אחרי דרך קשה מאוד, נתקל באיומים שונים, ואז, כשמגיעים - התנאים לקיום המשימה לא מתקיימים. מפקד הכוח בדילמה: אם נבצע, החשאיות תיפגע. יידעו שהיינו שם. הוא שוקל אם לקפל את הכול לאחור כמו אקורדיון. בסוף מה שצריך בוצע - והצליח"
איך אתה מסביר את זה שהיית הדרוזי הראשון בשלדג? הגיעו ליחידה עוד דרוזים אחריך?
"זה עניין של התאמה נטו, אין שום חסם עדתי", הוא קובע. "אחריי היה עוד דרוזי ביחידה, וגם עכשיו יש עוד אחד בהכשרה. לצעירים הדרוזים יש מוטיבציה גבוהה לשירות קרבי. הרבה מאוד מגיעים בצבא לתפקידים בכירים וליחידות מיוחדות. מעולם לא נתקלתי בחסם כלשהו, ואין מישהו שבגלל שהוא דרוזי לא התקבל ליחידה כלשהי".
בהמשך שירותו הצבאי הגיע כיוף כאמור גם לחטיבת גולני, כמפקד פלוגה וכסמג"ד. לסיירת גולני, חלומו הגדול, הוא הגיע לפני כארבע שנים – כמפקדה. בעוד סגירת מעגל יוצאת דופן, מי שהחליף את כיוף בפיקוד על שלדג הוא סא"ל ב', שהיה חברו לצוות של כיוף, כלוחמים צעירים ביחידה. "מה הסיכוי", הוא מחייך, "שאחרי 20 שנה, מתוך צוות של 12, שניים יחליפו אחד את השני כמפקד היחידה?"
לצד ריבוי יוצא דופן של מבצעים ופעילות שוטפת, החודשים האחרונים שלו כמפקד שלדג היו סוערים גם בהיבט נוסף. כמו לרבות מהיחידות בצה"ל, הוויכוח סביב המהפכה המשפטית, הגיע גם למילואימניקים של שלדג. כיוף אומר כי ההשפעה על היחידה הייתה קטנה. "בפועל, מאנשי המילואים של שלדג לא היה מכתב פורמלי. ברמת התוצאה, הצלחנו לשמור 99 אחוזים מהמילואימניקים פעילים. אני יכול לספור על כף יד אחת כאלה שאמרו שהם לא רוצים להמשיך, או כאלה שאנחנו אמרנו להם שהם לא ממשיכים. מח"א דיבר איתנו, מפקדי היחידות בחיל, והדירקטיבה שלו הייתה מאוד ברורה: לשמור על המילואימניקים, אבל לשמור גם על קווים אדומים. אני לא הייתי מוכן שישתמשו בשם של היחידה, כדי לקדם שום דבר שלא קשור ליחידה. הבהרתי שמי שיעשה את זה, ישפיע ויקרא לסרבנות, לא יהיה פה מילואימניק יותר".
איך הם קיבלו את זה?
"עשרות דיברו איתי. או שישבו איתי אישית, או טלפונית. התחייבתי בפניהם שכל מה שהם אומרים לי בשיחות האלה יגיע וישוקף כלפי מעלה. לשמחתי, הם כיבדו את מוסד המילואים ביחידה, והבינו שאנחנו אכן משקפים את דבריהם. היו כמה שתוך כדי שירות פעיל פנו לתקשורת, והִשעינו אותם. זה קו אדום. נחליט בהמשך מה יהיה איתם הלאה. אבל בשורה התחתונה יצאנו מזה בצורה מאוד טובה. אני שלם עם איך שזה נעשה ביחידה. אני מאוד מעריך את אנשי המילואים של שלדג. הם מאוד פעילים, דומיננטיים וחשובים ביחידה, הם מבינים את האחריות שיש להם על הכתפיים, והם לא ממהרים להשתמש בקלף הזה. המילואימניקים בשלדג מגיעים לתקופות מילואים ארוכות ואפילו משתתפים במבצעים. אני באמת חושב שהמשפיע המרכזי של ההצלחה בנושא הזה היה הבהירות והעקביות של מח"א במסר".
אבל פורסם מכתב מטעם אנשי מילואים של שלדג.
"כשהחל גל המכתבים, יצא מכתב כללי שאומר שאם נגיע למצב, אז נשקול וכו'. בדיוק כמו בהרבה יחידות אחרות. בהמשך, היה איש מילואים בודד שלקח את החתימות מהמכתב הראשון והעביר אותן למכתב חדש, שבו כביכול הוא מודיע על הפסקת התנדבות. אנשי המילואים שהוא השתמש בחתימות שלהם זעמו עליו. המכתב הזה אגב נשלח לרשתות. הוא בכלל לא הועבר אליי".
לפני כשבועיים, בתשובה לעתירות שהוגשו, הודיע צה"ל על פיילוט של שילוב נשים ביחידות מיוחדות, ביניהן סיירת מטכ"ל. בשלדג יכולה להשתלב לוחמת?
"שילוב נשים ביחידות מיוחדות הוא הזדמנות אדירה. יכול להיות להן יתרון יחסי עצום ביחידות האלה. מובן שצריך תהליך הדרגתי נכון, כדי שזה יגיע לידי ביטוי באופן הטוב ביותר. כפיילוט, בקונסטלציה אחרת, זו יכולה הייתה להיות גם שלדג ולאו דווקא מטכ"ל. בכל מקרה, בעיניי שילוב נשים ביחידות המיוחדות זה וקטור נכון. בשורה התחתונה יש כאן סל שלם וענק של איכות אדירה, שלא בוחרים מתוכו".
מגבלות ביטחון השדה מונעות מאל"מ כיוף לפרט את היעדים שבהם פעלה שלדג בשנתיים האחרונות ואת מטרות המבצעים שאליהם יצאה היחידה. "שלדג נועדה למצוא פתרונות לבעיות גדולות", הוא מנסה להדס בין הטיפות. "בעולמות הביצוע, בעיה גדולה היא בעיה שכשנתקלים בה אפשר להגיד שזה (המבצע) לא קורה - ואז כל ההשקעה הגדולה יורדת לטמיון בגלל חסמים; או שחושבים איך לפתור את זה. לא מדובר בלקום בבוקר עם רעיון מבריק, אלא ממש לייצר תהליכי חשיבה על פתרונות. מביאים מאה איש, מדיסציפלינות וארגונים שונים, בצבא ומחוצה לו, משתפים אותם בבעיה ומפצחים אותה. זה יכול להיות סמינר של ארבעה ימים, קבוצות חשיבה, האקתון (מספר קבוצות חשיבה שמוקמות לפתרון של בעיה אחת מזוויות שונות, הליך שמקובל בעיקר בהייטק – י"י, ר"ו). זה מאפיין של שלדג. כל משימה של שלדג זו אחריות גדולה, ולכן אני מאוד זהיר לפני שאני אומר 'אוקיי, זה אפשרי'. המקומות שהיינו בהם דמיוניים גם ביחידות מיוחדות. הצלחנו להפוך למציאותיים גם דברים שנחשבו בלתי אפשריים. מה שלא תיתנו לקורא לדמיין – זה מעבר לזה. צריך לדמיין מה עושים בקצה – השגת מודיעין או השגת עליונות, במקומות מסוימים בעולם. היום, המקום של שלדג בין היחידות המיוחדות, הוא בפרונט. מקום של הובלה. זה מתן פתרון כירורגי, 'קאסטם מייד', לבעיה גדולה, בזמן יחסית קצר".
ולא פעם השטח מייצר דילמות, חלקן לא צפויות.
"מדובר במבצעים מתמשכים, ולא אחת יש מתח בין התדרוכים, לבין מה שבסופו של דבר פוגשים בשטח. כמפקד יחידה אתה מלווה את הכוח לאורך כל ההכנות למבצע, עד דקה לפני ההמראה או חציית הגבול. הפעם הבאה שתפגוש את הלוחמים האלה תהיה רק אחרי המבצע, כשהם חזרה בשטחנו, ואתה ומפקד חיל האוויר מחכים להם. היה מבצע שהתכוננו אליו חודשים, כשבפועל העבודה בקצה הייתה של 12 דקות בערך. הכוח הגיע ליעד אחרי דרך קשה מאוד, נתקל באיומים שונים, ואז, כשמגיעים לקצה של הקצה ממש – התנאים שהוגדרו מראש לקיום המשימה לא מתקיימים. מפקד הכוח בדילמה: אם נבצע את מה שנשלחנו אליו, החשאיות תיפגע. יידעו שהיינו שם. וזה כשבתדרוכים הוגדר שהחשאיות וביטחון הכוח יותר חשובים מהמשימה. ברגע הזה, אחרי כל מה שהם עברו, כשנשארו רק אותן כמה דקות כדי לבצע את מה שצריך, הוא שוקל אם לקפל את הכול לאחור כמו אקורדיון. במקרה הזה החלטנו לבצע את המשימה בכל זאת. השיקול היה שאין סכנה לפגיעה בכוחותינו, אלא אולי לפגיעה בחשאיות. מה שצריך בוצע – והצליח".
זה לא תמיד ככה.
"נכון. במבצע אחר, המשימה התחילה אחרי נוהל קרב ארוך, הגעה ממושכת ליעד, היה גם חיכוך בדרך. בקצה, כשהמפקד בשטח כבר התחיל בביצוע, תוך כדי – בנקודה שבה הוא עובד – תנאי האויב השתנו. באותה שנייה הוא החליט לא לבצע. החלטה מדהימה בעיניי. המנדט כולו אצלו ברגעים האלה. אין זמן לדבר או להתייעץ עם החפ"ק. זה עניין של שניות. הוא קיפל הכול. בדיעבד, אחרי כל התחקירים, גם אם אני הייתי שם בשטח, לא הייתי מקבל החלטה אחרת. כי הוא פעל על פי כל העקרונות".
ומה לגבי היעד?
"עוד נחזור לשם ונעשה את זה".
לפני כשבועיים הוא נכנס לתפקיד מפקד חטיבת מנשה, אחת הגזרות הבוערות בימים אלו, עם גולת הכותרת שלה, ג'נין, קן הצרעות הנוכחי של איו"ש. את ג'נין מכיר אל"מ כיוף היטב מתפקידו הקודם כמפקד סיירת גולני (הגדס"ר). הסיירת בפיקודו ביצעה פעילויות רבות באיו"ש, ואף איבדה את אחד מלוחמיה, סמ"ר עמית בן יגאל ז"ל, שבמהלך מעצר בכפר יעבד, נפגע בראשו מאבן גדולה שהשליך עליו מחבל מגג אחד הבניינים. בהספד שנשא בטקס השלושים לנפילתו של בן יגאל, סיפר כיוף כי מותו של הלוחם השפיע עליו לא רק כמפקד, אלא כאבא: "על מפתן הדלת חיכתה לי בתי הקטנה, איה. כאן כבר לא הצלחתי להתאפק. הפעם לא צריך להתנגד לעיניים הדומעות. ראיתי את איה פתאום דרך כל מה שקרה". כשהגיע המודיעין שהצביע על המחבל שהרג את בן יגאל, פנה כיוף לאלוף הפיקוד וביקש: "אל תביא את ימ"מ או את דובדבן. אנחנו ניכנס ונביא את המחבל שהרג את עמית", וכך היה.
הוא גם למד על בשרו את המורכבות הפוליטית של האזור. כחודשיים לאחר שקיבל את הפיקוד על סיירת גולני, נקלע כיוף לעימות מול מתיישבי יצהר. "תפסנו את אחד המתיישבים, שלא בצדק, לטענתם", שיחזר בעבר ל"ידיעות אחרונות". "ואז, ביום שישי בבוקר, עשיתי ללוחמים שלי תרגיל הגנה על היישוב. לא הייתי מרוצה, ועשיתי את התרגיל שלוש פעמים רצוף. כשסיימנו לשביעות רצוני והתכוונתי לצאת לתרגל ביישוב הבא, עשו לי מחסום ביציאה מהיישוב. על אחד מהג'יפים בשיירה שלי זרקו אבנים. התפתח דין ודברים ביני לבין המתיישבים. הייתי מאופק. זה בקלות היה יכול להתפתח לעימות אגרסיבי יותר. זה הסתיים בתלונות במשטרה".
איך הרגשת?
"בזכות הגיל והניסיון אני יודע לתווך לעצמי את המצב. אני מבין איכשהו. אבל הלוחמים שמגינים שם על היישוב יומם ולילה, פשוט מסכנים את עצמם בהגנה על המתיישבים, להם קשה להבין את זה".
גם לו ברור שהוא עובר לפקד על החטיבה הכי מורכבת שיש לצה"ל כיום. אבל הוא מגיע עם הקרדיט של תפקידים מוצלחים בגולני וכמובן בשלדג. אם כיוף – מהמוערכים שבקציני צה"ל כיום – לא ייתקל בפוליטיקה הצבאית כמו זו המוכרת של חונטת הצנחנים, שדאגה לקדם קצינים לפי חברויות ולא תמיד לפי התאמה, הוא במסלול ישיר לרמטכ"לות. פעם בכמה עשורים ניתן לסמן מראש קצין אחד כזה, שיכול להיות החייל מספר אחת, ועדיין להישאר צנוע. הוא, כאמור, לא חש שניצבת מעליו תקרת זכוכית כלשהי, בדרך לצמרת. מי שהיה הדרוזי הראשון בשלדג, וחזר להיות מפקדה הדרוזי הראשון של היחידה, גאה במוצאו, ומשוכנע שהכול מתחיל בבית. "בשיחות הסיכום שערכתי עכשיו, כשסיימתי את הפיקוד על היחידה, סיפרתי בין השאר למה היה כל כך מיוחד בשבילי לפקד על שלדג", אומר כיוף. "גדלתי בעוספיא בבית מאוד תומך וחזק ערכית. אמא שלי, שהיא אשת חינוך, הטמיעה בנו שני ערכים מרכזיים: הראשון הוא שאתה לא מרכז העולם. השני הוא שאין כלום שגדול עליך. כשסיימתי את המסלול בשלדג, הבנתי שבאמת אין משהו שגדול עליי, אין משהו שהוא לא אפשרי, אין תקרות זכוכית. הייתי שם לוחם, מפקד צוות, מפקד פלגה מבצעית, ולפני שנתיים קיבלתי את הפיקוד על היחידה. מכאן עומק סגירת המעגל עבורי".
לפחות בשנתיים כמפקד שלדג ראית יותר את הבית ואת המשפחה מאשר בשנתיים שלך כמפקד סיירת גולני?
"ממש לא. בגלל העשייה הרבה בשלדג, העיסוק האינטנסיבי בפרטים במבצעים המיוחדים שואב זמן ואנרגיה יוצאי דופן. כשמכינים מבצע במשך כמה חודשים, כל פרט הוא קריטי וזה ממש שואב אותך".
וגם עכשיו, כמח"ט מנשה, אל"מ כיוף לא הולך לנוח. רחוק מזה. "זה מסוג התפקידים שאתה מתכונן אליהם חיים שלמים", הוא אומר. "אתה נדרש לכל הידע והניסיון שצברת שנים. שקט בטח לא יהיה שם. אנחנו רואים מה קורה בג'נין".
שנתיים כמפקד סיירת גולני, שנתיים כמפקד שלדג, ועכשיו לפחות שנתיים כמח"ט מנשה. איך מנהלים ככה חיי משפחה?
"שלושה תפקידים מאוד ליבתיים ברציפות זה אכן קשה. אני עובר מטיפול בבעיות מבצעיות ענקיות של חיל האוויר, לטיפול בבעיה מבצעית-לאומית בג'נין. זה אתגר מאוד גדול, וזה גם מסע מרתק עם המשפחה. סאלי, אשתי, היא מה שגורם לזה להצליח. היא מהנדסת כימיה שעובדת בחברת סטארט-אפ, ושנינו החלטנו לפני שנים, שכל אחד יסייע לשני לממש את מלוא הפוטנציאל שלו. היא חד-משמעית תומכת בי".
ואז, לרגע הוא נעצר, מהסס. "אני לא בטוח אם מותר לי להגיד את זה", הוא מודה, כאילו מדובר בפעולה של שלדג, "אבל גם מבחינה משפחתית אנחנו נמצאים עכשיו לפני מבצע מיוחד – יש לנו בת שלישית בדרך".
