השנה הראשונה בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה היא תמיד קשה לצליחה. מדובר בתפקיד שמרכז בידי אדם אחד עוצמה כמעט בלתי מוגבלת. הוא גם בעל הסמכות לקבוע מה המצב החוקי וגם מי שאחראי על אכיפתו. במקרים הרבים שאינם מגיעים לבג"ץ הוא גם המחוקק, גם השופט וגם השוטר. כוח רב זה מסחרר גם מי שהגיע מנוסה בקבלת החלטות מדיניות ומרבית היועצים המשפטיים שהגיעו לתפקיד לא היו כאלה. גם אלה שהיו ליד (כמשנים ליועץ המשפטי לממשלה) או היו בחדרים דומים (כפרקליט צבאי ראשי או כיועצים משפטים במשרדים) מעידים שעד שאתה לא יושב בכיסא היועץ אינך מבין את כובד האחריות שמועמסת באחת על כתפיך.
לא מפתיע לכן שרבים מהיועצים המשפטיים היו שמחים למחוק את ראשית תפקידם. מני מזוז, למשל, עורר סערה כשהחליט בפתח כהונתו ובניגוד לעמדתה המנומקת של פרקליטת המדינה לסגור את התיק נגד ראש הממשלה אריאל שרון, כשהוא תוקף באופן חסר תקדים דווקא את הפרקליטה, מה שהביא לגל שמועות על ה"עסקה" שסגר עם הממשלה לפני מינויו. אהרן ברק התיר לגרש שני מועמדים ערבים לבחירות שנערכו באותה שנה בגדה המערבית, דקות בודדות לפני שהתקיים דיון בעתירה שהגישו לבג"ץ נגד הגירוש. מקובל לחשוב שלולא ההגנה שפרס עליו שר המשפטים חיים צדוק פרשה זו הייתה מסיימת את הקריירה שלו. אלה מקצת הדוגמאות.
גלי בהרב-מיארה אינה שונה מקודמיה במובנים אלה. בדומה לרובם היא הגיעה חסרת ניסיון בתחום הפלילי והחוקתי, שדות העבודה המרכזיים של היועץ, וכמותם אף היא לא התנסתה בקבלת החלטות מדיניות ברמה זו. לא זו בלבד אלא שמולה ניצבים אתגרים שאף יועמ"ש מעולם לא נאלץ להתמודד אפילו עם שבריר מהם. לכן ואף שהיא מתקרבת לשליש האחרון בשנתה השנייה בתפקיד, יש לדון אותה לכף זכות. אבל גם בניכוי הנחה זאת, קשה שלא להבחין שאין בור שהיא לא מתעקשת למעוד לתוכו.
החל משורת העמדות הלעומתיות שהיא קיבלה נגד הממשלה והכנסת, אף שלא תמיד הייתה חייבת. חרף הערות שקיבלה מבג"ץ, היא בחרה שוב ושוב להתייצב בקצה שורת העותרים כשהיא מתקשה להצדיק זאת. המבוכה שנפרסה על פני עו"ד ענר הלמן, שועל קרבות משפטיים ותיק, שייצג אותה בבג"ץ הנבצרות ונאלץ בהנחייתה להגיד דבר והיפוכו בשאלה הכי אקוטית בדיון, מייצגת רבים בפרקליטות שסבורים שהיא ממהרת לטפס על העצים הכי גבוהים ביער ולהתבצר בצמרתם.
וכלה בדוגמה הנוספת שקיבלנו השבוע עם סירובה להופיע בפני ועדת הבדיקה הממשלתית לשימוש ברוגלות (פגסוס). הוועדה הזמינה אותה להשמיע את חששותיה – המוצדקים מאוד לדעתי – מפני עיסוק הוועדה בתיקים פליליים פתוחים כמו תיקי נתניהו. היא כתבה שמכיוון שיש עתירה תלויה ועומדת בבג"ץ בנושא הוועדה ובשל לו"ז צפוף שלה, היא "איננה סבורה כי הופעתה כעת נחוצה". סירוב מיותר ותמוה.
ראשית, כי כיועמ"שית היא חייבת לתת דוגמה ולא לעשות דין לעצמה. כל עוד בג"ץ לא הוציא צו ביניים נגד כינוס הוועדה, האחרונה פועלת כדין והיועמ"שית חייבת למלא אחר הוראותיה. האם כל אזרח או רשות יכולים להחליט שהם מסרבים לשתף פעולה עם רשות אכיפת החוק משום שלטעמם יש בעיה בתצורת פעילותה? האם לשר המשפטים מותר להחרים דיון בבג"ץ אם הוא סבור שהדיון נעשה בחוסר סמכות? ברור שלא.
אם סבורה בהרב-מיארה שעצם הגעתה לוועדה בעייתית עליה להגיש לבג"ץ בקשה להחיש את הדיון בעתירה כדי להכריע בה בדחיפות, או פשוט לעתור בעצמה נגד זימון הוועדה. דבר אחד אסור לה לעשות – פשוט לסרב להופיע.
פרופ' יובל אלבשןצילום: יואב דודקביץ'מעבר לרמות הציבורית-חינוכית והמשפטית, קשה להבין מהותית את הסירוב. היועצת עצמה קבעה שהוועדה הוקמה כדין והבעיה היא רק עיסוקה בתיקים תלויים ועומדים. אם כך, מדוע לא להופיע בפני הוועדה ולנסות לשכנעה בצדקתה? דווקא משום שכאמור אני מסכים איתה שאסור בתכלית האיסור לוועדה לעסוק בתיקים תלויים ועומדים, הייתי שמח שתינתן לוועדה הזדמנות להשתכנע בעצמה ואז שתימנע מכך, מה שייתר את הדיון בבג"ץ לשמחת שופטיו שגם כך יותר מדי דברים מתגלגלים מלשכת היועמ"שית לפתחם.
סירוב היועמ"שית להופיע מצטרף לעובדה שבכירי המערכת מיהרו לבטל בתחילה את פרסום השימוש בפגסוס כ"ספין", ולאחר מכן – כשכבר לא הייתה להם ברירה – מיהרו להקים את ועדת מררי שלמעשה בדקה את עצמה. יחד נוצר חשש ממשי שיש מי שמנסה להסתיר דברים שאסור שייעשו בדמוקרטיה. גם מסיבה זו מוטב היה ליועמ"שית לשתף פעולה ולא לגרור רגליים. גם כך הן מעדו לאחרונה יותר מדי.
- יובל אלבשן הוא פרופ' למשפטים
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
פורסם לראשונה: 00:00, 04.10.23
