היריקות לעבר צליינים בירושלים, העימותים בתל אביב ביום כיפור והאמירה מפי הרב הראשי יצחק יוסף שלפיהם החילונים "מסכנים" ו"אין להם סיפוק בחיים" עלולים בהחלט להדהד את התחושה של ח"כ משה גפני, ש"אנחנו בעיצומה של מלחמת דת" שבצידה האחד עומדים החרדים והדתיים-לאומיים ובצידה השני החילונים. אבל האמת היא שזה ממש לא כך. רוב החילונים יכולים, ורוצים, לחיות בשלום עם היהדות שלהם - פשוט לא עם היהדות הזו.
במאמרו "כמו באמריקה" שפורסם ב"ידיעות אחרונות" בשבוע שעבר הציע אבי שילון לנהל את "הקרב על היהדות" לא רק באופן לעומתי, אלא גם להציע אלטרנטיבה. הוא גם הצביע על מקור ההשראה - הרפורמים והקונסרבטיבים בארה"ב, וסיכם כך: "הציבור החילוני יכול להתחיל לפתח תכנים למעין דת רפורמית ישראלית".
שילון צודק לחלוטין לגבי הצורך להציג לצד הביקורת גם מענה חיובי, אבל לגמרי פספס את ההתפתחות האדירה של יהדות ישראלית חיה ותוססת, שהמונים כבר רואים את עצמם כחלק ממנה. רוב הציבור הישראלי (55%, כך לפי מחקר של רוזנר ופוקס) רואה בחיוב גם את הלאומיות וגם את המסורת. רבים מתוכם הם ישראלים וישראליות שרוצים לשמור על הזהות היהודית שלהם, אבל בדרכם ועל פי ערכיהם - והם בהחלט יכולים להרגיש בנוח בתנועת היהדות הישראלית.
הנה, ממש במקביל לאירועים בכיכר דיזנגוף, בכל רחבי הארץ השתתפו עשרות אלפים בתפילות שהיו בהן תמהילים שונים של מסורת וחידוש: פיוטים עתיקים לצד שירה עברית קלאסית או עכשווית, בהובלה משותפת של גברים ונשים, והכל בהתאם למארגנים ולקהל. היהדות הישראלית היא שילוב של המסורת עם הזהות המודרנית שלנו כאן, הציונית, הליברלית, השוויונית והתרבותית.
אל תטעו, זו לא גרסה פרווה של "מה שמוצא חן מהמסורת - והיתר לדתיים". היהדות הישראלית משלבת את היהודית והדמוקרטית, גאה ביהדותה וגאה בליברליות שלה. היא מאמינה לא רק ב"עשה טוב" אלא גם ב"סור מרע" - כלומר בלהציב קווים אדומים בהקשרים של שוויון והדרה, גזענות או בדלנות.
בשדה היהדות הישראלית צמחו בעשורים האחרונים מסגרות חינוכיות ותוכניות לבתי הספר, בתי מדרש פלורליסטיים, מכינות קדם צבאיות, מסגרות לסטודנטים, הגות, טקסי חיים, ועשרות רבות של קהילות מגוונות ובתי תפילה בכל רחבי הארץ. בשונה מארגונים כמו "ראש יהודי", ארגוני היהדות הישראלית לא פונים לקהל חילוני ומנסים לתווך לו את המסורת בגרסתה הלא-ליברלית-אבל-עם-חיוך, אלא מציעים יהדות שמתאימה לו באמת, ועל הדרך מהווה בר פלוגתא מעמיק ומלומד בשאלות היהדות, עבור הארגונים הדתיים הלא-ליברליים.
יעל גולןצילום: שיר אלדד, באדיבות מכון הרטמןאין ספק, החודשים האחרונים הביאו אל פני השטח זרמים תת-קרקעיים. רוב הציבור החילוני, שכבר כמעט התרגל לשיטה - הממסד הרבני והדתי מנותק לחלוטין מאורח החיים הליברלי, אבל זה מה יש, פשוט נסתום את האף סביב לידה, נישואים, גירושים - מאס בה. הציבור הזה זקוק ליהדות שתדבר ליברליות. ליהדות שוויונית, פתוחה, מכילה, שיודעת לשמור על הגרעין הזהותי מבלי להשאיר נשים בצד ומבלי להוציא להט"בים אל מחוץ למחנה; ליהדות שיש בה יחס מאיר פנים גם למי שלא משתייך אליה, ליהדות שחשובים לה הרעיונות החברתיים של צדק, ערבות וקדושת החיים. במאבק על צביונה של המדינה - זהו מרכיב שאסור להזניח בדרך לעיצוב מדינה יהודית, דמוקרטית וליברלית.
- רגב בן דוד ויעל גולן הם בוגרי תוכנית "רבנות ישראלית" של מכון הרטמן והמדרשה באורנים
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
פורסם לראשונה: 00:00, 05.10.23
