ביום שלישי הקרוב יסיים תת-אלוף אבי בלוט את תפקידו כמפקד אוגדת יהודה ושומרון. הוא קיבל אותה לפני שנתיים כאוגדה שעוסקת בעיקר בביטחון שוטף, ויעביר אותה למחליפו כאוגדה שנמצאת בלחימה רציפה.
תיעוד ממצלמות הקסדה: מסתערבי מג"ב איו"ש בפעילות בטול כרם
(צילום: דוברות המשטרה )
רק ביממה האחרונה, למשל, ניהלה האוגדה מספר זירות: בטול כרם נפצעו לוחמי יחידת המסתערבים של מג"ב; ביציאה משם, באבני חפץ, שני מחבלים פתחו באש על רכב וחוסלו על ידי סיירת גולני אחרי מרדף; בקבר יוסף הופעלו מטעני חבלה נגד הכוחות שאיבטחו כניסת מתפללים; סמוך לכפר עזון, באזור קלקיליה, מחבלים יידו בקבוק תבערה לעבר אוטובוס ישראלי, שלא נפגע; ליד מעלה לבונה פלסטינים השליכו אבנים על אוטובוס ישראלי, ואתמול אחר הצהריים מחבל חמוש באקדח פתח באש על מכונית ישראלית בציר חווארה.
התקרית החמורה ביותר התרחשה באופן סמלי בזירה שהרימה ראש בשנה האחרונה, טול כרם. סיפור הרימון, שהושלך לכיוון המחבלים ואז הושלך בחזרה לעבר לוחמי ימ"ס איו"ש עוד יתוחקר, אולם אסור להתבלבל: מסתערבי מג"ב, בדיוק כמו ימ"מ ודובדבן, נמצאים בחוד החנית במלחמה נגד הטרור.
תיעוד הפיגוע בחווארה: המחבל מתקרב עם אקדח ויורה, הנהג עולה על אי תנועה ובורח
האתגר המשמעותי כיום הוא להסתערב, או בכלל לפעול בתוך השטח הפלסטיני: הצד השני כבר למד את שיטות ההסוואה, כי יש גבול למספר הדמויות שאפשר להתחפש אליהן. כמו כן, התקדמות הטכנולוגיה מסייעת לאויב לחשוף יותר בקלות ניסיונות הסתערבות. דווקא בשל כך, התוצאות מדהימות בכל קנה מידה מקצועי: ליחידות הנ"ל אין כמעט נפגעים, למרות קרבות מטווח קצר והסיוט שנקרא לחימה בשטח אורבני. מפקדים ולוחמים אמיצים מתנפלים על כל משימה לאחר נוהל קרב מזורז. למבצעים של יחידות מיוחדות כמו מטכ"ל, שלדג, או שייטת 13, נדרשים הכנות של חודשים או שבועות, לצד שימוש באמצעים הטובים ביותר וכוח אדם שנבחר בפינצטה. לכן, גם אם הייתה אתמול תקלה מבצעית, צריך לקחת אותה בפרופורציה ולהביע הערכה ללוחמים על הישגיהם עד כה ועל הנכונות לסכן חיים כדי להציל חיים.
למרבה הצער, התמונה האסטרטגית לא השתנתה: נדמה כי למרות הזעם על הזינוק במספר הנרצחים לממדים שלא היו מאז האינתיפאדה השנייה, ייתכן שרק במזל מספר ההרוגים והנרצחים עומד מתחילת השנה על 33 בלבד. מנגד, נרשמה עלייה במספר הפלסטינים שנהרגו מאש צה"ל: 185 מתחילת השנה, לעומת 155 בשנה שעברה. רובם המוחלט בגילי 19–30, שאחזו בנשק. גם בשל כך הרחוב הפלסטיני לא מצטרף לאלימות, וההתקוממות לא לובשת פנים עממיות.
בניתוח הפעילות של ארגוני הטרור ניתן להבחין, לצד הלחץ האיראני המדובר בשנה האחרונה והמשבר ברשות הפלסטינית, גם בכמה תופעות: שב"כ חשף לאחרונה תשתיות טרור שכוללות אזרחים ישראלים, שמסייעים גם בהברחת מטענים רבי עוצמה מגבול ירדן. בנוסף, פיגועים של חמאס וג'יהאד כבר לא מבוצעים על ידי פעילים "קלאסיים", אלא על ידי סוג של "פרילנסרים" שמוכנים לבצע פיגועי ירי תמורת כמה אלפי שקלים. הארגונים מאתרים צעירים מובטלים, או כאלה ללא אישורי עבודה, ומציעים להם פרנסה ואלה מגיעים. איראן, כאמור, מתנפלת על השטח עם כסף לאמל"ח, מטענים והסתה. מטרתם היא כמות ולא דווקא איכות, כלומר מעין מלחמת התשה. טרור מאורגן, אבל אחרת.
לאור הנתונים הללו גורמים בכירים בצה"ל משדרים פסימיות: אם לא יתחולל שינוי שאינו במגרש הצבאי, המגמה הזו תימשך גם בשנת 2024, שעלולה להיות קשה עוד יותר. מה כן יכול לסייע? רשות פלסטינית חזקה יותר, גם בסיוע אמצעי לחימה אמריקניים מוגבלים שיוכנסו פנימה ויסייעו להם להילחם בטרור, או כפי שאומר קצין בכיר: "עם אלות לא ניתן להילחם בחמאס". בנוסף, דרושה כלכלה פלסטינית חזקה, סגירת הגבול עם ירדן, ומלחמה אפקטיבית יותר בנשק ובאמצעי הלחימה.
כמעט לכל אלה יש השלכות פוליטיות בקואליציה הנוכחית. בצה"ל יודעים את זה ולכן הם עדיין בחיפושים אחר שמיכת הקירור עבור השטח הבוער. אולי היא תגיע מסעודיה.
פורסם לראשונה: 00:00, 06.10.23
