ישראל זקוקה לממשלת חירום. עכשיו. מיד. יאיר לפיד הציע. בני גנץ תומך. הכדור בידיים של בנימין נתניהו. אפשר למנות את כל מגרעותיו. אל דאגה, הן לא ייעלמו. אבל ברגע הזה צריך לזכור שישראל נמצאת במצב חירום. מלחמה. כרגע בחזית הדרום, והמערכה שם לא תהיה קלה. ואם היא תתפשט לשטחי יהודה ושומרון, אולי גם לצפון ואפילו לערים המעורבות, זה יהיה הרבה יותר קשה. ישראל תתגבר. אבל המחיר יהיה כבד. מאוד כבד.
זה לא חשוב באיזה היקף תהיה המלחמה. זה ברור שזה עניין של ימים בודדים עד שגם אלה שמגלים עכשיו הבנה לזכותה של ישראל להגן על עצמה – יתחילו לשנות את הטון. ולמעשה, כבר התחילו. הם יספרו שבישראל שולטת ממשלת ימין קיצונית שמתגרה בפלסטינים. הם ידברו על עוד מאחזים ועל עוד תקציבים ועל עוד השתוללויות של בני צאן מרעיתם של איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ'. עם ממשלה כזאת, יטענו בעולם, מה-BBC ועד ברני סנדרס, אפשר להבין את הפלסטינים. ולא, אין שום צורך לחכות.
הצהרת בנימין נתניהו, אמש
(צילום: לע"מ)
התראיינתי אתמול לארבעה כלי תקשורת זרים. שלושה מתוכם התייחסו לעובדה שבישראל יש ממשלת ימין קיצוני. אז מה, עניתי שוב ושוב, וכי חמאס מחפש הידברות עם ישראל? וכי הוא שואף לפתרון של שתי מדינות לשני עמים? וכי הוא התנהל אחרת מול ממשלות הרבה יותר מתונות, שהיו מאוד נדיבות? יש לרבים בישראל, הוספתי, אינספור טענות נגד הקואליציה השלטת. אבל מול חמאס הן לא רלוונטיות.
ועדיין, עצם העובדה שבישראל מכהנת ממשלת ימין קיצוני פוגעת בישראל. הרי המערכה תהיה כפולה. גם בשטח וגם בחזית דעת הקהל הבינלאומית. ועם ממשלת בן גביר וסמוטריץ', ההפסד בחזית השנייה ידוע מראש. כך שמצב חירום מחייב ממשלת חירום. לפיד גילה בגרות אדירה כאשר הציע אתמול להקים ממשלת אחדות. זו לא העמדה שלו. הוא לא רצה לשמוע על רעיון כזה, גם לנוכח הסיכוי לנורמליזציה עם סעודיה. אבל הוא מבין שאנחנו בסיפור אחר. זה לא עוד סיבוב של חיסולים והפצצות, אלא מלחמה שבקרוב מאוד תעבור לשטח. משכונה לשכונה, מרחוב לרחוב. וזה יהיה אכזרי. משום שכאשר בני ערובה ישראלים, אזרחים וחיילים, נמצאים בידי ארגוני טרור, הסיפור שונה.
ישראל חייבת להיות הרבה יותר עמידה, מאוחדת וחזקה. גם מול ארגוני טרור וגם מול דעת הקהל הבינלאומית, שהשפעתה עלולה להיות קטלנית. הרי כבר היינו בכמה סיבובים של הסרט הזה, ומשימות צבאיות לא הושלמו בגלל אותה דעת קהל שיצרה לחצים שישראל לא מסוגלת לעמוד בהם.
ממשלת אחדות היא לא פתרון קסמים, אבל היא שלב חשוב בגיבוש עוצמתה של ישראל. "אני מוכן לשים את כל המחלוקות בצד", הצהיר לפיד, והעביר את הכדור לנתניהו. גם בני גנץ הביע נכונות. נתניהו טוען שהוא זה שהציע אחדות. נניח שכן. אבל הוא אמור להעמיד לנגד עיניו את השאלה החשובה לנוכח המערכה שרק התחילה: איזו ממשלה עדיפה? של נתניהו עם בן גביר וסמוטריץ', או של נתניהו עם לפיד וגנץ? אנחנו זקוקים לשילוב כוחות כדי לנצח במלחמה.
בן-דרור ימיניצילום: אביגיל עוזיאין צורך לטאטא את הבעיות, את חוסר האמון, את המחלוקות ואת העובדה שהקואליציה הנוכחית גרמה להשמדת ערך עצמית חסרת תקדים. אבל הנה, אפילו הגורמים הרדיקליים במחאה, מאחים לנשק ועד יאיר גולן, מבינים את חומרת השעה. כל סיפור "הפסקת ההתנדבות" הסתיים אתמול ברגע אחד. הטייסים והלוחמים שמו את הפוליטיקה בצד. אף אחד מהם, אלא אם כן מדובר במטורף, לא החליט להמשיך בסרבנות בגלל שנתניהו הוא ראש הממשלה. זה חמאס. וזה הזמן לעמוד יחד מול ארגון הטרור הזה.
קשה להתעלם מהעובדה שעיתוי ההתקפה של חמאס איננו מקרי. לאויבי ישראל נדמה שהיא חלשה. קורי עכביש. מדינה מתפרקת. הרי נכתבו על כך אינספור מאמרים. הם מתקשים להבין שהמחאה, בין שתומכים בה ובין שלא, היא ביטוי לדמוקרטיה. ודמוקרטיה היא עוצמה. אלא אם כן ההתעקשות על יריבות תנצח את הסיכוי לאחדות.
נתניהו, הכדור אצלך. זו השעה להוכיח גדלות רוח. זו השעה לאחות את השבר. זו ההזדמנות שלך לעשות את מה שטוב ונכון לישראל, לקראת המערכה הצפויה. אל תפספס את ההזדמנות.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
