הקונספט של "עכשיו לא מחפשים אשמים, כולנו עם אחד" הומצא, או לפחות שוכלל, בשנות שלטונו הארוכות של בנימין נתניהו. האיש שלעולם לא יהיה אשם בקלקול, בכישלון, בחורבן, בטרגדיה או במפלה, ולעולם יזדרז ליטול קרדיט על הצלחות, גם כשאינן שלו. נתניהו נשען על האתוס הישראלי היפה, כבד המשקל, של לכידות ושל סולידריות, בייחוד בעת צרה ואסון. אלא שהוא האחרון שזכאי לחסות בצילו של אותו אתוס, שבמו ידיו, על פני שנים, פירק בזדון וביסודיות. ולכן, בעודנו סופרים בהלם וביגון את מתינו, פצועינו ושבויינו, שרבים מהם או מקרוביהם אנחנו מכירים, אפשר לומר, וצריך לומר: נתניהו הוא האשם המרכזי באסון הנורא שפוקד אותנו עכשיו.
אשם בעיוורון המודיעיני. מנהיג אמיתי הוא לא מב"ר ב-8200, לא תצפיתנית ברואה-יורה ולא רכז בשב"כ. למנהיג דרושה היכולת לראות את התמונה הגדולה, הפרוסה ממנו והלאה אל מעבר לאופק. הוא רואה רק תמונות קטנות, וכולן קשורות לשלומו שלו. וכשהוא שב ומסרב להקשיב להתרעות בכירי מערכת הביטחון על כך שצה"ל, שהוא תמונת הראי של החברה הישראלית, נשחק ונחלש בגלל השסע והמחלוקת שהוא, נתניהו, יצר במו ידיו, וכשהוא משוכנע שההתרעות הן קונספירציה נגדו - הוא אשם.
אשם בהכנסת חבורת קנאים גזענית, מופקרת ותומכת טרור לעמדות מפתח בממשלתו המטורללת רק כדי להגן על עורו. אשם שהחריש לפתע כשהם הבעירו את השטח והביעו בגלוי תמיכה בפורעים וברוצחים שפגעו בפלסטינים חפים מפשע. אשם בכך שאיפשר להם להבעיר את מוקדי החיכוך עם הפלסטינים, בחווארה, בהר הבית ותחת כל עץ רענן. אשם בכך שתחתיו הוסטו כוחות גדולים מאוד של צה"ל מיישובי עוטף עזה המופקרים אל מוקדי התבערה שהציתו שותפיו. אם לסוכה ההזויה שהוקמה בלב חווארה, אם לתפילות המסוכנות והמתגרות בקבר יוסף.
אשם באובדן כושר ההרתעה, שהוא אחת העוצמות המובהקות של צבא בכלל ושל צה"ל במיוחד. וכששבים ומזהירים אותו שכוח ההרתעה כורסם, שאויבינו מזהים חולשה, מה שהופך אותם למסוכנים ונועזים יותר, והוא אינו עושה דבר לעצור את הדהירה במדרון - הוא אשם. גם עכשיו, דווקא עכשיו, כאשר מה שנשאר מכוח ההרתעה האימתני שלנו הם מחזות הזוועה מכיבוש הדרום בידי חמאס וים של כאב וזעזוע.
אשם בכך שטיפח את החמאס והרעיף עליו כל טוב, כפי שלא עשה שום מנהיג לפניו, והכל כדי להחליש, לייבש ולדרדר את הרשות הפלסטינית ואת העומד בראשה, אולי המנהיג הפלסטיני הפרגמטי והלא פונדמנטליסטי האחרון שהיה אפשר להגיע איתו להסדר. הרשות, שגם בימים הקשים ביותר שיתפה עימנו פעולה בסיכול פיגועים. אותה הוא זנח לטובת ארגון טרור אלים שאיתו ניהל שוב ושוב מו"מ. שהרי מהרשות נשקפה הסכנה הגדולה מכל: סכנה להסדר קבע.
אשם בכך שמעולם לא גיבש אסטרטגיה לפתרון הסכסוך המדמם עם שכנינו, והתעלם ממה שמתרחש מתחת לאפנו, עושה הון פוליטי בלתי מועיל מסוגיית איראן ומשקיע בסעודיה. בבחינת אם לא נתעסק בזה זה לא יתקיים. הנה התוצאות. איראן קיבלה ממנו השבוע מתנה כשהפרוקסי שלה עשה בנו שפטים.
ל"שקט, יורים", שהוא חוסה תחת כנפיו, מסייעת אופוזיציית מרכז-שמאל שפשוט פוחדת להיות אופוזיציה, ואנשיה מדקלמים "עכשיו אין אופוזיציה ואין קואליציה". באמת? דווקא עכשיו? כשהתוצאות הנוראות של כישלונותיו מכות בנו? ושוב היא מרקדת בשבילו את הריקוד העבש של כניסה לממשלה. את השי הזה אסור לו לקבל. הוא, שבכל שנייה מהשניות שבהן לא היה בשלטון וריח אירוע ביטחוני עלה באפו, התייצב מאחורי כל מיקרופון כדי לחבוט בממשלה ולספר לנו איך רק הוא יכול, בעוצמותיו המיתיות, למגר כל איום. חזק מול החמאס.
שלי יחימוביץצילום: עמית שאביזוהי הפעם השנייה בתולדותינו שישראל נתפסת מוכת הלם וחלשה אל מול מכת פתע של האויב. אז היו האויבים צבאות גדולים ומצוידים היטב, היום זה ארגון טרור בסדר גודל בינוני. אז נפלו הלוחמים בחזית בהגנה על העורף. בפעם הזאת, זה היה העורף שהופקר בקו החזית, על זקניו וילדיו, כשהלב מתכווץ באימה ובכאב למשמע הלחישות והזעקות לעזרה מהממ"דים ומהפרדסים, ואין עונה.
האם הוא שמע את הקולות? מדוע לא עשה דבר? לאן נעלמו ה"הוריתי" וה"הנחיתי" המפורסמים שלו? לאן נעלם הוא באותן שעות גורליות שבהן נכבשה ישראל? ראש ממשלה הוא לא היה. התנהלותה של גולדה מחווירה מול זו של נתניהו במלחמה הארורה הזאת, שאנחנו רק בראשיתה. אסור לו להמשיך לנהל את המערכה הזאת. גולדה הלכה בשעתו. נתניהו חייב ללכת.
- שלי יחימוביץ הייתה יו"ר מפלגת העבודה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
פורסם לראשונה: 00:00, 09.10.23
