האויבים שמולנו טועים ובגדול. אפשר כי הם מאמינים שאם רק יצליחו לתלוש באכזריות את הפרחים הכי יפים שלנו מעל האדמה - אנחנו נקמול כמו דרדרים מצויים במדבר. הם שכחו שאנחנו מכים שורשים באדמה הקשה הזו כבר שלושת אלפים, מאתיים, תשעים וחמש שנים. גם מיליון מעדרים נוטפי דם חפים מפשע, מהסוג המזוויע שהם מפרסמים כעת בגאווה ברשתות, לא יצליחו להכרית את השורשים הללו.
האויבים שמולנו טועים ובגדול. אולי כי הם חושבים שמפני שאין עם שמקדש יותר מאיתנו את החיים, אנחנו נגמרים במוות. אמת, בניגוד להם, אנו מתעקשים לסחוט כל טיפת חיים נורמליים אפשרית עבור ילדינו, אבל דווקא משום כך המוות לא יכול לנו. גדולים, חזקים ומרושעים מהם ניסו וכשלו. פעם אחר פעם, גם באזור הזה ממש של עוטף עזה. והנה אנחנו עדיין פה: נוטעים עצים, מתקוטטים בכבישים ומחתלים תינוקות. על אפם ועל חמתם.
האויבים שמולנו טועים ובגדול. כנראה שהם מניחים שאם הם יאמללו אותנו מספיק נשוב ל"מדינות המוצא" שלנו כמו הבריטים והצרפתים ושאר הזרים שחנו פה לכמה עשרות שנים. בורים שכמותם. הם לא יודעים שבני משפחתי שעלו לארץ ב־1890 הרגישו כל חייהם כאילו נולדו פה, בעוד שאני ובני דורי, שנולדנו פה, מרגישים כל חיינו שבחרנו לעלות לכאן. כן, כולנו ישראלים גם מלידה וגם מבחירה. לו למדו את ההיסטוריה של התנועה הציונית היו מגלים שכך זה בכל המשפחות. ולכן בכל מקום שבו נשפכו דמים, נולדו כבר נכדים ונינים וחימשים. מיד מרדכי ועד כפר סולד. מנגבה ועד גוש עציון. עתה הם ילמדו את זה בדרך הקשה כמו קודמיהם.
האויבים שמולנו טועים ובגדול. ייתכן שזה משום שהם הסתמכו על המודיעין שאספו מהרשתות החברתיות ומהתקשורת וחשבו שהבלי הרילוקיישן ואיומי הנטישה מייצגים מי מהישראלים. אלא שמטבעם, במקומות הללו לא נשמעים דברי אמת. לא מצד אלה שאיימו לנטוש אבל לא באמת התכוונו לכך. ולא מצד מרבית הישראלים שלא חיים בברכות הרעל האלה, אנשים מהסוג של אל”מ רועי לוי ז”ל, שלמרות שנפצע אנושות פעמיים בצוק איתן ובעופרת יצוקה בחר להסתער בראש לוחמיו על חיות האדם בעוטף ונפל רק אחרי שחיסל רבות מהן. לו הכירו את רועי, כפי שאני זכיתי להכיר, היו מבינים שמאמציהם להזיז את שכמותו מכאן חסרי סיכויים.
האויבים שמולנו טועים ובגדול. הם שכחו את מה שיהודה עמיחי דייק כבר מזמן: "היהודים הם לא עם היסטורי, ואפילו לא עם ארכיאולוגי, היהודים הם עם גיאולוגי עם שברים, והתמוטטויות ושכבות וגעש לוהט. את תולדותיהם צריכים למדוד בסולם מדידה אחרת". סולם מדידה אחר שהם לעולם לא יבינו.
האויבים שמולנו טועים ובגדול כשהם צוהלים עכשיו למשמע הלמות אתי החופרים שהחלו לכרות את קברי גיבורינו. הם לא מבינים שמיד אחרי שנסיים לכסות את מתינו בעפר, אותם אתים ישובו לשמש אותנו לחפור גומות סביב שתילים רעננים שיישתלו לזכרם במקומות עליהם הגנו בחירוף נפש.
אכן כן, האויבים שמולנו טועים ובגדול אבל לנו אסור לטעות. עם כל הזעם המבעבע, הכאב המצמית וההלם הכבד על מה שאירע ועל איך שאירע, אסור לנו לשכוח שהאדמה המוכתמת בדם נקיים בבארי ובנחל עוז ובכפר עזה ובחולית ובסופה תכוסה במרבדי פרחים צבעוניים חדשים. ובמדשאה שליד חדר האוכל של קיבוץ בארי, זאת שכרגע יש בה עדיין מספר קרחות מפויחות ועשנות, עוד ישחקו ילדים בקולי קולות, והזקנים יתלוננו על הרעש שהם עושים.
ובאותו חדר אוכל, שעוד ישופץ כמה וכמה פעמים, יעלה באסיפת החברים קשיש נרגן ויתלונן שבטקס הזיכרון בחג שמחת תורה האחרון שוב לא הגיעו מספיק חברים וזו לדעתו ממש בושה כי עם שאינו יודע את עברו אין לא עתיד. ומרבית אלה שישתתפו באותה אסיפה לא יזכרו בדיוק מה קרה באותו חג מקולל ויפטרו את דבריו בגלגולי עיניים זה לזה, כמרמזים שנמאס להם מהעיסוק המטרחן הזה שאותו קשיש כופה עליהם כל שנה מחדש.
והזקן, שישוב למקומו זועם על חוסר האכפתיות של הדור הזה, לא יידע שממש עכשיו, באחד מחדרי הצעירים שרחוקים רק כמאה מטרים מחדר האוכל החדש, איפה שפעם פעם נטבחו אנשים על ידי בני בליעל, מנשק הנכד הצעיר ביותר שלו בפעם הראשונה בת, ומרוב התרגשות הוא לא מצליח להבין איזה טעם יש לנשיקה הזו ולמה זה כל כך טעים בעיניו.
האדמה המוכתמת בדם נקיים בבארי ובנחל עוז ובכפר עזה ובחולית ובסופה תכוסה מחדש בפרחים צבעוניים חדשים, ובמדשאה שליד חדר האוכל של בארי עוד ישחקו ילדים בקולי קולות
פורסם לראשונה: 00:00, 10.10.23
