בימים האחרונים נפשו של כל אדם סוערת, כאילו הוטלה לתוך סופה קטלנית - ללא הבדל דת, גזע ומין. ככל שחולף הזמן, העדויות נצברות והכאב נעשה גדול, בלתי נסבל, חונק את הגרון. פוגרום אכזרי נעשה באלפי יהודים, רק מפני שהם יהודים, לא רחוק מעיר הולדתי, כפר קאסם. והיד רועדת כשכותבים זאת פעם אחר פעם: הם נרצחו כי הם יהודים, ותו לא.
לפני שאנו תוהים ובודקים מדוע נעשה הדבר, ונקברים תחת הררים של הסברים ודוחות חקירה, חובה עלינו קודם כל להרכין את הראש ולהזיל מבול של דמעות. כשרואים את תמונותיהם של ילדות וילדים, קשישים וקשישות, מתבוססים בדם נקי מכל חטא - הלב מחפש מילים, נחמה וכיוון. אני מחפש את המילים הללו לא רק עבורי, אלא גם עבור בני עמי, עבור קהילתי בכפר קאסם ועבור משפחתי האהובה. וקשה עד מאוד הידיעה שלא אמצא את המילים לעולם. ועדיין, עלינו למצוא כיוון ולהמשיך בבנייה.
במשך שנים ארוכות הייתי איש ציבור, ובממשלת השינוי כיהנתי כשר לשיתוף פעולה אזורי. אחת מהמיומנויות שרכשתי היא היכולת להגיב מהר לאירועים, לשאלות, להפתעות. אבל מאז יום שבת אני שותק. אני שותק כי אין לי מילים. ליבי נקרע כששמעתי שידידי אופיר ליבשטיין, ראש מועצת שער הנגב, נרצח. הלב קופץ והדמיון משתולל כששומעים שהעיתונאי עודד ליפשיץ מניר עוז נחטף לעזה, ומי יודע מה מעוללים לאיש הזה עכשיו.
פעולת חמאס האחרונה לא נועדה לכבוש את ישראל ולהשמידה. זאת לא יוכלו לעשות עכשיו. אבל היא נועדה, בין היתר, לגדוע את האפשרות שרבים מאיתנו מייחלים לה זה שנות דור: של חיים משותפים בין העמים החולקים את הארץ הזו. הפוגרום והתופת שאנו, ישראלים יהודים וערבים, עוברים בימים אלו, דורשים מאיתנו עמידה איתנה זה לצד זו. אל מול הזוועות שהתחוללו, חובה עלינו להאיר ולהגביר את הקולות של אלו החפצים בחיים משותפים ובהתקרבות בין העמים. פעולת חמאס נועדה לגדוע זאת. וגם בימי השכול לא נרים ידיים.
עיסאווי פריג'צילום: יריב כץחובתנו להזכיר לעצמנו, בתוך היגון הכואב והשורף, שיגיע גם היום שלאחר המלחמה, וביום זה יהיה עלינו להביט בעצמנו, יהודים וערבים כאחד, ולהבטיח לעצמנו ולילדינו שנוכל לחיות כאן יחדיו, במדינה דמוקרטית. אין זה הזמן לציוצים חפוזים, לסיסמאות פוליטיות, להכרזות בומבסטיות או להתייצבות אוטומטית בצד פוליטי כזה או אחר. עלינו לשים לב כבר עתה למילים ולעצות של אלו הדורשים נקמה, ולומר להם: לא. הגברת הביטחון והצדק - זה כן. נקמה בשם הנקמה - זה לא. אחת מסגולותיו הרבות של העם היהודי היא המסורת רבת הדורות המתנגדת לשפיכת דם נקי.
הטראומה הנוכחית היא כללית ולאומית, והיא תלווה את כולנו עד יום מותנו. לשותפיי וחבריי בני העם היהודי אינני יכול להציע נחמה, אבל חשוב לי לומר להם שגם בנפשי נעשה הרצח. וכואב אני את כאבם של משפחות הנרצחים כאילו היו משפחתי שלי. העובדה שאני בן העם הערבי אינה גורעת מן הכאב האכזר. חובה עלינו לעמוד מול סכין המרצחים של החמאס ולהציב חלופה אמיתית: שיח, הכרה בכאב, חתירה לשוויון ולצדק.
- עיסאווי פריג' היה שר מטעם מרצ
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
פורסם לראשונה: 00:00, 15.10.23
