ב"נכבה" ("האסון") של 1948, במסגרת מלחמת העצמאות, נטשו את בתיהם קרוב ל-700 אלף ערבים שלימים ייהפכו לפלסטינים. הם הפכו לפליטים בשלל מדינות ערב, בגדה המערבית וכמובן ברצועת עזה. כמה ממחנות הפליטים הגדולים ביותר שנוצרו אז קיימים ברצועה עד היום, כצלקת שמסרבת להיעלם ומזכירה את האסון ואת מה שנתפס כ"כיבוש" ישראלי. הפלסטינים בעזה עומדים כיום בפני נכבה חדשה, של 2023. כולה, מא' ועד ת', תוצרת חמאס.
הניצחון הצבאי יוצא הדופן של חמאס ב-7 באוקטובר 2023 עשוי להביא לא רק לסיום שלטון האחים המוסלמים ברצועה, אלא גם לאסון הומניטרי קשה לאוכלוסיית עזה. עוד טרם החלה ההתקפה הקרקעית הישראלית, דיווח האו"ם על בריחה של כחצי מיליון פלסטינים מבתיהם, על הרס עצום וכמובן על מספר נפגעים גבוה - יותר מ-2,200 הרוגים ואלפי פצועים. וגם כאשר המלחמה הזו תסתיים, ספק אם למאות אלפי הפליטים החדשים יהיה לאן לשוב.
את חמאס זה לא מעניין. הארגון שהקריב את הרצועה למען ההישג הצבאי שלו מסרב להתרשם או חלילה להפסיק את הלחימה. הוא אפילו מקשה על פינוי התושבים מצפון הרצועה דרומה, וטוען שוב ושוב שישראל מפציצה שיירות של פליטים, אף שאין לכך שום כיסוי. חמאס גם מבליט את התקיפות הישראליות בדרום הרצועה כדי להבהיר שהמסע דרומה לא מעניק תעודת ביטוח מפני פגיעה, להיפך.
הארגון שהפך את תושבי עזה למגן האנושי שלו, רוצה שיישארו בבתיהם כדי להקשות על הכניסה הקרקעית הישראלית וכדי לגרום לנפגעים רבים ככל שאפשר לא רק בקרב כוחות צה"ל, אלא גם בקרב האזרחים הפלסטינים.
בינתיים, חמאס ממשיך להיערך לכניסה הקרקעית הישראלית. הארגון לקח בחשבון שתבוא פעולה ישראלית קרקעית בעקבות ההתקפה בשבת שעברה, אך לא לקח בחשבון את הקונצנזוס הישראלי המוחלט סביב פעולה שכזו. הנחת הפעולה של חמאס הייתה שלנוכח המצב הפוליטי הרעוע בישראל, לממשלה לא תהיה תמיכה בפעולה קרקעית נרחבת. בפועל, התוצאה שונה לגמרי: לא רק שקמה ממשלת חירום, אלא שישראל אף זוכה לתמיכה בינלאומית של ארה"ב ומדינות באירופה. אמנם אלפים מקרב האזרחים המוסלמים באירופה יצאו להפגנות תמיכה בעזה, אך הממשלות שלהן נותנות גיבוי מוחלט לישראל.
עוד נקודה קריטית עבור חמאס בתכנון המתקפה הייתה ההנחה שהארגון יזכה לגיבוי ותמיכה מצד חיזבאללה, כאשר תרחף מעל שלטון חמאס סכנה של ממש. אולם ההתערבות האמריקנית התקיפה, שליחת נושאת המטוסים "פורד" לאזור, כל אלה עשויות לגרום לאיראן לשקול את צעדיה לפני שתיתן אור ירוק לחיזבאללה לתקוף את ישראל.
הארגון השיעי עושה לא מעט כדי לתת תחושה שהוא "עם הפלסטינים", אך מבלי להצטרף למלחמה כוללת נגד ישראל. חיזבאללה הסתפק עד כה בהטרלה של הישראלים: ירי פצצות מרגמה בהר דב, ירי נק"ל במקומות אחרים, ובין לבין ניסיונות חדירה של פעילי ארגונים אחרים. בינתיים הוא מצליח להלך בין הטיפות. השאלה היא עד מתי. ישראל ערוכה כמו קפיץ למלחמה גם בצפון - וחיזבאללה לא יוכל להגיע להישגים הצבאיים של חמאס כאשר צה"ל ערוך לכך.
פורסם לראשונה: 00:00, 15.10.23
