סיפורי גבורה רבים נוצרו באותה שבת שחורה בעוטף, אחד מהם נכתב בדמו של סרן אורי שני (22), נשוי ואב לתינוק בן 4 חודשים מקריית־ארבע, שתושייתם שלו ושל לוחמיו הצילה חיים.
אורי, מפקד מחלקה בגדוד 51 של חטיבת גולני, ניהל קרבות ירי קשים בכניסה למוצב כיסופים. לפני שנהרג הספיק, יחד עם לוחמיו, במעשה גבורה הירואי, לחסל 35 מחבלי חמאס, ובכך מנע את כניסתם למוצב והציל תצפיתניות שהתחבאו בחמ"ל.
אחת התצפיתניות שהגיעה לנחם את משפחתו של אורי מספרת בדמעות: "כל האירוע התחיל בעלות השחר. כולם היו בחוץ וגם אורי, כמובן. הם הלכו קודם לקיבוץ, ניסו להגן על האזרחים וכבר אז התחילו לירות. שמענו ערבית והבנו שהם פושטים לנו על הבסיס. באותו הזמן אורי והלוחמים שלו הצליחו לנהל קרב שבזכותו כל התצפיתניות ניצלו. הם הצליחו לבלום חלק ניכר מהם וחיסלו את מי שבפנים. לולא אורי - לא היינו פה".
חבריו של אורי מספרים כי תמיד הקפיד לחדד נהלים לחייליו וטען בפניהם כי תקיפה של האויב היא רק עניין של זמן. "בבוקר המתקפה עוד הספקתי להתכתב איתו", מספר אחיו, ישי שני, ומוסיף: "הם היו בכיתת כוננות שקפצה ראשונה לגדר בגלל החדירה, שם ניהלו לחימה עיקשת. תוך כדי הקרב הוא שלח לי הודעות וכתב, 'תתפללו, אנחנו ללא תחמושת, ללא מים'. בשלב מסוים אורי חילץ לאחור את הכוח למטע סמוך, ומשם לקח את החיילים שלו חזרה למוצב, כשהוא יודע מה קורה בחוץ, כדי להביא עוד תחמושת. חלק מהלוחמים נשארו בכניסה למוצב והמשיכו להגן עליו. בשעה 15:26 כתבתי לו 'שלח לי אות חיים', והוא ענה לי 'חיים עדיין'. ואז, כשהוא חזר, ירו עליהם מרגמות, הוא נפצע מרסיס בעורק הראשי ומת במקום".
בזמן האבל על מותו של אורי, בבית דואגים מאוד לשלומם של בני משפחה נוספים שגויסו בצו 8 ונמצאים בגזרות השונות. אחיו נמצא בצפון ועוד שני גיסים שלו בדרום. "אורי היה דמות מיוחדת, אפילו לא ידענו עד כמה. אחרי מותו עשינו חיפוש בציוד שלו ומצאנו דברים שכתב בקורס קצינים", מגלה ישי. אורי, כך מסתבר, עסק רבות בשאלת הגיוס ועשה בירור אמיתי לגבי הסיבות האמיתיות והחיבור המלא והנכון לצה"ל. בין הדברים שכתב: "לפני שהתגייסתי לצה"ל שאלתי את עצמי מה עם ישראל הכי צריך ממני עכשיו, והיו לי שלוש תשובות לשאלה הזו: 1. להקים משפחה בריאה, גדולה וחזקה, 2. להוביל פרויקט התיישבותי משמעותי, 3. לחזק את צה"ל, כי הוא כוח המגן שלנו במדינה וצבא העם".
פורסם לראשונה: 00:00, 16.10.23
