בעוטף עזה מסתובבת אגדה על הטילים של חמאס שנושאים את שם המשפחה ארג'נטרו. "הלוואי שזו הייתה רק בדיחה", אומרת אורית ארג'נטרו ("טבריינית, דור 13") שהגיעה לכפר עזה במסגרת גרעין נח"ל וגררה לשם את יעקב ארג'נטרו מקיבוץ יפתח. היא עבדה בקיבוץ כמנהלת לשכה, והוא קנה לו שם בתור ה"שטותניק, קצת שחקן, קצת תפאורן".
שניהם יצאו לפנסיה אחרי שהוכרו בפעם השלישית כנפגעי פעולות איבה. "שנינו פוסט-טראומטיים ברמה קשה", היא מספרת, "קיווינו להזדקן בנחת ובשקט, עם ארבעה ילדינו ושמונת נכדינו, אבל אז הגיע 7 באוקטובר וכל העולם שלנו קרס".
אתמול, בבית ההארחה של קיבוץ שפיים, שאליו הגיעו כ-400 מניצולי כפר עזה, הם התקשו להחליט אם יחזרו לשם (לדבריו, "לבית שלנו לא נוכל לחזור, הוא מחורר כמו מסננת") ובאיזה תנאים. "רק אבישי, הבן שלנו, גר בכפר עזה, לידנו, עם אשתו שני ושני ילדיהם, נגב (8) ורז (חודשיים). היו לה לידות שקטות שלדעתי יש להן קשר ישיר למצב הביטחוני". בערב יום כיפור, מוסיף בעלה, "אבישי אמר לי 'אבא, יש לי תחושה לא טובה, אני פוחד שביום הזה נחטוף מכה', ואמרתי לו שגם אני חושש מזה. כשיום כיפור עבר בשלום שנינו שמחנו, אבל אז חטפנו את האמא של המכות".
"יום כיפור נחת עלינו בשמחת תורה"
בשבת, בשש וחצי בבוקר, הוא הקיץ בבהלה "בגלל מטח אדיר שכמוהו לא שמעתי מעולם. אמרתי לאשתי 'מחבל או שניים, זה יהיה סיפור של שעה, גג שעתיים', אבל שמענו את היריות מתקרבות. עצרתי את הנשימה כששמעתי את המחבלים נכנסים לבית שלנו. הממ"ד שלנו לא היה ערוך למלחמה, אפילו לא היו בו בקבוקי מים. מי העלה בדעתו שיום כיפור ינחת עלינו בשמחת תורה? ב-11 בלילה, כשצה"ל דפק בדלת הבית, לא הסכמתי לצאת מהממ"ד. הם צעקו 'צאו החוצה', שמעתי שאין להם מבטא ויצאנו. חייל חסון במיוחד העיף אותי לתוך הנגמ"ש – ואפילו לא שאלתי לאן לוקחים אותנו".
בתם ליטל נטשה את כפר עזה בעיצומו של מבצע עמוד ענן, כשקסאם ריסק את ביתם. "היא הכניסה את ארבע הבנות למכונית ונסעה צפונה בלי לדעת לאן", מספרת אמה. "בעלה נבהל וברח ולא חזר. היום היא גרה עם הבנות בחריש". בת אחרת, עמית, סטודנטית במכללת ספיר, הלכה אחרי בעלה לקיבוץ בארי והם הורים לשניים, רומי ויונתן. "בעלה היה בכיתת הכוננות, ארבעה נשארו מכל ה-15 והוא ביניהם", מספר האב, "אביו נהרג ואמו נפצעה. הם פונו לבית מלון בים המלח וביקשו שלא נבוא אליהם. עמית אמרה 'תניחו לנו, אנחנו אפילו לא מסוגלים לדבר' אז אנחנו מכבדים".
בתם שיר (28) חוותה את התופת פעמיים. "היא הכי בפוסט-טראומה", אמה מעידה. "ב-2008, בנר השביעי של חנוכה, נפל פצמ"ר בחדר שלה בעודה ישנה. נס גדול היה לנו, דווקא באותו הלילה היא שמה את הראש במקום של הרגליים ולא נפגעה פיזית, השריטות שלה הן בנשמה. בצוק איתן החדר שלה שוב ספג פגיעה ישירה. היא כבר הייתה אז חיילת וישנה בצבא. את 7 באוקטובר היא פיספסה. היא ובעלה טסו לירח דבש בתאילנד".
אז אולי הגיע הזמן לעברת את שם המשפחה ארג'נטרו שגורם לטילים לרדוף אחריכם?
"לא!" יעקב מכריז בגאווה. "סבא שלי, ששם משפחתו היה זילברשטיין, קיבל צל"ש במלחמת השחרור של רומניה, ואמרו לו 'כדי להפוך לאזרח כבוד עליך להחליף לארג'נטרו. לשני השמות יש משמעות זהה – כספי, אז הוא החליף. כשהגרמנים פלשו לחבל שלהם וכינסו את כל היהודים במגרש כדורגל, הקצין הרומני אמר לקצין הגרמני 'זה ארג'נטרו, אזרח כבוד', והנאצי הרשה לסבא ולאבא שלי לצאת. חמש דקות אחרי שיצאו הם שמעו יריות, אז מי אני שאוותר על השם הזה, שלפעמים עושה לי צרות צרורות?"
גם אתמול חנו אוטובוסים בפתח קיבוץ שפיים, אבל הם לא הביאו ניצולים נוספים, אלא הסיעו את פליטי כפר עזה לשלוש לוויות. "איבדתי הרבה חברים", הוא אומר. "אבל עוד פחד שלי הוא המפגש עם מס רכוש. אני צריך להוכיח שנפגעתי? שהטלוויזיות בבית נשברו בגלל הוונדליזם הנוראי שעשו בו המחבלים ולא נשברו לפני כן? כן, אלה השאלות ששאלו אותי בעבר".
"נאלצתי לנהל לבד את האירוע"
רחל סטלמן (אם לשלושה וסבתא לארבעה) מכהנת כיו"ר צח"י (צוות חירום יישובי) בכפר עזה למרות שמעולם לא הוכשרה לכך. "אני עובדת במעבדה לפיתוח צבעים, ואת ההתמודדות עם מצבי חירום למדתי מהחיים. בשבת ההיא אירחתי אצלי את בתי נועה ובן זוגה שגיא והכלבה שלהם, גוש. בשש בבוקר לקחתי את האופניים והתחלתי לדווש, אבל מטח של בומים העיף אותי לממ"ד שבו הם ישנו בשלווה. צילצלתי לדורית, יד ימיני, כדי שתעביר את ההודעה על חדירה לקיבוץ, והיא אמרה לי 'אמא והבן זוג שלה נהרגו. גמרו אותם'. מאותו הרגע מצאתי את עצמי מנהלת את האירוע לבד. עשינו פיפי על מגבת ואילו גוש התאפקה עד לחילוץ. נועה ושגיא כיסו אותי בשמיכות כדי שהמחבלים בבית לא ישמעו אותי לוחשת הוראות".
מה לחשת?
"שקרים. שיקרתי לחברי הקיבוץ שהם המשפחה בשבילי. אמרתי להם שהצבא בדרך, שהעזרה הרפואית בדרך, מה עוד יכולתי לעשות כדי להפיח בהם קצת תקווה?"
תושב כפר עזה שנסע לשם אתמול, קיבל נ”צ של בתי הניצולים. "הוא הביא לי את המחשב שלי וגם משקפי שמש, שנראים לי כמו חלק מהחיים הקודמים שלי, שהיו ואינם. גיליתי שאפשר ללבוש מכנסיים במשך יותר משבוע וגם להפוך מדי יום את החולצה. משדה ורבורג שלחו לנו שקיות של בגדים, אפילו בגדי חורף ומעילים. תודה, אבל מה זה אומר? שנהיה כאן חודשים? חצי שנה? יותר?"
"החלטתי", מבשר לי ארג'נטרו, "אני אחזור לבית שכבר אין לי, בקיבוץ שהוא ביתי, רק אם כל חברי הממשלה יתנצלו על זה שהם קראו לי בוגד ועוכר ישראל. אולי עכשיו כל אזרחי המדינה יבינו שבמשך יותר מ-20 שנה תושבי כפר עזה הגנו בגופם – עליהם".
פורסם לראשונה: 00:00, 16.10.23
