לרגעים אנחנו צריכים לשאול את עצמנו אם האסימון ירד. לא בטוח. בוודאי לא אצל כולם. יעידו על כך העיכובים בהקמת ממשלת החירום. יעידו על כך אלה שממשיכים לעשות חשבונות פוליטיים קטנים. יעידו על כך אלה שגם בשעה הקשה הזאת ממשיכים בתעמולה קטנונית ובהתחשבנויות אוויליות. אנחנו חייבים להחליף דיסקט.
ישראל נמצאת במצב הרבה יותר קריטי מזה שהיה בימים הראשונים של מלחמת יום כיפור. חזית אחת כבר רותחת. חזית נוספת כבר מתחממת מצפון. גם השטחים על גחלים שעלולות להידלק לאש גדולה. לא רק בעזה יש מאות אלפים שהתבקשו לצאת מבתיהם ולנדוד דרומה. גם מאות אלפי ישראלים נאלצו לעזוב את בתיהם ולנדוד גם צפונה וגם דרומה. לאלפים רבים כבר אין בתים. זו שעת חירום. מישהו עדיין לא מבין?
שעת חירום מחייבת היערכות חירום. הלוואי שהייתה קמה בישראל ממשלת אחדות שכוללת את הליכוד ומפלגות המרכז. זה לא קורה ולא יקרה. אבל אסור לוותר על האינטרס הלאומי. ולכן יש צורך באנשים הראויים ביותר על ההגה. ומדובר בעיקר בקבינט הביטחוני המצומצם.
ולכן, תהא דעתנו הפוליטית על אריה דרעי אשר תהא, אבל נדמה שיש קונצנזוס על דבר אחד. בענייני ביטחון הוא נחשב לאחד האנשים השקולים והמנוסים ביותר במערכת הפוליטית. הוא לא ימין. הוא לא שמאל. הוא חסר כל אינטרסים, בכל מה שקשור למצב החירום. אפשר לומר דברים דומים גם על אביגדור ליברמן. למרות המשקעים האדירים בינו לבין בנימין נתניהו, הוא מוכן להצטרף לממשלת חירום.
גם לאחר הצטרפות המחנה הממלכתי לממשלה – זו לא ממשלת אחדות. זו ממשלת חירום. יש יותר מדי שרים. הסקטור האזרחי מתפקד לעילא ולעילא. עשרות מרכזי התנדבות, שהגדול והיעיל שבהם מופעל על ידי "אחים לנשק". ולא, זה לא פתרון. ישראל זקוקה לממשלה מתפקדת, שכרגע לא בדיוק קיימת. מה שברור הוא שבמצב החירום שנוצר אנחנו זקוקים לקבינט מצומצם עם הניסיון הגדול ביותר.
צריך לברך על הצטרפות בני גנץ וגדי איזנקוט. אבל זה לא מספיק. הם מגיעים בעיקר עם ניסיון צבאי. אנחנו זקוקים לבעלי ניסיון רחב יותר. דרעי היה שנים רבות שר הפנים. הוא מכיר את הבעיות לפני ולפנים. הוא מבין את המשמעות האזרחית והכלכלית של כל החלטה שתתקבל על העורף הישראלי. לפני עשרה ימים הרעיון לצרף אותו לממשלה היה נשמע כמו הבל גמור וסטירת לחי לשלטון החוק. לא עכשיו. הנסיבות השתנו. המדינה במצב אחר. ליברמן היה גם שר חוץ וגם שר ביטחון. הוא אחד הפוליטיקאים הוותיקים בישראל.
בן-דרור ימיניצילום: אביגיל עוזיבימים הקרובים יהיה צורך לקבל החלטות גורליות. מה עושים עם החטופים? נכנסים למו"מ? מעכבים את המהלך הקרקעי? יש אינטרסים סותרים לישראל עצמה. כל החלטה שתתקבל תגרום למחאה קולנית מצד כלשהו. מצד אחד, אלה שרוצים למוטט את שלטון החמאס. מצד שני, אלה שחושבים שלחטופים יש עדיפות עליונה. זו הכרעה קשה מנשוא. כולם חכמים. כולם נותנים עצות. אבל ההחלטה, בסופו של דבר, תתקבל על ידי הקבינט המצומצם. וככל שההחלטה תתקבל על ידי קבינט שכולל את המנוסים ביותר שישראל יכולה להעמיד היום – כך ההחלטה תתקבל על ידי רוב גדול בציבור.
הלוואי שגם יאיר לפיד היה מצטרף. אבל כרגע יש שניים שאין שום בעיה פוליטית לצרף אותם. לנתניהו בכל מקרה יש ויישאר רוב, בקבינט המצומצם כמו ברחב. אין לו ממה לחשוש. יש לו רק מה להרוויח. והוא יודע, כמו שכולנו יודעים, שהחלטת הרכב קבינט שכולל את דרעי וליברמן תזכה להסכמה ציבורית גדולה יותר. אנחנו בשעת חירום. הניחו לאינטרסים הקטנים. עשו את מה שטוב למדינה. אנא, הרחיבו את הקבינט.
פורסם לראשונה: 00:00, 16.10.23
