המלחמה בעזה, היום ה-11: לאחר שהצמרת המדינית התחמשה בבני גנץ ובגדי איזנקוט, אתמול (שני) היא קיבלה אליה משתתף נוסף וחריג למדי: מזכיר המדינה האמריקני, אנתוני בלינקן, שהגיע לישראל במסגרת הגיבוי המוחלט מארה"ב לישראל במערכה מול חמאס. בלקסיקון הצה"לי קיים מונח קצת יותר מפורש למעמד כזה: אישור תוכניות, קרי - השלב שבו הגורם הבכיר סוקר את דרכי הפעולה, נותן דגשים והנחיות משלו ורק לאחר מכן אפשר להתקדם. אגב, גם לפני 50 שנה, במלחמת יום כיפור, הנרי קיסינג'ר נכח בדיון בקבינט של גולדה מאיר. אולי גם זה מלמד על האופי החריג של מלחמת אוקטובר 2023.
המעורבות של בלינקן ברמה הזאת מלמדת אותנו שני דברים. ראשית, אי אפשר להכניס סיכה בין המעצמה החזקה בעולם לבת בריתה במזרח התיכון, כפי שניתן היה להבין מהצהרות הנשיא ג'ו ביידן, השליחה של נושאת המטוסים הראשונה, הכוונה לשלוח נושאת מטוסים שנייה, הרכבת האווירית של פצצות חכמות ואמצעים נוספים וגם ההכנות לביקור אפשרי של הנשיא בהמשך השבוע, אחרי שבלינקן "יבשל" עסקה ראשונית מקדימה.
אין ספק שהצעדים הללו מצטברים לכדי הרתעה של איראן וחיזבאללה מפני פתיחת חזית נוספת בצפון, אולם יש מחיר לסיוע הזה והגיעה השעה גם לדבר עליו באופן יותר ברור ונטול סנטימנטליות: האמריקנים נוטלים את הובלת המלחמה בהתאם לאינטרסים האסטרטגיים שלהם באזור.
ייתכן, לדוגמה, שביידן לא מעוניין במהלך אקטיבי להסרת איום חיזבאללה על יישובי הצפון, והוא בוודאי מעוניין להיזהר ככל הניתן מפני אסון הומינטרי בעזה והפרות הדין הבינלאומי. כמו כן, הוא מפגין עקביות נחושה בנוגע לשלומם של החטופים והחטופות בעלי אזרחות אמריקנית, עד כדי היתכנות לעסקה נפרדת (למשל באמצעות קטאר) בצד דרישה מישראל לבצע מחוות הומניטריות ללא תמורה. בסוף, הבית הלבן דואג קודם לאזרחי ארה"ב ואחר כך לחיילי צה"ל.
מן הסתם, התלות בארה"ב תגבר אם אכן הנשיא ביידן ינחת בישראל, מה שאולי יוביל לפסגה אזורית ובכל מקרה יתחום את גבולות הגזרה של המערכה כחלק ממלחמה רחבה נגד הציר האיראני, שכולל כמובן את רוסיה. בהקשר הזה, מעניין כיצד יתפתחו האירועים בעקבות שיחת בנימין נתניהו עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, שעד כה הקפיד להפגין קור מקפיא כלפי ישראל וציניות בלתי נסבלת ביחס לברבריות של חמאס (תחקור מתקפת 7 באוקטובר מגלה תוכניות מרחיקות לכת, בהן הגעה לבסיסי צה"ל שנמצאים מעבר לקו המגע).
באשר למעורבות האיראנית, בצה"ל מתרחבים הקולות שסוברים כי "ההתקפה היא פרסית", לרבות הוראות הפעלה מטהרן. בינתיים, בפיקוד דרום יש כבר קצינים שרוקעים ברגליים בדרישה להיכנס קרקעית לרצועה. מבחינתם הפיקוד ערוך ומוכן, מה גם שלא נכון לשיטתם לייצר מרחק תגובה מהמתקפה הנפשעת על עוטף עזה.
מתח מבצעי הוא לא כפתור שאפשר להשאיר מורם כל העת ומערך המילואים לא יחזיק את המורל הגבוה לנצח. בצמרת הצבא מרוצים מכך שהמח"טים והמג"דים להוטים. בעוד הספירה לאחור לקראת התמרון הקרקעי נמשכת, חמאס ממשיך לירות לעבר יישובים רבים, תוך ניסיון לצרוב בתודעה את איום הרקטות, עם ירי לכיוון ירושלים בזמן פתיחת מושב הכנסת וירי לעבר תל אביב בעת שבלינקן יושב עם מקבלי ההחלטות בקריה.
חיל האוויר תקף בעוצמה בלילה שבין ראשון לשני כשמטרתו להמשיך לדחוף את האוכלוסייה העזתית דרומה. בגזרה הצפונית המתוחה, היה אתמול יום שקט יחסית: חיזבאללה "רק" ירה לעבר עמדות צה"ל בגבול וגרם נזק לאמצעים על הגדר. עושה רושם שגם חסן נסראללה ממתין לכניסת צבא היבשה לעזה לפני ההחלטה אם לעלות מדרגה בהסלמה.
אתמול הוציא ראש שב"כ רונן בר איגרת שבה נטל את האחריות המתבקשת על חלקו של הארגון בכישלון למנוע או לצמצם משמעותית את מתקפת 7 באוקטובר. "למרות שורה של פעולות שביצענו, לצערי, בשבת לא הצלחנו לייצר התרעה מספקת שתאפשר לסכל את המתקפה", כתב לעובדי השב"כ ומשפחותיהם, "כמי שעומד בראש הארגון - האחריות על כך היא עליי. יהיה זמן לתחקירים - עכשיו נלחמים".
בכך בר צועד בעקבות הרמטכ"ל ובאופן הראוי למשרת ציבור, אולם רצוי להזכיר כי האחריות שלו מוגבלת לארגון שבראשו הוא עומד ולא לארגונים אחרים וכמובן המדינה כולה. למעשה, מכל הפרטים שנחשפו עד כה עולה, שבר היה זה שהתייחס ברצינות לאותם "אותות חלשים" שהתקבלו בלילה שבין שישי לשבת ותרגם לעשייה באמצעות הקפצת צוותים לאזור. מנגד הוא יודע היטב: השאלות הקשות על הקונספציה שקרסה והמודיעין שלא היה לא נעלמו לשום מקום.
פורסם לראשונה: 00:00, 17.10.23
