בספטמבר 2010 פירסם צוות של כתב העת הצרפתי "לה מונד דיפלומטיק" תחקיר על אחד מהמתקנים החשאיים של צה"ל. אנשי המגזין היוקרתי דיווחו כי זהו אחד מ"בסיסי ההאזנה הגדולים ביותר בעולם", ופירטו את גודלו, יכולת איסוף המודיעין שלו, חשיבותו וסודיותו של אחד מבסיסי יחידה 8200. הבסיס, כך מתואר בכתבה, מכונה "ירקון" והוא נמצא ליד קיבוץ אורים בדרום. מכאן מאזינים אנשי 8200 לגורמים רבים בעולם, אבל מתמקדים בהאזנות לפלסטינים ובניסיונות לגלות תוכניות שלהם לפגוע בישראל ובצה"ל.
8200 מכונה גם "יחידת ההתרעה הלאומית", ויש לה יכולות אדירות והצלחות מפוארות. אבל בבסיס "ירקון" לא הצליחו לעלות על התוכנית הרצחנית ביותר של אנשי חמאס שלהם הם מקשיבים: לחדור לבסיס ירקון עצמו, להרוג כל מי שרק ניתן, ולגנוב ממנו חומרים מודיעיניים ומכשירים רגישים ביותר. "היו תסריטים של חציית הגדר וכניסה פנימה, מתחת לקרקע או מעל הקרקע, כדי לחטוף ולהרוג", אומר אדם ששימש אלוף פיקוד הדרום בעבר, "אבל אף אחד, ואני אומר לך בוודאות: אף אחד, לא העלה על דעתו שום דבר שדומה לתקיפה הזו, בטח לא תקיפה שיונקת מידע עמוק עלינו".
בבוקר 7 באוקטובר פשטו עשרות צוותים של הנוח’בה – יחידת העילית של חמאס – על מטרות שונות ברצועה ובדרום. לכל צוות היה מודיעין מקיף, מפות, כלי רכב, קשר, חימוש ואמצעים נוספים, ויעד מוגדר: מי לקיבוץ, מי לעיר, מי לאזור המסיבה, וכך הלאה. לבסיס ירקון הגיע צוות 17 של הנוח’בה. החוליה הורכבה מעשרה מחבלים, שחדרו על גבי חמישה אופנועים לעומק הדרום, הרחק מהגדר הפרוצה, והסתערו על הבסיס.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
בסרטון שתיעד את התקיפה במצלמת הגו־פרו של אחד המחבלים, מתועדת הפשיטה. כשהם מגיעים לאזור הבסיס, מתברר עד כמה עמוק היה איסוף המודיעין שלהם. המחבלים יודעים בדיוק לברור את הבסיס הסודי מתוך כמה בסיסים במתחם, ואז מנווטים בתור חורשה ומגיעים בדיוק לשער הבסיס האחורי, שאין בו איש, מפוצצים אותו, נכנסים ופותחים באש תופת על החיילים המופתעים.
אחר כך הם מחפשים את הבונקר של הבסיס, ונראה שמעט מתברברים בשטח. אחד המחבלים שולף תצלום אוויר של הבסיס, עם תגיות סימון, מראה למפקד, והחוליה יוצאת לבונקר. על פי מומחים שבחנו את הסרטון, מדובר בצילום לוויין אזרחי שניתן להשיג יחסית בקלות, אבל כן צריך לדעת לפענח אותו ולהצליב עם מקורות נוספים מהם המבנים שבצילום.
8 צפייה בגלריה
''אף אחד לא העלה את דעתו שום דבר שדומה לזה''. מחבל נוחבה מנווט בבסיס 8200 באמצעות תצלום אוויר
(צילום: רשתות חברתיות)
המחבלים נכנסים לבונקר, מטילים פנימה רימונים ויורים ללא הבחנה בחיילים בתוכו. בחלקם הם מבצעים באכזריות גם וידוא הריגה. אחר כך הם ניגשים, כך נראה, למשימתם העיקרית: ניסיון לדלות מידע מודיעיני מהמחשבים ומהמערכות. הם מצוידים באמצעים טכנולוגיים שונים – אבל בדיוק כשהם מנסים לחבר את האמצעים, נשמעות יריות מבחוץ. המחבלים יוצאים, ונתקלים שם בכוחות מיוחדים של צה"ל. לבסיס ירקון הגיע צוות מבסיס צאלים, שהרג חלק מהמחבלים, ואחר כך צוות של היחידה ללוחמה בטרור ממתקן אדם, שהרג את השאר.
מהתבוננות בסרטון הגו־פרו, נראה כי לא נגרמה דליפת מידע: אנשי חמאס היו אמורים לשוב עם האמצעים לעזה, וחוסלו לפני שהצליחו בכך. אבל זה היה יותר עניין של מזל. ומזל הוא לא תוכנית הגנה טובה.
בתגובה לאחר הפרסום מסר גורם בכיר באגף המודיעין כי נוכח הממצאים בשטח והחומר שעלה בחקירות ניתן להעריך כי הייתה בכוונת חוליית המחבלים של חמאס לפרוץ לבסיס של 8200 בדרום. בין הפריטים שנמצאו הייתה גם כן מפה של הבסיס שנמצא בידי חברי החוליה אחרי שחוסלו. ככל הנראה חברי החוליה קראו את אותה מפה באופן שגוי, וכך פרצו, בטעות, לבסיס סמוך, חלק מאשכול הבסיסים הנמצא במקום. לדברי הגורם, בסיס 8200 באורים לא נפרץ, אלא הבסיס הסמוך, ולפיכך גם לא הייתה דליפה של כל חומר מסווג השייך ל8200.
באשר לשאלה כיצד הגיעו הפרטים לידיעת החמאס כמו לגבי שאר השאלות העולות בכתבה לגבי קהילת המודיעין, המידע על החמאס, המידע שזה השיג על ישראל וכו' אמר הגורם כי "כרגע אנחנו עסוקים רק בדבר אחד - השגת ניצחון מוחלט על החמאס ופירוקו מיכולותיו. אחרי שזה יושג, נתעסק בלתחקר בצורה הכי נוקבת שיש מה ואיך קרה"
גם באוגדת עזה שיחק המזל תפקיד. בתום הקרב בבסיס, כשחיילי האוגדה המותשים חלפו ליד דלת לשכת מפקד אחת החטיבות, הם הבחינו במשהו מוזר: המחבלים ידעו איך להגיע ללשכה, וירו בדלת שלושה צרורות ממוקדים בגובה ספציפי, כאילו הכירו את מבנה החדר, וידעו היכן יושב המפקד. כשנכנסו פנימה, ידעו לירות בדלת צדדית, חדר השינה של המפקד. המח”ט היה באותה עת בשטח, אבל ברור שגם בתקיפה של בסיס אוגדת עזה היה למחבלים מודיעין מדויק מאוד.
הניסיונות לגנוב את סודות הבסיס של 8200 ולפגוע במח”ט באוגדת עזה, הם לא העדויות היחידות לאיסוף המודיעין הקפדני של חמאס כהכנה לפשיטה. ליד גדר היישוב מפלסים, שחברי כיתת הכוננות שלו הצליחו להדוף בקרב הרואי את פלישת המחבלים, נמצאה חוברת קצרה בערבית. בתוכה הסתתרה פקודת ההתקפה על מפלסים.
המסמך, שיצא לאור ביוני 2023 תחת הכותרת "סודי ביותר", מתאר באופן מפורט למדי את תוכנית המתקפה. רק פרט אחד היה חסר שם: תאריך ביצוע המתקפה הושאר ריק.
לפי המסמך, החוליה המרכזית בכוח שיועד לפרוץ למפלסים כללה 11 אנשים: מפקד, ועוד שתי חוליות המונות חמישה מחבלים כל אחת. בכוח היו חברים, מלבד המפקד, שלושה "פורצי גדרות", נווט ומקלען. מטרת הכוח, כך על פי הפקודה, "להתקרב לשער 'אבו־ספייה' בגדר הגבול", שהיה אמור להיפרץ כנראה מבעוד מועד. משם קיבל הכוח הנחיה להתקדם לכיוון הפינה הדרום־מערבית של הגדר המקיפה את מפלסים, הנקודה הקרובה ביותר לרצועת עזה.
בשלב זה, כך מפרטת החוברת, חוליה אחת קיבלה הוראה להתמקם על הכביש, במטרה למנוע הגעת כוחות תגבור. החוליה השנייה קיבלה פקודה להתקרב לקיבוץ ולפעור חור בגדר. לאחר מכן, קובעת הפקודה, יש "לפרוץ לקיבוץ, להשתלט עליו, ולקחת אזרחים וחיילים כבני ערובה ושבויים".
סרטון הגו־פרו שמתעד את פריצת הנוח'בה לבסיס "ירקון" של 8200, מדגים עד כמה עמוק היה המודיעין שבידי חמאס. הם ידעו לאתר את הבסיס, להגיע דרך חורשה לשער אחורי נטוש, וכשחיפשו את הבונקר, שלפו פשוט צילום אוויר מפורט, וידעו מאיפה לנסות לגנוב מידע. ואז, למרבה המזל, חוסלו
אבל הפקודה לא מפרטת רק את תוכנית הפעולה של חמאס, אלא גם את פריסת הכוחות הישראליים בשטח. תחת הכותרת "אויב" נכתב כי במפלסים ישנם אלף אזרחים, כ־20 חברי כיתת כוננות ועוד 37 חיילי צה"ל, מהם עשרה "חיילי שלום" (הכוונה כנראה לחיילי מינהלה) ועוד 27 לוחמי חי"ר. הפקודה מפרטת גם את יתר כוחות צה"ל בסביבה, שיכולים להעניק תגבור למפלסים בעת הצורך. אלו כוללים, על פי פקודת חמאס, שלושה־חמישה ג'יפים בנחל עוז (שמוגדרים ככוח התגבור הראשוני, שמסוגל להגיע למפלסים תוך שלוש־חמש דקות), שניים־שלושה ג'יפים נוספים שנמצאים במיקום שקיבל את התיאור "נקודה 16", ועוד שישה טנקים שמוצבים בסביבה, שלושה מהם בקיבוץ ניר עם. לפקודה צורפו גם נספחים, ובהם תצלומי אוויר של האזור. ברור שחמאס השקיע זמן ומאמצים רבים באיסוף כל המל"מ (מודיעין לפני מבצע) הזה ובתכנון הפריצה. וגם ברור שבשום שלב בזמן הזה לא נדלקה במערכת הביטחון שום נורת אזהרה. לא שם, ולא באף אחת מנקודות התקיפה הרבות בעוטף עזה ובדרום בכלל.
אין ספק שצמרת מדינת ישראל, החל מראש הממשלה, דרך צה"ל וקהילת המודיעין כולה, ועד פיקוד דרום ואוגדת עזה, כשלו כולם כישלון קולוסאלי, שתוצאותיו כבדות מנשוא. יותר מ־1,300 נופלים ונרצחים, אלפי פצועים, מאות שבויים, חטופים ונעדרים, וטראומה לאומית שתיחקק לדורות.
8 צפייה בגלריה
איסוף מרשים של מידע מודיעיני. מחבלי נוחבה בתוך בסיס חשאי של 8200 בדרום
(צילום: רשתות חברתיות)
מתקפת הפתע של חמאס הייתה תוצאה של שורה ארוכה של מחדלים: עיוורון מודיעיני מוחלט, מערך הגנתי פרוץ ושאננות שהזינה את המערכת כולה. זו גם תוצאה של התמכרות ישראלית לתחושת העליונות הצבאית, המודיעינית והטכנולוגית, ולפרשנות שגויה מהיסוד של כוונות האויב. עד שהיה מאוחר מדי.
חשוב לומר: עוד ייערכו תחקירים שינסו להבין כיצד נרקמה תוכנית המתקפה הרצחנית של חמאס, כיצד הערים ארגון הטרור על ישראל, ועוד ייחשפו פרטים נוספים. ובכל זאת, היה חשוב לנו להציג תמונה של כל מה שידוע לנו עד כה על המחדל, כולל שורה של גילויים חדשים, מסיבה אחת מרכזית: חלק מהמחדלים והקונספציות שיוצגו כאן, עדיין קיימים. יש חשיבות עליונה לטפל בהם, גם תוך כדי המלחמה. האחרים, יש לקוות, יטופלו כשהתותחים יפסיקו לרעום, וועדת החקירה הממלכתית לבדיקת מחדל אוקטובר 23' תתיישב על המדוכה.
תפיסת ההגנה מול חמאס, שהתבססה לאחר נסיגת ישראל מהרצועה, נשענה על שלושה אדנים: כיפת ברזל, עליונות מודיעינית וביצור קו הגבול. שני האדנים האחרונים קרסו ב־7 באוקטובר כמגדל קלפים.
אחד המרכיבים המרכזיים שעיצב את תפיסת ההגנה של צה"ל מול רצועת עזה הוא "המכשול". מערכת הביטחון השקיעה, בהנחיית הדרג המדיני, כ־3.5 מיליארד דולר בהקמת הפרויקט, חומה עילית ותת־קרקעית כדי לחסום הרמטית את המנהרות ההתקפיות של חמאס, שהוכיחו עצמן כקטלניות במהלך מבצע צוק איתן. "אחת המשימות שלנו היא להיות תמיד צעד לפני האויב", אמר בטקס חניכת המכשול שר הביטחון דאז, בני גנץ. את המכשול הוא הגדיר "דוגמה לחזון ויצירתיות של מערכת הביטחון".
אלא שהפרויקט, שנמשך שלוש שנים וחצי והסתיים בינואר 2021, התגלה כמשענת קנה רצוץ: באופן פרדוקסלי, דווקא השלמתו של המכשול אילצה את חמאס לזנוח את המנהרות ההתקפיות ולאמץ גישה התקפית חדשה, שהתבררה כמאוד יעילה. יתרה מזאת: עצם קיומו של המכשול בשטח וההכרזות החוזרות ונשנות על יכולותיו, הגבירו את השאננות של צה"ל.
"שיטת ההגנה שהייתה נהוגה על הגדר בעזה השתנתה לאחר השלמת המכשול, בתקופת מפקד פיקוד הדרום הקודם, אליעזר טולדנו, והרמטכ"ל הקודם כוכבי", אומר אלוף במילואים, שהשתחרר לפני זמן קצר משירות קבע. "ההגנה רוּדדה והסתמכה בעיקר על המכשול. אין ספק שביחס למה שהיה נהוג לפני זה, מרגע שהמכשול הושלם, הפריסה ההגנתית הייתה יותר חלשה. בגלל זה, המחבלים של חמאס למעשה כמעט ולא נתקלו בהתנגדות. גם גורמים בצבא שהכירו היטב את השטח, הופתעו מכך שההגנה הישראלית נפרצה בכזו קלות. הם לא ציפו לזה".
עם התקנת המערכת, הצבא החל להפחית את הכוחות בגבול עזה, והעביר אותם לאזורים אחרים, ובהם איו"ש. אלוף (במיל') ישראל זיו, אמר כי "הקטנת הכוחות נראתה הגיונית על רקע בניית הגדר והאווירה שהיא יצרה, כאילו היא בלתי מנוצחת ואיש לא יוכל לחדור אותה... זה הוריד את המתח של המפקדים והחיילים, וגרם להרפיית המשמעת המבצעית".
הגיאולוג ואל"מ (במיל') יוסי לנגוצקי, שימש בראשית שנות האלפיים בהתנדבות כיועץ הרמטכ"ל לנושא המלחמה באיום המנהרות. לדבריו, טען אז כי, "הסתמכות מוחלטת על המכשול הינה אשליה". לנגוצקי מספר כי לקראת אישור התקציב להקמת המכשול ניגשו אליו נציגים מקבוצת עבודה שהוקמה במשרד האוצר, ושנועדה לבחון את כדאיות הפרויקט. "אנשי משרד האוצר אמרו לי: הממשלה רוצה לאשר תקציב של מיליארדים למכשול. מה אתה אומר על הפתרון הזה? ישבתי איתם והראיתי להם למה המכשול לא טוב. התשובה שלהם הייתה, 'אותנו אתה משכנע, אבל זה לא יעזור, כי ביבי מתעקש'. יכול להיות שביבי באמת האמין במכשול, אבל לדעתי הוא גם רצה לגרום לאזרחים להרגיש שמישהו עובד בשבילם, שולח טרקטורים, מציב בטונדות, חופר יציקות. הוא רצה להסיר את הדאגה מליבם. אני אמרתי בזמנו שכל המכשול הזה מזכיר לי את ראשי התיבות מסל"ם".
שזה?
"מבצע סרק להרגעת המצפון".
בצה"ל אמנם בנו על המכשול, אבל לא רק עליו. המחסום הפיזי נעטף גם בשלל אמצעי תצפית ואמצעים טכנולוגיים, שנועדו למנוע את פריצת הגבול או כל התקרבות אליו. אלה כללו מצלמות משוכללות, בלוני תצפית, סנסורים ומכ"מים מסוגים שונים וגם מערכות "רואה־יורה", המופעלות מרחוק ומסוגלות לתקוף חשודים שמתקרבים לגדר.
בצה"ל, כאמור, האמינו שהאמצעים הטכנולוגיים שנפרסו סביב המכשול, יספיקו בכדי להדוף מתקפות של חמאס מבלי שיהיה צורך להעסיק כוחות צבא גדולים באזור הגבול עצמו. למעשה, צה"ל קידם בשנים האחרונות את פרויקט "גן חיות", ששונה בהמשך ל"גבול חכם וקטלני", ושמטרתו הסופית הייתה להפוך את גדר הגבול למרחב שנשלט כמעט אך ורק בידי רחפנים חמושים ומתצפתים, לצד רובוטים חמושים מסוג "יגואר", שיודעים לפטרל בשטח באופן אוטונומי ולסכל חדירות.
הפרויקט טרם הפך למבצעי, אבל הוא מבטא היטב את הגישה של צה"ל כלפי ההגנה על הגבול: צמצום הסיכון לחיילי צה"ל, ובעיקר צמצום מספר הלוחמים הדרושים בשטח לצורך הגנה על קו הגבול ויישובי עוטף עזה. הצבא עצמו הודה ששיטת ההגנה החדשנית אמורה לפנות כוח אדם למשימות אחרות. "בט"ש (ביטחון שוטף) בלי חיילים", כפי שכינו זאת גורמים בצבא.
אלא שמתקפת חמאס הוכיחה את השבירות של הטכנולוגיה הזו. חמאס הפעיל רחפני נפץ שפגעו באנטנות הסלולריות במצלמות ובמערכות הירי מרחוק, ושיתק רבות מהן. בחמאס טענו כי 35 רחפנים לקחו חלק במכת הפתיחה, ובהם הכטב"מ המתאבד "זווארי". רבים מהם כוונו להתפוצץ או להטיל חומרי נפץ על אמצעי התצפית של מערכות רואה־יורה.
אחת התצפיתניות אמרה ל"המקום הכי חם בגיהנום": "עשיתי כמיטב יכולתי עד שצלפו לי בפסקל (אמצעי התצפית). כולנו נלחמנו הכי טוב שאפשר... כן, הם הפתיעו אותנו ולא היינו מוכנים לזה, חצי סד"כ (סדר כוחות) בבית ב'רגילה' של סוכות, סד"כ של סופ"ש, ושום מידע מודיעיני בנוגע לזה".
אירוע נוסף שסייע ללא ספק לחמאס במתקפתו, היה יציאתם משימוש של שלושה בלוני מודיעין (צפלין), שריחפו באופן קבוע באוויר מול רצועת עזה וסיפקו כיסוי לחלקה הצפוני, המרכזי והדרומי. בשבועות שלפני המתקפה נפלו שלושת הבלונים בזה אחר זה, מבלי שבצה"ל הגיבו לכך. הבלונים לא תוקנו, ובצה"ל גם לא חשדו אז שהגורם לנפילתם הוא חמאס, אלא תקלה טכנית. בצבא גם לא תיגברו את מערך התצפיות באמצעים חלופיים או בכוחות נוספים שיוכלו לתת מענה אחר. בכתבה שפורסמה ב"הארץ" נטען כי תצפיתניות ומפקדים במערך הגנת הגבולות ביקשו להחזיר את הבלונים לפעילות, אך איש מקצוע שנדרש לנושא בשבוע שעבר לא הצליח לטפל בהם מסיבות טכניות. בשל כך, הוחלט לדחות את הטיפול לשבוע שלאחר סוכות.
התוצאה של כל אלו הייתה עיוורון כמעט מוחלט של אמצעי התצפית בעת התקיפה, ולכן ההתרעות שהועברו למפקדת אוגדת עזה היו מעטות וחסרות. בעת הזו כבר היו מחבלים בתוך הבסיסים הסמוכים לגדר, ושם הם ידעו לגשת בדיוק למקום שבו יש צבר של כבלי חשמל, תקשורת ואנטנות, ולחתוך אותם או לשרוף אותם. עוד פרט מודיעיני שחייבים יהיו לבדוק כיצד הגיע לחמאס.
ההתרעות שכן הגיעו, לא הניעו כמעט כל תהליך של אזעקת תגבורות, בגלל מחדל שהוא פחות טכנולוגי ויותר לוגיסטי: במקרה של חדירה, הקרב אמור להיות מנוהל – לפחות בתחילה – ממפקדת אוגדת עזה שבבסיס רעים. בצה"ל החליטו שהמפקדות של החטיבות המרחביות של האוגדה – קטיף, הממונה על דרום הרצועה; וגפן, הממונה על צפונה – ימוקמו גם הן בבסיס רעים. כלומר, מפקדת האוגדה והמפקדות של שתי החטיבות המרחביות, מוקמו יחד. יש בזה אולי היגיון וחיסכון בשגרה, אבל בעת מלחמה, אויב שישתק את בסיס רעים, בעצם ישתק את הפיקוד של האוגדה כולה.
וזה מה שאכן קרה. אמנם החמ”ל של האוגדה, שהיה חסום בדלתות פלדה, המשיך לתפקד, אבל ללא מידע וללא אמצעי קשר נוצר ערפל קרב מוחלט. ברגע שהמִפקדות חדלו למעשה מלהתקיים, לא הוזעקו טנקים וסיוע אווירי לתגבור. גם בפיקוד העליון לא היה ברור לגמרי מה מתרחש במשך זמן רב. "אין ספק שקונספציית הטכנולוגיה קרסה", אומר גורם לשעבר במשרד הביטחון. "נתנו לה יותר מדי משקל במערך ההגנה".
מגוון שיטות ההגנה שהציב צה"ל לאורך הגבול היו עשויות להתגלות כיעילות הרבה יותר, לו היו אנשי אוגדת עזה מקבלים מבעוד מועד התרעה מודיעינית על כוונותיו של חמאס. אלא שקהילת המודיעין הישראלית - ובראשה שב"כ ואמ"ן האחראיים על גזרת עזה - לא סיפקו כל התרעה קונקרטית כזו.
גורם במרחב דרום בשב"כ אמר לאחרונה כי בחודשים שלפני המתקפה, התחושה בארגון הייתה שהכיסוי המודיעיני של חמאס נמצא דווקא באחד משיאיו. "אנחנו יושבים עליהם", כפי שניסח זאת. לדבריו, בכל רגע נתון ידע השב"כ היכן נמצאים מפקדיו הבכירים של הארגון, וכל חיסול שלהם היה רק עניין של החלטה. לאחר פרוץ הקרבות הודה אותו גורם כי לו אישית, לא היה מושג שחמאס מתכנן כזו התקפה גדולה בעיתוי הנוכחי.
בלילה שבין שישי לשבת, כמה שעות לפני ההתקפה, כן זיהו בשב"כ פעילות חריגה, אך לא את כוונתה. אבל הסימנים הדאיגו את ראש השב”כ. בסביבות השעה אחת בלילה כונסה שיחת ועידה עם הרמטכ"ל ובכירים נוספים. ראש השב"כ לא היה שקט והזעיק עוד ישיבה טלפונית בסביבות ארבע. אחריה יצא לדרום, ומחשש שמדובר בחדירה, הקפיץ לשם גם את “צוות טקילה”, לוחמי היחידה המיוחדת של שב”כ. ועדת החקירה העתידית עוד תצטרך לברר מי אמר למי, והאם מה שהטריד את ראש השב”כ אמור להיחשב כהתרעה, ואם אכן לא הועברה הלאה. כך או כך, "זה כישלון", אומר בכיר לשעבר בשב"כ. "כמו שאני מכיר אותם, מכתבי ההתפטרות של ראש השב"כ וראש מרחב דרום כבר מוכנים וממתינים לאחרי המלחמה".
ואכן, ראש השב"כ רונן בר כתב לעובדי השירות בתחילת השבוע כי "לצערי, בשבת לא הצלחנו לייצר התרעה מספקת שתאפשר לסכל את המתקפה. כמי שעומד בראש הארגון - האחריות על כך היא עליי". יש לציין כי למרות שאנשי השב"כ פיספסו את חומרת ההתרעות, הם כן זיהו שמשהו מתרחש, ושלחו לאזור את לוחמי היחידה המיוחדת שלהם, "צוות טקילה", שלפי העדויות הגיעו למקום לפני השעה שבע בבוקר. אנשי היחידה היו מהראשונים שנתקלו במחבלי חמאס, נלחמו בגבורה, וכמה מהם נפלו.
יש הסבורים כי כישלון המבצע החשאי של סיירת מטכ"ל בחאן־יונס ב־2018 העניק לחמאס הצצה יקרה מפז אל האופן שבו מנסה ישראל לחדור לתקשורת הפנימית של הארגון. הכוח נאלץ להשאיר אחריו ציוד מסווג ביותר, וצוותים של חמאס ואיראן ניתחו ולמדו ממנו המון
פרט לשב"כ, גם אמ"ן אמור היה לכסות את חמאס ורצועת עזה מבחינה מודיעינית. עד לאחרונה התגאו באמ"ן ביכולות הכיסוי שלהם, שבאו לידי ביטוי במבצע שומר החומות לפני כשנתיים. אז הצליחה ישראל להתנקש בבכירים רבים בחמאס ולמפות את מערך ה"מטרו" של הארגון, שמתפרס עמוק מתחת לאדמת עזה. "בפגיעה שספגו במטרו, הם ראו עד כמה היכולות המודיעיניות ויכולות התקיפה של צה"ל איכותיות ועמוקות גם בזירה הזאת", התגאה אז בכיר באמ"ן באתר האינטרנט של צה"ל.
מה קרה, אם כן, ליכולות המודיעיניות של אמ"ן? אחת התשובות לשאלה הזו נעוצה במבצע פירות טרופיים, שהתרחש בעזה בנובמבר 2018. על פי פרסומים בישראל, המבצע, אותו הובילה סיירת מטכ"ל, נועד להשגת "עליונות מודיעינית" מול חמאס. לפי חמאס, מטרת המבצע הייתה לפרוץ לרשת הקשר הסודית והמוצפנת שלהם, ולאפשר לישראל גישה מלאה לתקשורת בין דרגי הפיקוד של הארגון.
זו לא הייתה הפעם הראשונה שישראל מנסה לפרוץ לרשת הקשר הפנימית של חמאס. כבר ב־2008 רכש חמאס מערכת תקשורת מוצפנת מחברה טייוואנית, לאחר שאנשי הארגון הבינו כי ישראל מאזינה לכל מילה שלהם. בזכות המערכת הטייוואנית, אמר אז גורם בחמאס, "תיגזל מישראל האפשרות להאזין לשיחות המתבצעות בין מנהיגים פוליטיים או מפקדים צבאיים". גם בהמשך, הצליחה ישראל למנוע כניסה של מרכיבים אלקטרוניים לרצועת עזה, שנועדו להקמת ותחזוק רשת התקשורת המאובטחת של חמאס.
בקיץ 2017, כשנה וחצי לפני מבצע פירות טרופיים, איתר חמאס מתקן ציתות ישראלי, שהוטמן באדמה וחובר לכבל תקשורת של אחת מרשתות הקשר שלו. זו הייתה תקלה מבחינתו של צה"ל, אלא שזו הייתה רק התקלה הראשונה. כזכור, אותו מבצע סודי של סיירת מטכ"ל, שנועד – כך לטענת חמאס – לחדור בחשאיות מוחלטת לרשת הקשר הסודית שלו, נכשל: הכוח של סיירת מטכ"ל זוהה בידי אנשי חמאס בעודו פועל עמוק בתוך חאן־יונס. במקום התפתח קרב גבורה, שבמהלכו נפצע לוחם אחד ונהרג סא"ל מחמוד ח'יר א־דין ז"ל.
יש הסבורים כי כישלון המבצע ב־2018 העניק לחמאס הצצה יקרה מפז אל האופן שבו מנסה ישראל לחדור לרשת התקשורת הפנימית של הארגון. הכוח נאלץ להשאיר אחריו ציוד מסווג ביותר, וצוותים של חמאס ואיראן ניתחו אותו ולמדו ממנו המון על האופן שבו מצליחה ישראל להשיג מידע מתוך שורותיהם.
לפי ארבעה גורמי ביטחון בכירים ישראליים, ניתוח ראשוני של האירועים מעלה חשד כבד כי חמאס השתמש בידע שצבר בכדי להתל בישראל.
עדות נוספת לכך שאמ"ן היה עיוור, או למעשה חירש, להכנות למתקפה, מגיעה מארה"ב. זמן מה לפני המתקפה, כשאנשי חמאס שישתתפו בה היו בשיא האימונים לקראתה, נפגשו קצינים מיחידה 8200 עם בכירים בארגון האמריקאי המקביל, ה־NSA. לפי מקור אמריקאי, 8200 הציגו תמונת מודיעין עדכנית, שהתרכזה בארגון חיזבאללה, ודירגו את חמאס במקום נמוך בסולם האיומים. בנוסף, מתברר כי 8200 חדלו מלעקוב אחרי אמצעי הקשר הטקטיים של חמאס (כמו מכשירי "ווקי־טוקי"). מכשירים אלו נמצאו על גופות מחבלי חמאס שחוסלו בישראל, והאזנה להם הייתה יכולה לספק מודיעין חשוב מבעוד מועד. גורם לשעבר ב־8200 מספר השבוע שאחרי מתקפת חמאס אנשי היחידה "היו בהלם, הם לא ידעו כלום". ראש אמ”ן, האלוף אהרון חליוה, אמר השבוע כי הוא “נושא באחריות המלאה לכישלון”.
אבל מודיעין הוא לא רק ניטור מתוחכם של אמצעי תקשורת אלקטרוניים ("סיגנט", בעגת המודיעין). הוא גם יכול להיות הרבה יותר פשוט. למשל, צפייה בסרטונים שחמאס מעלה לשלל חשבונות הרשתות החברתיות, וניתוח שלהם.
לדברי בכיר לשעבר ב־8200, גורם נוסף שטרם לכשל המודיעיני, היה סגירתה לפני כשנתיים של יחידת חצב של 8200, שעוסקת באיסוף של מידע גלוי (אוסינט). חשוב לציין כי העיסוק במידע גלוי לא הופסק לחלוטין ב־8200, אלא רק הוכנס תחת גורם אחר ביחידה, מה שבכל זאת פגם בהיקף הפעילות בתחום זה. כך או כך, ייתכן שניתוח של מידע גלוי – כמו סרטוני אימונים של חמאס שתיעדו בדיוק מצמרר את המתקפה – היו יכולים להדליק עוד נורה אדומה.
"הצבא שבוי בתפיסה שגויה ומיושנת, שיש מערכת קשר פנימית שצריך לחדור אליה, ואם רק נשלח את סיירת מטכ"ל לעומק האויב עם איזה כונן USB, תהיה לנו גישה לכל", אומר גורם באמ”ן. "אבל עם אנשי אוסינט, כלומר ילדודס שיושבים על רשתות חברתיות של קבוצות פייסבוק וטלגרם של חמאס, יש סיכוי שהם היו עולים על המתקפה הזו מבעוד מועד".
ואכן, מתברר שיש לא מעט סרטונים שחמאס פירסם, שתיארו את תוכניותיו. חלקם אפילו נבואיים למדי. בארבע השנים האחרונות, מדי דצמבר, מקיים "חדר המבצעים המשותף" של חמאס והג'יהאד האיסאלמי תרגיל גדול, שזכה לשם א־רכן א־שדיד ("המשענת האיתנה"). התרגילים זוכים לכיסוי תקשורתי נרחב, ומתועדים בסרטונים. "בתרגילי 'המשענת האיתנה' אפשר לראות בדיוק לקראת מה חמאס נערך", אומר גיא אביעד, כותב הספר "לקסיקון חמאס" ומי שעוקב אחרי הארגון באדיקות. "השנה, לראשונה מזה ארבע שנים, שוּנה המועד באופן מחשיד לחודש ספטמבר. תאריך התרגיל לא נקבע סתם, אלא ליום השנה ה־18 להשלמת הנסיגה הישראלית מהרצועה, ומכאן אפשר להבין את הסמליות ואת המסר".
אחרי התרגיל בספטמבר, פחות מחודש לפני המתקפה, פירסם חמאס סרטון ובו נראית, בין היתר, השתלטות על עמדת "רואה־יורה". בסרטון אחר ניתן לראות שיירה של רכבי טויוטה לבנים נוסעים לא רחוק מגדר הגבול עם ישראל, כשבתוכם יושבים חמושים. אלו אותם רכבי טויוטה שהציפו את עוטף עזה בבוקר 7 באוקטובר, והגיעו גם עד שדרות ואופקים. בסרטון אחר ניתן לראות כוחות מיוחדים של חמאס מתרגלים פשיטה על מוצב צבאי וחטיפת חיילים.
בתחקיר של CNN פורסם השבוע כי בשנה וחצי האחרונות הפעיל הארגון ברצועה לפחות שישה מתקני אימונים שדימו בסיסיים צה"ליים. אחד מהם הוקם במרחק של כמה מאות מטרים מהגבול, והוא דימה את אחד הבסיסים הצבאיים שהותקפו בפלישת חמאס ביום שבת. לפי סרטוני חמאס, האימונים במתקנים כללו גם תרגול של איזוק וחטיפה של בני ערובה ושבויים ולוחמה בשטח בנוי (לש"ב). אגב, לפי דיווח נוסף ב־CNN, המודיעין האמריקאי קיבל שלוש התרעות בחודש שעבר לפיהן חמאס עשוי לפנות להסלמה. בדיווח נטען כי לא ברור אם התרעות אלו שותפו עם המודיעין הישראלי.
המודיעין הישראלי לא רק סוּמא טכנולוגית, אלא גם הורדם. מאז מבצע שומר החומות, חמאס שידר שפניו לרגיעה. הוא לא שיגר רקטות, ובשני סבבי הלחימה האחרונים, הותיר את הג'יהאד האיסלאמי לבד במערכה. בישראל השתכנעו שחמאס מתבגר, שצורכי האזרחים שתחת שלטונו גוברים על שאיפותיו הג'יהאדיסטיות. "יש החלטה של הנהגת חמאס להפגין איפוק וריסון חסרי תקדים", אמר ראש המל"ל, צחי הנגבי, כשבוע לפני המתקפה. "חמאס מאוד־מאוד מרוסן ומבין את המשמעויות של התרסה נוספת". על פי דיווח ב־ynet, לפני כשבועיים התקיים תדרוך של בכירי הצבא לדרג המדיני, בו נאמר מפורשות כי "חמאס מורתע".
להערכות הללו היה קשב רב בהנהגת המדינה. "ישראל הייתה צריכה לפרז את חמאס ב־2014 (צוק איתן – ר"ב, א"א), אך התמכרה לקונספציית הסבבים או גישת 'מכסחת הדשא'", אומר צבי האוזר, לשעבר יו"ר ועדת חוץ וביטחון. "במקביל סיפרנו לעצמנו סיפור בלתי נתפס שחמאס מורתע גם אם הוא ממשיך בבניין הכוח ומתעצם. כשהייתי יו"ר ועדת חוץ וביטחון, עשינו לא מעט דיונים על כל התפיסה האסטרטגית הלוקה בחסר המבוססת על הגנה בלבד ולא על התקפה. אבל הצבא, מהרמטכ"ל ודרומה, והדרג המדיני, הציגו לצערי חשיבה אחודה, נטולת ספקנות. עכשיו, בדיעבד, התסכול עולה על גדותיו. צריך להודות: אין באמת חשיבה אסטרטגית במערכת הצבאית וגם המדינית, לא מתקיים דיון אמיתי ואין נכונות אמת לשמוע תזות אחרות. כשיפתחו את הפרוטוקולים של ועדת חוץ וביטחון יבינו למה בדיוק למה הכוונה - חוסר פתיחות לשינוי קונספציות".
הגיאולוג ואל"מ (במיל') יוסי לנגוצקי: "יכול להיות שביבי באמת האמין במכשול, אבל לדעתי הוא גם רצה לגרום לאזרחים להרגיש שמישהו עובד בשבילם, שולח טרקטורים, מציב בטונדות, חופר יציקות. אני אמרתי בזמנו שכל המכשול הזה מזכיר לי את ראשי התיבות מסל"ם: מבצע סרק להרגעת המצפון"
לדברי האוזר, מי שהובילו את "גישת הסבבים" כלפי חמאס היו אמנם אנשי הצבא, אך מי שאימץ אותה בחום היה הדרג המדיני. "שוב ושוב שמענו עמדת יסוד בלתי ניתנת לערעור שחמאס מורתע, ושאם נפלוש לעזה זה יעלה במאות הרוגים", אומר האוזר. "כל המערכת הזו טעתה והטעתה מאז 2014, וסירבה לאמץ את התפיסה שאת עזה צריך לפרז מטילים ולא להשלים עם מצב שבו שדה הקרב הוא בשטח שלנו ואוכלוסייה אזרחית הופכת בת ערובה לגחמות חמאס. נתנו לאויב שלוש מתנות: ויתרנו על מכת מנע כי חשבנו שחמאס מורתע, ואם יפתיע, הרי אנחנו חזקים; לא פעלנו נגד בניין הכוח של חמאס, כפי שעשינו למשל מול ההתבססות האיראנית בסוריה; ואיפשרנו להם לבחור את מועד המלחמה המתאים להם, כי היינו בטוחים שתפיסת ההגנה שלנו - המבוססת על כיפת ברזל, גדר משוכללת, מִקלוט ופינוי יישובים - מספיקה לכל איום ומייתרת שימוש באסטרטגיה התקפית".
מה לגבי נתניהו, הוא גם בלע את התזה הזו?
"גם נתניהו, גם גנץ ומרבית הפוליטיקאים. המערכת הפוליטית התאהבה בתזה שלא צריך לפרז את עזה, פעולה שתעלה בדם, אלא נדאג לכסח את הדשא עם חיל האוויר. היום כולם חכמים, בדיעבד פתאום כולם מבהירים שאפשר לפעול בעזה ולחסל את חמאס, הערכה שנתקלה בבוז, זלזול ושלילה מוחלטת עד 6 באוקטובר 2023".
הגישה הזו באה לידי ביטוי גם בתדרוכים שהעניקו אנשי המודיעין לוועדת חוץ וביטחון. גורם בוועדת המשנה לענייני מודיעין, שחבריה מקבלים באופן קבוע סקירות מודיעיניות, אומר השבוע ש"מי שהוביל את הנושא של חמאס עזה היה אמ"ן, אבל קיבלנו תדרוכים גם מהמוסד ומהשב"כ, והייתה תמימות דעים. לאף אחד מהגופים האלה לא היו אינדיקציות למשהו משמעותי בסדר הגודל שנחשפנו אליו. כל הזמן נאמר שלחמאס אין אינטרס בעימות, מה שהתברר בדיעבד כמופרך".
אחת הדרכים שאותן נקט חמאס כדי להרדים את ישראל בשבועות האחרונים, הייתה המחאות שיזם לאחרונה ליד גדר הגבול. בסוף אוגוסט האחרון החלו דחפורים רבים להתקרב לעבר הגבול, במה שנראה כניסיון להתניע מחדש את "צעדות השיבה" מ־2018. בישראל לא ידעו כי בהמשך, חלק מהדחפורים הללו ישמשו לפריצת גדר הגבול, ומבנים שהוקמו כביכול לצורך הצעדות, ממש בקרבת הגדר על האזור החשוף (“שטח ההשמדה”), ישמשו כמסתור למחבלים. מי שלכאורה אירגן את ההפגנות היה ארגון חדש בשם "הדור הצעיר המתקומם", שאיש בישראל לא שמע עליו לפני כן, ושקשריו עם חמאס לא היו ברורים. בישראל גם לא ממש פיענחו מה מטרת המחאות מול הגדר, ומאין צצו פתאום. "לא הצלחנו להבין", אומר גורם במערכת הביטחון, "בהתחלה הם דיברו על האסירים הביטחוניים, אחרי זה על הפועלים. זה היה נשמע לנו תמוה. לא הצלחנו להבין עד הסוף מה הם רוצים. זה היה מחוץ לקונטקסט".
ההפגנות לאורך הגדר לוו גם ביידוי מטענים. ב־13 בספטמבר, אחד מהמטענים הללו התפוצץ על המכשול וסמוך למפגינים. בין ההרוגים היה בנו של בכיר בחמאס, ואיל אל־זרד (שביתו נהרס במהלך המלחמה בידי חיל האוויר). גם חלק מההרוגים האחרים היו קשורים כנראה לדמויות בכירות בזרוע הצבאית של חמאס. באופן חריג, צמרת הנהגת חמאס, כולל יחיא סינוואר ומחמוד א־זהאר, הגיעה לביקור בסוכות האבלים של חלק מההרוגים. היחס שהעניקה הנהגת חמאס להרוגים באירוע מעיד כי הפעולות הללו אורגנו בידי חמאס. "היום אנחנו מבינים שזה היה סוג של מסך עשן, בשביל למלכד חלקים מהגדר ולאסוף מודיעין על אזור הגבול", אומר חוקר הארגון, גיא אביעד.
אלא שבימים שלפני המתקפה שידרו מארגני המחאות בעזה כי פניהם לרגיעה. ב־29.9 הודיע ארגון "הדור הצעיר המתקומם" על הפסקת המחאות, לאחר שלדבריהם ישראל התחייבה לעצור את צעדי הענישה נגד האסירים הביטחוניים ו"להפסיק את התוקפנות במסגד אל־אקצא". שלושה ימים אחר כך, שבוע בלבד לפני המתקפה, הודיעו המארגנים על כוונתם לחדש את ההפגנות, ואז חזרו בהם, לטענתם בתמורה לניסיונות של תיווך מצרי וקטארי להגדלת מספר אשרות הכניסה של פועלים פלסטינים לישראל, ולבלום כניסת יהודים להר הבית.
גורם בוועדת חוץ וביטחון מאשר שאכן "לפני מספר שבועות היה עימות מול חמאס בגדר, והגיעו בפועל להסכמות כאלה ואחרות מולם. אנחנו חשבנו שאם הגענו להסכמות, כמו הכנסת פועלים והרחבת אזור הדיג, זה נתן תחושה שהדברים רגועים, מה שהתברר כהטעיה".
"בכלל, עזה התנהגה רגיל ברמה האזרחית ערב המלחמה", אומר גורם המעורב בקשרים האזרחיים מול חמאס. "למעשה, עזה התנהלה רגיל־פלוס. בשנה האחרונה עזה הייתה שקטה. גם כשיצאנו לסבבי לחימה מול הג'יהאד האיסלאמי בעזה או למבצע בג'נין, הייתה דממת אלחוט מחמאס. הם הוציאו אמירות גינוי רפות על התוקפנות הישראלית, אבל בזה זה נגמר".
מה לגבי המחאות על הגדר?
"היו הבנות בתיווך מצרים, לסגור את האירוע של העלייה על הגדר לפני שבועיים. מצרים לחצה על חמאס שיפסיקו, ואחרי יומיים מצרים חזרה לישראל ואמרה, 'לא יגיעו יותר לגדר'. ובאמת לא הגיעו יותר לגדר".
עד שכן הגיעו לגדר.
למרות שלא הייתה התרעה קונקרטית על מתקפה קרובה של חמאס, היו מי שכן ניסו להזהיר, גם אם האיומים היו מעורפלים. בחצי השנה האחרונה, למשל, התריעו ראשי קהילת המודיעין כי אויבי ישראל מזהים את המשבר הפוליטי כחולשה, ולכן עלולים להסתכן במתקפות נגדה. נאמר שוב: לא מדובר בהתרעות קונקרטיות – כאלו לא היו – אלא באזהרות כלליות. ארבעה בכירים במערכת הביטחון טוענים השבוע שאזהרות אלה הושמעו היטב בקבינט. המשך הרפורמה, אמרו ראשי מערכת הביטחון וקהילת המודיעין לראש הממשלה, עלול להביא להיחלשות עצומה בלכידות, פגיעה בצבא וליוזמות התקפיות נגד ישראל. למרות זאת, ראש הממשלה נתניהו המשיך ביוזמות החקיקה המשפטית.
ביולי האחרון, כאשר הקואליציה התעקשה להעביר את החוק לצמצום עילת הסבירות, שלח הרמטכ"ל הרצי הלוי, בצעד נואש וחריג, את ראש אמ"ן אהרון חליוה וראש אגף המבצעים עודד בסיוק לכנסת, כדי שיזהירו את השרים כי לשינויים במערכת המשפט יש השפעה מז'ורית, שלילית, על כשירות הצבא למלחמה. רק קומץ שרים ניאותו להיפגש אז עם אלופי המטכ"ל, והחוק, כידוע, עבר. שני אנשי מערכת הביטחון אומרים השבוע כי גם ראש הממשלה עצמו סירב לקבל לשיחה את אחד מראשי הצבא, שהגיע אליו ביום הצבעה עם מידע חשוב. חוכמת הבדיעבד? אולי. אבל חקירה רצינית של המחדל תהיה חייבת לעסוק גם בשאלה עד כמה המשבר הפוליטי, שחילחל לצבא, השפיע על מה שקרה ב־7 באוקטובר.
בתקופה שקדמה למתקפה, התמקדו ההתרעות של קהילת המודיעין בסכנה החמורה שעלתה מההתנגשויות ההולכות ותוכפות בין מתנחלים לפלסטינים באיו”ש. קהילת המודיעין כלל לא הייתה מודעת למתרחש בעזה, ומיקדה את מרב הקשב שלה לגבעות השומרון. ייתכן שגם זו תוצאה של תרגיל של חמאס, שביקש להעצים את כמות המודיעין שזרמה מכיוון איו”ש.
ובכל זאת, היה גורם פוליטי אחד שכן זיהה סכנה. בערב יום הכיפורים צילם יו"ר האופוזיציה, יאיר לפיד, סרטון ובו הצהרה לתקשורת. "אנחנו מתקרבים קרבה מסוכנת לעימות אלים רב־זירתי", אמר. "לפי דיווחי מערכת הביטחון מספר ההתרעות ביהודה ושומרון חסר תקדים. גם האירועים האחרונים ליד הגדר בעזה הם בדיוק הסוג שהוביל בעבר לסבבי לחימה". לדברי גורם בסביבת לפיד, הנאום היה אמור להסתיים במסר שלפיו התעלמות מסימני האזהרה תיגמר במאות הרוגים. המשפט הוסר לבסוף, לבקשת יועציו של לפיד, שחששו שהוא מגזים ועלול להבהיל את הציבור.
"זה לא נכון שלא הייתה התרעה, היו המון התרעות, רק שלא הייתה הערכה נכונה לגבי מה הן אומרות", אומר אותו גורם בסביבת לפיד. "היו סימנים בוהקים שישראל מרכזת יותר מדי כוחות ביהודה ושומרון, ולא נותנת קשב לעזה". לדבריו, לפיד ביסס את הערכתו על חומר מודיעיני מסווג ברמה גבוהה, כולל מידע מודיעיני גולמי (ללא פרשנות), וגלוי למעטים, ובהם ראש הממשלה, יו"ר ועדת חוץ וביטחון ויו"ר האופוזיציה. "פעם בשבוע לפיד מקדיש זמן לקרוא את החומר הזה, והוא זיהה בפנים את מה שזיהה. לפיד הרגיש שקורה פה משהו ושאנחנו שבויים בקונספציה שחמאס מורתע, מה שפשוט לא היה נכון. מה שהוא ראה זה מסה קריטית של התרעות, שברור שתוביל לפיצוץ". ומעבר לסרטון, מה לפיד עשה עם זה? אותו גורם מסרב לאשר או להכחיש, האם בשיחות התדרוך החודשיות בין לפיד לראש הממשלה והמזכיר הצבאי, עלה החשש מפני מתקפה מצד חמאס.
בזמן שחלף מאז המתקפה, הועלו טענות לפיהן גם גורמי חוץ ניסו להזהיר את ישראל. על פי דיווח של סמדר פרי ב"ידיעות אחרונות", כעשרה ימים לפני המתקפה מסר שר המודיעין המצרי, עבאס כאמל, לישראל כי "משהו חריג, מבצע אימתני" מתבשל בעזה. לשכת ראש הממשלה מכחישה בתוקף כי שיחה כזו התקיימה.
אבל ייתכן שמישהו כן קיבל התרעה. בראיון שהעניק מייקל מקאול, יו"ר ועדת החוץ בבית הנבחרים האמריקאי לרשת פוקס, אמר כי, "אנחנו יודעים שמצרים הזהירה את הישראלים שלושה ימים לפני כן שאירוע שכזה יכול לקרות", אך סירב לפרט. בלשכת נתניהו הכחישו גם את הדיווח הזה. ועדת החקירה העתידית תהיה חייבת להכריע בשאלה האם הועברה התרעה ממצרים – ואם כן, למי הגיעה.
ביממה שלפני המתקפה בישראל בהחלט החלו לזהות תנועה חשודה מעבר לגדר. על פי דיווחים עיתונאיים, כמה שעות לפני פרוץ הגדר, התקבלו בצה"ל ובשב"כ סימנים על תזוזת כוחות של חמאס בקו המגע, שהוגדרו כ"אותות חלשים", כלומר לא התרעה מודיעינית ברורה. למרות זאת, ראש השב"כ בעצמו הוקפץ למטה הארגון, ראש מרחב דרום בשב"כ, א', הגיע לשטח, ואחר כך, כאמור, גם "צוות טקילה" הוקפץ לשטח.
בלילה שבין שישי לשבת אף נערך דיון טלפוני בהול, בהשתתפות הרמטכ"ל, ראש השב"כ, ראש אמ"ן ומפקד פיקוד דרום. גורמים בצמרת הצבא טענו כי בעקבות כך נשלחה התרעה לאוגדת עזה, אך מעדויות של לוחמים וקצינים עולה כי באוגדה לא התקבל מידע שכזה. מפקד האוגדה, תא”ל אבי רוזנפלד, אף אמר כי "לא ידענו עליה (על המתקפה), הופתענו ממנה".
מי שעוד לא עודכן במודיעין הוא מפקד חיל האוויר, אלוף תומר בר, שלא נכח בשיחת הוועידה הבהולה. בשגרה, מחזיק חיל האוויר רק שני מסוקי אפאצ'י בכוננות להתערבות מהירה בגזרה (שניהם אכן הוקפצו, והשתתפו בקרבות הבלימה). לו היה מעודכן, ייתכן שהיה בר מורה לעוד כלי טיס להיערך מבעוד מועד למתקפה. השאלה מה היה קורה אם בבוקר שבת היו בשמי העוטף היו עוד כמה מסוקי קרב, תישאר תיאורטית לתמיד.
בכרך האחרון של דוח ועדת אגרנט, ועדת החקירה למחדלי מלחמת יום הכיפורים, נכתב: "בחקירתנו את קרבות הבלימה, מצאנו את נושא המודיעין כנושא שהליקויים בו השפיעו השפעה ניכרת על מהלך הלחימה בשלב זה". אין ספק שגם קרבות הבלימה שהתחוללו החל מבוקר שבת של 7 באוקטובר 2023 בעוטף עזה ובערי הדרום, הושפעו רבות מהכשל המודיעיני.
זמן קצר לפני תחילת המתקפה החלו אנשי חמאס להתקרב לאזור הגדר, כשהם מחופשים לחקלאים בכדי לא לעורר חשד. בהמשך, תחת הפגזה כבדה שיצרה הסחה וגם אילצה את החיילים להיכנס למרחבים הממוגנים, החלה ההתקדמות המסיבית לעבר הגדר. במקביל שלח חמאס את הרחפנים שניטרלו מערכות תצפית וקשר. הבולדוזרים שנותרו בשטח, כביכול לאחר ביטול הצעדות, פרצו באין מפריע את הגדר, ואיפשרו מעבר של כוחות גדולים של הנוח’בה, ואחר כך גם אזרחים עזתים שהשתתפו בביזה וייתכן שגם בחטיפות.
"התקיפה המתואמת במעל 30 מוקדים הממה את הפיקוד, קטעה חלק מצינורות העברת המידע שלו, שיתקה את יכולתו להגן על עצמו, ויצרה מספיק ערפל כך שאפילו מי שניסה להתריע, התקשה מאוד לעשות זאת", אומר קצין בכיר בצה"ל הבקיא בתחקירים הראשוניים שבוצעו. לפי הקצין, הצבת המוצבים לאורך הגדר נועדה לייצר מצב של חיפוי, כאשר כל מוצב יכול לתגבר מוצב או יישוב סמוך במקרה של התקפה עליו. אך ברגע שחמאס הצליח לשתק את רוב המוצבים ואת הפיקוד - נוטרלו גם כוחות התגבור.
בשעות הללו, גם תמונת הקרב שהתקבלה בפיקוד העליון בתל־אביב הייתה לוקה וחסרה. מה שקרה בפועל הוא שעד ערב מוצ"ש, את רוב קרבות הבלימה ניהלו חיילים מיחידות שונות, חלקם כאלו שהצליחו להימלט מהמוצבים והמשיכו להילחם או שהיו במקרה בסביבה ואחרים, ואליהם הצטרפו שוטרים ואזרחים. ביישובים, הצטרפו אליהם גם כיתות הכוננות, שסבלו ממחסור גדול בנשק ובציוד. אגב, הנשק הארוך נלקח לאחרונה מכיתות הכוננות על ידי צה"ל, כחלק מהמאבק בזליגת הנשק לארגוני פשיעה. בצה"ל חששו מגנגסטרים, וקיבלו נוח’בות.
כך או כך, כל הקרבות הללו התנהלו כמעט ללא שליטה מרכזית ובלי שאיש יודע למעשה מה מתרחש בהם. רק שעות ארוכות לאחר תחילת המתקפה, הגיעו כוחות מסודרים של יחידות מובחרות - שלדג, סיירת מטכ"ל, צוות טקילה וימ"מ - לאזור. הם לחמו בגבורה וחלקם שילמו בחייהם באותו יום.
המחדל המודיעיני גרר מחדל טקטי, ולא "צה"ל הגדול" היה זה שבלם אותם, אלא חיילים בכוחות קטנים, אנשי בית הספר ללוחמה בטרור, לוחמי מצדה של שב”ס, לוחמי יהל”ם של ההנדסה הקרבית ועוד. אליהם הצטרפו גם אנשי כיתות הכוננות, אזרחים, מתנדבים, שוטרים, כבאים, אנשי מד"א. "כאשר לוקחים בחשבון שביממות הראשונות של הלחימה היה המצב קרוב לכאוטי ללא מענה מצד ‘הצבא הגדול’ אשר לא גויס עדיין", נכתב במסמך סיכום ראשוני של פעילות היחידות המיוחדות מיד לאחר התקפת חמאס, "ניתן להבין כי הלוחמים הצעירים הללו עמדו באתגר דומה לזה שבו עמדו אבות אבותיהם 50 שנה קודם לכן בחזיתות הלחימה של מלחמת יום הכיפורים. הגבורה וההקרבה שהם הפגינו לא הייתה פחותה מזו שהפגין הדור הקודם, ואולי אף למעלה מכך".
בשעת כתיבת שורות אלו, החשש הוא מפני התלקחות רב־זירתית. העיניים מופנות גם לצפון, ובעיקר – מזרחה, לטהרן. האם ידעו שם על המתקפה? "אין בידי המודיעין הישראלי מידע הקושר ישירות את איראן או חיזבאללה להתקפה של חמאס ביום שבת", אומר גורם אחר במודיעין הישראלי. לדבריו, בישראל ידעו כי אנשי חמאס והג'יהאד איסלאמי מתאמנים במחנות אימונים של איראן בלבנון, אך לא היה מידע כי האיראנים מכוונים אותם לביצוע התקפה רבתי, כמו שראינו בשבוע שעבר. "לא היה מידע כזה לפני ההתקפה, כי לו היה - מובן שהוא היה משנה את תמונת המודיעין בידי ישראל".
לו היה, כמובן.
