ג'נלוקה אלס, עיתונאי רשת סקיי האיטלקית, ביקר כבר פעמים רבות בישראל, סיקר מבצעים ומלחמות, אבל הוא מודה ש"מעולם לא ראיתי דבר כמו ההתגייסות הלאומית המדהימה שלכם נוכח הזוועה שקרתה. זה תמיד הדהים אותי בעם הישראלי, אבל הפעם במיוחד, הוכיתי תדהמה של ממש מהדרך בה הציבור הישראלי הצליח להגיב ולהתאחד ולעמוד על רגליו אל מול אויב חיצוני. זה משהו שמאוד מאפיין לטובה את הישראלים, היכולת הזאת להתאחד בעת צרה".
כ-1,450 עיתונאים זרים הגיעו לארץ לסקר את המלחמה, המספר הגבוה ביותר אי פעם. על רבים מאוד מהם נאסר להגיע לעוטף ואחדים התלוננו שהרשתות שלהם בעצמן לא מרשות להם להתקרב יותר מדי לעוטף, מחשש לשלומם.
"איטליה היא מדינה מאוד חצויה בכל הנוגע לעמדה כלפי ישראל, בטח התקשורת", אומר אלס. "יש כלי תקשורת שהם במוצהר פרו-ישראלים ויש פרו-פלסטינים. הציבור עצמו סולד לחלוטין ממעשי הזוועה שביצעו מחבלי החמאס, אבל הוא גם מאוד מתקשה לראות את התמונות של סבל האוכלוסייה הפלסטינית שיוצאות מעזה".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות:
בשנה האחרונה סיקר אלס בישראל גם את הקרע בעם סביב המהפכה המשפטית ואת הפגנות הענק. "אני חייב לומר שחששתי לכם מאוד, לחוסן הלאומי שלכם. אחרי מה שראיתי, שמעתי וחוויתי כאן בשנה האחרונה סביב סערת ההפיכה המשטרית, הייתי מודאג מאוד. ראיתי עם נקרע לגזרים, מדינה בקריסה ממש. זה רק מעצים עוד יותר את העובדה שעכשיו הצלחתם להתאחד ככה, וזה עצוב שאתם צריכים מכה כל כך קשה כדי להבין שאתם ביחד. באמת שהיה לי חשש כבד לקיומכם כמדינה אחרי הביקור האחרון שלי כאן.
"מה שמדהים אותי, במיוחד לאור זה, שאתם גם יודעים לקום ולהתאחד, אבל במקביל, לא שוכחים שחובתכם ויכולתכם להביע ביקורת קשה על התנהלות הממשלה שלכם, גם תוך כדי המלחמה. זה ממש ייאמר לזכות העם בישראל. יש סיכוי שנתניהו עוד יצא מחוזק מהמלחמה הזאת, למרות שעכשיו נראה שהוא כבר בסוף הפוליטי שלו מאיך שהמצב נראה. אבל אין לדעת אצלו".
עד כמה הגיבוי האירופי לישראל חזק?
"אתם צריכים להבין שבינתיים יש לכם יד חופשית מאירופה, מהמערב, לפעול בעזה. אבל באירופה יתקשו יותר ויותר לראות את התמונות והמצב הולך להשתנות. שמע, הייתי בעזה. זה חור ממש, סיוט בלתי נתפס. הכול צר וצפוף, יהיה קשה מאוד לתמרן שם. עוד מעט גם המצב יגיע כנראה למבוי סתום, מבצעית ואולי בגלל לחץ מדיני. ובכלל, אני חושב שעם כל הדיבורים, אי אפשר באמת לחסל את החמאס, לא חושב שתוכלו להשמיד את הרצועה ולהרוג את כולם".
גם טיבו לפאבר מרשת הטלוויזיה הצרפתית פראנס אינטר הגיע לישראל בשיא תקופת ההפגנות, ואחד הדברים שנגעו לליבו היה המעבר בין ההפגנות לאיחוד שמפגינים כעת הישראלים. "אני נרגש מהערכים של החברה כאן. מימיי לא ראיתי סולידריות כזו", הוא אומר. "באוקראינה האנשים נתמכו על ידי המשפחות. בישראל כולם מתארגנים בקבוצות לחץ, כמו מטה הנעדרים, ואף אחד לא נותר לבד".
לפאבר (43) הוא עיתונאי ותיק שכיסה כבר אזורי מלחמה רבים, בהם מלחמת האזרחים בעיראק ב-2020, אפגניסטן, וכמובן אוקראינה. הוא סיקר את הטבח בבוצ'ה ומגדיר את השוני בכך שבאוקראינה מדובר "בטרור של מדינה כלפי מדינה אחרת, בעוד שבארץ מדובר בטרוריסטים חמושים המבצעים פיגועים".
הוא נכנס לתפקידו בישראל ב-1 בספטמבר והתכונן לסקר מאבק ארוך ורעיל בין ישראל לחמאס. "חשבנו שהכלכלה היא זו שתקבע מה המצב, וכי הכנסת הפועלים ארצה והסיוע מקטאר ישמרו את הנעשה בגבול כפי שהוא. הניתוח שלנו התפוצץ לגמרי".
ניקולה קוֹאדוּ, כתב הרשת הצרפתית BFMTV, הגיע ארצה לאחר שסיקר את המלחמה באוקראינה במשך שנה וחצי ונשאר שם כל פעם שבועיים-שלושה. "זה מאוד שונה. כשיש אזעקות הן נוגעות לאזורים ענקיים, לפעמים לכל המדינה, אנשים נשארים במקום, אפילו בבתי הקפה. באשקלון יש לך 10 שניות להגיע למרחב מוגן. כשהסירנה מתחילה הסכנה כבר כאן. יום אחד היינו בדרך לשדרות והחמאס הודיע שיפציץ בחמש. היינו במכונית. עזבנו הכול ונכנסנו לבית הקרוב ביותר. פגשנו פליטה אוקראינית. זה היה סוריאליסטי".
זו הפעם השנייה שקואדו מבקר בארץ. הפעם הראשונה הייתה בחופשה לפני חודש וחצי. "חשבתי שזה מקום מעולה לעיתונאי שמתעניין בנושאים בין לאומיים, קורים כאן כל כך הרבה דברים". הוא לא שיער בנפשו שהאווירה תשתנה כל כך מהר. "אחד הרגעים הקשים ביותר היה סביב משטרת שדרות. לא נכנסנו פנימה אבל אספנו עדויות נוראות וראינו את גופות המחבלים סביב.
"שוחחתי עם זוג מכפר עזה. הם שהו שלוש שעות בממ"ד, המחבלים ירו פנימה ופצעו אותם. הבחורה חטפה שלושה כדורים ברגליים והם התחבאו שלוש שעות בערימת אשפה. קשה להם לדבר כי הם עדיין בהלם. אמרתי לעצמי שאני בן 29, והחברה שלי בת 25. אנחנו בערך בגילם. הייתי במסיבות כמו המסיבה ברעים ואני מכיר את האווירה של שש בבוקר. האנשים שבאים לשם הם מלאי אהבה, נהנים. סרטי הווידיאו קשים לצפייה. קשה לראות את הזוועות שאנשים עברו ואני חושב על המשפחות שלהם, שנאלצו לצפות בזה. כמו באוקראינה, ברגעים האלו אני משתדל לשים את הרגשות בצד. אני מתנתק ונשאר מקצועי".
לורה אדקינס, כתבת הפורוורד, העיתון היהודי הגדול ביותר בארצות-הברית, הגיעה לכאן ביום שני שעבר כדי לסקר את המלחמה, ובילתה שעות עם משפחות החטופים. "הדבר שהכי היכה בי זה איך אחים לנשק לגמרי הפכו את החמ"ל שלהם - התרשמתי מכמה מהר המרחב האזרחי נכנס לפעולה. מנגד, נדהמתי מאיך נראה שהממשלה עזבה אנשים.
"דיברתי עם הוריה של ענבר הימן בפתח-תקווה. לשבת עם האנשים האלה, הם לא מדברים אנגלית, אין להם משאבים, ופשוט הייאוש - הם אומרים שלקח לממשלה כמה ימים לבוא לדבר איתם. נשברתי אחרי הריאיון הזה. זה היה הדבר הכי קשה שעשיתי בחיי. הייתי בקיבוצים בדרום, במשמר הנגב, עם משפחות בדואיות שאיבדו ילדים במתקפות הטילים. כולם אומרים את אותו הדבר על הילדים שלהם: 'הם היו כאלה ילדים שמחים'. חייבים שתהיה תקווה, אבל קשה להחזיק בתקווה כרגע".
לדברי אדקינס, לא כל הכתבים מצליחים לתאר את מורכבות הסכסוך. "לי יש עברית בסדר, אבל אני חושבת שאנשים שלא מדברים עברית ושנמצאים פה לזמן קצר - זה קשה מאוד עבורם להבין מה באמת קורה כאן. יש הרבה עיתונאים שנשלחו ליומיים-שלושה מכל מיני מדינות, הם באים והולכים לסיורים של הצבא לקיבוצים או למסיבות עיתונאים, אבל הם שומעים רק את הנרטיב שהיה קל להם להשיג - ואני לא חושבת שיש הרבה עומק בדיווחים של מי שבאו ליומיים-שלושה. אני פה לשבועות כדי להבין איך זה ישפיע על האנשים".
את מרגישה בטוחה?
"השאלה אם אני מרגישה בטוחה זו שאלה מצחיקה. כן ולא. כיהודייה בעולם תחושת הביטחון שלי התערערה. גרתי בתל-אביב ב-2014 והיה ממ"ד אז התרגלתי לטילים, אבל אתמול הייתי בירושלים ולא הייתה אזעקה, היו לי 20 שניות במקום ה-90 שיש בדרך כלל. אני מרגישה בטוחה מבחינת 'חוכמת רחוב', אבל זה זמן לא בטוח להיות יהודי".
פורסם לראשונה: 00:00, 19.10.23
