סא"ל ע' הכין לנו אספרסו קצר במכונה שבמשרדו כשנשמעה בכריזה קולה של פקידת המבצעים: "זנק!"
"אני צריך לצאת עכשיו לגיחה", התנצל מפקד טייסת 133. "זו תקיפה מורכבת במיוחד, מבנה של חמישה מטוסים". הוא קם מכיסאו והלך לחדר הצב"ה (ציוד בטיחות והצלה) שבו המתינו לו הקסדה וחליפת הלחץ. ואז, במכונית אל הדת"ק (הדיר התת־קרקעי) שם סיימו אנשי צוות הקרקע להכין את מטוס האף־15 "בז". 20 דקות מרגע ההזנקה, סא"ל ע' והנווט שלו כבר היו באוויר, בדרכם לתקיפה בעזה.
כתבות נוספות:
נפגשנו שוב כעבור כמעט שלוש שעות, מיד אחרי הנחיתה, ועוד בטרם דומם מנועים וירד מהקוקפיט כבר הסתערו אנשי הגף הטכני על המטוס כדי להכינו לתקיפה הבאה, כמו צוות מכונאים מיומן במרוץ מכוניות פורמולה 1. חזרנו למשרדי הטייסת והמשכנו את הריאיון בנקודה שבה נקטע, כשהטלפון הקווי של סא"ל ע' צילצל ופקידת הלשכה הודיעה לו: "אני מעבירה לך את אח שלך". אחיו, גם הוא טייס קרב, ומשרת בבור של חיל האוויר כראש מחלקת השתתפות. "הוא זה שמנהל את המערכה", מסביר ע'.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
שמענו רק צד אחד של השיחה - מפקד הטייסת התעלם מהבקשה שלי לשים על ספיקר - וזה נשמע כך:
"נו, הצליח?" (...) "יופי" (...) "אה, זה יפה. יפה מאוד" (...) "כן, שרדתי. אני צריך לישון קצת אחרי שבע שעות באוויר ביומיים האחרונים" (...) "בול. אני שמח שהצליח" (...) "מעולה. מעולה" (...) "יופי, נדבר בערב".
מה, הוא עידכן אותך על תוצאות התקיפה?
"כן, זה הצליח!" אמר המפקד וחיוך רחב על פניו. "אני מניח שתשמעו על זה בחדשות בהמשך היום".
אכן, היו לחיל האוויר כמה תקיפות מוצלחות באותו יום, כולל חיסול של מפקד חטיבה בחמאס. אולם מה שתפס את הכותרות, לפחות בעולם, הייתה הטענה השקרית של חמאס כאילו ישראל הפציצה בית חולים וגרמה למאות רבות של הרוגים. מהר מאוד התברר כי מדובר בשיגור כושל של רקטה מצד הג'יהאד האיסלאמי, ולרגע היה נראה שכל המערכה על סף בלימה. אבל גם אם המבצע המוצלח של הטייסת ירד מהכותרות באותו היום, העבודה שלה ממשיכה ללא הפסקה, מתחת לרדאר.
זו הגיחה ה־12 שמשתתף בה סא"ל ע' מאז שבת בבוקר, 7 באוקטובר, כשהתעורר במיטתו שבשיכון המשפחות של בסיס תל נוף לקול עמום של אזעקה מכיוון רחובות. "הסתכלתי בטלפון ואני רואה שיש מטחים כבדים למרכז", הוא משחזר. "היה לי ברור שזה אירוע לא שגרתי. שלחתי מיד הודעה לקצין הטכני של הטייסת, רס"ן טל, וביקשתי ממנו לבדוק את מצב המטוסים". כעבור כמה שניות הופעלה הסירנה של הבסיס. "לקחתי את אשתי ואת הבנות למקלט בשיכון. פגשנו שם את כל המשפחות, ולאט־לאט אתה רואה את כל מי שרלוונטי ללחימה מתחיל לצאת. שעה וחצי מתחילת האירוע כבר הוצאנו רביעייה ראשונה של מטוסים, שזה מהר מאוד בשביל טייסת שלא נמצאת בכוננות מיידית".
כמפקד הטייסת, סא"ל ע' הוביל את הגיחה הראשונה שמטרתה הייתה לבלום את נחילי האדם שהסתערו על יישובי העוטף. "יש לנו פקודה מוכנה של אירוע מתפרץ, ומבחינתנו זה אירוע מתפרץ. מחבלים חוצים את הגדר ואנחנו צריכים לעצור אותם. מערך הקרב תקף מנהרות לחימה בצד השני של הגדר, אמצעי תצפית, מפקדות, ובמקביל מערך הכטמ"ם (כלי טיס בלתי מאוישים) ומסוקי הקרב ניסו להרוג כמה שיותר מחבלים בשטח ישראל".
ובכל זאת, מי שראה את סרטוני הטרקטור שמפיל את גדר המערכת ואת ההמונים מסתערים לעבר ישראל, שאל את עצמו איפה חיל האוויר.
"אני חושב שכולנו, כל מי שעסוק בשמירת ביטחונה של מדינת ישראל, לקה בסוג של הלם. כי זה באחריותנו, זה במשמרת שלנו. למרות זאת המענה הראשוני, לא רק של חיל האוויר אלא של צה"ל בכלל ושאר זרועות הביטחון, מנע אסון שהיה יכול להיות אפילו יותר גדול. כמות האנשים שרצה לגדר הייתה עצומה, אבל הרבה מהם לא חצו כי הספקנו לטפל בהם. חיל האוויר ממש יצר אזור חיץ. אבל מכיוון שהופתענו, ולא היינו ערוכים לתרחיש כזה, הרבה מאוד מחבלים הספיקו לחצות עוד לפני שהגענו".
4 צפייה בגלריה
''כמות האנשים שרצה לגדר הייתה עצומה, אבל הרבה מהם לא חצו כי הספקנו לטפל בהם''
(צילום: REUTERS/Mohammed Fayq Abu Mostafa)
אתה טייס קרב בחיל האוויר מהטובים בעולם, עם המטוסים הכי מתקדמים, אבל מעבר לבלימת המחבלים שעדיין לא חצו, לא יכולת לעשות דבר כדי להציל את המשפחות הנצורות בקיבוצים שזעקו לעזרה.
"אם הייתי יכול, הייתי לוקח נשק ובא לחלץ אותם. אבל כטייס קרב אין לי שום דרך לחלץ אותם כשהם נצורים בתוך ממ"ד. להפך, אני צריך להרחיק את התקיפות שלי מהיישובים כדי לא לגרום עוד יותר נזק. מהבחינה הזאת יש תסכול".
באותו בוקר, כשסא"ל ע' היה באוויר, החלו להתייצב בתל נוף הטייסים והנווטים במילואים, המהווים כ־40 אחוז מאנשי צוות האוויר של טייסת 133 (עוד כ־30 אחוז הם אנשי קבע בהצבת חירום, הצ"ח, המשרתים בתפקידי מטה בחיל ומגיעים פעם בשבוע כדי לטוס). כולם הגיעו ובהם גם שני אנשי צוות אוויר במילואים שהודיעו לפני מספר חודשים כי הם מפסיקים לטוס במחאה על המהפכה המשפטית. "פגשתי אותם כשנחתתי אחרי הגיחה הראשונה, ולא הופתעתי. היה לי ברור שהם יגיעו. אני חושב שכולם הבינו שבאירוע כזה חייבים להיות חזקים ומאוחדים, ושכל אחד ואחד חשוב כדי לנצח במלחמה. אף אחד לא היה מוותר על ההזדמנות להילחם ולהשפיע. ולראיה - כל אנשי המילואים התייצבו. כולם אול־אין. כל מי שהיה אי פעם מילואימניק בטייסת רוצה להגיע לפה. גם אנשי צוות אוויר שכבר עברו את גיל הטיסה. יש לי טייס בן 63 שמגיע לפה כל יום מתחילת המלחמה. יש לו סרבל, נעליים וקסדה באוטו. הוא אומר לי: 'אני רוצה לטוס, רק תאשר מול מפקד חיל האוויר'".
ואתה לא יכול לסדר לו לטוס?
"יש לנו מספיק אנשי צוות אוויר ואנחנו מסתדרים. למרות שהוא טייס מצוין".
וזה נכון לכל היחידות המבצעיות של חיל האוויר. למשל, אלוף משנה ש', טייס אף־16 (סופה) בבסיס חצרים, שהיה פעיל במחאה והחליט להפסיק את טיסותיו בעקבות ביטול פסקת ההתגברות. בן 49, תושב תל־אביב, שירת 25 שנה בקבע ובתפקידו האחרון היה ראש מחלקת תקציבים בחיל האוויר במקביל לטיסה. לאחר פרישתו מצה"ל כיהן כמשנה למנכ"ל של אחד ממשרדי הממשלה, ובאזרחות הוא עוסק בתחום האנרגיה הירוקה. "מעולם לא התנתקתי מחיל האוויר", הוא מבהיר. "גם אחרי שהחלטתי להפסיק לטוס פעם בשבוע, נשארתי חלק בלתי נפרד מהטייסת. עשיתי את הצעד הזה כי הממשלה סיכנה את ביטחון המדינה. היה פער אמון גדול בינינו לבין הפוליטיקאים, אבל אני אוהב את המדינה ואת הטייסת אהבה גדולה. חבריי למחאת הטייסים ואני ידענו שאם תפרוץ מלחמה, אנחנו נתייצב להגן על המדינה".
וכך היה. "מבחינתי, בשש וחצי בבוקר, ברגע שנשמעה האזעקה, נגמרה המחאה. הדבר היחיד שמנע ממני לצאת ברבע לשבע לטייסת הייתה ההתלבטות אם לקחת את הבת שלי לבסיס. גם היא משרתת בחיל האוויר. בסופו של דבר באו לאסוף אותה. כשנכנסתי לאוטו כבר היה ברור שזה לא עוד יום זעם. נסעתי דרך כביש 6 כי כבר דיווחו על חוליות שמסתובבות בשטח ישראל. בתשע בבוקר כבר הייתי בקוקפיט והמראתי לגיחה ראשונה".
בקבוצות הווטסאפ של מחאת הטייסים לא עלתה בכלל השאלה אם להתייצב או לא. "ההודעות היחידות היו של כאלה שביקשו שיאספו אותם בדרך. כמות המתייצבים בטייסת הייתה פסיכית. הגיעו חבר'ה שלא טסו כבר שנים כי היו בחו"ל או סובלים מבעיות רפואיות. גם מי שכבר לא יכול לטוס, עוזר מאוד במשימות על הקרקע".
הכשירות שלך לא נפגעה אחרי כמה חודשים שלא טסת?
"אני באופן אישי לא הרגשתי בעיה של כשירות, ומפקד הטייסת אייש אותי לגיחה הראשונה. כשיש מלחמה ומאיישים רביעיות, לא מסתכלים על כשירות. אבל היו כאלה שלא טסו תקופה ארוכה ועברו בשבת דרך סימולטור כדי להשלים פערים לפני שעלו לטוס".
ואחרי המלחמה, אם נתניהו לא ייקח אחריות ויתפטר, אתה מאמין שמחאת הטייסים תתחדש?
"אני לא מתעסק עכשיו בפוליטיקה. יש לי על הראש להוביל רביעייה לתקיפה בעוד כמה שעות וזה הדבר הכי חשוב כרגע".
אתה מצפה לבקשת סליחה מאלה שהסיתו נגד הטייסים, גידפו אותם וקראו להם "מוגלה"?
"מה פתאום? זה עיסוק בתפל. יש מלחמה לנצח בה, יש הרוגים ופצועים וחטופים. אז זה אמר ככה וההוא אמר ככה. זה לא מעניין אותי. גם בזמן אמת זה לא הזיז לי. גם הקשקוש הזה של הגף הטכני נגד הטייסים - החבר'ה מהגף הטכני ידעו שאני פעיל במחאה ובכל זאת קיבלו אותי בחיבוק".
הפניתי את השאלה הזאת גם למפקד טייסת 133, סא"ל ע', והוא השיב: "אני חושב שיש הרבה אנשים במדינת ישראל שצריכים לבקש סליחה אחד מהשני, וזה לא קשור דווקא לטייסים". כמו את כל חיל האוויר, מחאת הטייסים העסיקה גם אותו. "עשיתי עם אנשי המילואים את כל סוגי השיחות שאתה יכול לתאר לעצמך, ואני חושב שזה אחד הדברים שדווקא חיזקו את הטייסת, כי היה שיח גלוי, אמיתי ומכיל".
נשמעו גם טענות שהטייסים הם אשכנזים פריבילגים ושצריך לפתוח את קורס טיס לפריפריה. אני לא יכול לחשוף פה את שם המשפחה שלך, אבל הוא לא בדיוק אשכנזי.
סא"ל ע', 35, מחייך: "אשתי אמרה לי שאני במצב הכי טוב שיש כי אני גם טייס וגם שחור, אז אף אחד לא יכול להגיד לי כלום".
אבל כל זה כרגע נחלת העבר, לפחות עד להודעה חדשה, וכעת עסוקים סא"ל ע' ואנשיו בלחימה שוטפת, בעיקר בעזה אבל מדי פעם גם בצפון. "בארבעת הימים הראשונים טסנו כמו שאנחנו טסים בארבעה שבועות. 24/7 בלי הפסקה. כמות מטורפת של גיחות, עם המון־המון מטרות ונכסים אסטרטגיים של חמאס, ובקצב אש הכי חריג שאני פגשתי. עזה רוויה היום בכלי טיס ישראליים, על תא שטח מאוד קטן. בימים הראשונים היו באוויר בכל נקודת זמן משהו כמו 100 כלי טיס - קרב, איסוף, כטמ"מ, מסוקים, הכול, שזו כמות אסטרונומית. השליטה שם זה אירוע מורכב מאוד. אתה טס בין מלא מטוסים, ותוסיף לזה גם את האיום הקרקעי".
אנחנו מכירים את איום הנ"מ בזירה הצפונית. גם בעזה אתה מאוים כמטוס קרב?
"יש איומים קרקעיים גם בעזה. טילי כתף".
נתקלת בהם?
"כן. ירו עלינו. הם רוצים להפיל מטוס, אבל לא ניתן להם".
יש לך הערכה כמה טונות של פצצות הטלתם על רצועת עזה מתחילת הלחימה?
"נכון להיום (שלישי השבוע) חיל האוויר הטיל בסביבות ה־9,000 ומשהו טונות של חימוש, והטייסת שלי ספציפית מעל 400 טונות. בתקיפה שחזרנו ממנה עכשיו הטלנו 12 טונות של חימוש. שזה המון. זו הייתה מטרה מאוד חשובה". גם משך זמן הגיחה היה חריג. "היינו באוויר שעתיים וחצי, כשגיחה ממוצעת נמשכת סביב שעה. היינו צריכים לחכות קצת מעל הים, אז עשינו תדלוק באוויר ממטוס תדלוק של טייסת 120".
האמריקנים שלחו לכאן נושאות מטוסים. יכול להיות שחיל האוויר שלנו לא מסוגל להתמודד לבדו עם מלחמה בכמה זירות?
"חיל האוויר יכול לכל אתגר והוא לא צריך עזרה מבחוץ. אני חושב שיש סיבות אחרות לכך שהאמריקנים הביאו לכאן את נושאות המטוסים. אם נידרש לשיתוף פעולה איתם, אז נדע לעשות את זה בצורה הטובה ביותר. אבל אני לא חושב שנגיע לזה".
אגב, אתה יודע לנחות על נושאת מטוסים?
לא, למרות שראיתי הרבה סרטונים, אז אולי אני אצליח".
