"שעת שקיעה, ילדים משחקים על הדשא. אמהות יושבות ושותות קפה, ממש פסטורליה קיבוצית. רק שאם מסתכלים באמת, רואים את העיניים העייפות והנפוחות מדמעות, את הלילות חסרי השינה, את הבשורות הקשות שלא מפסיקות לזרום על אנשים יקרים ואהובים שנרצחו או נחטפו, את הילדים שרק משוועים לקצת שגרה. ועם כמה שמנסים לרכך ולהסתיר מהם את האמת המרה, הם יודעים וחשים את רעידת האדמה הענקית שכולנו חווים". את המילים האלה כותבת ל-ynet ו"ידיעות אחרונות" סיון שלחין אמויאל, תושבת קיבוץ גבים במועצה האזורית שער הנגב שפונתה לקיבוץ מזרע בעמק יזרעאל. לתחושות שהיא מתארת שותפים בימים אלה אלפים, אם לא עשרות אלפים, מאזרחי המדינה: חוסר אונים, בדידות, געגוע.
2 צפייה בגלריה
"השאלה האם לחזור לעוטף מעולם לא הייתה גדולה כל כך". משפחת שלחין אמויאל
(צילום: גיל נחושתן)
הכותרת
כלי הסברה או שירות לטרור: הדילמה הישראלית עם אל ג'זירה
26:01
"כבר שבועיים מאז שהתפנינו בחופזה מבתינו אחרי שהאדמה נשמטה לנו מתחת לרגליים, ואיתה קרסה כל תפיסת הביטחון שאיתה חיינו את חיינו ב-95% גן עדן שהפך לגיהינום מוחלט. ועכשיו אנחנו כולנו עקורים מביתנו. כן, בכמעט 10 שנים של חיים בעוטף התפנינו מהאזור לא מעט פעמים. אבל אף פעם לא ככה. בהמונינו, בלי תאריך תפוגה, בתחושת חוסר הוודאות וחשש אמיתי לחיינו. ועם כמה שעם ישראל כולו עוטף את כולנו בשעה קשה זו, בהתנדבות, תרומות והתגייסות, ועם כמה שאנשים טובים פתחו לנו את ביתם, ועם כמה שאנחנו מעסיקים את עצמנו בעשייה לטובת חיזוק הקהילה שלנו, סימני השאלה והחששות לא מרפים. אנחנו באמת לא יודעים איך נוכל 'פשוט לחזור', מה שעשינו אחרי כל כך הרבה מבצעים והסלמות שחווינו כאן. אף פעם לא ניצב סימן שאלה כל כך גדול: האם ביום שאחרי (שכולנו תוהים אם יגיע בעוד ימים, שבועות או חודשים) נצליח פשוט לחזור הביתה, לחלקת גן העדן שלנו?".
לצד הפינויים מהעוטף, מתפנים גם יישובי הצפון. שם התחושה הרווחת היא שתוכנית הפינוי לא יוצאת לפועל כמו שצריך. "כשהרגשנו שהגזרה מתחממת, החלטנו לעזוב", משתף אייל וקראט, תושב קריית שמונה. אייל ומשפחתו, כמו יותר מ-20 אלף התושבים בעירם, עזבו את הבית. כשניסו להבין לאיזה מלון הם זכאים להתפנות, הבירוקרטיה נכנסה לתמונה: "בדקנו מול המלון שהיינו אמורים להיות מוצבים בו, אבל הסתבר שאנחנו בכלל לא רשומים. ההתנהלות ממחישה כמה המדינה לא הייתה מוכנה למלחמה". בסופו של דבר, המקרה הזה נפתר, אבל בינתיים לרוב תושבי העיר אין לאן לברוח. "הרבה מהם נמצאים בחוסר ודאות", מספר אייל. אחת מהם היא יעל. "הפקירו אותנו", היא מאשימה. "שלחו אותנו למתחם קמפינג בדואי. הילדים שלי אסתמטיים, הם לא יכולים להיות במקום עם אבק, אבל אין עם מי לדבר. אני לא יכולה לשנות את השיבוץ, ובינתיים לא יכולה ללכת לשום מקום, ואנחנו, כמו רבים מתושבי העיר, אבודים".
רשות החירום הלאומית (רח"ל) במשרד הביטחון וצה"ל הודיעה אתמול על הוספת 14 יישובים לתוכנית הפינוי בצפון, אבל בזמן שהרשימה מתארכת - יותר ויותר תושבים נותרים, בינתיים, ללא מענה.
"תוכנית המגירה" של רח"ל
הלחימה ברצועה והתחממות הגזרה הצפונית מאלצות את התושבים הגרים קילומטרים ספורים מהגבולות להתפנות מבתיהם. נכון להיום, כ-120 אלף תושבים עזבו את מקום מגוריהם במסגרת תוכנית פינוי או "התרעננות", ושוהים במתקני הארחה.
המפונים מתחלקים לשתי קבוצות: מהדרום - תושבים שמתגוררים עד שבעה קילומטרים מהגבול, כולל תושבי שדרות, ותושבים במעגל חיצוני יותר כגון תושבי אשקלון ואופקים. השהייה של תושבי המעגל הקרוב יותר לרצועת עזה מסובסדת על חשבון המדינה ומובטחת כעת עד ל-1 בנובמבר. השהייה של תושבי המעגל הרחב יותר היא במסגרת תוכנית "משב רוח", ונחשבת בגדר "התרעננות" לשבוע בלבד על בסיס מקום פנוי. בצפון פונתה קריית שמונה ו-28 יישובים נוספים שסמוכים לגבול. לפי הודעת רשות החירום הלאומית במשרד הביטחון וצה"ל, תושבי הצפון המתגוררים במרחק עד שני ק"מ מגבול לבנון זכאים לפינוי לבתי הארחה בסבסוד המדינה. באשקלון, שרבע מתושביה חיים בבתים ללא מיגון, זכאים כ-27 אלף תושבים לפינוי התרעננות, בהם קשישים, נכים וחסרי מיגון. התושבים היו אמורים להתפנות, אלא שאז פונו יישובי הצפון ומקומות הלינה הלכו והצטמצמו. הזכאות של התושבים נותרה על כנה, וכשייתפנו חדרים הם יוכלו לממשה.
ובזמן שרבים מהמפונים עדיין מחפשים את עצמם, גם בהתאחדות המלונות מתמודדים עם עומס חריג ומצב בלתי מוכר: "המלאי כמעט אזל". תא"ל במיל' יורם לרדו, ראש רח"ל, מנסה לספק מענה. "אנחנו ממצים את משאבי בתי ההארחה ככל יכולתנו, אבל אם נידרש לפינויים נוספים, השיקול הקובע יהיה צבאי, כפוף לאישור שר הביטחון, וניאלץ לשכן את המפונים במתקני ציבור, כמו בתי ספר. התוכנית מוכנה ואנחנו עושים כל שביכולתנו על מנת להימנע מזה בכל דרך".
דרך נוספת שנשקלת בימים אלו לפינוי חדרים בבתי הארחה היא הגדלת התקציב שיקבלו תושבים שלא יתפנו לבתי מלון, כדי ליצור תמריץ לחפש סידורים קבועים ונוחים יותר.
זעקת הרשויות
התושבים שפונו מתארחים בבתי המלון ובתי הארחה ברחבי הארץ על חשבון המדינה, שמשלמת ישירות לבתי העסק. אך הערים המארחות מוציאות הרבה מאוד כסף על אירוח המפונים, הטיפול הרפואי והנפשי שלהם, ורוב הכספים מהמדינה עדיין לא הגיעו. חיים ביבס, יו"ר מרכז השלטון המקומי, מזהיר: "המדינה חייבת להעביר תקציבים באופן מיידי לרשויות, אחרת השלטון המקומי יקרוס. אי־אפשר שנמשיך להיות מתחת לאלונקה לבד לגמרי, אי־אפשר לחכות לבירוקרטיה של הממשלה". העיר שקלטה עד כה את מספר המפונים הגדול ביותר היא אילת, שלמעשה הכפילה את כמות ה"תושבים" בתוך שבועיים. אלי לנקרי, ראש העיר, משתף: "קלטנו יותר מ-60 אלף מפונים ומתפנים. אני מקווה שהממשלה תפעל בפחות בירוקרטיה ופשוט תשחרר. יהיה זמן להתחשבן, כרגע כולנו צריכים להיכנס מתחת לאלונקה יחד, לחבק ולחזק את התושבים". בימים אלה, אילת נערכת להקמת עיר אוהלים. ניר ונגר, יו"ר המועצה האזורית תמר, קלט בשבועיים האחרונים כ־10,000 תושבים מפונים. "בנינו בית ספר לילדי שדרות, אנחנו מתכוונים להקים בית ספר לשאר הישובים, אבל זה תלוי במשרד החינןך שצריך להעביר כסף. משרד הרווחה היה הראשון שהתעשת בנןשא תקציבים, משרד החינוך עוזר בפתרונות, אבל כסף עוד לא הגיע. יש פה מועצה שעבדה 14 יום, 24 שעות ביממה, וטיפלה רק בתושבים של הנגב המערבי". ואת המחזה הזה לא ציפו לראות התושבים ברמת גן: כ־15 אוהלי “גלמפינג” הוצבו אמש סמוך למלון כפר המכבייה, וישמשו בהמשך את התושבים שעזבו את בתיהם.
פורסם לראשונה: 00:00, 23.10.23
