אסון 7 באוקטובר הטיל זרקור עצום על מחדלי הצבא שקדמו לו: בקונספציה מול חמאס, בכישלון המודיעיני העצום וגם בעיכוב עד שהגיעו כוחות ליישובים שבהם בוצע טבח. ובכל זאת, נדמה שהציבור הישראלי מבחין היטב בגבורת המפקדים והלוחמים מרגע שהוטלו למערכה, וכן במאמצים הכבירים של הצבא לקחת אחריות על האסונות במקביל להובלת המאבק בדרום מול חמאס, בצפון מול חיזבאללה וביהודה ושומרון מול קיני הטרור שמעיזים להרים את הראש.
לפי סקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה שמתפרסם כאן לראשונה אחרי שנערך בימים ה-13 וה-14 ללחימה, אמון הציבור היהודי בצה"ל נותר גבוה ואפילו גדל בהשוואה למדידה ביוני האחרון: 87 אחוז לעומת 85.5 אחוז. אפילו אמון הציבור הערבי בצבא עלה קלות, מ-21 אחוז בחודש יוני ל-23 אחוז כעת. זאת ועוד: אמון הציבור במשטרה, גוף חבוט למדי, זינק ל-59 אחוז בציבור היהודי לעומת 35 אחוז בלבד בחודש יוני. אפילו האמון בתקשורת זינק הן בציבור היהודי והן בערבי.
יותר מזה: בקרב הציבור היהודי העלייה חוצה מחנות פוליטיים. לעומת זאת, מידת האמון בממשלה היא הנמוכה ביותר מאז החל המכון לנהל את המעקב: 18 אחוז בלבד בציבור היהודי, תוך כדי התרסקות בקרב נשאלים ונשאלות מהימין: 31 אחוז כיום לעומת 43 אחוז ביוני.
הכותרת
כלי הסברה או שירות לטרור: הדילמה הישראלית עם אל ג'זירה
26:01
"הנתונים משקפים הערכה עצומה ללוחמים ולמפקדים בשטח שחירפו את נפשם ומנעו אסון גדול יותר, וגם אמון בכושר הלמידה של מערכת הביטחון להפיק לקחים בזמן קצר ולתכנן מערכה צבאית מדויקת ומוצלחת״, אומר יוחנן פלסנר, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה. ״האמון הנמוך בממשלה משקף את האכזבה מכושר התפקוד הלקוי בהיבטים האזרחיים והכלכליים על אף המשבר. למרבה המזל את הוואקום ממלאים ארגוני חברה אזרחית שמונעים מרוח התנדבותית מופלאה".
ניתן להוסיף כי בעוד רוב התקשורת לא מפרסמת סקרים בעת הזאת, המספרים של המכון הישראלי מלמדים משהו על הסנטימנט ברחוב. הסנטימנט הזה עוד ילווה אותנו בימים הקשים שצפויים לנו וגם אחרי שאבק הלחימה ישקע.
בינתיים ישראל נמצאת בשיאה של תקופת המתנה מורטת עצבים. למען הסר ספק, ובניגוד לכל מיני פרסומים חסרי בסיס מטעם "גורם מדיני" כזה או אחר, צה"ל כבר מוכן לתמרון הקרקעי כמו אבוקדו בשל, שתכף יזדקק למנת לימון כדי שלא להשחיר. לדרג המדיני ישנם שיקולים נוספים, ובראשם אופציה להתקדמות בסוגיית השבויים והנעדרים, לרבות פעילות מאחורי הקלעים בהשתתפות מתווכים. שנית, ישנם דיווחים על לחץ אמריקני לכאורה במטרה לבלום את הכניסה הקרקעית. בישראל מכחישים דרישה גורפת, לעומת בקשה להימנע מפגיעה בחפים מפשע וציפייה לפעול על פי הדין הבינלאומי.
מעניין שראש הממשלה בנימין נתניהו, שעד היום לא בדיוק הפגין סימני קשב לאזהרות החמורות של אלוף (במיל') יצחק בריק על רמתו הלקויה של צה"ל, לפתע מצא זמן – ואפילו פעמיים – כדי להיוועץ בו. מן הסתם, ייתכן שזה קשור לעמדתו של בריק, שמתנגד לכניסה קרקעית ודרש בפומבי התפטרות לאלתר של קצינים בכירים.
נתניהו גם טרח לפזר אתמול איומים מיותרים נגד חיזבאללה, במהלך ביקור בעוצבת הקומנדו בצפון. "נכה בו בעוצמה שהוא לא יכול אפילו לדמיין", אמר נתניהו, למרות שהדבר האחרון שהמדינה זקוקה לו בימים רגישים הם עוד איומי רהב. ספק אם זה מסייע לתחושת הביטחון של התושבים שרוקנו את בתיהם או לצבא שמוסיף להתכתש עם חיזבאללה בקו המגע, שם פיקוד הצפון רושם הישגים וגובה מחיר מארגונו של חסן נסראללה. כמו כן, גם בדרום לבנון מתחילה נהירה צפונה של תושבים, שחוששים מהסלמה לכדי מלחמה על מלא.
תיעוד תקיפת חוליות חיזבאללה בהר דב, אתמול
(צילום: דובר צה"ל)
לא רק בלבנון לא שקט: על פי פרסומים זרים חיל האוויר פעל אתמול בסוריה ותקף שני נמלי תעופה בדמשק ובחלב. האיראנים מנסים להעביר אמצעי לחימה לטובת המיליציות שלהם וגם חיזבאללה. כמו כן תקיפה חריגה הייתה גם בג'נין: מטוס קרב תקף חוליית מחבלים של חמאס וג'יהאד איסלאמי שתכננה להוציא פיגוע תופת והסתתרה במנהרה מתחת למסגד ששימש להם חמ"ל. לפחות שני מחבלים חוסלו ושלושה נפצעו. לפי צה"ל ושב"כ, המחבלים כבר היו אחראים לשורת פיגועים בחודשים האחרונים ועמדו לבצע פיגוע גדול ומשולב בשומרון, בהשראת המתקפה הברברית של חמאס בעוטף עזה, תוך כדי שימוש ברימונים ובאמצעי לחימה רבים.
כשכל המרחב בוער מלבנון ועד תימן, אין להתפלא שהמצב לוהט גם ביהודה ושומרון, אולם שם מערכת הביטחון נהנית ממודיעין יותר איכותי ומנוכחות חזקה בשטח, שנעשית יותר אגרסיבית בהתאם להתגלגלות האירועים. יש להניח שהפעילות נגד תשתיות חמאס וג'יהאד שם תורמת ישירות לחוסר ההצלחה היחסי של הטרור, ויש לקוות שכך זה יימשך, אם כי חשוב להזכיר: גם בימים רגועים יותר, אין 100 אחוזי הצלחה במלחמה בטרור.
האמריקנים רואים את הפריסה הנדרשת מישראל וממשיכים לחזק את שיתוף הפעולה: הפנטגון הודיע כי ארה"ב תשלח למזרח התיכון מערכת הגנה נגד טילים בליסטיים (THAAD) וכן סוללת פטריוט. הדבר קורה יומיים אחרי שספינה אמריקנית יירטה שיגורים מתימן. "דיפלומטיה אווירית", כינה את זה בעבר מפקד חיל האוויר הקודם, אלוף (במיל') עמיקם נורקין, והתייחס לשיתופי פעולה אזוריים של מדינות החולקות אינטרסים ביטחוניים משותפים. בצה"ל התאמנו על כך והתוצאה, בין השאר, היא סיכול מתקפת החות'ים מתימן.
ובתוך כל המהומה הזאת, החזית העזתית הייתה ונותרה מרכז תשומת הלב הצבאית. חיל האוויר הגביר את התקיפות ברצועה – שגם ככה היו מוגברות יותר מכל מבצע אחר בזירה – אולם יש לציין כי המאמץ לצוד מחבלים מיחידת הנוח’בה וכמובן את בכירי הארגון (ואם היה ספק שכולם בני מוות, 7 באוקטובר הסיר אותו) לא נושא עדיין פירות רבים. ההישג העיקרי היה ונותר חיסולו של מפקד מרחב המרכז.
במקביל, לכוחותינו נרשמו הרוג ושלושה פצועים בהיתקלות במרחב הגדר. שר הביטחון, שביקר בחמ"ל המבצעים של חיל האוויר, אמר ש"ייקח חודש, חודשיים או שלושה, אבל לא יהיה חמאס. לפני שיפגוש את החי"ר הוא יפגוש את חיל האוויר... זה יהיה התמרון האחרון לעזה שאחריו לא יהיה חמאס". כשצופים במסרים של דמויות המזוהות עם תמיכה בלתי מסויגת בנתניהו, שמעידים על ספקנות בנוגע לפעולה הקרקעית, על כך לא נותר אלא לסכם בקלישאה מאוסה: ימים יגידו.
פורסם לראשונה: 00:00, 23.10.23
