קבינט החירום יצטרך לקבל בימים הקרובים, אולי בשעות הקרובות, החלטה בעלת חשיבות גורלית. בידיעה ששודרה אתמול (ראשון) ב-CNN דווח כי שחרור האזרחיות האמריקניות יהודית ונטלי רענן חיזק את התחושה בצוות האמריקני שניתן לשחרר חטופים נוספים באמצעות משא ומתן. רשת הטלוויזיה טענה מפי גורמים בוושינגטון שהממשל לוחץ על ישראל לדחות את הכניסה הקרקעית לרצועת עזה על מנת לאפשר התקדמות בנושא החטופים. מקורות בישראל אמרו בתגובה שלא מופעל על ישראל לחץ אמריקני.
המגעים עם חמאס מנוהלים על ידי ראש ממשלת קטאר, מוחמד אל ת'אני, בעצה אחת עם הבית הלבן. הנשיא ג'ו ביידן משוכנע שהטיפול בסוגיית החטופים קודם לכל מהלך אחר, גם לפעולה קרקעית. ישראל הייתה רוצה להפריד בין שאלת הכניסה הקרקעית לשאלת החטופים. בנסיבות שנוצרו ספק אם הדבר אפשרי.
דובר צה"ל הצהיר אתמול בגלוי שהוא מחכה לאישור הדרג המדיני לפעולה קרקעית. זאת הדרך של צמרת צה"ל להעביר את נטל ההוכחה לממשלה ובעיקר לראש הממשלה. מעבר לוויכוח על העיתוי, נוצר משבר אמון בין נתניהו לצה"ל ובתוך הקבינט המצומצם והקבינט הרחב.
משבר האמון הוא נזק נוסף לנזק הנורא שספגה ישראל ב-7 באוקטובר. הוא מקשה מאוד על ההתמקדות במלחמה ועל קבלת החלטות, גם החלטות כואבות. ישראל זקוקה עכשיו למנהיגות אפקטיבית, מרוכזת במשימה.
בתים אפשר לבנות מחדש. קשה יותר לבנות אמון. ב-1973 ישראל הופתעה מרות והוכתה קשות בתחילה, אבל ההנהגה שלה, רובה לפחות, המשיכה לתפקד - ושחקני חיזוק שהצטרפו תרמו ניסיון ושקט להחזרת תהליך קבלת החלטות מסודר, וביטחון שבסוף ננצח. כיום, ישראל מתנהלת, אבל אין לה הנהלה מתפקדת. זהו מלכוד 23'.
הכותרת
כלי הסברה או שירות לטרור: הדילמה הישראלית עם אל ג'זירה
26:01
הפעם, למרות הכוונות הטובות, שחקני החיזוק בני גנץ וגדי אינזקוט, מותירים חותם מצומצם על התוצאה הסופית, לפחות כרגע. מתוקף ההסכם שעליו חתמו עם נתניהו, השניים לא יכולים לפגוש קצינים מחוץ לדיוני הקבינט אלא באישור ראש הממשלה.
17 יום עברו מאז ההתקפה הרצחנית של חמאס בעוטף. למשפחות שיקיריהן מוחזקים אי-שם בעזה זהו זמן ארוך מאוד. זה זמן ארוך גם לאלה שקוברים יום יום את מתיהם, לאלה שממתינים לפקודה ביחידות צבאיות בצפון ובדרום ולחברה הישראלית כולה. הישראלים עומדים באתגר.
החולייה החלשה היא הממשלה. על פי עדויות של גורמים פוליטיים וצבאיים הממשלה מתקשה להגיע להחלטות מוסכמות בנושאים מרכזיים שעומדים על סדר היום. בשבוע שעבר פורסם כי נתניהו מנע החלטה על מבצע יזום בצפון, למרות שצה"ל ושר הביטחון גלנט המליצו על פעולה - טענה שהוכחשה על ידי נתניהו. במרכז הוויכוח הייתה הדרישה האמריקאית להימנע ממכה ישראלית מקדימה בלבנון. האמריקאים צירפו לדרישה חבילת סיוע צבאי נדיבה, הצבה של שתי נושאות מטוסים מול חופי לבנון והתחייבות לגבות את צה"ל אם חיזבאללה יפתח במלחמה. השבוע טענו שוב שרים שנתניהו הוא זה שעומד מאחורי העיכוב בכניסה הקרקעית לעזה. שר שלא העז להזדהות בשמו כינה את נתניהו "פחדן".
המלחמה בעזה הולידה הסכמה רחבה בחברה הישראלית. בצמרת הממשלה והצבא המצב אחר. אירועי 7 באוקטובר יצרו משבר אמון: נתניהו זועם על בכירי צה"ל, שאשמים לתפיסתו בכל מה שקרה. הוא מתייחס בקוצר רוח לדעות ולהערכות שמשמיעים האלופים ולא ממהר לאמץ את התוכניות שהם מגישים. לא במקרה הוא נפגש בימים האחרונים פעמיים עם האלוף בדימוס יצחק בריק, שמבקר קשות את היכולות של צבא היבשה ומתנגד לפעולה קרקעית בעזה.
לא במקרה מצאו הידיעות על הפגישות הללו עם בריק, שאחרי השבת השחורה נתפס כנביא בשער העיר, את מקומן בכלי התקשורת, בתזמון מופלא לסרט לא חתום שצייצו כמה מהתומכים הנלהבים ביותר של נתניהו. תחת הכותרת "המוסר מחייב: חיי חיילנו קודמים!", מוסבר שם מדוע אסור להתחיל כעת בתמרון היבשתי. "משמידים את עזה תחתית", נאמר שם, "לפני כניסה קרקעית" - אמירה המשולה, כך לפי כמה מומחים בכירים למערך המנהרות של החמאס, לביטול התוכנית כולה, פשוט משום שלא ניתן להשמיד את העיר העצומה, מרובבת המנהרות והקומות, רק מהאוויר.
נתניהו עם לוחמי הקומנדו בצפון, אתמול
(צילום: רועי אברהם, לע"מ)
מערכת היחסים בין נתניהו לבין שר הביטחון מקשה מאוד על עבודה משותפת. המשקעים נוצרו עוד בחודש מרץ, כשנתניהו פיטר את גלנט ונאלץ לחזור בו. הם החריפו לאחר שהודלפה ידיעה שלפיה נתניהו הטיל וטו על פעולה צבאית יזומה בצפון. במהלך הביקור של ביידן בארץ נתניהו מנע מגלנט לפרט את הערכותיו באוזני הנשיא האמריקני. גלנט, לפי "הניו-יורק טיימס", הסתפק בכך שסיפר למזכיר המדינה בלינקן כי רצה לתקוף ראשית דבר את החיזבאללה - אך נעצר בהחלטה של גורמים אחרים. העימות הוא לא רק בין תוכניות שונות, אלא גם על רקע אישי. נתניהו מכין את עצמו למאבק הציבורי שייפתח בכל עוז כאשר המצב בשטח יתייצב. מקורביו ברשת החברתית מטילים את האחריות לאסון על מערכת הביטחון, מגלנט והרמטכ"ל ומטה.
החשש מהסערה שתבוא ביום שאחרי מדריך גם מהלכים של שרים וחודר לצמרת צה"ל. בדיונים מדברים לפרוטוקול, מתוך מחשבה על היום שבו תקום ועדת חקירה. זה מקשה מאוד על שיח כן, נוקב, כנדרש, בין מקבלי ההחלטות. גם אם חלק מהקצינים הבכירים כבר השלימו עם לכתם הביתה בסיום המלחמה, מה שמאפשר להם ייתר ריכוז בניצחון בה - עדיין, השיח בצמרת, כך לדברי עדים לו ממעמקי הבור, אינו ממוקד כנדרש, וחסר יוזמה אסטרטגית או אפילו טקטית, תוך שהוא נעדר עיסוק בשורה של נושאים מרכזיים שבהם הצבא אמור לעסוק.
הממשלה הכריזה על יעד למלחמה שבצה"ל מפקפקים אם הוא בר-השגה. בהתבטאויות שונות נתניהו וגלנט הבטיחו למחוק את חמאס מעל פני עזה. הם לא הסבירו מה המשמעות המעשית של ההתחייבות. הרמטכ"ל הלוי אמר כי "אנחנו נפרק את כל התשתית הארגונית שנמצאת מתחת לסינוואר", אבל כיצד יושג היעד הזה? האם רק בעיר עזה, או בשליטה מלאה על כל הרצועה? ומתי יידע צה"ל ותדע הממשלה כי ישראל אכן ניצחה?
בצה"ל אומרים כי האשמה היא בדרג המדיני שלא הגדיר לצבא מטרות ברורות. זה אולי נכון, אבל צבא שיוצא למלחמה, ללא הבהרה כיצד יידע אם ניצח, שלא לדבר על כיצד ייצא מזירת הלחימה, צריך לפחות להזהיר כי כך המצב. צה"ל ידע להזהיר בשנה האחרונה מפני המשבר שנוצר בגלל ההפיכה המשפטית. הפעם, לפחות ככל הידוע לנו, נאלם קולו. כמו כן, למיטב ידיעתנו, לא מתקיים דיון בשאלה מה תהיה המציאות בעזה לאחר שיסולק החמאס, אם יסולק - לא בצבא ולא בממשלה. ישראל מבקשת להיכנס לעזה בלי הגדרה ברורה מתי ואיך תצא משם ומה תשאיר מאחוריה.
אפשר היה לצפות שראש הממשלה ושר הביטחון ינהלו את האירוע הצבאי, ובמקביל משרד ראש הממשלה ינהל את האירוע האזרחי. שני הדברים לא קורים, בינתיים.
"אילו הממשלה הייתה חברה עסקית היא הייתה מגיעה לחדלות פירעון או לכינוס נכסים", אמרה לנו השבוע אישיות בכירה בשירות המדינה. "הממשלה לא מתאפסת על עצמה".
הדוגמה הבולטת ביותר הייתה הניסיון של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' למנות את אודי אדירי, מנכ"ל מצליח מהמגזר הפרטי, למתאם בין משרדי הממשלה בתקופת החירום. סמוטריץ' הבין שהממשלה איבדה תמיכה ציבורית וביקש תיקון. מנכ"ל משרד ראש הממשלה יוסי שלי, שלא מצליח לעשות את העבודה הזאת בעצמו, פסל את המינוי.
בתקופת חירום החברות הממשלתיות ממלאות את הצרכים הבסיסיים של האוכלוסייה. תפקידה של הממשלה הוא לוודא שהן מתפקדות, בעלות יציבות פיננסית ושהן מספקות את השירותים הנדרשים. האחריות הכוללת היא של משרד ראש הממשלה. הוא לא ממלא אותה.
אי לכך, ביום הראשון למלחמה מנכ"לית רשות החברות מיכל רוזנבוים הקימה חמ"ל ברשות. היא הוציאה יום יום דיווח לדודי אמסלם, השר הממונה על הרשות. אמסלם, שמבקש לפטר את רוזנבוים, לא הגיב. הוא התעורר כשהיא הלכה לישיבות חירום באוצר. הוא שאל את שר האוצר מה פתאום הוזמנה.
אמסלם, כמו מירי רגב, כמו שלמה קרעי, שקוע בסדר היום מהעידן שקדם לקטסטרופת 7 באוקטובר. למנות מקורבים, לפטר מורחקים. לאחר שפרצה המלחמה הוא אמר שהוא רוצה להקפיא את ההפרטה של רשות הדואר. כשנשאל מדוע, הרי המדינה זקוקה לכסף, הוא השיב שהדפוס בקיבוץ בארי, אחד המתחרים במכרז, נפגע במלחמה (האמת היא שהדפוס לא נפגע. פעילותו חודשה, במעמד נשיא המדינה). יש נוהל שמסדיר את העניין הזה, הרגיעו אותו. רוזנבוים, מנכ"לית רשות החברות, הודיעה שהיא מסרבת להקפיא. "אתה תביא את זה לוועדת השרים להפרטה", אמרה לאמסלם. "אני אתנגד".
שרת התחבורה מירי רגב התעקשה לסיים את כהונתו של מנכ"ל הרכבת מיכה מייקסנר, למרות המלחמה. לאחר שרוזנבוים סיכמה עם מייקסנר שיישאר עד תום תקופת החירום, יו"ר הרכבת, מינוי פוליטי, הסכים להאריך את כהונתו ב-72 שעות. מייקסנר נשבר ועזב.
בעשרת חודשי כהונתם מינו שרי הממשלה הנוכחית מנכ"לים למשרדי הממשלה שעבודת המשרדים זרה להם. לא היה להם מושג איך לעבוד בשעת חירום. אולי הם ילמדו בסוף, אבל בינתיים אין לנו ממשלה מתפקדת.
פורסם לראשונה: 00:00, 23.10.23
