ביישובי עוטף עזה נוצר שיח כזה, טרגי ובלתי נתפס, סביב תוצאות ה-7 באוקטובר השחור. מי ספג יותר אבידות, יותר חטופים, כמה חורבן והרס הותירו אחריהם המחבלים, והשאלה הגדולה מכולן, מי היו הגיבורים בקרבות על היישובים. על עובדה אחת אין מחלוקת: קיבוץ ניר עוז הופקר לחלוטין. אחד מכל ארבעה תושבים נרצח, נחטף לעזה או נעדר. עד שכוחות צה"ל הגיעו לזירה המדממת - המחבלים כבר עזבו אחרי מסע ההרג.
400 תושבים חיו בערב שמחת תורה בקיבוץ ניר עוז. מיד אחרי חגי תשרי הם היו אמורים לקלוט עוד 10 משפחות חדשות, אחרי שנים רבות וההתרגשות הייתה בשיאה. כולם חשבו במונחים של פריחה ושגשוג. אלא שכיום, מתוך מאות בתי הקיבוץ, רק שישה נותרו במצב שמאפשר מגורים עתידיים. השאר נשרפו עד היסוד או נפגעו משמעותית מירי פגזים. שעות ארורות שגדעו מסלול חיים של משפחות, של אהבות, של תקוות.
"הקיבוץ ישתקם ויעמוד שוב על רגליו. לא יהיה מצב אחר. זאת משימה לאומית. המצב כרגע שהכול הרוס. אין לנו לאן לחזור. המחבלים עשו בקיבוץ כבשלהם", סיפר בכאב אחד מתושבי הקיבוץ. "אף אחד לא ראה את התמונה הגדולה והרחבה. מרוב כאוס, ניר עוז פשוט נשכח. הכוחות הראשונים הגיעו רק אחרי הצהריים, אבל זה כבר היה מאוחר מדי. המחבלים והבוזזים כבר חזרו לרצועה. הלחימה הקצרה שהייתה שם זה בין כיתת הכוננות לעשרות מחבלים. ללא כוח צבאי כלל".
במקום לא התנהלה כלל לחימה מצד צה"ל, דבר שרק מחדד את גודל המחדל בהגנה על יישובי העוטף. כוחות צה"ל הגיעו לקיבוץ רק כשכבר ירד החושך, רק אחרי שאחרון המחבלים והבוזזים שבו לרצועה. בשאר היישובים בעוטף, בהם הטרגדיות מזעזעות באותה מידה, איכשהו בסופו של דבר התנהלו קרבות והיו גם מעשי גבורה וניצחונות.
אבל בניר עוז זו הייתה פשוט הפקרות מוחלטת במלוא מובן המילה. הקיבוץ נכבש ובתי התושבים נבזזו ונחרבו. המחבלים הגיעו לשם בהמוניהם, רצחו באכזריות ובאין מפריע, משפחות שלמות, חירבו כל מה שנקלע בדרכם, וגם חטפו עשרות תושבים. לאחר מכן שבו לרצועה. במקביל, חדרו לקיבוץ המון אספסוף מעזה ובזזו את בתיהם של התושבים: מוצרי חשמל, תכשיטים, כסף מזומן, מכשירים ניידים - מה לא. וכל זאת, מבלי שמישהו אחד עצר אותם.
בדיוק כמו שיישובים ישראליים נכבשו ב-1948 על ידי הפולש המצרי, כך גם נכבש ניר עוז למספר שעות על ידי הפולש החמאסי, בשנת 2023, כשלמדינת ישראל צבא מהטובים בעולם.
בשנת 2016, ערב חג השבועות, צולמו ל"ידיעות אחרונות" המשפחות הצעירות שנקלטו בניר עוז. 15 תינוקות נולדו שם באותה שנה והייתה אווירה חגיגית ואופטימית. שבע שנים לאחר מכן, בשבת ארורה אחת, איבד הקיבוץ רבע מאנשיו. חלק מהמצולמים בתמונה הפסטורלית ומלאת האופטימיות בכתבה איבדו בעלים, הורים אחים ואחיות.
פורסם לראשונה: 00:00, 26.10.23