הפער בין הציפייה הגוברת בציבור לפעולה קרקעית דרמטית בעזה לבין האישור שטרם הגיע מהדרג המדיני יוצר ואקום. נדמה שהדרך של מובילי המלחמה למלא אותו היא באמצעות הצהרות בווליום מקסימלי. ביום שני, לדוגמה, ניצל שר הביטחון יואב גלנט את הביקור בחיל הים כדי להכריז על "התקפה משולבת קטלנית" ואתמול פגש את לוחמי סיירת מטכ"ל ואמר להם כי "נגיע לשטח ונחסל את חמאס". ראש הממשלה בנימין נתניהו ביקר ביחידת יהל"ם של חיל ההנדסה והגדיר ש"יש לנו רק משימה אחת: לרסק את חמאס".
ראוי לשאול אם זאת המשימה היחידה, בידיעה שיש עדיין יותר מ-200 חטופים וחטופות ברצועה, ושעסקה להשבת חלק מהם מהווה שיקול מרכזי בתזמון הכניסה הקרקעית. גם אתמול (שלישי) התגבר הרחש סביב "עסקה גדולה": גורם ישראלי אמר כי "קיים סיכוי סביר לעסקה שתכלול ילדים ונשים, אולם חמאס דורש הפסקת אש".
ספק אם דרישת חמאס מעניינת את הישראלים והישראליות ובצדק, אבל נוצר רושם מוטעה כאילו עד לכניסה הקרקעית לא קורה הרבה ברצועה. ובכן, גם אם התקשורת הישראלית ממעטת להראות זאת, עזה סופגת מכות חסרות תקדים. ממדי ההרס ברצועה, כבר בשלב זה, גדולים בהרבה ממבצעים קודמים. עם זאת, הכרעת חמאס לא תיעשה מהאוויר בלבד.
הכותרת
המחדל, הלחימה, וההבטחה: מאחורי הקלעים של פעילות שב"כ
20:20
לכן, את הדברים המשמעותיים שנמסרו אתמול אמר הרמטכ"ל הרצי הלוי שביקר בפיקוד הדרום. הלוי, שאף השיב לשאלות עיתונאים (מחזה חריג ונדיר במחוזותינו), שאף להפריך בקולו את התדרוכים שלפיהם הצבא אינו מוכן לתמרון הקרקעי. "אני רוצה שיהיה ברור", אמר הרמטכ"ל, "צה"ל מוכן לתמרון, ואנחנו נקבל החלטה ביחד עם הדרג המדיני אודות המהות והעיתוי של השלב הבא".
חשוב לשים לב גם להמשך דבריו של הלוי, המשקפים הסתכלות אסטרטגית על מה שהיה ועל מה שצריך להיות. "התרחש כאן אירוע שלא היה כמותו מאז קום המדינה", אמר על אסון 7 באוקטובר, "והוא ידרוש שינוי מהיסוד במציאות הביטחונית. יש לכך מחירים, בין היתר גם במשך המלחמה". הוא אמנם לא פירט מה טומן בתוכו אותו "שינוי מהיסוד במציאות הביטחונית", אך תיאום הציפיות מול הציבור חשוב מכמה טעמים: בראש ובראשונה זאת ההבנה שכניסה לעזה, גם אם תלווה בסיוע אווירי וארטילרי חסר תקדים, תגבה מחירים כבדים בגוף ובנפש. אולם לא פחות חשוב מזה, גיוס המילואים בסדר גודל היסטורי יוצר גלי הדף אדירים במשק הישראלי. לכן לצד העיסוק המקובל ב"שעון הצבאי" ו"השעון המדיני", צריך להתחיל לדבר גם על "השעון הכלכלי". ובכל יום שהצבא לא מתחיל לזוז, כך הולך ונשחק הקונצנזוס סביב הצורך הדחוף לגרום לחמאס להצטער על היום שבו החליט לבצע פשעים מצמררים נגד האנושות.
בהקשר הזה, ניתן ללמוד על האתגר הצפוי לצה"ל בעזה דווקא מדבריה של יוכבד ליפשיץ, ששוחררה משבי חמאס ודיברה מול המצלמות. לצד הדיונים האינסופיים על "פיגוע הסברתי" (ואכן לא היה מזיק אם המדינה הייתה משקיעה קצת יותר מאמץ להכין אותה), ליפשיץ סיפקה הצצה לנושא המנהרות שכן נותרו ברצועה, כגון המנהרה שבה היא ואחרים הוצעדו בדרכם לשבי. דברים כגון אלה בוודאי עלו בתחקור של ליפשיץ שהתבצע בסמוך לחזרתה ארצה.
לצד המשך הירי של חמאס, כולל מטחים למרכז, התרחש באזור זיקים מה שנראה כמו ניסיון המשמעותי הראשון של חמאס להוציא פשיטה לשטח ישראל באמצעות כוח קומנדו ימי שהגיע בצלילה. אולם כוחות צה”ל בכלל וחיל הים בפרט היו ערוכים היטב מול האיום והרגו עשרה מחבלים. לא הישג לזלזל בו.
חיזבאללה מוסיף להטריד את אזור הצפון. בפגישתם אתמול אמר נשיא צרפת עמנואל מקרון לנתניהו כי ההערכה היא שחיזבאללה אינו מעוניין במלחמה-על-מלא, אולם הוא בודק את הגבולות ועלול לחצות אותם. הבעיה היא שכמו הרבה מאוד דברים אחרי 7 באוקטובר, גם המילה “הערכה” עברה השמדת ערך.
פורסם לראשונה: 00:00, 25.10.23
