"המחדל ייבדק", נתניהו, אמש
(צילום: לע"מ)
הנאום אמש (רביעי) של ראש הממשלה בנימין נתניהו היה קשור ב-100 אחוז לסקרים האחרונים, שמראים שהציבור איבד בו אמון לחלוטין, וקשור ב-0 אחוז לטובת המאמץ המלחמתי, להבסת חמאס והשבת החטופים. מה שכן, היה בו חלק שנראה ונשמע כמו מערכון של ארץ נהדרת. אחרי משחק מקדים ארוך, הוא החליט סוף-סוף לעסוק במילה הנשכחת הזו, אחריות. "כראש הממשלה אני אחראי...", אמר. מדינה שלמה עצרה את נשימתה. ואז הוא המשיך, "להבטחת עתידה של המדינה – וכעת תפקידי להוביל את העם לניצחון מוחץ". הנשימה של הישראלים התחדשה: שוב, נתניהו לא לקח אחריות על 7 באוקטובר.
המשפט הזה מייצג את מפעל הבולשיט שייצר נתניהו. הוא ממחיש את הסטנדרט הירוד שתרם לשבת השחורה. מה הוא בעצם אומר? ראש ממשלה אחראי רק "להבטחת עתידה" של המדינה? אם כך – האם האירוע שהתרחש ב-7 באוקטובר איננו תחת אחריותו כי הוא "בעבר"? האם לא היה באחריותו רגע לפני שהתרחש – שהרי אז הוא היה נעוץ בעתיד? האם ראש הממשלה הוא נציב הדורות הבאים?
זו לא חידה במטאפיזיקה, זה פשוט מפעל של בולשיט. כמו ההבטחה הריקה של נתניהו מ-2009, שמעולם לא התכוון לעמוד בה, למוטט את שלטון חמאס. כמו דיבורי הרהב שלו בשנה האחרונה שישראל חזקה מתמיד בשעה שחמאס ובנות בריתו תיכננו מתקפת פתע שהיא האסון הגדול ביותר בתולדות הציונות. כמו ההתבטאות בראשית נאומו, כשלפתע פתאום נזכר בחטופים ומשפחותיהם והכניס אותם למטרות המלחמה. למה זה בבל"ת? כי המטרה הזו לא הוגדרה בכלל. רק השבוע אמר נתניהו שהמטרה היחידה היא הבסת חמאס. אמר? אז אמר.
המפעל ממשיך לייצר. מקסימום נזמן את עם ישראל לנאום מיוחד ביום רביעי בערב. ומה לגבי לענות על שאלות הציבור, שלושה שבועות אחרי המחדל החמור ביותר מאז קום המדינה? מה פתאום. ומה שמתסכל ומכאיב הוא הדרך שבה הישראלים התרגלו. העיתונאים באולפנים גם. אם משתכשכים במי אפסיים מספיק שנים, מתרגלים. אפשר לפתוח דיון פתטי בשאלה "האם נתניהו התחיל לקבל אחריות".
הדם טרם נוקה ממאות בתים בעשרות יישובים ישראליים. דמם של אחינו ואחיותינו. את המובן מאליו צריך לכתוב: מעשי הטבח אינם אשמתו הישירה של איש, לבד ממחבלי חמאס, מנהיגיהם ותומכיהם. אך האחריות היא של הממשלה, ושל ראש הממשלה. בפרט אם היה בשלטון שנים רבות כל כך.
נדב אילאביגיל עוזינתניהו כה מנותק, שהוא טרח להודיע בחגיגיות על ימי אבל לאומיים, שתקבע הממשלה. ימים כאלה היו צריכים להיות מוכרזים מיד, כמו בכל מדינה נורמלית; לכל היותר שבוע לאחר מעשי הרצח. בציבור וברשתות מדברים שבועות על כך שלא הוכרזו ימי אבל. ההודעה שלו נשמעה כמו מחווה מלכותית לנתינים: ממשלתם החסודה והאלוהית אפילו תעניק להם ימי אבל.
כדי שהשבת השחורה לא תחזור, ישראל תצטרך להתהפך, להתרומם, להזדכך, לחזור לעצמה ולהשתפר. זה צריך להתרחש, בראש וראשונה, במערכת הפוליטית. ובקודקוד.
הטור המלא - מחר ב"המוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות"
פורסם לראשונה: 00:00, 26.10.23
