אסור להתבלבל. בפני ישראל עומדת שתי ברירות, ושתי ברירות בלבד. זה או או, ואין אפשרות ביניים. או עסקה שתשיב הביתה את החטופים כולם, הנשים, הילדים, הקשישים, החיילות והחיילים. עסקה שישראל תשלם עליה מחיר עצום. אם עבור גלעד שליט אחד שילם ראש הממשלה נתניהו ב-1027 מחבלים מהגרועים ביותר, כולל מי שיתברר כנורא מכולם, יחיא סינוואר, אז אפשר בקלות להבין מה החמאס מצפה לקבל תמורת יותר מ-200 חטופים, בהם 30 ילדים מתחת לגיל 16, חיילים פצועים, קשישים, חולים, וגם כאלה שהיו בריאים ובריאות עד 7 באוקטובר, אבל יחזרו מהשבי שבורי גוף ונפש, וימשיכו לחיות את הסיוט הנורא שביצעו בהם חיות האדם – כל חייהם.
או שישראל תשחרר את הקפיץ של עשרות אלפי חיילים, רובם אנשי מילואים, חלק מ-360 האלף שגויסו וספונים עכשיו, מזוינים עד השיניים, על הגבול הדרומי והצפוני ותשגר אותם לתוך עזה. לעשות את מה שהצבא אומר שהוא יודע, וגם רוצה, לעשות: להגשים את המטרות הצבאיות של המלחמה - לפרק את התשתית הצבאית, הארגונית והפוליטית של תנועת החמאס, ולבוא חשבון עם בבואות השטן שגרמו למדינה שלמה הלם וטראומה.
הכותרת
כסף קטארי, תמיכה איראנית: איך למוטט את יסודות חמאס?
21:25
בצומת ה-T הזה אפשר לפנות ימינה למסע שיוכיח שכבר הגיע יום נקם ושילם. כזה שיוכיח שההבדל בין מראות השואה באירופה בשנות ה-40 לבין התחרות הברברית של מחבלי חמאס – מי ימציא התעללות ועינוי והשפלה גרועים יותר, מי יסלול דרך מזעזעת יותר להפוך אדם לצל אדם ובן אנוש לערימה של אפר דק שאפילו בטכנולוגיות המתקדמות ביותר העומדות לרשות המזהים לא ניתן להפיק ממנה DNA – ההבדל עומד על שלוש אותיות - צדי, הא ולמד. היהודי שנכון על חרבו ואם קרה לו אסון, לצבא העברי, והוא לא הצליח להגן על היהודים מפני טבח נוסף, אז יידע מייד לצאת ולבוא חשבון.
ואפשר גם לפנות שמאלה, לכבד את אמירתו של הרמב"ם, שאין מצווה גדולה כמצוות פדיון שבויים, הערך הנעלה ביותר, ההומני והיהודי של ערבות הדדית, והצלת חיים, בטח במקום שספג ממש עכשיו כל כך הרבה מוות.
ולא, אין אפשרות ביניים, וכמו ימין ושמאל – שתי הדרכים מנוגדות זו לזו, הפוכות בכיוון, בתוצאה, בברירה, מאפסות אחת את השנייה. למעשה, אלה אפילו לא שתי אפשרויות, אלא ברירה ושלושת-רבעי, שאוטוטו תיהפך לברירה וחצי, ואז תתפוגג כליל.
האשראי חסר התקדים שהעולם נתן לישראל תחת מראות הזוועה, והדיווחים בקול הלום של פקידים ישראלים בכירים לעמיתים בכל העולם על ממדיה ושטניותה של התנהגות 2,700 פלסטינים שיום אחד קמו, כבשו והשתלטו על חלקים גדולים בדרום הארץ - האשראי הזה הולך ונגמר. בסוף גם לנשיא ביידן זה יימאס.
הרוב המכריע בישראל הגיב על הטבח באופן דומה לזה שמפקד הפרטיזנים אבא קובנר רצה להגיב על השואה - דם תמורת דם, להרעיל שישה מיליון גרמנים. הוא ידע שזה מעשה נורא, אבל אמר שאין ברירה, כי אם לא ייעשה, ייראו שאר האומות שדם יהודים הפקר ופשוט יעשו את זה שוב בעתיד.
התוכנית של קובנר כשלה, וטוב שכך. תוכנית חליפית להרעיל שבויי מלחמה הסתיימה במספר שנוי במחלוקת של קציני גרמנים עם קלקול קיבה. היהודים הם לא הטטרים ולא ההונים, הנקמה של קובנר הייתה הקמת מדינת ישראל, ואת ההרתעה שלא השיג באמצעות פחיות הרעל שקיבל מאפרים קציר, לימים נשיא המדינה, השיגו צה”ל וזרועות ביטחון.
עד שלא השיגו. בג'ונגל של המזרח התיכון, סבורים רבים בציבור ורבים מאוד במערכת הביטחון, סביר מאוד להניח כי אם ישראל לא תגיב בעוצמה, באש ובגופרית וחרון אף, ותכלה זעמה בגויים - אזי כולם, השכנים הטובים והשכנים הרעים – ייראו אותה בחולשתה. ופה באזור, בקלאב שלנו, להיות חלש, כמו שראינו, עלול להסתיים בפוגרום בארי.
נתניהו אמר אתמול כי אחרי האסון הוא קבע שתי מטרות: השמדת חמאס והחזרת בני הערובה. האמירה הזו היא מעט, איך לומר, לא ממש, לא הכי, לא במאה אחוז - מדויקת. "צה"ל ישמיד את יכולות חמאס, ננקום על היום השחור הזה", אמר נתניהו במוצאי השבת השחורה. "את כל המקומות שחמאס נערך בהם, כל המקומות שחמאס מסתתר בהם, פועל מתוכם - נהפוך לעיי חורבות”. הוא הוסיף ש"כולנו מתפללים גם לשלום הפצועים ולכל מי שמוחזק כבני ערובה. אני אומר לחמאס: אתם אחראים לשלומם. ישראל תבוא חשבון עם כל מי שיפגע בשערה אחת מראשם". אבל היה ברור מדבריו, כמו מההוראות שיצאו מהממשלה לצבא, כי סדרי העדיפויות השתנו - קודם כל לפני הכל וחזות הכל - השמדת החמאס.
וכך התנהל צה"ל, ולמעשה המדינה כולה, העולם כולו, מאותו יום. הגיוס הגדול בתולדות המדינה, השתעבדות מוחלטת של המשק והעם לטובת המהלך הזה, תוך ניסיון לוודא שלא תיפתח חזית נוספת, הפצצות שישראל מעולם לא ביצעה כמוהן, ומדינה שלמה משותקת תחת איימת טיילים וחשש מתמיד מערבים לא קיימים שמצלמים בתים ומעוררים היסטריה. וגם, כמובן, התגייסות מדהימה של ארה"ב וציפייה דרוכה לכניסה לעזה.
"המחדל ייבדק". בנימין נתניהו, אתמול
(צילום: לע"מ)
סדר העדיפויות התהפך - אל מול מחיר הדמים העצום שהקיז החמאס מלב כולנו, הפכו הדברים שביום רגיל היו מונעים כניסה קרקעית - החיילים שיפלו, החטופים שעשויים להיהרג בחילופי האש או חס וחלילה למצוא את עצמם בטקסי דאעש בשידור חי ברשתות החברתיות, הביקורת הבינלאומית, כל אלה התגמדו אל מול הצורך להראות שבעל הבית גם השתגע, גם התחרפן, וגם לא רואה בעיניים.
אבל יש מנהיגים זיג-זג ומסוף השבוע שעבר פתאום עלו רוחות אחרות מלשכת ראש הממשלה, ואולי, יש הסבורים, הן היו שם מהתחלה, רק שנתניהו, שבטוח שלא דבק בו גרם אחריות ליום השחור בתולדות המדינה, יודע שמעכשיו זו החלטה שלו, להיכנס או לחזל"ש, וזה כבר בטוח ייפול עליו, גם בוועדה וגם מול הציבור.
יגיד האומר - אבל אולי לנתניהו יש ספקות וחרדות ביצוע באשר לאפשרות של צה"ל לנצח את המערכה בזמן ועם מספר קורבנות סביר. זה כמובן שיקול לגיטימי, אבל רק אמש הפך ראש הממשלה את החטופים לבעלי משקל שווה בתהליך קבלת ההחלטות. מדינה שלמה טורללה במחיר של בין חצי למיליארד שקל ליום לצבא המילואים, אנשים שהיו בטוחים שהם תיכף הולכים לעשת סדר ולסגור מעגל, יתחילו עוד מעט לחזור הביתה מתוסכלים.
ומי יחזור לגור בעוטף אם חמאס לא יושמד? ומי יחזור לגור ביישובי הצפון כש-18 אלף לוחמים מיומנים וקשוחים של יחידת רדואן של החיזבאללה ספונים על הגדר?
אדם בקיא מאוד במתרחש בצמרת השלטון בישראל שוחח שלשום בלילה עם קבוצה של בכירים ומשפיעים בוושינגטון הבירה. האיש כל כך לא סומך על השלטון בבית, שהוא חשב שזה מוזר שפתאום גם הממשל בתיאום מושלם עם הלבטים של הממשלה, מתחיל בעצמו להתלבט, מבקש דחייה ועוד דחייה, ואתמול עוד אחת כדי להעצים את ההגנה על נכסים במפרץ. בני שיחו האמריקנים הרגיעו אותו: נתניהו לא מדבר מגרונו של נשיא ארה"ב. בלינקן עבר בכמה מדינות ערביות ושמע שם חשש גדול מפלישה קרקעית. ביידן חטף מגורמים ליברליים במפלגה ומזכיר ההגנה לויד אוסטין התקשר לגלנט כדי להגיד לו שהתוכנית מלאה בחורים, והוא עוד היה עדין ליד מה שאומרים עליה גורמים בכירים במערכת הביטחון.
גם האפשרות השנייה הייתה יוצרת גהינום עלי אדמות. חמאס משחק טוב עם בקלפים שבידיו. הוא משחרר כל פעם מעט ובכך יוצר את התקווה שיהיו עוד. ומה אם מחר היה אומר שאין עסקה כוללת, רק קטנה - עשרה בני ערובה תמורת הדלק שישראל כל כך לא רוצה לתת לו. ומה אם היו נכנסים פנימה והחמאס היה משדר הוצאה של החטופים להורג.
שליחים ישראלים מדברים עם האמריקנים וגם עם הקטארים בניסיון לייצר עסקה מהירה על הנשים והילדים. זו אחיזת עיניים. אם ישראל תצטרך לשלם מחיר היא תדרוש לגרש את המשוחררים למדינה שלישית, לא לעזה. פרוצדורה שתארך חודשים. בזמן הזה ייגמר האשראי הבינלאומי ונידרש להפסיק את האש על עזה.
ביום שני כתבנו כאן, נחום ברנע ואני, כי בקרוב תבוא השעה להכריע על המחירים שישראל תשלם, שכולנו נשלם, כש"קבינט המלחמה שמצביע פה אחד" יצביע. הלוואי שידעו להחליט, ויחליטו מהר. יש פה מדינה שלמה שצריך לבנות מחדש.
פורסם לראשונה: 00:00, 26.10.23
