ישראל מסיימת את השבוע השלישי למלחמה עם לא פחות משלוש זירות (צפון, דרום ויהודה ושומרון), כשבעיקרית שבהן – עזה – היא עסוקה בשלושה מאמצים: הפעלת כוח אש שגורם למושג "גיהינום" להישמע עדין (כ-7,000 הרוגים וכ-20 אלף פצועים); הכנת התמרון הקרקעי; וניהול משא ומתן מורט עצבים על עסקת החטופים, בטרם יקבלו הטנקים את האות להיכנס לתוך הרצועה.
6 צפייה בגלריה
בכל ביקור בשטחי הכינוס ניכרת תחושת מסוגלות עזה ותשוקה "לנקום"
(צילום: Aris MESSINIS / AFP)
6 צפייה בגלריה
אלוף במיל' בריק מזהיר מחוסר מוכנות, אך המבצע הקרקעי מתוכנן היטב - וצה"ל מגיע מוכן ואיכותי
(צילום: אוהד צויגנברג)
בקטאר מזהים את המשולש ומפעילים לחץ על ממשלת ישראל לקדם עסקה לשחרור החטופים, גם במחיר של ויתור על פעולה קרקעית. כרגע מדברים על עסקה שתכלול נשים וילדים תמורת מחוות הומניטריות, אולם חמאס בסיוע קטאר מושך זמן יקר שמסייע לו לשפר את תנאי המו"מ ולהרחיק את הטלתם למערכה של הכוחות שאמורים לחולל שינוי דרמטי ביכולות השליטה של חמאס בעזה. זאת לא רק טקטיקה צבאית אלא לוחמה פסיכולוגית, ועצוב לראות כיצד היא מקבלת רוח גבית דווקא מכיוונו של אלוף (מיל') יצחק בריק, שמוסיף להזהיר מפני חוסר מוכנות באמצעות הצגת תרחישי אימה.
דווקא בשל כך חשוב להבהיר: המבצע הקרקעי לא מתוכנן מאתמול וגם לא מ-7 באוקטובר. כבר שנתיים שהוא נמצא במרכז סדר היום הצה"לי, אחרי שהרמטכ"ל הקודם, רב-אלוף (מיל') אביב כוכבי הטיל את המשימה על המצביא הכי טוב ומנוסה שאפשר להעלות על הדעת, תת-אלוף (מיל') צ'יקו תמיר. בכל הזמן הזה בוצעו אימונים במתקן מיוחד בבסיס צאלים. עברו שם היחידות הסדירות הכי טובות שיש לנו, עם אמצעי הלחימה הכי מתקדמים וקטלניים שבנמצא. תא"ל (מיל') תמיר, שהיה מפקד אוגדת עזה, לא שירטט תוכניות בחדר המפקד ושלח אותן במייל אלא ליווה באופן צמוד תהליכים הקשורים, למשל, בלחימה בתת-קרקע. במילים פשוטות: אלה העילית שבעילית. אין יותר טוב מזה. ואם מישהו, מכובד ככל שיהיה, חושב שזה לא יספיק מול חמאס, אז אפשר לסגור את הצבא ולעזוב את המדינה.
6 צפייה בגלריה
תחושת הביטחון של הציבור נפגעה, אך הלוחמים התעשתו והפגינו גבורה. ההרס בניר עוז
(צילום: JACK GUEZ / AFP)
זה כמובן לא המצב, גם אם צה"ל ספג מכה קשה ומשפילה, שפגעה באופן חריף בתחושת הביטחון של הציבור. אבל חשוב לשים את הדברים על דיוקם: הלוחמים וגם הלוחמות היו אלה שהתעשתו בתנאים בלתי-אפשריים, הפכו את הקערה תוך הפגנת גבורה לא פחותה מאבותיהם במלחמות קודמות: כאלף מחבלים חוסלו בשטח ישראל ועוד מאות קבורים תחת ההריסות. הכישלון אינו של הלוחמים והלוחמות בשום צורה - והם ראויים לקבל מאיתנו את כל האמון שניתן להעניק להם. בכל ביקור בשטחי הכינוס, כולל אתמול, ניכרת תחושת מסוגלות עזה ותשוקה "לנקום" – אך ורק במובן הצבאי – לצד תסכול עמוק מהדברים של בריק, שלפתע פתאום הפך להיות סמוך על אוזנו של ראש הממשלה וגורם לאגפים בציבור לפקפק ביכולות שלהם. זה לא פחות ממסוכן, אפילו מסוכן מאוד.
למעשה, מכל השיחות שערכתי טרם נמצא קצין בכיר בעל משקל שמתאר קטסטרופה בסגנון בריק. האירוע החריג היחידי שאוכל להעיד עליו הוא פגישה דחופה שביקש אחד ממפקדי המערכה, שביקש שאסייע בקרב הדרג המדיני בעניין תוכנית מבצעית מסוימת, לאחר שלא הצליח להשפיע בדרך המקובלת. אולם גם כאן, אותו קצין לא טען לרגע לחוסר מסוגלות, למרות שאלות קשות בנושא. כן, בדומה לבריק, כתבתי כאן רבות בשנים האחרונות על תופעות כגון בריחת המוחות, הירידה במוטיבציה לשירות קרבי והפערים בהיערכות למלחמה מול חיזבאללה. כאז כן היום, המצב לא טוב, אך הוא הרבה יותר טוב מאותה שבת ארורה שהייתה יכולה להסתיים עוד יותר גרוע אם גם כוח "רדואן" של חיזבאללה היה מצטרף ללחימה בגיבוי ארסנל הרקטות שעומד לרשותו של חסן נסראללה.
כל זה נכתב מבלי לזלזל באינטליגנציה ולגרום למישהו לשגות באשליה שצה"ל יוצא לנופשון גיבוש. זאת תהיה מלחמה ובמלחמה יש הרוגים. אבל צה"ל מגיע לרגע החשוב הזה כשהוא מוכן ואיכותי וגם לאחר פעולה מקדימה שלא הייתה כמוה, והדברים נכתבים על-ידי מי שהצטרף לכל כניסות צה"ל לרצועה מאז ההתנתקות. הכתישה האווירית, שגבתה אתמול עוד הרס וגם אחד מבכירי המודיעין של חמאס, לא תיפסק כשהכוחות הרגליים יהיו שם. להפך: מעולם לא היה ללוחמים ליווי אווירי וארטילרי צמוד יותר.
בנוסף, אוגדה 162 ביצעה אתמול טבילת אש ראשונה בדמות פשיטה בצפון רצועת עזה. המטרה הייתה להכיר את השטח ולייצר תחושת מסוגלות, ובמקביל לשדר לחמאס שאף אחד לא מפחד מעימות איתו על הקרקע – להפך. הפשיטות הללו יימשכו. "התמרון ייצא לפועל, לא ירחק היום", אמר אמש שר הביטחון, יואב גלנט. "אנחנו מייצרים את התנאים להכות בחמאס". החמאס אומנם ערוך, אבל גם צה"ל גיבש פתרונות ללוחמה בתת-קרקע. זה יהיה מורכב בגלל החטופים והחטופות, אבל המוח הישראלי יודע איך לגרום נזק משמעותי גם בנסיבות הללו, ודי לחכימא. נאמר רק שאלוף (מיל') מוני כץ, שהרזומה שלו כולל פיקוד על אוגדת הגליל, חטיבת גבעתי וסיירת שלדג, צמוד לתא"ל תמיר בהיבט הזה.
בעוד הכניסה הקרקעית צפויה להשפיע על הסיכוי לעסקת חטופים, יש בה גם כדי לבדוק את נכונות נסראללה להסלים את האתגר שהוא מציב לצה"ל בצפון. אלא שלא רק תושבים ישראלים נעו דרומה: אלפי לבנונים הצפינו מחשש למלחמה. זה חשוב להבנת מפת הכאב של נסראללה, שם האוכלוסיה השיעית היא נקודה רגישה יותר מאשר פגיעה ביכולות צבאיות. פחות אכפת לו אם צה"ל יתקוף מחסן טילים מדויקים או אובדן של יותר מ-40 לוחמים מאז פרוץ הקרבות. הרבה יותר יכאב לו אם יאבד את זהותו כ"מגן לבנון", בעיקר בקרב העדה השיעית. במערכת הביטחון מעריכים כי זהו מנוף ריסון משמעותי: בסוף, עם כל התמיכה האיראנית, נסראללה הוא קודם כל לבנוני.
נסראללה, כמו מנהיגי חמאס וג'יהאד שאיתם נפגש, היה רוצה לראות את הטרור ביהודה ושומרון מרים ראש, אבל בינתיים זה צה"ל שמגביר את הלחץ, בעיקר על חמאס לצד יתר הארגונים. מאז תחילת המלחמה נעצרו 1,000 מחבלים, 660 משויכים לחמאס. 20 מחבלים נהרגו. את המבצעים מובילות הפעם יחידות המילואים של האוגדה, שכן רוב היחידות הסדירות הועברו לעזה. כרגע שוהים באזור 20 גדודי הגנה וארבע יחידות סיכול התקפי. על מנת לייצר הרתעה, צה"ל תקף השבוע בג'נין עם מטוס קרב ובפעולה נוספת עם כלי טיס בלתי מאויש מהאוויר. כרגע נראה שממדי הטרור ירדו באופן דרמטי לימים שקדמו למבצע שומר החומות, לפני יותר משנתיים. המטרה שהטיל הרמטכ"ל על מפקד האוגדה, תא"ל אבי בלוט, היא לשמר את הגזרה כמשנית תוך ייצור הרתעה, ובמקביל גם לוודא שאין תופעות של פשיעה לאומנית יהודית שעלולה להבעיר את השטח. את הנשיא ביידן זה כבר מטריד, כפי שהתברר בהצהרתו שלשום בלילה. ואם ביידן מוטרד, גם לנו אין את הפריבילגיה להתעלם.
פורסם לראשונה: 00:00, 27.10.23
