אתם ניסיתם לרצוח את סבא שלי, על האדמה שלכם. טבחתם את הוריו ושישה משמונת אחיו ואחיותיו. אבל הוא שרד, עלה לישראל, והקים משפחה חדשה.
אתם ניסיתם לחסל את אמא שלי, היא נולדה בדרך לארץ, וכאשר הגיעה לישראל, אתם פתחתם באש. ארבע מלחמות היא שרדה. ואז ילדה אותי.
אתם ניסיתם לחסל אותי. הזיכרון הראשון בחיי הוא מחבלים בכביש החוף, מסוקים באוויר, פחד שיחדרו אלינו הביתה. אתם יריתם עליי קטיושות כשעבדתי ליד גבול הצפון, הפעלתם מטען כשעברתי ברחוב. אבל אני עוד כאן, אבא לשלושה ילדים.
אתם ניסיתם לחסל את עומר הקטן שלי. הוא עוד לא בן שמונה, אבל ישן רק בממ"ד. שלחתם רקטות ללא הבחנה, על שכונות מגורים, שלחתם מחבלים־כלבים לתוך חדרי השינה. אבל עומר יגדל כאן, ובעזרת השם יהפוך אותי לסבא גאה.
אתם מפגינים נגדי בכיכרות המצוחצחות שלכם בלונדון ובמדריד. עם חיוך ושפתי סיליקון נפוחות, בבגדים של זארה, אתם קוראים לנקות את העולם מיהודים. אחרי ששתיתם לאטה עם חברים, אתם יורדים לרכבת התחתית ותולשים את תמונות ילדינו החטופים, הטבוחים. אתן מעלות סרטונים לטיקטוק, בציפורני ג'ל זרחניות וריסים מוקפדים, קוראות לחסל את המדינה שלי, לרוקן אותה מיהודים, מהים עד הנהר.
יותר משאני בז לכם, אני מרחם על הילדים שלכם. אתם תוצר מעוות של דעות קדומות, פייק־ניוז וניוון תרבותי. אבל אני, "היהודי הנצחי", כמו שקרא לנו גבלס, הזיכרון שלי ארוך והעור שלי עבה. יש לי תיק מוכן לכל מקרה, אני ישן עם נעליים, יש לי פצצת אטום ואני לא סומך עליכם. אני אשרוד גם את הסיבוב הזה.
אבל הילדים שלכם? תמשיכו להניף את השלטים האלה, "לנקות את העולם מיהודים", וזוועות השבת השחורה שלנו יגיעו גם אליכם. תמשיכו לכנות רוצחי ילדים ועורפי ראשים "לוחמי חירות", וגם בנותיכן ייאנסו מול עיניכם המבועתות, ואתם תעמדו ותצפו, חסרי אונים. תמשיכו לתמוך כספית בשונאי אדם, וכספכם יופנה חזרה אליכם, יממן את החרבת בתיכם.
פתחתם את הדלת שלכם לחיות אדם, פתחתם את ליבכם לאש השנאה, היא תשרוף אתכם מבפנים, תאכל אתכם עד שלא יישאר זכר מהתרבות שבניתם.
אלון גולדשטייןואתם, יהודי העולם, אתם, הנוצרים, המוסלמים, ההינדים, חסרי הדת, האנשים שעיניהם פקוחות וליבכם עודנו שלם - אל תוותרו להם. מצאו את האישה הזאת, שבשלט אחד קוראת להשמיד עם שלם. מצאו את המטיף במסגד, שבעריכם ההיסטוריות, השלוות, קורא למאמיניו להתכונן ליום הדין. מצאו אותם, רדפו אותם בכוח, הוקיעו אותם, סלקו אותם מארצותיכם.
ואתם, אוהדי סלטיק הבזויים, אתה, סטודנט חלול בהרווארד שיודע לצטט רק רשתות חברתיות, אתם, יורשיהם המודרניים של הנאצים. כמו סבא שלי, כמו אמא שלי, כמוני. גם בני, נכדי, ניני - עוד יירקו על קברכם.
פורסם לראשונה: 00:00, 29.10.23
