מלחמת חרבות ברזל: בשעה שהציבור הישראלי נערך לקבל שבת נוספת תחת אש, האווירה בקריה הייתה דרוכה לקראת החלטה שאמורה לשנות את פני המערכה: תחילת השלב הקרקעי במלחמה שנפתחה בעקבות מתקפת הפתע של חמאס ב־7 באוקטובר. התכונה במרכז העצבים של מערכת הביטחון הייתה רבה כמעט כמו הדילמות שעמדו בפתח, כשברקע הדיווחים על "מאמצים" של קטאר לעסקת שחרור חטופים.
הפיקוד הבכיר החליט לסיים את שלב התגובה ולעבור לשלב ההובלה, ובעיקר לא לאפשר לחמאס לעכב את הכניסה הקרקעית באמצעות לוחמה פסיכולוגית. בצה"ל העריכו עוד קודם, שגם תוך כדי הפעולה חמאס ינסה לעצור אותה באמצעות רמיזות, שליחים וכו', שאוטוטו החטופים והחטופות משתחררים, לו רק ייעצרו הטנקים והאש האדירה שמומטרת על עזה. הדילמה, אם כן, תישאר תמיד אותה דילמה, אבל הזמן לא בהכרח משחק לטובתנו.
הכותרת
להפוך את עזה ל"שטח B נחות" | היום שאחרי המלחמה עפ"י יעקב נגל
19:59
בתיאום עם הדרג המדיני ניתן האות למכת הפתיחה: דובר צה"ל יצר ערפל קרב, ונזהר בצדק מפגיעה באמינות כשדיבר רק על "הרחבת הפעילות הקרקעית", במה שנשמע כמו הרחבת הפשיטות שהחלו עוד קודם. תקיפות חיל האוויר יצרו ערפל גם בגלל ההרס העצום וגם בגלל נפילת רשתות חשמל ואינטרנט. התוכנית שגובשה בפיקוד דרום ואושרה במטכ"ל נשענת על שלוש רגליים: חזק, לאט ובטוח. לפי צה"ל, גיחה של 100 מטוסי קרב השמידה כ־150 מטרות תת־קרקעיות בצפון הרצועה שבהם נהרגו מחבלים.
גם במהלך מבצע שומר החומות מיהרו בצה"ל להתלהב מהפצצת "פרויקט המטרו", אף שהתוצאות בסופו של דבר היו מינוריות. לכן צריך לקחת בזהירות דיווחים מיידיים, כשעזה בעצמה עוד לא מסוגלת לאמוד את ממדי הנזק. עם זאת, כל מי שמסקר את הלחימות בעזה יודע לומר שהפעם הקלישאה נכונה: כזה עוד לא היה.
אל"מ י', מפקד מרכז האש בפיקוד הדרום, אמר שמדובר במכת אש ש"טרם נראתה כמותה ברצועת עזה. מהאוויר, מהקרקע או מהתת־קרקע". העדויות מעזה, שאותן כמובן צריך לקחת בערבון מוגבל, מדברות על כאוס טוטלי: מאות מבנים הרוסים ו־400 הרוגים. הנתונים של משרד הבריאות הפלסטיני בעזה, גוף שאמינותו מפוקפקת, דיווח שמספר ההרוגים הפלסטינים ברצועה לא רחוק מלחצות את קו ה־8,000 (ללא 1,000 המחבלים שחוסלו בשטח ישראל והמאות שעדיין קבורים מתחת להריסות). גם אם הנתונים הללו מנופחים מאוד, אפשר לומר שעזה נמצאת תחת בליץ.
פעולות האוויר האינטנסיביות אמורות להקל על הכוחות הקרקעיים שכבר נכנסו, או במילים פשוטות: לא צריך לראות אויב כדי שכל התקדמות תלווה באש. ובכל זאת, למקרה של היתקלות, בצה"ל הקפידו על כלל ה"חזק, לאט ובטוח" גם בתנועה עם טנק מרכבה סימן 4, נמ"רים ממוגנים וכוחות הנדסה שביחד יצרו את האגרוף שצה"ל זקוק לו כדי להמשיך במשימה.
נדמה שהצלחת השעות הראשונות באפיזודה הקרקעית עודדו את צמרת המדינה, מה שהוביל למסיבת העיתונאים שערכו ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון יואב גלנט והשר בני גנץ, שמובילים את קבינט המלחמה. רוח הדברים בהקשר הצבאי זהה למה שאומרים בצבא: זאת תהיה מערכה ארוכה, שעלולה להימשך חודשים ועל כן מה שדרוש הוא לא רק חרבות ברזל אלא גם עצבים מאותו חומר, במיוחד בנושא החטופים והחטופות, שהוא הרגיש ביותר כרגע בחברה הישראלית.
שם, בצל הביקורת של משפחות החטופים, שזעמו על תחילת הפעולה מבלי שעודכנו קודם והפגישה הטעונה עם נתניהו, הוצגה במסיבת העיתונאים הטענה כי הפעולה הקרקעית דווקא תקדם עסקת חטופים משום שחמאס ייכנע ללחץ. גם הרמטכ"ל התבטא אמש ואמר כי הפעולה הקרקעית "משרתת את כל מטרות המלחמה". עם זאת, יש לומר כי קיימות הערכות שחמאס לא בהכרח מחזיק בכל החטופים והחטופות. ייתכן שחלקם בכלל נמצאים בחזקתם של ארגונים אחרים ואפילו אזרחים שנכנסו לארץ במסגרת המחדל הנורא בהגנה על יישובי העוטף. כמובן שזה לא הפריע ליחיא סינוואר, מנהיג חמאס ברצועה, לשחק במוחם של הישראלים והישראליות עם דברים שהובאו בשמו (את פרצופו הוא בטח לא יראה בציבור כרגע), שלפיהם הוא מציע עסקת "כולם תמורת כולם", מן הסתם גם במטרה לעכב ככל הניתן את המשך המבצע. בישראל לא מאמנים להצהרות הללו, ומדברים על ניסיון של חמאס לעצור את הפעולה הקרקעית.
בנוסף, ההתקדמות ברצועה מצפון לדרום צריכה "להרים משקפת" על אזור רפיח. שם נמצא עורק החמצן לרצועה, בצורת מנהרות שהיו פעילות בגבול עם מצרים, כולל הברחת אמצעי לחימה מתקדמים ששימשו את חמאס במתקפה שלו בשבת השחורה. לכן, אגב, ייתכן שגם בכירי חמאס ינצלו את התשתית כדי לחמוק. ואם אכן הדרגים הבכירים באמת של חמאס (עם כל הכבוד למפקדים בדרגי השטח) לא יימצאו ויחוסלו גם במבצע קרקעי, הדרגים המדיני והצבאי יצטרכו לחשוב היטב מהו הניצחון שהם שוב ושוב מבטיחים לציבור.
וגם עכשיו, כשהעיניים וגם התפילות נשואות לעזה, במטכ"ל מסתכלים על הימים האלה כעל אירוע רב־זירתי שבו עזה נמצאת ברף המלחמה ובשלב ההתקפה, ואילו בלבנון קיים עימות מוגבל, ביהודה ושומרון עימות בעצימות נמוכה ונשלטת ובתימן קיימת זירה מתפתחת. המצב הזה מחייב אורך נשימה מתאים, ועליו מופקד מנכ"ל משרד הביטחון, אלוף (במיל') איל זמיר. האחרון היה זה שהתריע על צורכי הצבא וכעת הוא מנצח על יותר מ־80 מטוסים שנחתו כאן עם תחמושת ואמצעי לחימה. הספקית העיקרית היא כמובן ארצות־הברית אבל גם מדינות נוספות מעורבות. נדמה שכשם שהמלחמה הזאת מלמדת אותנו על גבורת הלוחמים והלוחמות וכן על כוחה מעורר ההשראה של החברה האזרחית, כך היא גם מזכירה לנו מי החברים האמיתיים שלנו בעולם ומי לא.
פורסם לראשונה: 00:13, 29.10.23
