"אנחנו ארבעה אחים - אני הכי קטנה, ועמרי מעליי, השלישי. ואנחנו בכלל במקור מהצפון, מיסוד המעלה, אבל לעמרי היה חבר טוב מנחל עוז, והוא היה נוסע הרבה לבקר אותו. ככה הוא התאהב בקיבוץ הזה, ולפני 12 שנה הוא פשוט עבר לשם. הוא למד שיאצו, ויש לו סטודיו לטיפולים, ובמקביל הוא גם עובד בנוי של הקיבוץ. כולם מכירים אותו בזכות החיוך שלו - הוא אדם מאוד חברותי, מאוד נעים, משרה רוגע. גם רואים את זה בתמונה שלו.
לפני ארבע שנים, במהלך הקורונה, עמרי הכיר את בת הזוג שלו, לישי. יש להם עכשיו שתי בנות: רוני בת השנתיים ועלמא בת החצי שנה. בשבת ההיא, כשהכל התחיל, הם היו בממ"ד בבית. המחבלים השתמשו בנער בן 17 מהקיבוץ כדי לבקש מאנשים לפתוח את הממ"ד. הוא הגיע אליהם, ואמר שאם לא יפתחו לו הם יפגעו בו, אז כמובן שהם פתחו לו. אחר כך הוא נרצח.
1 צפייה בגלריה
נעמה, אחותו של עמרי. "אי אפשר להיכנע לבקשות שלהם ושאנחנו לא נקבל כלום"
(צילום: אביגיל עוזי)
רוני, שישנה בממ"ד, התעוררה למראה של אנשים זרים ורובה שמכוון אליה. המחבלים תפסו אותם, הוציאו את כולם לסלון והחליטו להעביר אותם לשכנים. הם הושיבו אותם שם במטבח עם שתי אזרחיות אמריקאיות שדיברו ביניהן באנגלית, ואחרי שעה הודיעו שהם לוקחים איתם את עמרי, בחור נוסף שהיה שם ואת שתי האמריקניות. הם יצאו, והמחבלים אזקו אותם. לישי הספיקה להגיד לעמרי שהיא אוהבת אותו, וביקשה שלא יהיה גיבור, ושיעשה כל מה שהם מבקשים ממנו לעשות.
אבא שלי מפגין מול הקריה כבר כמה ימים. אנחנו אומרים שצריך לעשות הכל, ללחוץ בכל דרך ולא לתת להם סיוע הומניטרי. אי אפשר להיכנע לבקשות שלהם ושאנחנו לא נקבל כלום. קודם שיחזרו הביתה בריאים ושלמים".
משפחות חטופים ונעדרים המעוניינות להשתתף בפרויקט: yediot.oct@gmail.com
פורסם לראשונה: 00:00, 02.11.23
