שחרור החטופה אורי מגידיש מעניק לישראל זריקת עידוד קטנה. היא חשובה, אבל היא לא משפיעה על שעון החול המדיני שעובד ברקע שעון החול של הזירה הצבאית. הפגנות הקטנות שהיו בימים הראשונים לאחר המתקפה האיסלאמו-נאצית הופכות גדולות יותר ויותר. נדמה שאין צורך להיות מומחה לדעת הקהל העולמית כדי לדעת איך ייראו ההפגנות הללו כאשר כלי התקשורת בעולם יפסיקו לחלוטין לעסוק בזוועות 7 באוקטובר, ותמונות החורבן מעזה, כולל גופות ילדים ותינוקות בין ההריסות – יהיו התמונות היחידות שישודרו. אנחנו עדיין לא שם. אנחנו מתקרבים.
כאשר יצא חמאס למבצע הרצחני הוא אולי לא ציפה להצלחה אדירה כל כך, יותר מ-1,400 נרצחים תוך שעות בודדות, אבל הוא כן ציפה לתגובה ישראלית קשה. הרי כבר היינו בכמה סיבובים כאלה, והוא ידע שבזירה הצבאית ידו על התחתונה. הוא חזק בטרור. הוא לא חזק בהבסת המעצמה החזקה ביותר במזרח התיכון.
אבל גם על רקע התמונה המשמחת של שחרור החטופה, והמכה המורלית לטרור, חמאס ידע מראש שיש לו את הנשק החשוב ביותר במערכה הזאת: מסכים. גם של הרשתות החברתיות וגם של רשתות הטלוויזיה. ולמעשה, ככל שהחורבן גדול יותר – כך הנשק של חמאס יעיל יותר. אבל באופן שיטתי אנחנו נוטים להתעלם מהנשק הזה. הוא לא סודי. הוא גלוי. הוא מוכר.
לא מדובר רק בדעת הקהל המערבית, שהיא חשובה ועוד נגיע אליה. מדובר גם בדעת הקהל בעולם המוסלמי, שהיא לא פחות חשובה. מאות מיליוני מוסלמים חשופים באינספור ערוצים לתעמולה החמאסית, וכמעט רק לה. אנחנו מתבשמים מאיזה בלוגר מסעודיה או עיתונאית ממרוקו שמפרסמים משהו נגד חמאס ובזכות ישראל. אבל הם בודדים. הפורעים מדגסטן הם רק סממן אחד שמעיד על השפעותיה של אותה תעמולה ארסית. הם לא חיים תחת כיבוש. ספק אם הם ראו אי פעם יהודי, ובוודאי לא ישראלי. ולמרות זאת – אם הם רק היו מוצאים את הטרף הנכון – היינו חוזים בלינץ' אכזרי, בדיוק באותו סגנון שראינו ב-7 באוקטובר.
כך שלא כל העולם נגדנו, אבל אם נניח שרק רבע מהמוסלמים בעולם תומכים בחמאס, או "רק" זועמים על ישראל – אז מדובר במאות מיליונים. רק בודדים מאותו רבע יהפכו למסוכנים. הם חיים לא רק בדגסטן אלא גם בלונדון, בבריסל, בברלין ובניו יורק. וכבר עכשיו היהודים חיים בפחד. דייוויד קולייר, עיתונאי ובלוגר בריטי, כתב אתמול: "אני שומע מסטודנטים יהודים על מה שקורה בקמפוסים בבריטניה. חלקם הולכים ללמוד באווירה של פחד מוחלט. חלקם כבר לא הולכים בכלל". בשיחה עם ג'ונתן גרינבלט, מנכ"ל הליגה נגד השמצה, הגוף הוותיק ביותר במאבק נגד שנאת יהודים, הוא דיבר על העלייה הדרמטית באירועים אנטישמיים בעולם בכלל ובארה"ב בפרט.
האירועים האנטישמיים הם רק קצה הקרחון. הסקרים, בינתיים, מעידים על תמיכה בישראל. אבל צריך לשים לב לשני דברים חשובים. ראשית, אין שום סיכוי שהתמיכה של 84%, מהסקרים בשבוע הראשון שלאחר המתקפה הרצחנית – תישאר באותו אזור גם בשבועות הקרובים. ושנית, גם בלי להמתין, יש פער בין-דורי מובהק. המבוגרים זוכרים את פיגועי התופת בארה"ב. המבוגרים יותר יודעים משהו על השואה ושנאת יהודים. אבל הדור הצעיר יותר, לפחות המשכיל בתוכו, בתחומי מדעי הרוח והחברה, חשוף לשטיפת מוח של מרצים שרובם פרוגרסיבים ו/או תומכי BDS. התוצאה בהתאם.
בן-דרור ימיניצילום: אביגיל עוזיסקרים שונים מצביעים על אותו כיוון. לפי סקר אחד מבין אלה שנולדו לאחר 1981 – כ-48% תומכים בישראל ו-40% בפלסטינים. לפי סקר שני, בקרב בני 24-18, כ-52% תומכים בישראל ו-48% בחמאס. יש עוד סקרים, והם מבהירים חד-משמעית – הצעירים הרבה פחות בצד של ישראל. מה יקרה בשבועות הקרובים, כאשר התמונות יהיו על טהרת החורבן מעזה? ייתכן שמה שקרה בשדות התעופה של דגסטן יקרה בעוד כמה ערים בעולם. לפי הזעם והנפנוף בדגלי חמאס, דאעש והחיזבאללה – ייתכן שזה יקרה גם בלונדון או פריז.
כן, זה הנשק של חמאס. הוא עדיין לא עצר אפילו טנק ישראלי אחד, ולא הפצצה אחת. אבל תרשו לי לחזור ולומר, כמו קאטו הזקן: זה כבר קרה בעימותים קודמים, וזה בדיוק מה שהולך לקרות גם הפעם, אם הצמרת שמובילה את המלחמה לא תבין את צפונותיה של המערכה הכפולה, הצבאית והמדינית. בפעמים הקודמות היא התעקשה לא להבין והתוצאה הייתה שהמשימה לא הושלמה. צריך לקוות, להתפלל, שהפעם היא תבין.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
פורסם לראשונה: 00:00, 31.10.23
