אתמול (שני) ייזכר כיום הראשון במלחמה שבו נרשם לישראל הישג מבצעי ראשון משמעותי. בפעולה נועזת של שב"כ וצה"ל, תחת חילופי אש, חולצה מעזה התצפיתנית בת ה-19 אורי מגידיש, אחת מכמעט 240 איש שנחטפו על ידי חמאס לעזה ב-7 באוקטובר. מבחינת הצמרת הביטחונית מדובר בהוכחה נוספת לנחיצות הפעולה הקרקעית. אולם מעבר לזה, המבצע שנוהל מחפ"ק מיוחד שבו היו הרמטכ"ל הרצי הלוי וראש שב"כ רונן בר, חשוב מאוד למורל השפוף בציבור, כמו גם למפקדים ולכוחות, מאז הכישלון במתקפת הפתע של חמאס.
מבצעים כאלה לא נראו כאן מזה שני עשורים. ב-2018, בפעם האחרונה שבה יצא לדרך מבצע מיוחד ברצועת עזה, הוא הסתיים בכישלון דרמטי ובמותו של סגן-אלוף מחמוד ח'יר א-דין. מאז גם מבצעים כאלה הוגבלו לאחר שהכישלון חשף את היכולות המבצעיות ושיטות הפעולה.
באופן טבעי, התמונה המרגשת של מגידיש בריאה ושלמה עם משפחתה הצליחו להעלות חיוך ותחושת התעלות. אבל חייבים להכניס גם פרופורציה, ואם מישהו מצפה לחדשות כאלה כל ערב הוא צפוי לשברון לב. נכון גם להזכיר, נוכח מספר החטופים והחטופות שעדיין בשבי, ולא בטוח שכולם בידי החמאס, שהדיון על השפעת הפעולה על גורלם רחוק מהכרעה.
הכותרת
יושב על הגדר: הדילמה של נסראללה
23:20
מעט מאוד פרטים ניתן לחשוף על פעולת החילוץ, ובצדק: פרסומם עלול לגרום לנזק מבצעי רב. ייתכן כי אפילו על קיומו היה צריך לשמור בחשאיות, אולם גורמי ביטחון אומרים כי כבר בקריית גת לא ניתן היה לשמור על הסוד מבני המשפחה המורחבת, וכן שכנים וחברים. לכן טוב שהחיילת עברה תדרוך מסודר על ידי גורמים רלוונטיים, אבל במציאות הפרועה של 2023 סביר להניח שהפרטים יזלגו, מה שעלול להקטין את האפשרות להוציא מבצעים דומים בעתיד.
בינתיים, גם תחת אדי השמחה חובה להתריע מפני הסכנות. ראשית, אתמול פרסם חמאס סרטון סחיטה של שלוש חטופות, ובישראל מעריכים כי הארגון בלחץ מהפעולה הקרקעית. בנוסף, ההבנה בקריה היא שחמאס ממילא לא מסוגל לספק את הסחורה משום שהוא לא מחזיק בכל החטופים, והמבצע לא ייעצר לטובת עסקה קטנה. גם זה חלק מתיאום הציפיות הקריטי לאמון הציבור, שהתאושש קצת אחרי שבועות של תסכול.
במקביל, המבצע הקרקעי מוסיף להתרחב. צה"ל, שמסיבותיו ניסה להסתיר את היקפו, כבר לא יכול לעשות זאת כשהטנקים מתועדים בפאתי העיר עזה. עד כה מדובר במספר רב של חטיבות חי"ר, טנקים, כוחות הנדסה ויחידות מיוחדות, כשכולם מלווים בסיוע אווירי צמוד להעמקת האחיזה ברצועה. כל זאת אחרי מטסי תקיפות קרב שמקדימים את הכוחות הקרקעיים: נכון לאמש תקף חיל האויר יותר מ-100 מטרות בזמן אמת, כלומר כאלה שעלו תוך כדי הלחימה. במילים אחרות, בתום ארבעה ימים כבר ברור שעד כה, צה"ל הגיע חזק ומאומן למשימה. הוא עובד לאט ובזהירות, בעיקר מירי נ"ט, ממטענים ומבתים ממולכדים, אבל בעוצמה.
קצין בכיר שמנהל את המערכה אמר כי המודיעין שמייצר התמרון הוא פנטסטי והוא לא היה מגיע ללא "הרגליים שעל הקרקע". לדבריו, דרושה סבלנות כדי להגיע להישגים: "לא נהרוג את החמאסניק האחרון אבל נפגע קשות בארגון ועזה הולכת מאה שנה אחורה אחרי הכתישה".
הלחץ ההתקפי משפיע על קצב השיגורים של חמאס, אם כי היכולת עדיין קיימת. עד עתה נורו יותר מ-8,000 רקטות, שלפי ההערכות הן כמחצית מהארסנל של חמאס. בצה"ל אומרים שחיל האויר הטיל יותר מ-17 אלף חימושים ברצועה, מספר ששווה לכמות שהוטלה בכל המבצעים בעשרים השנים האחרונות בכלל הזירות. בחיל מבהירים שבזכות הרכבת האווירית מארה"ב הם שומרים אורך נשימה גם לזירה הצפונית. ומכיוון שגם הגזרה הזאת לא נעלמת, עם המשך ההצקות של חיזבאללה, מדובר במסר חיוני.
תיעוד: חיל האוויר וכוחות קרקע פועלים בעזה
(צילום: דובר צה"ל )
פעילות אינטנסיבית מתבצעת גם ביהודה ושומרון. מאז תחילת המלחמה לוחצת אוגדת איו"ש ללא הפסקה על ארגוני הטרור במחנות הפליטים, בדגש על פעילי חמאס. בהתאם, רף הטרור ירד לימים שלפני שומר החומות. כזכור, עד למלחמה הגענו לשיא נרצחים ישראלים מאז האינתיפאדה השנייה.
לפני שלושה חודשים, בשיאו של גל הטרור שיצא מקו הצרעות בג’נין, נכתב כאן שהשיטה חייבת להשתנות ונכון לפעול עם חטיבות סדירות שיובילו מבצעים התקפיים לצד החטיבות המרחביות. זה לא קרה עד עכשיו. בג'נין, למשל, פועלת חטיבה כפיר והתוצאות בהתאם. לכן נשאלת השאלה: למה כל זה לא נעשה בשיא גל הטרור? התשובה הטרגית היא שגם במטכ"ל וגם בדרג המדיני חששו שפעולה כזאת תגרור ירי רקטות מעזה. איך זה נגמר בסוף, כולם יודעים.
פורסם לראשונה: 00:00, 31.10.23
