ישראל עברה שלב במלחמה בעזה, וחותרת במקביל להשמדת היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס ולהחזרת החטופים. לאחר שלושה שבועות שבהם צה"ל פעל בעיקר מהאוויר, ולאחר כמה ימים של תקיפה קרקעית וחילוץ החיילת החטופה אורי מגידיש - אפשר להתרשם שיכולת ההיזק של חמאס פוחתת, פעיליו נפגעים, מטחי הרקטות אינם גוברים והארגון לא מצליח - למרות ניסיונותיו - להכניס למעגל הלחימה את חיזבאללה. כל זה יכול להשתנות בכל רגע, אך זו התמונה בנקודת הזמן הזו. האם התוצאות שהושגו עד כה מקרבות משמעותית את ישראל להשגת מטרותיה במלחמה? נראה שלא, וגם לא מקרבות את השבת תחושת הביטחון של אזרחי ישראל.
הפער בין ההצהרות לפעולות בשטח גדול מדי. למן הרגע הראשון הייתה תמיכה רחבה בישראל ובעולם במטרה שהוגדרה על ידי ראש הממשלה - הסרת שלטון חמאס מרצועת עזה. היה ברור שדרוש זמן כדי לארגן מחדש את הכוחות והתוכניות המבצעיות, וניכר שהיה צורך לתאם עם ארה"ב באופן עמוק יותר ממה שהכרנו בעבר. כל הדברים הללו לקחו זמן - המשאב היחיד שאי אפשר להשיב - והטענות שלפיהן הזמן פועל לטובתנו ושיש לישראל כמה זמן פעולה שתצטרך אינן נכונות.
הציפייה האמריקנית ברורה: לסיים את המערכה בזמן קצוב ועם פגיעה קטנה ככל שניתן באוכלוסייה האזרחית בעזה. קשה להעריך כמה זמן יעבור בטרם יופעל לחץ בינלאומי לסיים את המלחמה, אך כמו שזה נראה כרגע הוא יימדד בשבועות ולא בחודשים. המשמעות היא שאחרי כארבעה שבועות, הדרג המדיני לא יכול להמשיך להתנהל בלי תוכנית סדורה, ובלי לתעדף את המטרות שאותן הוא רוצה להשיג. הוא גם צריך לקחת בחשבון שמטרות שהוצהרו מבלי יכולת לעמוד בהן יגבירו עוד את חוסר האמון של הציבור ואת היעדר תחושת הביטחון.
אם יש כוונה אמיתית לחסל את שלטון חמאס בזמן המהלך המלחמתי - צריך לקחת סיכונים מבצעיים שניכר שבשלב זה לא נלקחים. בין אם בשל חשש שכניסה מסיבית יותר תוביל להסתבכות, או כי לא רוצים שחיזבאללה יצטרף למלחמה. המחשבה כאילו אפשר יהיה לבצע מהלכים קרקעיים משמעותיים יותר בשלב הבא אינה מתיישבת עם המציאות.
אם, לעומת זאת, הכוונה היא להתיש את הנהגת חמאס במשך חודשים עד שיצאו ממחבואם - אזי יש לפעול לקניית זמן ולהארכת החלון המדיני, בפרט על ידי שיפור של התנאים ההומניטריים בדרום רצועת עזה כפי שדורשים האמריקנים. אם הכוונה היא להחזיר בהקדם את החטופים - צריך לשקול ברצינות עסקה שתבוא על חשבון המשך הלחימה. ולא פחות חשוב: אם הכוונה היא להחזיר את תחושת הביטחון לתושבי היישובים בעוטף, צריך לסיים את המלחמה במצב שבו יש אזור חיץ עמוק ומשמעותי שמרחיק כל איום חמוש מהגדר.
נדרשים גם סידורי ביטחון אחרים לגמרי במעבר רפיח, שימנעו מגורמים קיצוניים ברצועה להתחמש מחדש אחרי סוף המלחמה - ואותם צריך לתאם עם מצרים וארה"ב. יש לומר באופן מפוכח: המטרות השונות מגוונות ואפילו מתנגשות. נדרשים תוכנית אסטרטגית סדורה וסדר עדיפויות ברור.
ד"ר אייל חולתאצילום: מוטי קמחי יש להתחיל מיד בפעולות ברורות להארכת השעון המדיני, על ידי שיפור משמעותי של המצב ההומניטרי בדרום הרצועה - אחרת נזמין עלינו לחץ בינלאומי לעצירת המלחמה. יש לקבוע פומבית שמדינת ישראל מתעדפת בעת הזו את השבת כל החטופים על פני חיסול הנהגת חמאס, ולהעביר אל הנהגת חמאס את הדילמה - כל זמן שלא ישוחררו, נרדוף אותם בכל מקום וזמן שבו יהיו.
יש להתחיל מיד בעיצוב אזור החיץ החדש, ולהוביל להסכמות אזוריות על סידורי הביטחון החדשים ברצועה אחרי סיום המלחמה. אפשר שלא להסכים עם סדר העדיפויות הזה - ראש הממשלה והקבינט הם שצריכים להכריע לאן ישראל חותרת. אבל אזרחי ישראל מצפים מהדרג המדיני, ומנתניהו בעיקר, לנהוג באחריות הנדרשת בשעת משבר ולעסוק בניהול המלחמה ללא תעדוף של מטרות פוליטיות וללא הטלת האשמה על אחרים. יש החלטות קשות, שצריך לקבל עכשיו. זו השעה, וזו המשימה.
- ד"ר איל חולתא היה היועץ לביטחון לאומי וראש המל"ל. כיום עמית מחקר בכיר במכון FDD בוושינגטון
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
פורסם לראשונה: 00:00, 01.11.23
