חודש זה לא הרבה זמן בחייה של אומה, אבל ארבעת השבועות שחלפו מאז 7 באוקטובר ועד אתמול נמתחו עבור כולנו (ובוודאי עבור משפחות הנרצחים, החטופים, הנופלים והלוחמים בשטח) כמו נצח. אנחנו מתקשים לזכור מי בכלל היינו עד לאותו בוקר שבת, ואנחנו מתקשים לדמיין מי נהיה כשהכל ייגמר, מתי שזה לא יקרה. לכן, בנקודה הזאת, חשוב להבין איך רואים את הדברים מפקדי המערכה בשטח. בשיחות איתם הם מבקשים להעביר מסר חד וברור באורך שלוש מילים: זו רק ההתחלה.
לשיטתם, צה"ל לא "מבקש" זמן: הוא חייב אותו. הוא חייב אותו כי זה לא "סבב", אלא מלחמה שמטרתה להסיר איום שנבנה לאורך שלושה עשורים והוא הרבה יותר חזק ממה שרצינו להעריך. כל עוד האיום הזה ניחן ביכולות צבאיות וגם שלטוניות, ולא נוכל לקיים חיים נורמליים לצידו. האשליה הזאת נגמרה בשעות השקט האחרונות של הקיבוצים והיישובים בעוטף, שמאז התרוקנו מצחוק ילדים והתמלאו בצחנת כישלון ומוות.
הגורמים הצבאיים הבכירים ביותר גורסים שבלימת המלחמה לפני הסרה בת-קיימא של האיום תביא להתמודדות קשה בהרבה תוך זמן קצר. זכרו, הם אומרים, שכל "סבב" היה אמור להרחיק עוד יותר את הבא אחריו. על הדוקטרינה הזאת אמר בנימין (פואד) בן-אליעזר המנוח: "הנ"ל ז"ל". בלי הכרעה ברורה, לא נחזיר אפילו רבע פרה לאזור הגבול.
הכותרת
חולם על בתים בלי ממ"ד | היום שאחרי המלחמה עפ"י חיים ילין
20:38
באופן מפתיע, בצבא טוענים כי האמריקנים דוגלים באותה עמדה. למרות הדיווחים על רצונו של הבית הלבן בהגברת סיוע הומניטרי וגם בהפוגות בתנאים מסוימים, בכיר בניהול המערכה טוען בתוקף: "האמריקנים אומרים לנו בפירוש שהם מצפים שחמאס לא יתקיים בתום המלחמה. לכן אי אפשר גם לקבל הפסקות אש הומניטריות שיבלמו את המהלך ההתקפי ויסכנו את כוחותינו". הבכיר מזכיר עוד אירוע שהעדפנו להדחיק: "יום שישי השחור" במבצע צוק איתן, שבו חמאס הפר הפסקת אש וגבה את חייהם של גיבורי ישראל בניה שראל, ליאל גדעוני והדר גולדין, שגופתו עדיין מוחזקת ברצועה.
ההסכמה בצבא על הצורך האקוטי בזמן לא מלמדת על תמימות דעים בפיקוד. הגישות נחלקות לשתיים: מצד אחד יש את האגף שלוחץ לדהור קדימה, בהתאם לתכנונים המוקדמים בחדרי הלחימה. מנגד, מפקדים בשטח טוענים שצריך לעבוד אחרת: "האדמה מתחת רותחת", הם אומרים, "מסוכן להתקדם מבלי לטפל בתווך התת-קרקעי. אמרתם לנו להשמיד את חמאס? אז שם הוא נמצא ושם צריך לטפל בו, לא לדלג עליו. אם לא נעשה את זה ונעשה את זה יסודי, הוא פשוט ייצא, ינער את האבק וימשיך לשלוט. לכן צריך לחסל את מי שמתחת לאדמה, ולא להתקדם לפי החץ. אין חצי מלחמה".
בינתיים, האוגדות שהוטלו למערכה מהדקות את הכתר על העיר עזה מכל עבריה. היתרון היחסי של צה"ל הוא השליטה מהאוויר, כך ששיטת התקיפות המרכזית של חמאס - יציאה מפירי מנהרות, ירי נ"ט וחזרה לתת-קרקע - סופגת מכות קשות: רוב המחבלים ההרוגים מחזירים את נשמתם לבורא בזכות פגיעות מהאוויר ופחות בקרבות פנים אל פנים. גם שם צה"ל נוחל הצלחות אך גם סופג נפגעים, ואתמול הותר לפרסום כי עוד ארבעה חללים התווספו למניין הנופלים, שלושה מתוכם מסיירת גבעתי שמובילה את חוד הלחימה.
בצה”ל מחפשים נקודת שבירה של חמאס, שכרגע ממשיך להילחם ולפגוע בכוחותינו. לכן הכוחות פועלים לאט ובזהירות, מה ששוב סותר את הציפייה הציבורית (והאמריקנית) לסיים את המלחמה מהר ולחזור לשגרה מכל הסיבות הידועות: כזכור, לא רק השעון המדיני מתקתק אלא גם השעון הכלכלי, כשמאות-אלפים מגויסים למילואים והמשק פועל למעשה במתכונת מצומצמת מזה 30 יום. בנוסף, צה"ל ימשיך להתמודד עם איום הצליפה מרחוק.
נכון לעכשיו עזה תישאר במוקד תשומת הלב, גם לאחר נאומו המדובר של מזכ"ל חיזבאללה ביום שישי. אמנם כבר בחמישי בערב חיזבאללה החל במופע חימום לנאום עם תקיפות לעבר הר דב, קריית שמונה ועמדות צבאיות, אך אתמול הוא כבר ירה רקטות כבדות משקל, מאות ק"ג האחת, שפוטנציאל הנזק שלהן כביר.
עם זאת, המשוואה הבסיסית נשמרת עם מעט הרחבות: צה"ל תוקף קצת מעבר לקו חמשת הקילומטרים מהגבול ומתחיל בפעולות קילוף של יכולות חיזבאללה בקו המגע. כמובן שזה לא מספיק כדי להחזיר את התושבים והתושבות לצפון ביום שאחרי, אבל זה בהחלט הכיוון שצה"ל צריך לאמץ מלבד הגנה חזקה.
דובר הממשלה: "נאום נסראללה היה כה משעמם, אולי הכותב נהרג בתקיפת צה"ל"
חשוב גם להתייחס לכמה מהתגובות התמוהות בישראל לנאום נסראללה. לפי חלק מהפרשנים, גורמים בלשכת ראש הממשלה ואפילו דובר רשמי מטעם מערך ההסברה שהתחפש לסטנדאפיסט בזמן שמאות אזרחים ואזרחיות נמצאים בשבי חמאס - הנאום היה לא פחות מהתקפלות של נסראללה. בצבא, לעומת זאת, מתייחסים לנסראללה בזהירות המתבקשת. אלוף פיקוד צפון, אורי גורדין, הנחה לא להוריד כוננות. גם בחיל האוויר מקפידים על דריכות מקסימלית, ובוודאי שאף אחד לא מעז להעלות על דל שפתיו את הביטוי "נסראללה מורתע".
למעשה, מי שהטו אוזן לנאום הבינו שנסראללה פיזר בקפידה סוכריות לכל גורם שהוא מעוניין לחבק: עבור העדה השיעית והפטרונים באיראן הוא הסיר אחריות לתקיפת 7 באוקטובר. עבור חמאס, שהיה רוצה לראות את חיזבאללה משליך את פרויקט הרשע שלו לפח בעבורם, הוא זרק מחמאות ולא טרק את הדלת על התלכדות מלאה של הזירות. "אם נסראללה יעשה טעות, הוא יחרוץ את גורלה של לבנון", אמר אתמול שר הביטחון יואב גלנט.
דברי נסראללה תואמים את הערכת המודיעין בישראל שלפיה חמאס לא עדכן את איראן וחיזבאללה לפני שהוציא לדרך את פקודת הטבח. דווקא בגלל זה צריך להקשיב לאיום שהשמיע, ולפיו "כל האפשרויות פתוחות וייתכן שאנחנו נפנה אליהן". מה שבטח לא צריך לעשות זה לעבור תוך פחות משעה מתמונות דרמטיות של חיל האוויר בכוננות למלחמה כוללת שתכניס את כל המדינה לשבועות במקלטים, להתרברבויות זחוחות וליהירות, כאילו לא למדנו כלום מהחודש הכי נורא בתולדות ישראל.
פורסם לראשונה: 00:00, 05.11.23
