הבשורה הטובה היא שהמהלך הקרקעי מתנהל על פי התוכנית; המורל בכוחות הלוחמים גבוה; תחום השליטה של חמאס בשטחי עזה מתכווץ. אם יתמזל המזל אולי יצוצו בני ערובה חיים מבין ההריסות; יחיא סינוואר וחבורת הפיקוד שלו יחוסלו או ייצאו בידיים מורמות מהמנהרות, מתחננים על חייהם, וכוחותינו ישובו בשלום לבסיסם. שום דבר מזה עוד לא קרה. יש תוכנית; ספק אם יש תכלית.
כאשר "מקור ביטחוני בכיר" מתחיל להגדיר את הישגי המלחמה על פי מספר ההרוגים בצד השני – 2,000, עשרת אלפים, 20 אלף - אני מודאג. כך שיווקו הגנרלים את מלחמת וייטנאם לדעת הקהל בארה"ב. הם לא הבינו שמה שיכריע את גורל המלחמה יהיה מספר ההרוגים בצד שלהם, לא בצד של האויב. ויש עוד כמה דאגות: כל אחת מהן ראויה לטור נפרד. אנסה לנסח אותן בתמצית.
מחאת הטייסים. אחרי המלחמה, אמר אתמול (ראשון) בנימין נתניהו, צריך לבדוק את הקשר בין המחאה להחלטה של סינוואר לתקוף את יישובי העוטף. נתניהו יודע שזה בלוף וסכין מיותרת בגב לוחמי המילואים, אבל הוא לא יכול להתאפק. כמו בלילה ההוא, שאחריו נאלץ להתנצל בפני הרמטכ"ל, צמרת צה"ל וראש שב"כ, כך בתדריך אתמול. בספר משלי יש פסוק קשה אבל קולע: "ככלב השב אל קיאו, כסיל שונה באולתו". למי שזקוק לפירוש: טיפש חוזר על דברי האיוולת שלו כמו כלב ששב אל קיאו.
חיל האוויר. בסוף השבוע ביקרתי בבסיס חיל האוויר שמפעיל את הכטמ"מים, המטוסים שמופעלים מרחוק. בימי ההמתנה שקדמו למהלך הקרקעי פיתחו ותרגלו בצה"ל נהלים לעבודה משותפת של כלי הטיס וכוחות היבשה. צפיתי בלוחמי חטיבת הנח"ל שסרקו בית ספר ובית קברות מצפון לעזה. מחבלים חמושים נצפו ונעלמו. שני כלי טיס למעלה וטנקים למטה נתנו ללוחמים סיוע צמוד. הביצוע היה מרשים, אבל בשעתיים-שלוש הראשונות, הקריטיות, ב-7 באוקטובר, חיל האוויר לא השפיע באמת על האירוע בשטח. נימוקים יש למכביר, גם סיפורים על התעשתות מהירה ותושייה יוצאת דופן של טייסים ומפעילים בשעות ובימים הבאים.
תפיסת המלחמה הישראלית קובעת שחיל האוויר הוא קו ההגנה הראשון. הביצועים שלו אמורים לספק זמן לשאר הכוחות להתארגן. לכן מוצדק להשקיע בו מיליארדים. פעמיים הופתענו, ביום כיפור 1973 ובשמחת תורה 2023. פעמיים חיל האוויר לא עמד בציפיות. איפה הייתה מערכת המודיעין העצמאית שלו, והאם נכון להמשיך ולקיים אותה? חיל האוויר של חמאס, חמוש ברחפנים ובגלשנים, עשה לה בית ספר. "אין קסמים", אמר לי אחד מבכירי החיל. "אנחנו חלק מצה"ל".
היום שאחרי. השאלה מי יחליף את חמאס בשליטה על עזה מעסיקה את ממשל ביידן מתחילת המערכה. האמריקנים עשו אחד ועוד אחד והגיעו למסקנה שאין להם כתובת אחרת לבד מהרשות הפלסטינית. הרשות חלשה, מושחתת וחדורה בגורמים שוחרי טרור, אבל היא ושלוחיה הם הגורם היחיד. גם לממשלת ישראל אין כתובת אחרת. החלופה היחידה לרשות היא כיבוש של קבע בידי צה"ל, סיוט שרק בצלאל סמוטריץ’ וחרד"ליו מוכנים לשאוף אליו.
בלינקן נסע אתמול לרמאללה. בגיל 88 וחצי, אבו מאזן חוזר לעניינים. ממשלתנו, לעומת זאת, בורחת מאחריות: לא מגבשת עמדה, לא מדווחת לציבור וממשיכה למכור לו שמנגנוני הרשות הם נאציים. עם הנאצים האלה הממשלה תצטרך להגיע להסדרה: אין לה אחרים.
הלחץ האמריקני. ביום שישי בלילה פרסם העיתון "הניו יורק טיימס" סקר דעת קהל, שנה לפני הבחירות לנשיאות. הסקר נערך בשש המדינות שפתוחות למאבק. ביידן ניצח בכולן ב-2020. בחמש מהן – אריזונה, ג'ורג'יה, מישיגן, נוודה, פנסילבניה – ניצח הפעם טראמפ. החודש ימלאו לביידן 81. הגיל והשפעתו מרחיקים ממנו בוחרים. אבל טראמפ נתפס כאמין יותר מביידן גם בכלכלה, במדיניות החוץ, בהגירה. בנושא הפלסטיני טראמפ מקדים את ביידן ב-11 אחוז, אף שלבוחרים אין מושג מה העמדה של טראמפ בנושא הפלסטיני.
לא בטוח שביידן לא יוותר בסוף על מועמדותו. בינתיים הוא זקוק נואשות לתמיכת האגף השמאלי במפלגתו. זהו שמאל אחר – רדוד, צעקני, עוין לישראל ובשוליים אנטישמי. הוא מזהה את ישראל עם שנואי נפשו האוונגלים, הטראמפיסטים, תומכי העליונות הלבנה. הדימוי של המדינה נצבע בדימוי של נתניהו, ראש הממשלה היחיד שהם מכירים. בכל מה שנוגע למפלגה הדמוקרטית, נתניהו הוא נטל.
ההתנגדות לתמיכה בישראל מקיפה עכשיו גם את סגל העובדים בבית הלבן, רובם צעירים בוגרי אוניברסיטאות עילית. העובדים נזקקו להסברים. מה שקורה בקמפוסים ובבית הלבן עלול לקרות גם בחברות בינלאומיות. ישראל תופסת עכשיו את המקום שתפסה דרום אפריקה בתקופת האפרטהייד: המדינה הלבנה שאופנתי לשנוא אותה.
הדרישה האמריקנית להפסקות אש בעזה לא נובעת מאהדה נסתרת לחמאס. המניע פוליטי; הצורך אמיתי. ישראל תלויה היום בנשיא ארה"ב יותר מאי פעם בעבר. נתניהו יבין, בדרך הקלה או בדרך הקשה.
נחום ברנעצילום: אביגיל עוזיהפצצה האטומית. חבל שעמיחי אליהו, השר לענייני מורשת, לא ביקש תדריך ביטחוני מדודי אמסלם, השר לענייני אטום, לפני שדיבר אתמול. אמסלם היה ודאי מסביר לו שפצצה אטומית על עזה תקשה מאוד על תוחלת חייהם של תושבי אשקלון ושדרות, ויש שם כמה וכמה מצביעי מפלגת עוצמה יהודית. זאת הייתה רק מטפורה, הסביר השר אליהו למנהיג שלו, איתמר בן גביר, מטפורה פצצה.
מטפורה היא דרך להבין מושג אחד באמצעות מושג אחר. אם אנחנו אומרים למשל שחוכמת השר אליהו היא כחוכמת השר יואב קיש או השר שלמה קרעי או השרה מאי גולן, אמרנו גם מטפורה וגם אמת. ויש אחרים: ממשלתנו היא ממשלת מטפורות על מלא. עד שלא נשתחרר מהחבורה הזאת נשוב ונשמע אותם יורקים דברי הסתה ודברי נאצה ודברי הבל, לשמחת הרשת. טוב עשה נתניהו שלא פיטר אותו. כאן נדרש עונש קולקטיבי, לא אכיפה בררנית.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
