בסוף שנת 1998 עלה הארכי־טרוריסט יחיא סינוואר, אז אסיר בכלא הישראלי, על רעיון חדשני. יחד עם שניים מחבריו לתא, מחבלי חמאס רוחי מושתהא ותאופיק אבו־נעים, תיכנן סינוואר לחטוף חייל ישראלי משטח רצועת עזה, שעוד הייתה אז בשליטתו המלאה של צה"ל, ולהבריחו במנהרה למצרים.
הרעיון התבסס על הפקת לקחים שביצע חמאס: כמה שנים קודם לכן חטף ארגון הטרור את החייל נחשון וקסמן ז"ל, והחזיקו בדירת מסתור בגדה המערבית. כשהמודיעין הישראלי עלה על מיקומו של וקסמן, סיירת מטכ"ל נשלחה לשחררו במבצע הרואי, שבו נהרגו וקסמן ולוחם הסיירת ניר פורז ז"ל. סינוואר, מן הסתם, לא רצה שמקרה וקסמן יחזור על עצמו. הוא חשב על שבוי אחר, שנלכד במדינה שאינה ישראל ולכן נעלם לעד מהרדאר של המודיעין הישראלי – רון ארד.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
באישורו הישיר של מנהיג חמאס, השייח' אחמד יאסין, החלו שלושת המחבלים בראשות סינוואר לתכנן מתוך הכלא את מבצע החטיפה. בהנחייתם, נשלחו פעילי חמאס באזור רפיח לחפור מנהרה מתחת לגדר המערכת עם מצרים. מנהרות באזור זה היו אמנם קיימות כבר לפני כן, אך נועדו בעיקר להברחות פליליות. המנהרה של סינוואר הייתה, אם כן, מנהרת הטרור הראשונה של חמאס.
שנה לאחר מכן, בנובמבר 1999, עלה המודיעין הישראלי על התוכנית של סינוואר, וחשף את המנהרה. בתוכה התגלו מסילה וקרונות, מערכת תאורה, צינור להחדרת אוויר וקווי טלפון. אורכה היה 75 מטרים – שיא לאותם ימים ברצועת עזה – ועומקה שמונה מטרים מתחת לפני האדמה. בצה"ל, כמובן, התגאו מאוד אז בחשיפת המנהרה המשוכללת וסיכול החטיפה.
24 שנים אחר כך ויחיא סינוואר, היום כבר ראש ממשלת חמאס בעזה ובפועל מנהיג הארגון, שולט במערך תת־קרקעי עצום שהלך ונבנה מתחת לעזה, מבלי שצה"ל עשה יותר מדי כדי למנוע זאת. 75 המטרים של מנהרת הטרור הראשונה הפכו למאות קילומטרים של תשתית ענפה המשתרעת עמוק מתחת לרצועת עזה כולה, ומכילה חדרי פיקוד ושליטה, מערכות קשר ואוורור, מאגרי דלק, מים ומזון, בורות נסתרים למשגרי רקטות ואולמות להלנת לוחמים ולאחסון ציוד לחימה. עיר תחתית של טרור.
גם סינוואר עצמו מסתתר כעת באחד החללים התת־קרקעיים של העיר הזו – "היטלר קטן בבונקר", כפי שתיאר זאת השבוע ראש הממשלה נתניהו – משם הוא שולט על המערכה שמנהל ארגונו מול ישראל. מאות ממחבלי חמאס מתחבאים גם הם דרך קבע במנהרות מדופנות הבטון שנחצבו בקרקע החולית של עזה, ולפי דיווחים הם ערוכים שם לשהייה ארוכה, על ציודם הקרבי הרב. על פי הערכות המודיעין, גם חלק מהשבויים והחטופים הישראלים מוחזקים במאות המנהרות שחוצות את עזה לאורכה ולרוחבה, ושבחלקן נעשה שימוש במהלך מתקפת "השבת השחורה": יוכבד ליפשיץ, מהחטופות שחמאס שחרר, סיפרה למשל שלאחר שנלקחה לתוך הרצועה, היא וחטופים נוספים צעדו דרך ארוכה במנהרות עד שהגיעו "לאולם גדול, שם התרכזנו איזה 25 איש".
אבל פרויקט המנהרות של חמאס, או כפי שקוראים לו בצה"ל "מערך התת־קרקע", שנבנה לאורך כ־15 שנים בהשקעה של למעלה ממיליארד דולר, הפך לא רק למקום המסתור של סינוואר, לוחמיו והחטופים שבידיהם. זהו נכס אסטרטגי, "מרכז הכובד של לוחמת חמאס" כפי שמנסחים זאת בצבא, האיום המרכזי על התקדמות כוחות צה"ל הפושטים בשבועיים האחרונים עמוק לתוך הרצועה. המנהרות הן גם המעוז המשמעותי שצה"ל יצטרך להפיל כדי להכריע את המלחמה.
רצה הגורל, והאדמה שמתחת לרצועת עזה היא קלה מאוד לחפירה. הקרקע בה מורכבת מחול מעורבב בחרסית ובסלעי כורכר, חומר רך שדרכו אפשר לחצוב באמצעים פרימיטיביים למדי, כמו מכוש ומעדר. ואכן, עד כה לא התגלו עדויות לכך שבחמאס חופרים מנהרות באמצעים מכניים או בכלים הנדסיים מתוחכמים יותר ממקדח קונגו. שפע כוח האדם הזול המשווע לעבודה ברצועה, והעובדה שבאזור הזה אדם בוגר יכול לחפור מתחת לאדמה כעשרה מטרים ביום עבודה ממוצע, הופכים את פרויקט המנהור של חמאס למלאכת ידיים של ממש.
המערכות התת־קרקעיות הללו מתחברות זו לזו ומעניקות לאנשי חמאס יכולת שהייה וניוד בהיקף גדול, הרחק מתחת לאדמה. עבודת נמלים אמיתית, כזו שעושה כעת לצה”ל כאב ראש גדול במיוחד. "האגוז הקשה ביותר לפיצוח במערכה שלנו עם חמאס, אלה המנהרות", קובע אל"מ (במיל') יוסי לנגוצקי, לשעבר יועץ הרמטכ"ל למלחמה באיום המנהרות. "מבחינת חמאס, זאת הסטלינגרד שלהם".
עד כמה גדולה העיר התת־קרקעית שהקים חמאס בעזה? במאי 2021, במהלך מבצע שומר החומות, הפציץ חיל האוויר את מה שהוא כינה אז ה"מטרו" של חמאס וטען כי פגע בו "אנושות". חודש לאחר תום המבצע הצהיר סינוואר בנאום ניצחון כי בישראל, "אמרו שהם הרסו 100 קילומטרים של מנהרות חמאס. אני אומר לכם שיש ברצועת עזה מנהרות באורך יותר מ־500 קילומטרים. לכן גם אם הנרטיב שלהם נכון, הם הרסו רק 20 אחוז מהמנהרות". אין סיבה לחשוד שסינוואר שיקר בנאומו.
סביר גם להניח שבשנתיים שחלפו מאז אותו נאום, שבהן חמאס לא קיבל אחריות ולו על רקטה אחת שנורתה לעבר ישראל והתרכז בהכנת מתקפת הפתע הרצחנית של 7 באוקטובר, שוקמו הריסות ה"מטרו" והוא התפשט והעמיק. "אבל הביטוי 'מטרו' לא ממש מוצלח", מציין לנגוצקי, שבמשך שנים זעק מעל כל במה על הסכנה שבמנהרות חמאס וחיזבאללה. "מטרו בנוי לאורך קווים ישרים, בעוד שב'עזה תחתית' חפרו מנהרות שתי וערב, ואף בכמה מפלסים שניתן לנוע ביניהם. לא אופתע אם הם אפילו בנו מעליות לצורך זה. יש להם ניסיון רב בבנייה בישראל, ולאט־לאט הם בנו מערכת שלמה שמאפשרת להם לחיות לאורך זמן מתחת לאדמה ללא אספקה מבחוץ".
בחמאס עושים מאמץ גדול להסתיר את המערך התת־קרקעי שלהם מפני האויב, אך ארגוני הטרור בעזה הזמינו לאורך השנים מספר עיתונאים זרים לסייר במנהרות ולצלם אותן מבפנים. הפעם האחרונה הייתה לפני כשבוע, כאשר צוות תחנת טלוויזיה מרוסיה קיבל הצצה לאחת המנהרות ששייכת לגא"פ (ג'יהאד איסלאמי פלסטיני). בכתבה נראה העיתונאי הרוסי משתלשל בעזרת כבל לתוך פיר בעומק 60 מטר. בהמשך מתהלך העיתונאי, כפוף רק מעט, בתוך מנהרה אופקית, שקירותיה המבוטנים קושטו בכרזות שעליהן תמונות שאהידים פלסטינים. לאורך התעלה גם פרוסים לוחמים של גא"פ בציוד צבאי מלא. "הלוחמים שלי ממתינים פה עד לקרב עם הצבא הישראלי", אומר לעיתונאי אחד ממפקדי הגא"פ. "זו רק תעלה אחת מני רבות שהכנו לקראת הפלישה הישראלית". לדבריו, התעלות גם מאפשרות לכוחות שלו להמשיך ולירות רקטות לעבר ישראל. "אנחנו ערוכים ללחימה ארוכה של כמה חודשים".
רוב מנהרות חמאס והגא"פ, כמו אלו שנראו בסרטון, הן בגובה של כמטר וחצי וברוחב של כשני מטרים. ואולם חלק מהמנהרות רחבות הרבה יותר ומסוגלות להכיל בתוכן אפילו כלי רכב. יש במנהרות המשוכללות ביותר של חמאס גם מערכות ניקוז וביוב, גנרטורים, מערכות קשר ורפואה, והן מאכלסות סדנאות לפיתוח וייצור אמל"ח ומאגרים של אלפי ליטרים של דלק שצבר הארגון מתחת לקרקע, לצד אמצעי לחימה מתוחכמים.
הגישה למנהרות נעשית במקרים רבים מתוך בתים אזרחיים, מה שמאפשר למחבלי חמאס לשוטט ברחוב בלבוש אזרחי, ואז להיכנס למנהרה ולהצטייד בתוכה במדים ונשק. חמאס בנה מתחת לקרקע גם אתרי שיגורי רקטות ופצצות מרגמה ונ"ט, ויכולות תצפית, איסוף מודיעין, צליפה והרכבת מטענים. כוחות הנוח'בה, שמוגדרים ככוחות העילית של חמאס, פיתחו שיטת לחימה מיוחדת לחטוף חיילים באמצעות מנהרה שנוסתה בהצלחה במבצע צוק איתן, בעת חטיפת הלוחם אורון שאול ז"ל והקצין סגן הדר גולדין ז"ל.
ההחלטה של חמאס להתחפר בתת־הקרקע היא הגיונית. לאורך שנות הלחימה בישראל הבין ארגון הטרור שמעל לפני הקרקע הוא נשלט באש ובתצפית על ידי צה"ל, והחליט להתחפר במחילות שיבטלו את היתרון היחסי של ישראל ־ ממש כמו "עכברי המנהרות" של הווייטקונג, שהניסו מווייטנאם את הצבא האמריקאי הגדול והמגושם.
דוגמה לשיטת הלחימה של חמאס ניתן לראות בסרטון שפירסם הארגון בשבוע שעבר, ובו אחד מלוחמיו יוצא מתוך מנהרה שפתחה הוסתר באמצעות ענפים, ורץ בזריזות לעבר טנק מרכבה ישראלי ששועט ברצועה. המחבל מניח מטען חבלה על הטנק ובורח בריצה לחור שממנו הגיח. כעבור כמה שניות נשמע פיצוץ עז ונראה עשן שחור מיתמר מהטנק, שככל הנראה לא נפגע באופן משמעותי. בסרטון אחר, שפירסם דובר צה"ל כעבור יומיים, חושפים לוחמי צה"ל את מה שנראה כאותה המנהרה שממנה בוצע ניסיון הפיגוע. לעיתים גם יוצאים מחבלי חמאס ממנהרות מהסוג הזה כדי לירות טילי נ"ט על משוריינים וטנקים ישראליים, או כדי לשגר רחפנים ומל"טים התקפיים. מדובר בשילוב של טכנולוגיה מתקדמת ואת חפירה.
חוקר חמאס, גיא אביעד: "יש להם אפשרות להעביר מתחת לשטח מחבלים וחטופים, להמשיך משם את ירי הרקטות, וגם לצאת מהמנהרות ולפגוע בכוחות צה"ל. כל הזמן מדברים על התמרון הקרקעי, אבל צריך לדבר על התמרון התת־קרקעי"
משחק החתול והעכבר הקטלני הזה, בין צה"ל לחמאס, מאפיין במידה רבה את הלחימה כעת בעזה. בחמאס המתינו עד שהבינו ששלב התמרון הקרקעי אכן יוצא לדרך, כדי להכניס את עיקר הכוחות הלוחמים שלהם מתחת לאדמה, בהמתנה שצה"ל יגיע אליהם. בצה”ל מתרכזים בעיקר בהריסת פירי הכניסה והיציאה של המנהרות הללו, שנמצאים על פני הקרקע וקל יותר לטפל בהם.
במסגרת המאמץ להרס פירי המנהרות, כוחות צה"ל הנכנסים לכל שכונה או כפר עסוקים מאוד באיתורם. מהלך זה מתבסס בשלב ראשון על מודיעין, שבניגוד לזה שהיה בנמצא לפני 7 באוקטובר, מתגלה במהלך המלחמה כמדויק. הפירים שהיו מוכרים למודיעין סומנו מבעוד מועד על גבי המפות המשותפות לכל הכוחות המתמרנים, וכעת נעשה מאמץ להגיע לכולם בשטח. במקביל, בכל מתחם שאליו מגיעים הלוחמים, הם מתודרכים לחפש פירים חדשים, שלא מוכרים למודיעין. לפי גורמים בצה"ל, עשרות ואף מאות פירים כאלה מאותרים בכל שכונה שנכבשת. חלקם מוסתרים מתחת למסגדים או בתי ספר. לא מפתיע, בהתחשב בכך שחמאס ממקם את המתחמים התת־קרקעיים החשובים שלו מתחת למוסדות ציבור ואתרים שידוע כי צה"ל יימנע מתקיפתם, כמו בתי חולים ומשרדים של אונר"א. וכמובן, ישנה המפקדה המרכזית של גדודי אל־קאסם, שלדברי צה"ל נמצאת מתחת לבית החולים שיפא.
כאשר פיר מאותר, מורידים לתוך הפיר חומרי נפץ ייעודיים, במטרה לגרום לפיר לקרוס. לעיתים קרובות, פיצוץ כזה מייצר "גייזרים" של אבק מתוך האדמה, לעיתים במרחק של עשרות מטרים ממקום הפיצוץ, עדות לענפים המפותלים שיוצאים מגזעי המנהרות הבלתי נגמרות ברצועה.
כשיוחלט בצה"ל לעבור לשלב הבא, סביר להניח כי יופעלו יכולות לרדת לתוך מנהרות חמאס ולחקור אותן, אם בעזרת כלים טכנולוגיים כמו מצלמות ורובוטים, ואם באמצעות לוחמים מיחידות מובחרות או מסמור, פלגת הקומנדו התת־קרקעית של יחידת יהל"ם של חיל ההנדסה הקרבית. כרגע, בכל אופן, המטרה היא סתימת הפירים, ובמקביל לכידת המחבלים בתוך המנהרות והפיכת החיים שם לקשים כמה שיותר. ההנחה בצבא היא שלאורך זמן, יותר ויותר פלוגות של חמאס יישברו מתנאי המחיה הקשים שמתחת לאדמה, ויחליטו להניח את נשקן ולצאת מהן.
הגישה הצה"לית למנהרות מוכיחה את עצמה עד כה. בצבא מתגאים בקצב ההתקדמות של הכוחות ובמספר האבידות הנמוך יחסית בימים הראשונים לתמרון הקרקעי. ואולם, צה”ל לא ישיג את יעדיו גם אם ישלוט ברצועה כולה, מעל לפני השטח, כל עוד אנשי חמאס נמצאים במנהרות שמתחת לפני הקרקע. "חמאס ידע שצה"ל ייכנס לרצועה אחרי מכה כמו זו שקיבל ב־7 באוקטובר, והוא התכונן לאירוע הזה", אומר גיא אביעד, חוקר חמאס ומחבר הספר "לקסיקון חמאס". "לחמאס יש למעשה אפשרות להעביר לוחמים, חטופים וכל מה שאתה רוצה, מתחת לפני השטח, להמשיך משם את ירי הרקטות, וגם לצאת מהמנהרות ולפגוע בכוחות השריון והחי"ר הישראליים. עד שהמערך הזה לא יוכרע, לא תוכרע המערכה. כל הזמן מדברים על התמרון הקרקעי, אבל צריך לדבר על התמרון התת־קרקעי".
התמרון התת־קרקעי הזה, כך נדמה, יחכה לשלב הבא בלחימה, ויהיה ארוך ומסובך.
תופעת המנהרות בעזה החלה להתפתח לאחר הסכם השלום עם מצרים והנסיגה הישראלית מסיני. בעקבות כך חולקה העיר רפיח לשניים, מהלך שהפריד משפחות זו מזו. המנהרות הראשונות נחפרו לטובת מפגשים בין קרובי משפחה משני צידי הגבול. הן היו קצרות וקרובות לפני השטח, ולא הצריכו מערכות אוורור או תמיכה.
בשלב הבא החלו גורמים פליליים, בעיקר בדרום הרצועה, להבין את הפוטנציאל העסקי שבמנהרות. "בגלל פערי השוק בין מצרים לישראל - אפשר לקנות בזול במצרים, להבריח דרך המנהרות, ולמכור ביוקר בישראל – החלו להיחפר מנהרות הברחה", אומר אביעד. לדבריו, השימוש המסיבי הראשון של ארגוני טרור במנהרות ההברחה האלה התרחש במהלך האינתיפאדה הראשונה, כשצה"ל הגביר את הלחץ על הארגונים ברצועה. "באותן שנים עשרות רבות של פעילי טרור, חלקם בכירים ביותר, החלו לברוח באמצעות המנהרות האלה מעזה למצרים", הוא אומר.
בסוף שנות ה־90, כאמור, החל חמאס לחפור מנהרות ייעודיות לפיגועים, כמו זה שתיכנן יחיא סינוואר מתוך הכלא. ואולם קפיצת המדרגה הגיעה במהלך אינתיפאדת אל־אקצא, שבניגוד לאינתיפאדה הראשונה התבססה לא רק על הפרות סדר, זריקת אבנים ובקבוקי תבערה, אלא גם על שימוש בנשק חם. "מרגע שיש פה סכסוך משמעותי, יש צורך בהעברת כמה שיותר אמצעי לחימה לתוך שטח הרצועה", מסביר אביעד. "ואז המנהרות ברפיח משגשגות והופכות לציר עיקרי להברחת אמל"ח, שהופך את עזה למחסן נשק אחד גדול".
במקביל, הפכו אותן מנהרות לראשונה גם לכלי נשק בזכות עצמן: בעת שצה"ל שלט בציר פילדלפי, החלו בחמאס לחפור מנהרות תופת מתחת למוצבים שלאורך קו הגבול עם מצרים. במהלך השנים 2001־2004 נהרגו בפיגועים נגד המוצבים הללו – כמו JVT וטרמיט – 14 לוחמי צה"ל. ב־2004 אף חדרו שני מחבלים חמושים למחסום ארז באמצעות מנהרה והרגו חייל צה"ל. לאחר ההתנתקות החלו בחמאס לחפור גם "מנהרות התקפיות", כלומר כאלה שיצאו מתוך רצועת עזה לשטח ישראל. חטיפתו של גלעד שליט ב־2006 התבצעה באמצעות מנהרה כזו.
עד לשנות ה־2000, מנהרות חמאס נחפרו לרוב בעומק של ארבעה עד 12 מטר, עניין שלא הצריך תמיכה במנהרות מבפנים. כאשר חמאס החל להתנסות בחפירת מנהרות עמוקות יותר, חלקן החלו לקרוס תוך כדי שהן קוברות תחתן חופרים ומחבלים. בשלב זה החל חמאס לדפן את צידי המנהרה באמצעות קונסטרוקציות עץ, שבהמשך הפכו לעשויות מבטון. בצילומים של מנהרות חמאס מהעת האחרונה ניתן לראות כי הן מדופנות לכל אורכן בקונסטרוקציות הבטון הללו, מה שמאפשר להן להיות ארוכות ועמוקות יותר. גם אמצעי התקשורת בתוך המנהרות השתכללו עם הזמן, כמו גם היכולת הפסיכולוגית של אנשי חמאס לשהות בהן לאורך זמן. בנוסף צוידו המנהרות במערכות אוורור – צינורות העולים אל פני האדמה ומצוידים במפוחים, מעין "שנורקלים" שמורידים אל מתחת לפני האדמה חמצן חיוני.
איום המנהרות, ובעיקר מנהרות התופת שפגעו בזה אחר זה במוצבים שלאורך ציר פילדלפי, אילץ את צה"ל להגיב. בדצמבר 2004 מינה הרמטכ"ל דאז משה "בוגי" יעלון את אל"מ (במיל') יוסי לנגוצקי, גיאולוג ולשעבר בכיר באמ"ן שזכה בעיטור המופת ובשני פרסי ביטחון ישראל, ליועצו לענייני המנהרות. את התפקיד ביצע לנגוצקי בהתנדבות מלאה. "כשהתחלתי לעבוד ודיברתי עם האנשים שהתעסקו בנושא בצבא, אמרו לי שבעזה כורים מנהרות לעומק של 10־20 מטר לכל היותר", משחזר לנגוצקי. "הסברתי שבעזה אפשר לחפור מנהרות עד עומק מי התהום, שבאזור שעליו אנחנו מדברים הוא מ־30 מטר ועד 70 מטר".
פרופ' רסקין: "יש לי השערה, שבחלק מהמקרים חמאס חפר עד מפלס מי התהום כדי להשתמש במים שם. להערכתי, במפלס הראשון יש גנרטורים ומצבורי דלק, במפלס השני תאי לינה ומרפאות, ובמפלס העמוק ביותר - תאי הפיקוד של חמאס, לצד הבונקר האחרון שנצטרך להשמיד"
מדברי לנגוצקי השבוע, מסתמן שבמערכת הביטחון לא התלהבו מהשגותיו בנושא המנהרות. כבר בדוח הראשון שהגיש לרמטכ"ל בינואר 2005, תחת הכותרת "סיכום לימוד נושא איום המנהרות", ניסה לנגוצקי לצלצל בכל פעמוני האזהרה. "הצלחת האויב במימוש יעדי המנהרות והפשטות היחסית במימושן מהוות מאיץ שאמור להגביר את השימוש באמצעי זה על ידי האויב", כתב לנגוצקי, במה שנראה היום כנבואת זעם שהגשימה עצמה. "נראה כי מלוא המרווח הגיאולוגי שמפני השטח עד לפני התהום (עד 70 מטר) הינו בר כרייה... הניסיון מוכיח כי האויב פועל בנושא זה בתבונה, סבלנות, תחכום ונחישות". לדברי לנגוצקי השבוע, הדוח שלו לא נפל על אוזניים קשובות. "מערכת הביטחון לא פעלה לדעתי בנושא בעדיפות ובמקצועיות הנדרשת".
לנגוצקי אף מציג כרך של 132 מסמכים שאותם צבר במהלך השנים, שכותרתו "איום המנהרות - מוקש זמן אסטרטגי", בהם תכתובות שונות שהתנהלו מול גורמי המדינה בנושא המנהרות, בדרך כלל ללא הועיל. לדוגמה מציג לנגוצקי את פניית המכון הגיאופיסי לישראל לשר הביטחון כבר בשנת 2001, ובה הציע המכון לסייע למערכת הביטחון במלחמה במנהרות. לדברי לנגוצקי, במקום לאמץ את מומחיות המכון, שהינו חברה ממשלתית, לא השכילו גורמי משרד הביטחון לפתח עימו שיתוף פעולה פורה. "מערכת הביטחון התעלמה", הוא אומר. "אני מקווה כי פרשה זו תתוחקר בוועדת החקירה שתוקם לאחר המלחמה".
לאחר צוק איתן פירסם גם מבקר המדינה דוח בנושא המנהרות, ובו נקבע כי רק בסוף 2013, לאחר שנחשפו בתוך כשנה שלוש מנהרות התקפיות של חמאס, “הגביר אמ”ן משמעותית את ההתמודדות שלו עם איום המנהרות, וזאת על אף שמנהרות אלה החלו להיחפר שנים רבות קודם לכן, וחומרת האיום הייתה ידועה”. בנוסף, גילה המבקר כי כוח האדם שהוקצה בזרוע היבשה לפיתוח אמל”ח לכוחות היבשה לצורך גילוי, מיפוי או השמדה של מנהרות בשטח האויב היה מצומצם ביותר ובדרג זוטר: עד לאמצע שנת 2013 עסק בנושא רק ראש מדור אחד, וגם זאת במשרה חלקית.
ההזנחה הישראלית לא הייתה רק כלפי המנהרות ההתקפיות, שעשו שמות בחיילי צה”ל במהלך צוק איתן. גם מערך המנהרות ההגנתיות והלוגיסטיות שהקים חמאס בתוך רצועת עזה, לא זכה, כנראה, לתשומת לב מספקת מצד מערכת הביטחון. בשנת 2014, אחרי צוק איתן, עלה לנגוצקי לראיון טלוויזיוני ושילח שוב את נבואות הזעם שלו. "יש דבר נוסף, שבהחלט צריך להרתיע אותנו", אמר. "כמו שהווייטקונג בווייטנאם בנו ערים שלמות מתחת לקרקע, גם חמאס בנה סדרה של מנהרות בתוך הרצועה. כל כוח יבשתי שייכנס לתוך הרצועה, עשוי להיתקל במנהרות האלה". גם נבואת הזעם הזו התגלתה כמדויקת.
מי שעוד ניסה להעיר את צה"ל מתרדמת המנהרות שלו היה פרופ' יואל רסקין, גיאומורפולוג וגיאולוג מהמחלקה לגיאוגרפיה ולימודי הסביבה באוניברסיטת בר־אילן, שבראשית שנות האלפיים שימש כקצין מחקר שטח בפיקוד דרום. "התנעתי, ביוזמתי, את המחקר על המנהרות ב־2002", הוא אומר השבוע. "ב־2003 הוצאנו סקירת יסוד על המנהרות בשביל צה"ל. אבל הצבא לא הבין את המשמעות, לאורך כל השנים. אני ואחרים התחננו בפני המערכת, שיעשו מדידות גיאולוגיות ומיפוי של המנהרות בצורה מסודרת, שיגידו מה העומקים שלהן וכו'. הצבא היה חייב להביא מענה לנושא הזה, לפני שהסוסים יצאו מהאורווה, וזה היה אפשרי. היה אפשר לרכז מאמץ טכנולוגי, הנדסי ומודיעיני, ולהעביר את המסר שאנחנו שולטים על התת־קרקע, וזה לא קרה. בהתנתקות, כשקבעו מה תהיה הפריסה החדשה של צה"ל לאורך הגבול, שמנו מסמך על השולחן שלצה"ל יש שליטה על פני השטח מבחינה חזותית, אבל אין לו שליטה על האוויר – כלומר ירי תלול מסלול - ועל התת־קרקע. לאחר היציאה מעזה, חמאס ניצל בדיוק את שני הממדים האלה כדי להתפתח.
"מה שמעניין בחמאס זה שקצב הצמיחה של המנהרות, לא רק בגודל, אלא גם בייעוד, ליווה את התפתחות התפיסה המבצעית של הארגון", ממשיך רסקין. "זה התחיל כהברחת טובין, התקדם להברחת אמל"ח, ובהמשך למנהרות תופת. בשלבים האלה התפיסה של הארגון הייתה טקטית. מאוחר יותר התפתחו מנהרות חטיפה, כמו זאת ששימשה לחטיפת גלעד שליט, ומנהרות תקיפה. השלב הבא היה מנהרות התקפיות אסטרטגיות שהתפתחו בתקופת צוק איתן. המנהרות החדשות האלה התאימו לתיאבון המבצעי הגדל של חמאס, שאנשיו ראו שזה כל הזמן מצליח – ולצה"ל אין מענה".
במחקר שפירסם רסקין ב־2020, תחת הכותרת "לחימה תת־קרקעית ברצועת עזה והמורכבות הצבאית בהתמודדות מולה", הוא קובע כי ניתן להניח שתחת אדמת עזה פרוסה רשת מנהרות ענפה של עשרות רבות עד מאות קילומטרים. לדבריו המכשול התת־קרקעי שהוקם על ידי ישראל לאורך הגבול אמנם הפריע למחבלים לחדור לישראל תת־קרקעית, אך לא מנע את השימוש והתכנון האסטרטגי במנהרות ואיפשר לחמאס להגיע קרוב לגבול בלי להיחשף. "לי יש השערה, שאולי בחלק מהמקרים הם חפרו עד מפלס מי התהום, כדי שיוכלו להשתמש במים שם", הוא אומר השבוע.
במסגרת מחקרו הציג רסקין שרטוט של מערך תת־קרקעי לדוגמה. את המערך הזה הוא מחלק לשלושה מפלסים. "המפלס הראשון הוא המנהרות הרדודות, שקשורות ישירות לפירים שיורדים מפני השטח, והן חשובות להזנה והפעלה של כל הירי התלול מסלול", הוא אומר. "בנוסף, להערכתי גם הגנרטורים ומצבורי הדלק נמצאים בחתך הרדוד, של עד עשרה מטרים".
המפלס השני של המנהרות, שנמצא בעומק של 20־30 מטרים, כולל צירי תנועה ראשיים שיוצאים מכיוון העיר עזה אל עבר הגבול עם ישראל, מצרים וחוף הים. "שם יהיה גם כל המערך הלוגיסטי – תאי לינה של החיילים, מטבח, אוכל, שירותים, מרפאות וכדומה", אומר רסקין.
כשיוחלט בצה"ל לעבור לשלב הבא, סביר להניח שיופעלו יכולות לרדת לתוך המנהרות בכלים טכנולוגיים כמו מצלמות ורובוטים, או לוחמים מיחידות מובחרות. ההנחה בצבא היא שלאורך זמן, יותר ויותר פלוגות של חמאס יישברו מתנאי המחיה הקשים שמתחת לאדמה, ויחליטו להניח את נשקן ולצאת מהן
המנהרות במפלס העמוק ביותר, אלו שמצריכות השקעה משמעותית, כוללות להערכתו של רסקין את תאי השליטה והפיקוד של חמאס. "שם גם מאופסנים להערכתי אמצעים מתוחכמים של חמאס כמו כטב"מים, לוחמה אלקטרונית וכו'", הוא אומר. "סביר ששם גם יהיה הבונקר האחרון שישראל תצטרך להשמיד".
המנהרות של חמאס הן לא רק כלי צבאי, אלא גם מנוע כלכלי. חמאס הרוויח לא מעט כסף בכל מה שקשור למנהרות החוצות את הגבול בין ישראל ומצרים. חמאס דאג לגבות מכסים על המוצרים שהוברחו דרך המנהרות הללו, ממכוניות ומוצרי אלקטרוניקה ועד לכלות ששודכו לחתנים מעבר לגבול. על פי הערכות שונות, גביית המכסים הגיעה לכדי 50 מיליון שקל בחודש. במקביל, החלו מנהרות חמאס להפוך למעין יעד תיירותי, שבו נערכו סיורים של בתי ספר, קייטנות ואפילו צילומי חתונה.
המערכת הזו סיפקה פרנסה לאלפי חופרי מנהרות, אך לעיתים קרובות גם כפה חמאס על תושבי עזה לסייע לו בחפירת המנהרות: עשרות ילדים, שחמאס עשה בהם שימוש כחופרים בשל ממדי גופם הקטן, נהרגו במהלך עבודתם בחפירות, ועל פי עדויות שונות חלק מהחופרים אולצו לעבוד מתחת לאדמה מסביב לשעון, תוך כדי שאנשי חמאס מפקחים עליהם ומכים את אלו שלא עומדים בדרישות. לפי דיווחים, חמאס גם הוציא להורג עשרות חופרי מנהרות בשל החשש שיעבירו מידע מודיעיני לישראל.
חלק גדול מהכסף שהרוויח חמאס מהמנהרות, הושקע חזרה בפרויקט המנהור. בסוף 2013, כשנחשפה מנהרת טרור על ידי חיל ההנדסה בדרום הרצועה באזור חאן־יונס, העריכו גורמים בצה"ל כי במנהרה שאורכה הגיע ל־2.5 קילומטרים נעשה שימוש בכ־25 אלף לוחות בטון במשקל כולל של 800 טונות. המנהרה הזו הייתה רק אחת מכ־30 מנהרות שצה"ל חשף. חלק מהכסף לביטון המנהרות הגיע מכספי התרומות שהועברו מקטאר ומדינות נוספות. לאורך השנים אף הצליחו בחמאס להשתלט על מצבורי המלט שהוכנסו לרצועה, והשתמשו בהם להקמת מנהרות. לפי דיווחים פלסטיניים, בראשית העשור הקודם חמאס דאג לקחת לעצמו שקי מלט איכותיים שהגיעו לעזה מטורקיה, רוקן אותם והכניס לתוכם מלט זול, שמקורו כנראה במצרים, אותו העביר לאזרחים. באותה תקופה החלו להופיע תלונות מצד תושבים עזתים, שחששו שהבתים שלהם יקרסו עקב השימוש במלט מאיכות ירודה.
השימוש הציני שעשה חמאס באזרחים לצורך הקמת מנהרות לא אמור להפתיע איש: רק לפני שבועיים הודה מוסא אבו־מרזוק, חבר הלשכה המדינית של חמאס, כי המנהרות שנבנו בעזה נועדו להגן על חמאס ולא על תושבי הרצועה. "הרבה אנשים שואלים למה בנינו 500 ק"מ של מנהרות, ולא בנינו מקלטים שבהם אזרחים יכולים להתחבא במהלך ההפצצות", אמר בראיון טלוויזיוני. "בנינו את המנהרות כי אין דרך אחרת לשמור על עצמנו מלהיות מטרות ולהיהרג. המנהרות האלה נועדו להגן עלינו מהמטוסים. אנחנו נלחמים מהן".
ההתחפרות, תרתי משמע, של חמאס בעומק האדמה העזתית, מהווה כאמור את כאב הראש הגדול של צה"ל כרגע, שמחזיק בכלים טכנולוגיים ויחידות מיוחדות שנועדו לכניסה למנהרות, אבל מהלך כזה הוא לא רק מסוכן אלא גם מסובך.
לדברי פרופ' רסקין, "לצבא יש יכולות די טובות לגלח, גם מהאוויר וגם מהקרקע את השכבה העליונה של המנהרות, ומשם הוא יוכל להתחיל להפעיל אמצעים כדי להגיע לעומקים היותר משמעותיים של המנהרות. "אבל בכל מקרה, השלב הראשון בטיהור המנהרות הוא השתלטות על שטחים נרחבים מעל פני הקרקע. ברגע שאתה נמצא בשטח אתה יכול לייצר תהליך למידה ואיסוף מודיעין תמידי על התת־קרקע, עם אופי שלא היה בהיסטוריה של האנושות. יכול להיות שבמקום מסוים המיקוד יהיה על מיפוי, או על השמדה או שנקשה על החיים במנהרות כדי שאנשים יברחו מהאיום ויעלו למעלה, ואז נתפוס אותם חיים. יש הרבה אפשרויות, אבל להערכתי ההישג של צה”ל יהיה בסוף מרשים. צריך לזכור שמחבלי חמאס די תקועים מתחת לפני הקרקע. יכול להיות שחלק מהנחת העבודה שלהם הייתה שצה"ל לא ילך כל הדרך ויפשוט על עזה, ולכן הם לא נערכו למצב כזה שהם ייתקעו בתוך המנהרות לאורך זמן, כשחיילי צה”ל ממש מעליהם".
הדברים האלה מקבלים משנה תוקף מדברים שאומר קצין שמשתתף בלחימה בעזה. "אמנם בחמאס חשבו שהתת־קרקע פותר להם בעיות, אבל זה יצר להם בעיות", הוא אומר. "זה מקום שנותן לחמאס אשליה של מיגון. הם תימרנו את עצמם לשטח שבו קל להשמיד אותם. מהמנהרות כבר אי־אפשר לברוח".
פורסם לראשונה: 00:00, 10.11.23
