1 צפייה בגלריה
באמברגו 8.11 בשעה 6:00 - תמונות בפעילות קרקעית של כוחות צה"ל ברצועת עזה
באמברגו 8.11 בשעה 6:00 - תמונות בפעילות קרקעית של כוחות צה"ל ברצועת עזה
כוחות צה"ל בתוך רצועת עזה
(צילום: דובר צה"ל )
עמוס הוכשטיין הוא דיפלומט אמריקני. הוא נולד בישראל, שירת בצה"ל ודובר עברית. את יכולתו כמתווך הוכיח בתפירת הסכם הגבול הימי בין ישראל ללבנון, משימה כמעט בלתי אפשרית. המשא ומתן עם הלבנונים חייב, כמובן, מגעים עקיפים או ישירים עם חיזבאללה. הקשרים שטווה בלבנון הפכו אותו לשותף חיוני למגעים בשתי החזיתות, החזית הצפונית, מול חיזבאללה, והחזית הדרומית, מול חמאס. האינטרס אמריקני: קטאר היא הכלי, ממשל ביידן הוא המפעיל, המחולל. הוכשטיין מקובל גם על האישים המעורבים במגעים מהצד הערבי, גם על ממשלת ישראל.
הכותרת
לחסל את חמאס ולשמור על החוק. המלכוד המשפטי
22:35
מהשבוע הראשון למלחמה ניסו האמריקנים לקדם, באמצעות הקטארים, עסקה חלקית, שכוללת שחרור ילדים ונשים, אולי גם גברים מעבר לגיל צבא. המאמץ לא צלח, אבל המגמה נשארה כשהייתה. בימים האחרונים הם מגלים קצת יותר אופטימיות, אולי הודות ללחץ הצבאי שחמאס נתון בו בגלל הכניסה הקרקעית, אולי בגלל ריכוך בעמדות של הקבינט בישראל. חזרת חלק מהחטופים, לא חזרת החטופים, בהא הידיעה, כפי שאמר אמש ראש הממשלה.
במקביל מתקדם צה"ל בשטח, אל שכונות שהן חלק מהמרחב האורבני של עזה (שכונת שאטי, למשל, סופחה על ידי שלטון הכיבוש הישראלי לעיר עזה ב-1972. ראשד א-שאווה, ראש העיר המיתולוגי, התנגד: הוא חשש שיאשימו אותו בקרבת יתר לישראל. אחר כך חזר בו. היום שאטי היא חלק מעזה).
ההתקדמות מאפשרת טיפול אינטנסיבי יותר במנהרות ובמחבלי חמאס שמאיישים אותן, אבל היא כרוכה גם בקרבות קשים עם המחבלים. חמאס התכונן לקרב הזה. הוא מאבד רבים מהלוחמים והמפקדים שלו, אבל הוא ממשיך להילחם. שדרת הפיקוד העליונה, ובראשה סינוואר, עדיין מתפקדת. המנהיגים יכלו לברוח לדרום ולהמשיך משם. ככל הנראה אף אחד מהם לא עשה זאת.
הימים הבאים עשויים להיות השלב האחרון, המכריע, בשני המאמצים, בקרב נגד החמאס ובניסיון האמריקני-קטארי להגיע לעסקת חטופים. מעבר לתקופה הזאת ספק אם ישראל תוכל לעמוד בלחץ האמריקני להפסקת אש, בעיקר אם תהיה על השולחן עסקת חטופים. השעון מתקתק.
האם ישראל תוכל לחדש את התמרון הקרקעי לאחר שהאש תופסק? ניסיון העבר, גם בעזה, גם בלבנון, לא נותן לכך סיכוי גבוה. יום לאחר הסכם על הפסקת אש הילדים חוזרים לבתי הספר, התושבים חוזרים לעבודה, שיקום היישובים מתחיל, העולם מצפה לסדר יום אחר וחיילי המילואים מבקשים לחזור הביתה, למשפחותיהם, לעבודתם. צה"ל יישאר בעזה וימשיך לפעול בה, אבל לא בסדרי הכוח הנוכחיים.
נחום ברנענחום ברנעצילום: אביגיל עוזי
חשוב לשמור על ציפיות ריאליות: לא בטוח שצה"ל יוכל להגיע לסינוואר ועמיתיו בסבב הנוכחי. גם אם יחוסלו, חמאס לא ייעלם; חשוב לזכור שאנחנו לא לבד בדרמה הזאת, אנחנו זקוקים לממשל האמריקני וחייבים להקשיב לו. הקולות שביידן מאבד באמריקה מחריפים את הצורך שלו בהפסקת אש קרובה בעזה; חשוב להבין שעזה היא רק קטע אחד בחורבן שנגרם לישראל ב-7 באוקטובר. הממשלה שואפת עכשיו להסדיר בדרך דיפלומטית את סילוק כוח רדואן מהגבול בצפון. נסראללה לא הפך לחובב ציון. המחיר שידרוש יהיה כבד. בלי הרחקה של כוח רדואן ספק אם התושבים יחזרו ליישובים שלהם בצפון. ועוד לא הגענו לשאלה מה ידרוש חמאס תמורת החזרת חלק מהחטופים.
כאשר נתניהו ואחרים מדברים על מלחמה ממושכת הם מתכוונים, ככל הנראה, לא למלחמה כפי שהתעצבה בחודש הראשון אלא למלחמה מסוג אחר - סיכולים ממוקדים, פשיטות מקומיות, בט"ש. כל עוד מדברים על המשך המלחמה נתניהו יכול לבלום את הלחץ ללקיחת אחריות, שלו ושל הממשלה. בתום החודש הראשון למלחמה אף אחד בישראל לא יכול לחגוג ניצחון. לפעמים הניצחון הוא בהבנה שאין ניצחון.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
פורסם לראשונה: 00:00, 08.11.23