אלה ימים לא פשוטים לחמאס ברצועת עזה. לאחר מכת הניצחון האדירה שעימה נפתחה המערכה לפני כחודש, מגיעים ימים לא קלים לצמרת הארגון אך גם לפעילים. אין מדובר רק בפגיעה בפעילי חמאס במהלך הקרבות מול צה"ל, אלא גם בחשש הגדול שלהם מאובדן השליטה על האוכלוסייה.
חמאס ניסה בכל דרך אפשרית למנוע מתושבי צפון הרצועה לנדוד דרומה ובכך למעשה להיכנע לישראלים, במטרה לגרום למספר אבדות גדול ככל האפשר מקרב האזרחים. בחמאס מודעים להשלכות של צעדים אלה, כלומר אובדן חיי אדם, אך בחרו להקשות בכל זאת על האוכלוסייה לנדוד דרומה.
גם ערוץ אל־ג'זירה, שהפך לזרוע ההסברה של חמאס ברצועה, נרתם למשימה ומנסה לשווק בכל דרך אפשרית שצה"ל תוקף גם בדרום ושלמעשה אין מקום בטוח לפלסטינים ולכן עדיף להם להישאר בבתיהם. אלא שגם לאוכלוסייה העזתית יש גבול וגם שם כבר מבינים שהאמת בשטח שונה בתכלית מזו שצמרת חמאס והערוץ הקטארי מנסים לשווק.
אתמול בבוקר תועדו התמונות הדרמטיות כל כך, שנמשכו היום, של שיירה בת מאות אזרחים פלסטינים צועדים לכיוון דרום, עם דגלים לבנים בידיהם – תמונות שבזיכרון הקולקטיבי הפלסטיני מעלות נשכחות מאירוע אחד מרכזי: הנכבה של 1948. תמונות של גירוש, או אסון.
יחיא סינוואר, מנהיג חמאס, אמנם יהיה רשום מעתה ועד עולם כמנהיג הפלסטיני שהצליח להוציא לפועל את מסע ההרג הגדול ביותר בישראלים, אך גם כזה שהוביל את רצועת עזה לאסון של ממש
ב־7 באוקטובר, כשנודע גודל "ההישג" של חמאס, כבר ניתן היה לשער שתושבי רצועת עזה צפויים לחוות מכה צבאית קשה, חסרת תקדים בהיקפה ובעוצמתה, ואכן זה מה שהתרחש. יחיא סינוואר, מנהיג חמאס, אמנם יהיה רשום מעתה ועד עולם כמנהיג הפלסטיני שהצליח להוציא לפועל את מסע ההרג הגדול ביותר בישראלים בתולדות מדינות ערב בכלל והפלסטינים בפרט, אך גם כזה שהוביל את רצועת עזה לאסון של ממש, לא פחות.
קרוב ל־900 אלף פלסטינים נטשו את בתיהם בצפון הרצועה ועזבו דרומה, רובם יחזרו לתילי עפר במקום בתים. גם בדרום נרשם נזק אדיר לבתים ובהערכה גסה, יותר ממחצית מתושבי הרצועה אינם מתגוררים בימים אלה בבתיהם. עשרת אלפים הרוגים, יותר מעשרת אלפים פצועים. זו נכבה של ממש – וחמאס אחראי לה. ואמנם רוב תושבי הרצועה מאשימים את ישראל במצב, אך מדי פעם יש גם כאלה שמעיזים להאשים את חמאס, לרוב בשיחות פרטיות, פחות אל מול מצלמות הטלוויזיה.
בינתיים גם במערכה הצבאית חמאס מתקשה להגיע להישגים משמעותיים. ההתקדמות הצבאית הישראלית מרשימה והכוחות הישראליים פועלים כבר בקרבת בית החולים שיפא, וכן באזור "המרובע הביטחוני". הארגון נערך לפחות שנתיים למבצע ישראלי קרקעי ועדיין לא הבין את גודל העוצמה שיש בכוונת ישראל להפעיל ברצועה. מדובר בעוצמת אש שצה"ל לא השתמש בה באף מלחמה והיא מצליחה להותיר אדמה חרוכה בעזה. אמנם ירי הרקטות נמשך, אך במספרים נמוכים הרבה יותר.
פעילי חמאס ממעטים בלחימה מעל הקרקע ומעדיפים גיחות קצרות בניסיון לפגוע בכוחות ולחזור למחסה בתת־קרקע. אך גם כאן יש כבר פגיעה משמעותית במחבלי חמאס, אולי בגלל שיתוף הפעולה ההדוק בין כוחות החי"ר והשריון לבין חיל האוויר. זה לא אומר שחמאס אינו פוגע בחיילי צה"ל וכפי שלמדנו יש פגיעות. חמאס מפרסם בכל כמה שעות תיעוד של אנשיו מגיחים ממנהרות ויורים טילים נגד טנקים, אולם הפעילות הצבאית הישראלית מצליחה ברוב המקרים להתמודד גם עם האיומים האלה.
צמרת חמאס של הזרוע הצבאית והמדינית נותרה ברובה ללא פגע, אך אין ספק שיכולת הפיקוד והשליטה נפגעה בגלל החיסול של רבים מבין מפקדי הגדודים והפלוגות של הזרוע הצבאית.
ועדיין קשה לחשוב על "ניצחון" ישראלי. היום הראשון הקשה כל כך כבר אינו מאפשר תמונת ניצחון אמיתית. אפילו ראשיהם של מוחמד דף ויחיא סינוואר לא יכפרו על מה שקרה ב־7 באוקטובר. צמרת חמאס לא תיכנע וגם החטופים לא ישוחררו ללא קרב או ללא עסקה. אך אפשר לשער שאם המלחמה לא תיעצר בקרוב על ידי האמריקאים, הפגיעה בחמאס תלך ותחריף ועימה יגיעו עוד תמונות שיפגעו בתדמית של חמאס עוד הרבה שנים קדימה. אז אולי אלה לא יהיו תמונות ניצחון לישראל, אך בהחלט אפשר לקוות לתמונות של תבוסה לחמאס.
פורסם לראשונה: 00:00, 08.11.23
