"לצערנו האלימות בבתים קיימת, וידוע כי במצבי חירום ישנה החרפה במקרי האלימות בבית מסיבות שונות. אנו צופים שלאחר המלחמה נראה עלייה משמעותית בכמות הפניות", הזהירה ורדית דנציגר, מנכ"לית עמותת ל.א. לאלימות נגד נשים.
10 נשים נרצחו על ידי בני זוגן מתחילת השנה, שתיים מהן בשבועיים האחרונים. למרות שלא נרשמה עלייה בכמות הדיווחים על אלימות במשפחה מאז החלה המלחמה, ההערכה היא שהמלחמה, לצד המשבר הכלכלי שבעקבותיה, עלולה ליצור "סיר לחץ" עם משמעויות הרסניות.
לדברי דנציגר, גורמי סיכון המעלים את מצבי הדחק והסטרס תורמים לעלייה באלימות, כמו שהייה ממושכת של בני המשפחה יחד בבית, הפסקת מסגרות חינוך, יציאה לחל"ת מהעבודה, אי-יציבות כלכלית, תסמיני פוסט-טראומה, שצפים לאור המראות הקשים שאנשים חוו, או היו עדים להם במהלך האירועים הקשים, שבאים לידי ביטוי בחרדה כללית, חוסר בשינה ועוד.
"בנוסף", היא אמרה, "הנגישות לשירותי האכיפה והטיפול בימים אלו נפגעה, וישנה אף סלחנות גם מצד הנשים והרשויות עקב מצב החירום הכללי".
קו החירום של העמותה, הפועל 24 שעות ביממה שבעה ימים בשבוע, מתוגבר בימים אלה בצוות מתנדבות. אולם כאמור, לא נרשמת עלייה חריגה בפניות. "פונות מדי יום נשים בהקשר של המלחמה, אימהות יחידניות, נשים בודדות, שלחוצות מהמצב, פוחדות, ורוצות לדבר עם מישהי, במיוחד בשעות הלילה או בזמני אזעקות, אולם אין עלייה בנשים שחוות אלימות בבית מהימים שלפני המלחמה", אמרה גילי שגיא, מנהלת קו החירום של עמותת ל.א. לאלימות נגד נשים.
רבקה נוימן, מנהלת האגף לקידום מעמד האישה בויצו הסבירה שקיימת בבתים תחושה של "עכשיו זה לא הזמן". "נשים מדחיקות את ההסלמה של האלימות בבתים בתחושת אי-נוחות 'להתלונן' כשבחוץ קורים דברים כה נוראיים", היא אמרה.
"המחיקה הזו מתרחשת גם בקרב המעגלים הקרובים שהקשב שלהם מופנה החוצה לטבח, לשבי, לחוסר האמון במי שהיה אמור לשמור עלינו, למשבר הכלכלי המעמיק, לפליטות של מאות אלפים. כשהכול מתגמד מפספסים את הסימנים, הנורות האדומות נותרות כבויות, והסכנה היא שהנשים וסביבתן יתעוררו כשיהיה מאוחר מדי".
לדבריה, המצב משפיע גם על נשים שכבר יצאו ממעגל האלימות. "כרגע בשטח אנחנו פוגשות את נקודת ההשקה בין הטראומה הקולקטיבית לנפגעות טראומה בקרב נשים שורדות אלימות וילדיהן", היא אמרה. "במקלטים הבסיס לטיפול הינו האמירה 'הגעתן למקום בטוח - כאן לא נשקפת לכן סכנה'. בימים אלו האמירה הזו נשחקת ונסדקת. האיום החיצוני מהווה טריגר לטראומה האישית ואנו נחשפות לרגרסיה בתהליך הטיפולי הן בקרב אמהות והן בקרב ילדיהן".
בעמותת בת מלך שמסייעת לנשים דתיות וחרדיות הסובלות מהתעללות פיזית ונפשית מצד בני זוגן אף ראו ירידה בפניות בשבועות הראשונים של המלחמה, אך "לקראת סוף חודש אוקטובר אנו רואים שישנה שוב עליה בכמות הפניות. לצערנו, מניסיון העבר, אחרי משברים גדולים, כמו שראינו אחרי הסגרים בקורונה, אנו צופים לצערנו עלייה גדולה בכמות הפניות לקווי הסיוע השונים", נמסר מהעמותה.
ביום חמישי נדקרה למוות זהבה דמרי (56), תושבת אילת, לפי החשד על ידי בן זוגה. הוא נמלט מהזירה, והמשטרה הצליחה לעצור אותו בתום מרדף בכביש 12. בית משפט השלום באילת האריך את מעצרו בשישה ימים.
סביב השעה 18:00 בערב התקבל דיווח במוקד 100 על ידי אישה ששמעה את שכנתה צועקת לעזרה. לוחמי אש הוזעקו למקום כדי לפרוץ את הדלת שהייתה נעולה. לאחר הכניסה לדירה, מצאו הכוחות את דמרי שמצבה היה אנוש. היא פונתה על ידי אמבולנס של מד"א לבית החולים יוספטל בעיר, שם נאלצו הצוותים הרפואיים לקבוע את מותה.
במשטרת מרחב אילת התקבלו כמה תלונות מצידה של דמרי נגד בן זוגה. לאחר אחת הפרידות באפריל, כתבה בפוסט: "חופש, הדבר הכי חשוב לאדם. הפסח הזה יצאתי מעבדות לחירות ועכשיו תודה לאל, לאחר תובנות רבות, קיבלתי עוד שיעור חזק ביותר בחיים. הייתי חייבת לעבור את השיעור האחרון להבין מה אני רוצה באמת". באחרונה השניים חזרו להיות בקשר.
דליה שושני-הרשטיג, שבתה נשואה לבנה של זהבה, סיפרה על "אישה טובה, טהורה ומיוחדת. כל סיפור הרצח פשוט הרס אותנו, אני לא מאמינה שהיא לא איתנו ואני לא מאמינה שאני מדברת עליה בלשון עבר. כולנו המומים, אנחנו לא מפסיקים לבכות, היא רק רצתה להנות מהחיים אחרי שתי מערכות גירושין".
על בן הזוג החשוד ברצח סיפרה דליה כי “הוא היה אדם קנאי ומאוד אובססיבי כלפיה, הוא היה שקט ומופנם, מתברר שזה השטן בהתגלמותו. היא גם אמרה לי לאחרונה שהיא עומדת להיפרד ממנו ואני מעריכה שזו הסיבה שהוא רצח אותה. זהבה היא אישה אמיצה והייתה מחזירה מלחמה. כנראה הוא הפתיע אותה עם הדקירות”.
* קו סיוע ויצו לנשים במצבי משבר ונפגעות אלימות - 3980*
* קו סיוע ויצו לגברים במעגל האלימות - 1-800-393-904
* קו החירום של עמותת ל.א. לאלימות 6724*
* קו סיוע בת מלך 1-800-292-333
פורסם לראשונה: 00:00, 12.11.23