אף שאמש (שבת) התבשרנו על הרוגים נוספים בקרב כוחות צה"ל במהלך הפעילות ברצועת עזה, צריך לומר: מה שהחל ככישלון הצבאי הגדול ביותר שידעה מדינת ישראל, הופך למהלך צבאי מוצלח יחסית, המעורר אמון רב ביכולתם של צה"ל ושב"כ לפגוע בחמאס פגיעה קשה. אולם באותה נשימה, אי אפשר להתעלם ממה שהופך לנגד עינינו לאחד הסיוטים המדיניים הגדולים ביותר שידענו. דווקא לאחר טבח מזעזע כל כך באזרחים, דווקא לאחר כל מעשי הזוועה שתועדו על ידי המחבלים עצמם, העולם ברובו הגדול, רואה בנו, הישראלים, טרוריסטים, בעוד יחיא סינוואר וחבריו להנהגת חמאס הופכים ל"לוחמי חופש" שזוכים לכבוד בכל נקודה בגלובוס, כולל בדעת הקהל האמריקנית, הבריטית וכמובן במדינות ערב.
משבר האמון הקשה של רבים מאזרחי ישראל בכל הקשור ליכולת של הצבא לתפקד בעקבות 24 השעות הראשונות למלחמה, התחלף בהבנה שיש על מי לסמוך ושאפילו ניתן לבצע בהצלחה תמרון קרקעי. בימים שלפני הכניסה הקרקעית נשמעו לא מעט קולות נגד פעולה של כוחות יבשה בתוך הרצועה. נראה שהיה זה החשש מפני שחזור תמרון קרקעי נוסח מלחמת לבנון השנייה - עם מספר נפגעים גדול ומעט הישגים צבאיים ומדיניים, שגרם לקולות הרבים מימין ומשמאל לקרוא להימנע ממהלך שכזה. אולם דווקא המהלך הקרקעי הנוכחי בעזה מצדיק את עצמו: צה"ל ושב"כ מצליחים להגיע להישגים משמעותיים בשדה הקרב, והראשון שבהם הוא שסמלי השלטון של חמאס נופלים בזה אחר זה.
הכוחות סוגרים על בתי החולים שבמרכז העיר עזה, "המרובע הביטחוני" של משרדי ממשלת חמאס כבר בשליטה חלקית של ישראל, ולמעשה צה"ל הביס את גדודי חמאס שניסו לעכב את הכניסה לצפון הרצועה. אחד משני היעדים לפחות של המלחמה הזו, מיטוט שלטון חמאס, כבר בהישג יד. בעצם אולי כבר אפשר לדבר על שלטון חמאס בלשון עבר. הארגון אינו שולט ברצועה וההוכחה הטובה ביותר לכך היא זרם הפליטים האדיר שעוזב את צפון הרצועה דרומה, בניגוד לדעת הארגון שרצה שיישארו בבתיהם. משרדי הממשלה של חמאס אינם מתפקדים והנהגת הארגון מסתתרת במחילות ובמנהרות שמתחת לרצועה וקשה לדעת מתי יראו שוב אור יום.
ההצלחה אינה מקרית. מדובר בתוצאה של פעולה צבאית נחרצת ואגרסיבית, עם הפעלה של עוצמת אש שרצועת עזה לא ידעה מעולם. וזאת לצד מודיעין טקטי טוב. כן, אותו מודיעין שכשל ביומה הראשון של המלחמה. לכוחות שנכנסו לרצועה היה מידע על האופן שבו פרוסים כוחות ההגנה של חמאס וכן ההפתעות שהארגון מנסה להכין לחיילים: מנהרות, מטעני חבלה, טילי הנ"ט ועוד. המפקדים הפועלים בתוך גזרה כזו או אחרת ברצועה אפילו צוידו בחוברת קטנה עם מידע שעלה מחקירות שב"כ של עצורי חמאס שבאו מהגזרה שלהם. הפגיעה במפקדי הגדודים והמ"פים של חמאס, סייעה גם כן בהחלשת יכולת ההתנגדות של האויב, ואפילו הירידה למה שמכונה תת-הקרקע לא מנעה את הפגיעה במחבלי חמאס רבים כל כך.
ומעל לכל אלה מרחפות התמונות הדרמטיות של נדידת האוכלוסייה. מאות אלפי פלסטינים שבורחים מבתיהם, חרף התנגדות חמאס, עם דגלים לבנים, מתוך הבנה שהם אינם יכולים להסתמך על צמרת הארגון. זה מלווה כמובן בשלל האשמות על פשעי ישראל, אך גם בביקורת על הנטישה של מנהיגי חמאס את הציבור עצמו - ההסתתרות שלהם במחילות בעוד העם נאלץ לשלם את המחיר הכבד. ואחרי כל הדברים הללו צריך להדגיש - הפיקוד הבכיר של הזרוע הצבאית עדיין מתפקד וכנראה גם שומר על יכולת לתקשר עם חלק מכוחותיו. יש עדיין יכולת רקטית מסוימת, על אף שפחתה, וחמאס אינו ממהר להיכנע או אפילו להגיע לעסקה לשחרור אסירים.
וכאן צריך להבהיר: הפגיעה בדרג הצבאי של חמאס, לא מביאה את ההצלחה המדינית שנדרשת למלחמה שכזו. יחיא סינוואר שהצליח להבעיר את הערים המעורבות בישראל במאי 2021, מצליח כעת במה ששום מנהיג ערבי לא עשה לפניו: הוא הפך לגיבור של ההמונים באירופה ואפילו בארה"ב. הוא מעורר תמיכה חסרת תקדים בארגון טרור רצחני שמפעיל שיטות המזכירות את דאעש. אם ביומיים-שלושה הראשונים של המלחמה העולם כולו כמעט התייצב לצידנו, אתמול כחצי מיליון בני אדם יצאו להפגין בלונדון, נגד ישראל ובעד חמאס, את רחובות וושינגטון וניו יורק ממלאים מפגינים פרו-פלסטינים וכל אמן דרג ז' באירופה למד לצעוק Free Palestine, מבלי לדעת איפה בכלל ממוקמת רצועת עזה.
אתמול התכנסו בסעודיה מנהיגים ערבים ומוסלמים שקראו לעצירה מיידית של האש על עזה ובזה אחר זה תקפו את ישראל. טורקיה וקטאר כמובן, לצד הרשות הפלסטינית וכן בנות בריתנו מצרים וירדן. אפילו השתיים האחרונות שמאוימות כל כך על ידי "האחים המוסלמים" מבית, מביעות כעת תמיכה בעצירה של האש שתסייע לאחים המוסלמים בעזה, כלומר לחמאס. הנשיא הצרפתי מקרון הצטרף אף הוא לקריאות להפסקת אש מיידית, על אף שתמך תחילה בצעדים הישראליים במלחמה מול חמאס.
אז נכון, המגמה הציבורית בעולם קשורה למגמות אנטישמיות מובהקות, אך גם לאופן שבו ממשלות בנימין נתניהו הצליחו לגרום לישראל להצטייר כבריון חסר תקנה שאינו מעוניין בשום הסדר מדיני עם הפלסטינים. או במילים אחרות, סרבני שלום. אפילו מנהיג חיזבאללה חסן נסראללה הפנים את המגמה העולמית, ובעודו נמנע מהבטחות על הצטרפות למלחמה של חמאס, קרא להגביר את הלחץ על המערב. הוא כבר מבין שדווקא דעת הקהל באירופה ובארה"ב עלולה להביא בסופו של דבר להפסקת אש מהירה.
אנשיו של נתניהו יטענו מן הסתם שכל ממשלה בישראל הייתה כנראה סובלת מיחס דומה מהעולם במקרה של כניסה לעזה. ולמען ההגינות צריך לומר, ייתכן שהיינו זוכים לגילויי שנאה מסוימים, גם אם בישראל הייתה מכהנת ממשלה אחרת. אולם הכישלון ההסברתי והמדיני שאנו עדים לו אינו נובע רק מאנטישמיות אלא גם מהתחושה של מדינות רבות בעולם שאין כאן בישראל מנהיגות שמבקשת משהו שהוא מעבר להרחבת הבנייה בהתנחלויות.
אבי יששכרוףצילום: גבריאל בהרליהכפי שהגדיר זאת טום פרידמן ב"ניו יורק טיימס" בשבוע שעבר, ישראל זקוקה ובדחיפות ללגיטימציה בינלאומית. הנשיא ביידן התייצב לצד ישראל, כתב פרידמן, אך כדי לגייס תמיכה בינלאומית משמעותית ישראל צריכה לבוא ביוזמה מדינית כזו או אחרת שתפנה לפלסטינים בגדה ואולי תסייע במציאת פתרון ביום שאחרי חמאס בעזה. אולם פרידמן, שהגדיר את נתניהו כראש הממשלה "הגרוע ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל", כתב שספק אם נתניהו יכול או רוצה לצאת ביוזמה שכזו. למדיניות ארוכת השנים שלו של הכרזת מלחמה (פוליטית) על המפלגה הדמוקרטית בארה"ב, הסירוב המוחלט לנהל כל מו"מ עם הפלסטינים וההתמקדות בבייס שלו, גרמו למחיר המדיני וההסברתי שאותו אנו משלמים כעת ולתמונות הבלתי נתפסות של ההמונים ברחבי ארה"ב, מפגינים נגד ישראל, מניפים את דגלי פלסטין ותולשים תמונות של חטופים.
מה שמתרחש בימים האחרונים הוא אחד הכישלונות המדיניים וההסברתיים הגדולים ביותר שמדינת ישראל ידעה, אולי אפילו הגדול ביותר לנוכח נתוני הפתיחה של המלחמה. ובניגוד לכישלון הצבאי - יש רק אדם אחד שחתום עליו וזהו ראש הממשלה נתניהו. חמאס כנראה לא ישוב לשלוט ברצועת עזה. אך כאשר מדברים על היום שאחרי, נתניהו הוא חלק מהבעיה ולא חלק מהפתרון.
- אבי יששכרוף הוא פרשן ynet ו"ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
פורסם לראשונה: 00:00, 12.11.23
