בית חאנון. ביום שישי ב-15:25 אחר הצהריים נשמע פיצוץ עז ממערב, מכיוון בית חאנון הישנה. הייתי כמה מאות מטרים משם, בשכונה המזרחית של העיירה. האוויר היה מלא בקולות מלחמה, רובם מהצד שלנו - טנקים, מרגמות, תותחים, מסוקי קרב. עברו דקות אחדות לפני שהבנתי שמשהו חריג קורה: פקודות שונו. טנקים והאמרים נעו במהירות, משאירים מאחוריהם ענן כבד של אבק ופיח. פני הקצינים שיקפו מתח, צרה.
מאוחר יותר למדתי מה קרה: תוך כדי טיהור פיר סמוך למסגד התפוצץ מטען שהציבו בפתחו אנשי חמאס. יתכן שאחת מחוליות חמאס שעדיין שורצות בשטח הפעילה את המטען; יתכן שהמטען פעל אוטומטית, עם הכניסה של הלוחמים. הפיר התמוטט, והקיר הצמוד אליו קרס. התוצאות היו קשות. המ"פ, רב-סרן משה ידידיה לייטר, נהרג. איתו נהרגו רס"ר מתן מאיר, רס"מ יוסף הרשקוביץ ורס"ר סרגיי שמרקין. עוד שלושה לוחמים נפצעו, שנים מהם במצב אנוש.
ההרוגים והפצועים פונו החוצה בשני נגמ"שים כבדים, תוצרת ישראל. אכזרית, כך קוראים לכלי האימתני הזה בצבא. הם עברו על פנינו בכל המהירות, מרעידים את קורות הבתים. מסוק נחת בשטח ישראל, כשני קילומטר מכאן, מוכן להטיס אותם לבית-חולים.
הכותרת
המלחמה על ביטחון היהודים בעולם
26:33
השכונה המזרחית בבית חאנון מכונה בצה"ל "סביבון", בגלל צורתה המאורכת, ממערב למזרח, עם בטן גדולה באמצע. היא נכבשה על ידי כוח של חטיבה 551 בפתיחת המהלך הקרקעי, לפני שבועיים. קדמו למהלך הקרקעי הפצצות קשות של חיל האוויר. בסבבים קודמים של לחימה בעזה צפיתי על השכונה מגבעות החול שמתגבהות סמוך לכביש, בין ארז לניר-עם. המיקום שלה, על גבעה גבוהה, מול העיר שדרות, הפך אותה לחפ"ק קדמי של חמאס, אתר נוח לשיגור קסאמים ופצמ"רים ולתצפית על היישובים בישראל. היא החטיפה וחטפה. כל תושב בבית חאנון ידע שבית חאנון תהיה הראשונה בתור אם וכאשר צה"ל יתקוף.
35 אלף תושבים התגוררו בבית חאנון עד 7 באוקטובר. מיד לאחר התקפת חמאס התחילה נהירה של התושבים החוצה. רובם עזבו במהלך ההפצצות, לפני הכניסה הקרקעית. האחרונים עזבו כשראו את הטנקים של צה"ל. הלוחמים לא מצאו בבית חאנון אזרח אחד, חי או מת. הם לא מצאו גם סימן לנוכחות חטופים. בית חאנון ננטשה, לבד מכמה חוליות של חמאס וכמות בלתי נתפסת של מחילות תת-קרקעיות, נשק, תחמושת ומטענים.
בית חאנון הייתה אמורה להיות המקום הרגוע ביותר בצפון הרצועה ביום שישי. אבל במלחמה כמו במלחמה: למוות יש רצון משלו, סדר יום משלו.
מחר (שני), 13 בנובמבר, ימלאו 784 שנים לקרב בית חאנון הראשון, אחד הקרבות החשובים בתולדות האסלאם. כוח של צלבנים ירד לשם ונלחם בכוח של הסולטן המצרי. הפרשים המצריים טבחו בנוצרים ללא רחם. תוצאות הקרב בבית חאנון קירבו את סופם של מסעי הצלב. הגבעה שעליה ניטש הקרב זכתה בפי המוסלמים לשם אום אל-נאצר, אם הניצחון. הוקם עליה מסגד שנושא אותו שם. החשיבות ההיסטורית של המקום לא מנעה מחמאס לחפור פירים מתחת למסגד ולמלא אותם במטענים ואמל"ח.
הלכתי ברחוב הראשי של השכונה, מקצה לקצה. הפצצות חיל האוויר לא הותירו בית אחד ראוי למגורים. הושמד גם המסגד, לאחר שהתגלו בו כמויות גדולות של אמל"ח. רק הצריח נשאר, עקום כמו המגדל בפיזה, מאיים בקריסה. יונים עפות בין ההריסות, מסמלות שלום שאיננו. תרנגולות, חתולים וכלבים מטיילים בתוך הבתים, בחיפוש אחר אוכל. שיירי אוכל חמאסי ואוכל צה"לי, מדי חמאס ובגדים שנעזבו בבהלה, ספות, כורסאות, מסגרות לחלונות, מתגוללים בחול. ריח עז של נבלות, של חיות מתות עולה מהחורבות.
השכונה, למעשה בית חאנון כולה, נראית כמו התמונות של ברלין ב-1945. מה שלא עשה חיל האוויר עשו הטנקים והדי-9 בפתח הכניסה הקרקעית ועשו הלוחמים במהלך הטיהור. לא נותר כמעט בית אחד ראוי למגורים בעיירה כולה. או שתהיה חלק מרצועת הביטחון שישראל מתכוונת לתחזק סביב העיר עזה, נטושה ושוממת, או שתיבנה מחדש, מהבית הראשון. מישהו כתב באדום על אחד הקירות "שדרות גולדין", מחווה להדר גולדין שגופתו שבויה בידי חמאס. יפה שזכר, יפה שכתב.
אוגדה 252, שלוחמת בצפון הרצועה, נשענת כולה על חטיבות מילואים. המח"טים משרתים בקבע. כל האחרים אנשי מילואים. מסתבר שההכרזה על מותו של צבא המילואים הייתה מוקדמת. חטיבה 551 בנויה מיוצאי היחידות הקרביות האיכותיות ביותר בצה"ל: קומנדו, צנחנים, סיירות. היא לא נופלת מחטיבת הקומנדו הסדירה, לא בהכשרה שלה, לא בציוד, לא באימונים. חלק מהלוחמים או כולם מתאמנים יום אחד בשבוע, כמו טייסים. הם אנשים בולטים גם בחייהם האזרחיים: חלקם נושאים במשרות בכירות במשק, חלקם בולטים באקדמיה. דעותיהם חוצות את כל הספקטרום הפוליטי: ישראל היפה.
בכל פלוגה בחטיבה יש מהנדס בניין או קבלן בניין. ככה זה במילואים. המהנדסים נקראו לבדוק את הבתים - האם יש בהם חדרים שלא יקרסו על יושביהם. במבואה של אחד הבתים הותקן החמ"ל. המח"ט הוא אל"מ עידו קס. "האירוע ב-7 באוקטובר תפס אותי בראש הנקרה, בשחיית בוקר. עד הצהריים הקפצנו דרומה שני גדודים. אף אחד לא ידע לייצר תמונה. קבעתי קו מגע - מכביש 6 מערבה. בערב נלחמנו - ומדובר בחטיבת מילואים. לחמנו בקיבוצים ובשדרות. לקחנו אחריות על קיבוץ מפלסים. גדוד שלנו כבש מחדש את המוצב בנחל עוז, נתקלנו בחוליות חמאס באזור חץ שחור ובצומת שער הנגב".
ארבעה לוחמים של החטיבה נהרגו בהיתקלויות עם אנשי חמאס בעוטף עזה: רס"ל אביחי אמסלם, סרן ד"ר איתן נאמן, וסרן יובל הליבני. באירוע אחר נהרג רס"ר בנימין אלמקייס. "אמרתי ללוחמים מכל גדוד בתדריכים: עם כל הזעם, עם כל המראות הקשים שראיתם, תזכרו שאנחנו לא כמוהם. כשפינינו שבויים בקיבוץ מפלסים נהגנו בהם כנדרש - לא הייתה שום דילמה" אמר קס.
"גדוד בית חאנון של חמאס כלל כ-1,000 לוחמים. הוא היה ערוך למזרח, לכיוון העוטף. אנחנו באנו מצפון. נכנסנו בלילה. חיל האוויר פגע במנהרות. הם לא הבינו בהתחלה שהם תחת התקפה קרקעית. במונחים צבאיים, הכרעה היא כאשר האויב מפסיק לתפקד. את שלב ההכרעה כאן סיימנו. עברנו לשלב ההשמדה. זה מה שאנחנו עושים בשבוע האחרון".
הוא הראה לי את בית הספר ובית החולים, שני מבנים גדולים במרכז העיירה. שניהם היו ריקים. במהלך הטיהור נמצאו שם כמויות גדולות של אמל"ח. במהלך ההיתקלויות עם אנשי חמאס נפצעו כמאה לוחמים, רובם קל. 40 חזרו ללחימה. 11 אושפזו. כל זה היה נכון עד יום שישי ב-15:25 אחר הצהריים. "אנחנו עושים לפירים טיפול שורש", אמר המח"ט. "מצאנו 12 משגרים ליד בית ספר. חוט החשמל נמשך אל תוך בית הספר. ההתקדמות מאוד איטית. יש יתרון גדול לבגרות ולמקצועיות".
שאלתי את אחד הקצינים אם המחאה נתנה את אותותיה בכשירות החטיבה, האם היו קצינים ולוחמים שאיימו להפסיק להתנדב. "לא", אמר. "כולם התייצבו. זה לא אומר שאני, וחצי מהחטיבה, לא הגענו כל שבת להפגנות בקפלן".
"איך בארץ", שאלו אותי הלוחמים. שבועיים הם מנותקים, בלי טלפונים ניידים, בלי קשר. מנגד יראו את הארץ ואליה הם לא יכולים להתקשר. אתם, אמרתי להם, כל מה שמעניין את הארץ, אתם והחטופים. כל השאר לא חשוב. "רק שיתנו לנו לגמור את העבודה," אמרו. תגדירו עבודה, ביקשתי. תגדירו לגמור. לכל אחד מהם היו רעיונות משלו.
עם השקיעה התכנסו כמה לוחמים דתיים לזמירות שבת. השירה הייתה יפה - היא גברה לפעמים על הרעש המתמיד מהארטילריה. בחוץ ישבו החילונים, עישנו סיגריות, שתו קפה. לילה ירד. היה לי קשה להיפרד.
פורסם לראשונה: 00:19, 12.11.23
